ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קעח א
בפלס שָׂפָה, יאמר שְׁקָתוֹת ובסמוך שִקְתוֹת, כמו מן שָׂפָה – שְׂפָתוֹת, ובסמוך "וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל" (קהלת י יב).
פָּעוֹת – "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה" (שה"ש ח ח), וכן חָמוֹת, ובצרי ובשורק: "אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת" (מ"ב יא יב), ובסמוך: "אֲחוֹת אָבִיךָ" (ויקרא יח יב), וכן יאמר חֲמוֹת, וכן יאמר עם הכנוי "אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא" (בראשית כ יב), "נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ" (רות ג א), "וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה" (ויקרא כא ג). ובא אחד האל"ף בפתח לבדו: "לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ" (במדבר ו ז). ואפשר שיהיה זה השם בשני פנים – רפה ודגוש, כמו שמצאנו בזולתו מן השמות כמו שכתבנו. והנה יהיה "וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה" (ויקרא כא ג) מן הרפה, ויהיה "לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ" מן הדגוש, ולפיכך לא נשתנה תנועתו, לפיכך האל"ף פתוחה כמשפטה על החי"ת הראויה להדגש ואל"ף אָחוֹת קמוצה לפי שהוא רפה בעיקרו, וזה היא עלת פתח "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה" (במדבר לב ו), "וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כה מו), ופתח אַחִים, אַחַי, אַחֶיךָ הרבים, וסגול אל"ף אֶחָי, אֶחָיו כי הם מן הדגושים, וזה הטעם עד נאמן למבין לפי הכללים שהקדמנו והטעמים שכתבנו. ונאמר כי הו"ו אשר באָחוֹת ובחָמוֹת למ"ד-הפֹעל והתי"ו לנקבה, ובתשלומו אַחְיוֹת, חַמְיוֹת, בפלס "מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (ש"א ב ח), שהוא שם ליחידה לפי דעתי, והיה ראוי הקבוץ אַשְׁפֹּתוֹת, אלא שקל עליהם להמיר הנח בדגש ואמרו "חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת" (איכה ד ה). והמקובץ מן אָחוֹת וחָמוֹת – אֲחָיוֹת, חֲמָיוֹת, והסמוך: אַחְיוֹת, חַמְיוֹת, היו"ד למ"ד-הפֹעל והו"ו והתי"ו סימן הרבות. ועם הכנוי: "וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי" (יהושע ב יג). ובא בסימן רבוי הנקבות לבד: "בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ" (יחזקאל טז נב), ובסימן רבוי הזכרים לבד: "וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ" (יחזקאל טז נה), "וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה" (הושע ב ג).
פִּע שהעי"ן שלו יו"ד נחה – "אַף בְּרִי יַטְרִיחַ עָב" (איוב לז יא), ששרשו רוה, וכן נִי מן "וְנָשְׂאוּ אֵלַיִךְ בְּנִיהֶם קִינָה" (יחזקאל כז לב), "וְצִי אַדִּיר" (ישעיהו לג כא), "אַךְ לֹא בְעִי יִשְׁלַח יָד" (איוב ל כד), "קִנִים וָהֶגֶה וָהִי" (יחזקאל ב י), אִי – "אִיֵּי כִתִּיִּים" (ירמיהו ב י), וכן "כִּי תַחַת יֹפִי" (ישעיהו ג כד)