המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"הן ארץ כשדים זה העם לא היה" - אשר לא כדאי הוא להיות עם שהרי נקראו הגוי המר והנמהר (חבקוק א) עם שוטה הוא מן הבריות שהקב"ה מתחרט עליהן על שבראם כמו ששנינו שלשה הקב"ה מתחרט עליהם במסכת סוכה
"אשור יסדה" - להשכין בה ציים שלו ספינותיו בירניות גדולות כמו צי אדיר (לקמן לג)
"הקימו בחוניו" - הם יקימו מצודותיהם על צור בחוניו ל' עופל ובוחן (לקמן לב) (בירפריי"ץ בלע"ז) שעושין למצור על הכרכים
"עוררו ארמנותיה" - יחריבו ל' ערו ערו (תהלים קלז) ל' נתיצה עד היסוד
"הן ארץ כשדים", מוסב אל פסוק י"א, שאמר שם ידו נטה אל הים הרגיז ממלכות, שואל עתה מי הוא המרגיז ממלכות, אשר נטה ידו על הים, משיב "הן הוא ארץ כשדים", הם עשו זאת, "זה העם", כלא היה נחשב בימי קדם, ור"ל "היה" לא, היה כלא וכאין, רק אשור שמלך על הארץ ההיא הרים אותה מאשפה, ולמדם לעבור בציים ואניות, עתה הכשדים ההם, "הקימו בחוניו" הם הקימו מבחן גבורתו של מלך אשור והם הראו למבחן תוקף הציים שיסד להם אשור, "עוררו", ע"י הציים הם הרחיבו ארמנותיה של צור. לשום אותה למפלה:
ביאור המילות
"לציים". הם האניות הגדולות המוכנות למלחמה (קריעגסשיפפען) וצי אדיר (לקמן לג כא):
"בחוניו". ענין מבחן ונסיון, ומזה הושאל אל מבצר המנוסה בתקפו ונבחן בחזקתו:
