ויקיטקסט

קטגוריה:דברים יב ג

(הופנה מהדף דברים יב ג)

    ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא    
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *

וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת־מִזְבְּחֹתָ֗ם וְשִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת־מַצֵּ֣בֹתָ֔ם וַאֲשֵֽׁרֵיהֶם֙ תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֔שׁ וּפְסִילֵ֥י אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם תְּגַדֵּע֑וּן וְאִבַּדְתֶּ֣ם אֶת־שְׁמָ֔ם מִן־הַמָּק֖וֹם הַהֽוּא׃

נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *

וְ/נִתַּצְתֶּ֣ם אֶת־מִזְבּחֹתָ֗/ם וְ/שִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת־מַצֵּ֣בֹתָ֔/ם וַ/אֲשֵֽׁרֵי/הֶם֙ תִּשְׂרְפ֣וּ/ן בָּ/אֵ֔שׁ וּ/פְסִילֵ֥י אֱלֹֽהֵי/הֶ֖ם תְּגַדֵּע֑וּ/ן וְ/אִבַּדְתֶּ֣ם אֶת־שְׁמָ֔/ם מִן־הַ/מָּק֖וֹם הַ/הֽוּא׃

נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק

מקראות גדולות

עריכה



<< · מ"ג דברים · יב · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת־מִזְבְּחֹתָ֗ם וְשִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת־מַצֵּ֣בֹתָ֔ם וַאֲשֵֽׁרֵיהֶם֙ תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֔שׁ וּפְסִילֵ֥י אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם תְּגַדֵּע֑וּן וְאִבַּדְתֶּ֣ם אֶת־שְׁמָ֔ם מִן־הַמָּק֖וֹם הַהֽוּא׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וּתְתָרְעוּן יָת אֵיגוֹרֵיהוֹן וּתְתַבְּרוּן יָת קָמָתְהוֹן וַאֲשֵׁירֵיהוֹן תֵּיקְדוּן בְּנוּרָא וְצַלְמֵי טָעֲוָתְהוֹן תְּקָצְצוּן וְתַבְּדוּן יָת שׁוֹמְהוֹן מִן אַתְרָא הַהוּא׃
ירושלמי (יונתן):
וְתִסְתְּרוּן יַת אֲגוּרֵיהוֹן וְתִתְבְּרוּן יַת קָמַתְהוֹן וּמְרַחֲקַתְהוֹן תּוֹקְדוּן בְּנוּרָא וְצִילְמֵי טַעֲוַותְהוֹן תְּשַׁקְצוּן וּתְשֵׁיצִינוּן יַת שִׁמְהוֹן מִן אַתְרָא הַהוּא:

רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"מזבח" - של אבנים הרבה

"מצבה" - של אבן אחת והיא בימוס (אלטאר) ששנויה במשנה (ע"ז מו) אבן שחצבה מתחלתה לבימוס

"אשרה" - אילן הנעבד

"ואבדתם את שמם" - (שם) לכנות להם שם לגנאי בית גליא קורין לה בית כריא עין כל עין קוץ 


מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י


[ג] אילן הנעבד. אף על גב שמחובר לקרקע אינו נאסר, דכתיב "אלקיהם על ההרים", ולא ההרים אלקיהם (עבודה זרה דף מה.), קאמר במשנה (שם) 'מפני מה אשירה אסורה, מפני שיש בה תפיסת ידי אדם'. פירוש, אף על גב שהאשרה מחובר בארץ, יש לאדם תפיסה באשירה, שהיא בארץ, בצדדין שלה. ואפילו במקום השורש יש לאדם תפיסה בה, דהיינו שיכול לתפוס שרשו ועיקרו. אבל בהר אין לאדם תפיסה, והוא דבר אחד עם קרקע עולם. אבל רש"י פירש (שם) 'לפי שיש בה תפיסת ידי אדם' כשנטעו היה בו תפיסת ידי אדם:

רש"י מנוקד ומעוצב

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

מִזְבֵּחַ – שֶׁל אֲבָנִים הַרְבֵּה.
מַצֵּבָה – שֶׁל אֶבֶן אַחַת, וְהוּא "בִּימוֹס" שֶׁשָּׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה: "אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּתָהּ לְבִימוֹס" (ע"ז מ"ז ע"ב).
אֲשֵׁרָה – אִילָן הַנֶּעֱבָד (שם מ"ח ע"א).
וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם – לְכַנּוֹת לָהֶם שֵׁם לִגְנַאי: בֵּית גַּלְיָא – קוֹרִין לָהּ בֵּית כַרְיָא; עֵין כֹּל – עֵין קוֹץ (ספרי סא; ע"ז מ"ו ע"א).

מדרש ספרי

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

ונתצתם את מזבחותם. זו אבן שחצבה מתחלה לעבודה זרה.

ושברתם את מצבותם. זו מצבה שחצבה מתחלה לעבודה זרה.

ואשריהם תשרפון באש. זו אשרה שנעשית מתחלה לעבודה זרה.

ופסילי אלהיהם תגדעון. זו שהיתה נטועה ועבדה לעבודה זרה.

[ואבדתם את שמם. זו שהעמיד תחתיה עבודת כוכבים.]

דבר אחר: ונתצתם את מזבחותם, מכאן אמרו (ע"ז מח) ג' אשרות הם, אילן שנטעו מתחלה לעבודת כוכבים - הרי זה אסור, שנאמר ואשריהם תשרפון באש. [גדעו ופסלו לעבודת כוכבים ו]החליף - נוטל מה שהחליף, שנאמר ופסילי אלהיהם תגדעון. (לא החליף אלא שהעמידו תחת) [העמיד תחתיה] עבודה זרה וסלקה - הרי זה מותר שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. (לא תעשון כן לה' אלהיכם) (ע"ז מו).

שלשה בתים הם, בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים - הרי זה אסור, שנאמר (אבד תאבדון את כל המקומות) [ונתצתם]. חידש - נוטל מה שחידש, שנאמר (ואבדתם את שמם) [תגדעון]. לא חידש, אלא הכניס בתוכו עבודה זרה והוציאה - הרי זה מותר, שנאמר [ואבדתם את שמם מן המקום ההוא].

ונתצתם את מזבחותם. (שם מ) נתצתה את המזבח - הנח לו.

[ושברתם]. שיברתה את המצבה - הנח לה.

מן המקום ההוא. בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריה, ואי אתה מצווה בחוצה לארץ לרדוף אחריה.

ר' אליעזר אומר: מנין לקוצץ את האשרה שצריך לשרש אחריה? ת"ל ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. אמר לו ר' עקיבא מה אני צריך, הלא כבר נאמר אבד תאבדון. ומה ת"ל ואבדתם את שמם? לשנות את שמם. או יכול לשבח? ת"ל (דברים ז) שקץ תשקצנו. 


מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מלבי"ם - התורה והמצוה

ד.

ונתצתם , היינו מזבח שבנאו בתלוש, דמחובר לא נאסר; וכן מצבה.

וראוי להגיה "זו מצבה שהיתה חצובה ועבדה לע"ז". אמנם באשרה מפרש, שמה שכתב ואשריהם תשרפון היינו בנטעה מתחילה לעכו"ם שכולה אסורה. ומה שכתב ואשריהם תגדעון מדבר שהיתה נטועה מתחלה והשתחוה, לא שעקרו מותר; ועל זה אמרו לשון גדוע.

[ומה שכתב שהיתה נטועה ועבדה, הגיה הגר"א "וגדעה ופסלה" וכן הגיה במה שכתב "החליף" גרס "גדעה ופסלה והחליף". ואין צריך, דברייתא דפה כשמואל (ע"ז מח) שכן הלכה].

ולפי הסוגיא (דף מה) אתיא כר' יוסי בר"י, ולהסוגיא (דף מח) דאפיך רבנן לר' יוסי בר' יהודה, אתיא כרבנן. ותפס גבי אשרה פסוק פסילי אלהיהם תגדעון משום שמזה למד גם לענין בית, ועקר הפסוק הוא ואשריהם תגדעון (עיין בגמרא דף מה ודף מח).

ה.

ונתצתם . בריתא דפה מביא בע"ז (דף מה) בשם תני רב יוסף, ומקשה "הנח" סלקא דעתך, "שרפה" בעי? אר"ה רדוף ואח"כ שרוף. והוא כמו שכתב ריב"ל גדוע עכו"ם קודם לכבוש א"י, כבוש א"י קודם לבעור עכו"ם. ושם אמר שלרבנן למד זה ממה שכתב ואשריהם תגדעון , ולריב"י למד מן אבד תאבדון.

והספרי למד ( ראה ב ) מן אבד תאבדון שצריך לשרש אחריה, ומן ואשריהם תגדעון למד ( ראה ד ) שגדועו אסור ועקרו מותר. ואם כן יקשה קושית הגמרא שם לריב"י, האי סברא מנא ליה? וצריך לומר שהספרי למד ההבדל בין אשרה שנטעה מתחלה לכך שעקרו אסור, ובין נטעה ואח"כ אבדה, ממה שכתב פסילי אלהיהם תגדעון , שפסילי אלהיהם כולל גם האשרה.

וכמו שבכל סימן ד' לא הביא פסוק ואשריהם תגדעון רק פסילי אלהיהם תגדעון. ונשאר פסוק ואשריהם תגדעון ופה כתיב תשרפון: שתחלה יגדע ואח"כ יכבוש את א"י ואח"כ ישרוף.

וממה שכתב ואבדתם את שמם מן המקום ההוא [שמלת ההוא רומז על א"י] ממעט חוצה לארץ.

ו.

ואבדתם את שמם . לדעת ר' אליעזר מלמד שצריך לשרש אחריה עד שלא ישאר לה שרש, שבו יזכר שמה. ור"ע סבירא ליה שזה ידעינן מן אבד תאבדון. ומה שכתב ואבדתם את שמם הוא כפשוטו, לשנות שמה לגנאי. ומובא בע"ז (דף מה).

וממה שמובא שם דר' יוסי הגלילי אתיא כריב"י, ור"ע איתיה כר' יוסי הגלילי, נתקשו התוס' שלר' יוסי בר"י בעי קרא ד אבד תאבדון - אבד ואח"כ תאבדון. ומה שכתב שר"ע אליבא דר' יוסי הגלילי קאמר, וליה לא סבירא ליה, הוא דוחק. ולפי זה משמע כסוגיא דדף מח דאפיך דר' יוסי בר"י לרבנן ולשטה זו אתיא לר' יוסי בר"י שמ"ש אבד תאבדון מלמד לעוקר ע"ז שצריך לשרש אחריה, ואתיא דר"ע כרי' יוסי הגלילי ולק"מ.

והנה הרמב"ם תפס כשמואל [כדף מח] וכשיטת רב אשי (שם) דאפיך דר"י בר"י לרבנן, ולענין הלכה פסק כרבנן נגד ר' יוסי בר"י. וא"כ לרבנן מ"ש אבד תאבדון - מלמד אבד ואח"כ תאבדון. וא"כ מ"ש ואבדתם את שמם הוא כר"א שצריך לשרש אחריה.

ובזה תמצא פתרון למה שהתפלאו כולם על הרמב"ם שלא הביא בהלכותיו שצריך לתת לה שם גנאי, כי לשטתו מ"ש ואבדתם את שמם צריך ללמד על שצריך לשרש אחריה כר"א, ודוק היטב.

בעל הטורים

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

תשרפון. ג' במסורה בהאי ענינא והיינו דתנן ג' אשרות הן וזהו ואשריהם תשרפון וגו':

ואבדתם את שמם. לא תעשון כן. אזהרה למוחק את השם:

<< · מ"ג דברים · יב · ג · >>



ביאור ויקי

עריכה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.





לאבד עבודה זרה מהשטח ומהתודעה

התורה מצווה על בני ישראל, כאשר הם נכנסים לארץ ישראל, להשמיד כל זכר לעבודת אלילים:

(דברים יב ג): "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן; וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא"

החצי הראשון של הפסוק מדבר על השמדה פיסית של כלים ומבנים שנעשו לשם עבודה זרה:

ונתצתם את מזבחותם   - מבנים העשויים מאבנים רבות;

ושיברתם את מצבותם - מבנה העשוי מאבן אחת גדולה;

ואשריהם תשרפון באש - עצים שנשתלו לשם עבודת אלילים;

ופסילי אלהיהם תגדעון .

החצי השני של הפסוק מדבר על השמדה מסוג אחר - איבוד השם:

ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא - יש לשנות את השמות שנתנו עובדי האלילים למקומות הפולחן שלהם, כך שהאלילות תאבד גם ממחשבותיהם וליבם של בני האדם.

המאבק התודעתי חשוב לא פחות מהמאבק הפיסי; כל עוד האלילות קיימת בתודעה, היא עלולה לצוץ ולחזור אל המציאות ביום מן הימים; ולכן התורה מדגישה שצריך להאביד את האלילות גם מהתודעה.

פסוקים דומים וקשורים

מזבחות, מצבות, אשרים ופסילים

בפסוק שלנו נאמר שיש להשמיד אשרות, אך בפסוק הקודם נאמר שיש להשמיד אלילים רק אם הם נמצאת "תחת כל עץ רענן", ולא את העץ עצמו ; לכן פירשנו כאן, שהאשרות הן עצים שנשתלו מלכתחילה לשם עבודת אלילים, או (לפי חלק מהדעות) נשתלו על-ידי אדם ונעבדו מאוחר יותר, והפסוק הקודם מדבר על עצים שצמחו באופן טבעי.

ויש שפירשו, שהפסוק שלנו מדבר על עצים שהם עצמם נעבדים, והפסוק הקודם מדבר על עצים ששימשו רק כתפאורה לעבודת אלילים: " "ואשריהם תשרפון באש - זו אשרה שנטעה מתחלה לעבודת כוכבים. ופסילי אלהיהם תגדעון - זו שהיתה נטועה ועבדה לעבודת" "כוכבים... ג' אשרות הם: אילן שנטעו מתחלה לעבודת כוכבים - הרי זה אסור, שנאמר ואשריהם תשרפון באש . גדעו ופסלו לעבודת כוכבים והחליף - נוטל מה שהחליף, שנאמר ופסילי אלהיהם תגדעון . העמיד תחתיה עבודת כוכבים וסלקה - הרי זה מותר" " ( ספרי )

גם בפרק ז ישנו פסוק המדבר על השמדת מזבחות, מצבות, אשרים ופסילים; כמו בפסוק שלנו, נאמר שם שיש לנתץ את המזבחות ולשבר את המצבות, אך בניגוד לפסוק שלנו, נאמר שם שיש לשרוף את הפסילים ולגדע את האשרות. ייתכן שההבדל נובע מכך, שהפסוק בפרק ז מדבר על השמדת כלי עבודת אלילים בבתים פרטיים, והפסוק שלנו מדבר על השמדת כלי עבודת אלילים ציבוריים ( פירוט והסברים נוספים ).

ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא

הראשונים שקיימו מצוה זו בתורה היו בני ראובן, לאחר שנחלו את עבר הירדן המזרחי יחד עם בני גד, (במדבר לב לז): "ובני ראובן בנו... ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם , ואת שבמה; ויקראו בשמת את שמות הערים אשר בנו": נבו ובעל-מעון הם שמות אליליים, ובני ראובן הסבו , שינו את שמם.

" "ר' אליעזר אומר: מנין לקוצץ את האשרה שצריך לשרש אחריה? - ת"ל: ואבדתם את שמם מן המקום ההוא . אמר לו ר' עקיבא: מה אני צריך? הלא כבר נאמר (בפסוק הקודם) אבד תאבדון ! ומה ת"ל ואבדתם את שמם - לשנות את שמם" " ( ספרי , בבלי עבודה זרה מה ב ) . לדעת רבי אליעזר, גם החצי השני של הפסוק מדבר על השמדה פיסית, והוא בא ללמד שההשמדה צריכה להיות מוחלטת; והפירוש שהבאנו בגוף המאמר מתאים לפירושו של רבי עקיבא, בהבדל אחד:

ע"פ פירושנו, יש לשנות את שמות המקומות לשמות שאינם קשורים כלל לעבודת האלילים שהיתה שם, על-מנת שהשם המקורי יאבד לגמרי; אולם, רבי עקיבא פירש, בהסתמך על פסוק אחר, שיש להפוך את שמות המקומות כך שיהפכו לכינויי גנאי לאותה עבודת אלילים שהיתה שם: " "מה תלמוד לומר ' ואבדתם את שמם מן המקום ההוא '? - לכנות לה שם; יכול לשבח? לשבח סלקא דעתא? אלא יכול לא לשבח ולא לגנאי? - תלמוד לומר: (דברים ז כו): שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא ; הא כיצד? היו קורין אותה 'בית גליא' (לשון גובה) - קורין אותה 'בית כריא' (לשון חפירה ושפלות); 'פני מלך' - 'פני כלב'; 'עין כל' – 'עין קוץ '." " ( בבלי עבודה זרה מו. ) .

משמעות זו של הפסוק הייתה, כנראה, הבסיס לשינויי שמות רבים אחרים במהלך ההסטוריה היהודית, כגון:

  • החלפת המילה בעל במילה בושת בשמותיהם של אנשים בתנ"ך, כגון: ירובעל -> ירובושת, מריבעל -> מפיבושת, אשבעל-> אישבושת וכו'.
  • כינוי גנאי לברית החדשה - ה"אוונגליון": " "רבי מאיר הוה קרי ליה: אָוֶן גליון. רבי יוחנן הוה קרי ליה: עֲוֹן גליון" " ( שבת קטז א ; ראו: הברית החדשה על-פי היהדות ; ראו גם אמא שלום ורבן גמליאל - האוונגליון בתלמוד / בניה טרבלסי ) ; ויש שכינו אותה "הברית החלשה" (פינחס שוורץ) .
  • כינוי גנאי לאלמנטים של התרבות המערבית, כגון "טמבלויזיה", "תל ביזיון", "טיפשורת", "תשקורת", "קן - יָוָן", ועוד (הרב אמנון יצחק, גיא צבי מינצ ועוד) .

מהמילים המקום ההוא למדו חז"ל, שהמצוה לאבד עבודה זרה חלה רק בארץ ישראל. אמנם גם לגויים שבחו"ל אסור לעבוד אלילים, אבל הם כבר לא באחריותנו, ולא מוטל עלינו לטהר את ארצותיהם מאלילות.

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל


מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-08-08.





הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה

פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא


קטגוריות־משנה

קטגוריה זו מכילה את קטגוריית המשנה הבאה בלבד. (לתצוגת עץ)

מ

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=קטגוריה:דברים_יב_ג&oldid=312958"