קטגוריה:דניאל ה יא

יֵשׁ אִישׁ בְּמַלְכוּתֶךָ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים קְדוֹשִׁים בּוֹ

יֵשׁ אִישׁ בְּמַלְכוּתֶךָ

המלך היה מבוהל, ופחד להראות זאת.
יד אלוהים כתבה מסר על קיר בית המלך בזמן המשתה. אלפי נכבדיו ראו זאת.
המלך רצה הסבר וחכמיו ושריו לא הצליחו לקרוא את הכתוב או לתת לו עצה מה לעשות.

כמו בסיפור יוסף, כאשר שר המשקים רצה להביא לפני המלך אדם בלתי צפוי, הוא אמר למלך: "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים" (ביאור:בראשית מא יב). כך גם כאן המלכה מבינה שנכבדי המלך לא ידברו, ואפילו אם הם ידברו, זמנם כבר עבר, והמלך לא יהיה מרוצה, והיא פותחת: "יֵשׁ אִישׁ בְּמַלְכוּתֶךָ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים קְדוֹשִׁים בּוֹ".

המלך יכול לחשוד שהיא מעורבת עם האיש הזה, הן אישה, שסגורה בארמון המלך, מאין שתדע על איש אלוהים.
לכן המלכה מיד מוסיפה שהוא נמצא ראוי בתקופת אביו.

וּבִימֵי אָבִיךָ הֶאָרָה וְהַשְׂכֵּל וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלֹהִים נִמְצָאָה בוֹ

"וּבִימֵי אָבִיךָ" - כולל את כל אבות המשפחה ומלכי בבל, כי הרבה מלכים מלכו זמן קצר, ובמקרה הזה נבוכדנצר היה יכול להיות סבא רבה של בלשאצר.

המלכה משבחת את האיש, שכבר בימים קודמים הוא היה ידוע ומפורסם, וחכמת אלוהים נמצאה בו.

• המלכה מראה למלך שחכמיו אינם פתוחים למצוא פתרונות, ולמרות שהם ידעו שיש חכמים נוספים, הם נמנעו מלבקש את עזרתם.
• המלכה משתיקה את החכמים לא להתערב, כי הם כבר הראו שהם לא היו מסוגלים לקרוא או ליעץ.
• המלכה מרגיעה את המלך שהאיש חייב להיות מבוגר בשנים, כך שלמלך אין מה לדאוג שיש עניינים ביניהם.

נַהִירוּ וְשָׂכְלְתָנוּ וְחָכְמָה הִשְׁתְּכַחַת בֵּהּ

המלכה מעניקה לאיש תוארים: "נַהִירוּ וְשָׂכְלְתָנוּ וְחָכְמָה"

• "נַהִירוּ" - (של"ג מפרש "הֶאָרָה") - נָהִיר - ברור, מובן, אינו דורש הסבר נוסף, בהיר (מילוג). הסביר, הביא לאור, האיר.
• "וְשָׂכְלְתָנוּ" - (של"ג מפרש "וְהַשְׂכֵּל") - השכיל אותנו. לא רק שהוא משכיל, ואף אחד לא מסוגל להבין אותו, הוא יודע איך להסביר ולעשות אותנו משכילים.
• "וְחָכְמָה" - יכולת חשיבה והבנה גבוהה, תבונה (מילוג).
• "כְּחָכְמַת-אֱלָהִין" - הבנה עמוקה ביותר של יוצר הכל. שליט ביקום מעל ומעבר לכל אדם - וברצונו נעשה הכל. כמובן שדניאל אינו אלוהים לכן היא מדגישה "כְּחָכְמַת-אֱלָהִין", במשמעות: 'לנו, בני האדם הפשוטים, הוא חכם שמתקרב לבינתו של אלוהים.'

המלכה טוענת שבעבר האיש הועמד במבחנים, והוא הצליח להוכיח את יכולתו, ולהשתבח בהם.

וְהַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר אָבִיךָ, לְרַב חַרְטֻמִּים, אַשָּׁפִים, כַּשְׂדִּים, קוֹסְמִים הֱקִימוֹ אָבִיךָ הַמֶּלֶךְ

המלכה מעניקה לבלשאצר כבוד, שהוא בנו של נבוכדנצר, למרות שהוא בגיל של נינו של נבוכדנצר השני, וייתכן שאביו לא היה נצר לנבוכדנצר.

המלכה מזכירה שהמלך נבוכדנצר בחן את האיש, התרשם ממנו מאוד כאשר הוא ידע לספר לו מה המלך חלם ומה הפתרון, ואז המלך מינה את האיש "וְיַשְׁלִיטֵהוּ עַל כָּל מְדִינַת בָּבֶל, וְרַב סְגָנִים עַל כָּל חַכְמֵי בָבֶל" (ביאור:דניאל ב מח), והושיב אותו בשער העיר (ביאור:דניאל ב מט).

המלכה חוזרת פעמים על המילה "אָבִיךָ", כסימן שזה יותר מאב אחד. ואכן לפחות פעמים מלך בבל הכיר בחוכמתו של האיש:

• בסיפור החלום שנשכח על הצלם עם ראש זהב, המלך העניק לדניאל להיות רב חכמים.
• ובסיפור העץ שנכרת המלך שיבח את מלך השמים של דניאל.

וכך, אבותיך הכירו בגדולתו, לכן גם אתה מוזמן לנסות אותו.

המלכה לא מזכירה את שמו, כדי שלא תקום צעקה והתנגדות מהשרים, לפני שהמלך מראה סימנים שהוא מוכן לשמוע על האיש, ויסרב לשמוע טענות נגדיות.