קטגוריה:משלי כח כג

דקויות

רוב האנשים אינם אוהבים שמותחים עליהם ביקורת. לכן, אנשים שרוצים למצוא חן בעיני חבריהם, עלולים להימנע מביקורת בכל מחיר. הפסוק שלנו מתנגד לגישה זו וקובע, שבמצבים מסוימים ובזמנים מסוימים, דווקא מי שמוכיח את האדם על חטאיו, ימצא חן בעיניו יותר ממי שמחליק לשון (= מתעלם מפגמים ונמנע מביקורת).

באילו מצבים ובאילו זמנים? בכך נחלקו המפרשים, והדבר תלוי בפירוש המילה "אַחֲרַי":

1. אַחֲרַי = אחרי ה', בעקבות ה', בתוכחה על מצוות ה' (ה' הוא המדבר בפסוק זה). מי שמותח ביקורת על ענייני חול (למשל "למה אתה לובש חולצה סגולה? זה לא אופנתי!"), לא בהכרח ימצא חן בעיניו; אך מי שמותח ביקורת ומוכיח את האדם על חטאים שחטא לה' - בסופו של דבר ימצא חן בעיניו (וכמובן גם בעיני ה') יותר ממי שמתעלם מחטאיו ואומר לו "לא קרה כלום...". (רש"י בשם מדרש תנחומא; ובמדרש הביאו, כדוגמה לפסוק זה, את משה לעומת בלעם: משה הוכיח את ישראל פעמים רבות ונזכר עד היום לטובה, ובלעם שיבח את ישראל והחניף להם ונחשב עד היום לרשע).

2. אַחֲרַי = לאחר זמן רב (ע"פ רש"י), או אַחֲרַי = לאחר שפרש מן העבירה והיטיב את דרכיו (ע"פ מצודת דוד). בטווח הקצר, אין זה נעים לשמוע ביקורת; אך בטווח הארוך, אנשים זוכרים לטובה את מי שהוכיח אותם ועזר להם לשפר את דרכיהם. לשם המחשה: נניח שאתם עומדים להשקיע את כל כספכם בעיסקה שנראית לכם מוצלחת ביותר. כל חבריכם מפרגנים לכם ומעודדים אתכם, ורק חבר אחד אומר שהעיסקה הזאת נראית לו מפוקפקת. אתם מתעצבנים עליו כי הוא מקלקל לכם את ההתלהבות, ובכל זאת בעקבות הדברים שלו אתם מחליטים להשאיר קצת כסף בצד, ליתר ביטחון. בסוף מתברר שהעיסקה הזאת היתה תרגיל עוקץ, הפסדתם את כל הכסף שהשקעתם בה, ורק הכסף ששמתם בצד נשאר. אחרי ככלות הכל, מי ימצא חן בעיניכם יותר - החברים שעודדו ופירגנו, או החבר שהזהיר והוכיח? "כמו מי שנתגברה עליו שטותו, ורצה להרע לעצמו, והאנשים מנעוהו מזה, והיה בעבור שטותו ממנו, גם הוא יודה לאיש שמנעו מלהמית עצמו" (החפץ חיים, שם עולם א ו).

3. אַחֲרַי = אחרי שהסביר לו את הנזק שייגרם לו כתוצאה מהעבירה (ע"פ רלב"ג). ביקורת שרירותית, ללא הסבר, גורמת לשומעים להרגיש שמנסים להשתלט עליהם ולשלול את חירותם. אך ביקורת הבאה אחרי הסבר הגיוני ומנומק, גורמת לשומעים להרגיש שהם למדו דבר חדש, קיבלו מידע רב-ערך, ולכן המוכיח מוצא חן בעיניהם.

4. אַחֲרַי = "בעקבותיי", "כמו שאני עושה". אנשים אינם מוכנים לקבל ביקורת ממי שאינו נוהג בעצמו על-פי דברי הביקורת שלו. אך כאשר דברי הביקורת מתחילים בדוגמה אישית, שלאחריה באה הקריאה " אחריי! ", הם מתקבלים באהדה רבה יותר; המוכיח מוצא חן בעיני השומעים, כי הוא דורש קודם-כל מעצמו ורק אחר-כך מאחרים.