קטגוריה:בראשית כא ל
נוסח המקרא
ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת
וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת.
וַיֹּ֕אמֶר כִּ֚י אֶת־שֶׁ֣בַע כְּבָשֹׂ֔ת תִּקַּ֖ח מִיָּדִ֑י בַּעֲבוּר֙ תִּֽהְיֶה־לִּ֣י לְעֵדָ֔ה כִּ֥י חָפַ֖רְתִּי אֶת־הַבְּאֵ֥ר הַזֹּֽאת׃
וַ/יֹּ֕אמֶר כִּ֚י אֶת־שֶׁ֣בַע כְּבָשֹׂ֔ת תִּקַּ֖ח מִ/יָּדִ֑/י בַּ/עֲבוּר֙ תִּֽהְיֶה־לִּ֣/י לְ/עֵדָ֔ה כִּ֥י חָפַ֖רְתִּי אֶת־הַ/בְּאֵ֥ר הַ/זֹּֽאת׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר אֲרֵי יָת שְׁבַע חוּרְפָן תְּקַבֵּיל מִן יְדִי בְּדִיל דִּתְהֵי לִי לְסָהֲדוּ אֲרֵי חֲפַרִית יָת בֵּירָא הָדֵין׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר אֲרוּם יַת שְׁבַע חוּרְפַן תְּקַבֵּל מִן יְדִי מִן בִּגְלַל דְתֶהֱוֵי לִי לְסַהֲדוּ אֲרוּם חֲפָרִית יַת בֵּירָא הָדָא: |
רש"י
"לעדה" - לשון עדות של נקבה כמו ועדה המצבה
"כי חפרתי את הבאר" - מריבים היו עליה רועי אבימלך ואומרים אנחנו חפרנוה אמרו ביניהם כל מי שיתראה על הבאר ויעלו המים לקראתו שלו הוא ועלו לקראת אברהם
[כז] מריבים היו כו'. דאם לא כן לא שייך לומר "בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי הבאר", דשמא הבאר אינו שלו. וקשיא איך סמך אברהם על נס כזה - שיאמר שמי שיעלה המים לקראתו הבאר הוא שלו, ויראה לומר כי הבאר היה ביד אבימלך, ולא היה ספק לאברהם שאין הבאר נובע כדרך הבאר שהוא עולה ומקורו מתברך - כיון שהוא גזל, שאין ברכה בדבר הגזול, ואיך אפשר שיהיה הבאר מתברך, ובפרט הבאר - כי כל נביעת הבאר ברכה היא, ואין ברכה ביד גזלן, דכתיב (ר' ירמיה ז, יא) "יש עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו", ולפיכך אמר אברהם כל מי שיבא על הבאר ויעלה המים לקראתו - הוא שלו, כי ידע אברהם כי יחזור הבאר לברכתו הרגיל - לבאר שהוא עולה ונובע כאשר יבא אברהם - שהבאר הוא שלו - על הבאר:
והקשה הרא"ם מנא ליה לרז"ל (ב"ר נד, ה) לומר שיהיה עדות זה על ידי מעשה זה, שמא היה בירור הדבר על ידי עדים ברורים וזולת זה מן הבירור, אבל במדרש רבות (שם) גלו זה, דמאי ענין "שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה" לענין הבאר, אבל עיקר הטעם שהבירור היה על ידי הכבשים, דודאי לא היה הבאר מתברך להיות מקורו עולה בחנם, אלא כך אמר שאני ארצה להשקות צאני לצרכי - ויהיה הבאר מתברך ויהיה מקורו עולה, וכיון שרצה להשקות צאנו - היה מתברך הבאר, ולפיכך אמר "את שבע כבשות תקח מידי וכו'", כי על ידם נעשה הדבר הזה שהוא הבירור:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר – מְרִיבִים הָיוּ עָלֶיהָ רוֹעֵי אֲבִימֶלֶךְ, וְאוֹמְרִים: אֲנַחְנוּ חֲפַרְנוּהָ. אָמְרוּ בֵּינֵיהֶם: כָּל מִי שֶׁיִּתְרָאֶה עַל הַבְּאֵר וְיַעֲלוּ הַמַּיִם לִקְרָאתוֹ – שֶׁלּוֹ הִיא. וְעָלוּ לִקְרַאת אַבְרָהָם (בראשית רבה נד,ה).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
כי את שבע כבשות תקח מידי. אמר ליה הקב"ה: אתה נתת לו שבע כבשות, חייך שאני משהה משמחת בניך שבעה דורות. אתה נתת לו שבע כבשות, כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים, אלו הן: שמשון, חפני ופנחס, ושאול ושלשת בניו. אתה נתת לו שבע כבשות, חייך כנגד כן מחריבין מבניך שבעה משכנות, ואלו הן: אהל מועד, נוב וגלגל וגבעון ושילה, ובית עולמים שנים. אתה נתת לו ז' כבשות, כנגד כן ארוני חוזר בשדה פלשתים ז' חדשים. רבנן אמרי: רועי אבימלך היו מדיינין עם רועי אברהם; אלו אמרו: שלנו הבאר, ואלו אמרו: לנו הבאר. אמרו רועי אברהם: כל מי שהמים רואין את צאנו ועולים, שלו היא. כיון שראו המים צאנו של אברהם, מיד עלו. אמר ליה הקב"ה: אתה סימן לבניך; מה אתה, כיון שראו המים צאנך מיד עלו, אף בניך, כיון שהבאר רואה אותן מיד תהא עולה מאליה, הדא הוא דכתיב: "אז ישיר ישראל עלי באר". אמר ר' יצחק: "בעבור היתה לי" אין כתיב כאן, אלא בעבור תהיה לי לעדה:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כא ל.
בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת
כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי
"תִּקַּח מִיָּדִי" הלקיחה היא עשיה המעידה על הסכמה. אברהם קיבל חזרה את הבאר שלו ובתמורה אבימלך קיבל את הכבשים - תמורה תמורת תמורה.
אפשרי שאברהם החזיר לאבימלך כבשים שאבימלך נתן לו (ביאור:בראשית כ יד) כפיצוי על לקיחת שרה והשבתה. כך נגמר המעגל: אבימלך לקח את שרה, השיב אותה ונתן כבשים כפיצוי, אברהם קיבל חזרה את שרה ולקח את הכבשים, ואז אבימלך לקח את הבאר, ועכשו אבימלך משיב את הבאר ומקבל חזרה חלק מהמתנות שהוא נתן לאברהם ושרה.
נוכחות הכבשים בטקס כריתת הברית היתה נוכחותם כעדים לתהליך.
כשם שפיכל שר צבאו של אבימלך ישב והוא יהיה העד מהצד של אבימלך, כך הציג אברהם את הכבשים כעדים מהצד שלו.
זה היה הרמז לאבימלך שפיכל הוא כמו כבשה, ולמרות שאבימלך פקד עליו לגזול את הבאר, פיכל לא יגיד מילה נגד אדונו.
הכבשים, כנראה, היו מאיכות גבוהה ואבימלך רצה לקבל אותם כאשר הוא שאל: " מָה הֵנָּה, שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ, לְבַדָּנָה" (בראשית כא כט).
לקיחת הכבשים כתשלום עבור הסכמת אבימלך שהבאר נחפרה על ידי אברהם ושייכת לו: "בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת". התשלום הוא לא עבור הבאר עצמה, כי מחיר של באר הוא גדול יותר מאשר 7 כבשים, אלא רק עבור ההסכמה שהבאר שייכת לאברהם.
תִּקַּח מִיָּדִי
נאמר שאברהם הציע את הכבשים, אבל לא נאמר שאבימלך לקח את הכבשים כאשר "וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ, וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ, וַיָּשֻׁבוּ, אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" (בראשית כא לב). אולם אחרי שאברהם הציע את הכבשים נאמר: "וַיִּכְרְתוּ בְרִית, בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כא לב), כלומר שני הצדדים הסכימו שהכבשים הם תשלום כדי שאבימלך יסכים שאברהם חפר את הבאר והיא שייכת לו. אם אבימלך באמת לקח או השאיר אותם זה לא חשוב, כי הכבשים שייכים לו.
לבטח אבימלך פחד לא לקחת את הכבשים, כי זה היה מראה שהוא לא התנהג "בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי" (בראשית כ ה).
כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת
"הַזֹּאת" ? - הפגישה היתה ליד הבאר בבאר-שבע. לא סביר שאת הבאר הזאת גזלו העבדים של אבימלך, כי אז אברהם לא היה יושב שם, אלא עובר לבאר אחרת, ואז הפגישה לא היתה מתקיימת ליד הבאר הגזולה. אם הם ישבו ליד הבאר הגזולה, אז אבימלך היה חייב להיות מודע מיד בבואו, ולא היה אומר: "וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם" (בראשית כא כו) לאחר דברי אברהם.
נאמר שאבימלך שב לארץ פלישתים, כלומר אבימלך הוא שבא לאברהם בבאר שבע, ולא להפך.
לבאר לרוב יש שם, אולם לזאת לא היה עדיין. "הַזֹּאת" כנראה מתכוון לבאר ההיא שאנחנו מדברים בה.
כיון שמיקום הבאר שנגזלה לא מתואר, אברהם יכול להצמיד את זה לכל באר באזור נחל גרר שנמצאת ברשות אבימלך, כרצונו. כדי להגביל את הבילבול, הצמידו את השבועה לבאר שתקרא באר-שבע, ולא לכל באר אחרת, למרות שסביר שהבאר שנגזלה אינה באר שבע.
משחקי מילים של עורכי דין
אברהם נכשל ולא הבין שדרישתו היא חלשה מבחינה משפטית.
בהמשך אבימלך לא רצה לגזול בארות מאברהם וגם לא היה מוכן להכחיש שאברהם חפר את הבארות, כי הוא נשבע, אבל הוא לא נשבע לא לסתום את הבארות של אברהם בעפר, לכן הוא פקד על עבדיו, ככתוב: "וְכָל הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר" (בראשית כו טו). אבימלך גזל את המים של אברהם, כי סתימת בארות בחלק העליון של נחל גרר, תגביר את נביעת המים בבארות בתחתית ערוצו של נחל גרר שבארץ פלישתים.
תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה
איך הכבשות יהיו לעדה?
- כאשר בצאנו של אבימלך יהיו הכבשים של אברהם, אשר סומנו כרכושו של אברהם, זה יהיה סימן שאברהם עשה איתו הסכם ואבימלך הסכים לברית וקיבל תשלום.
- אפילו לאחר זמן רב, הוולדות של הכבשים המיוחדות של אברהם יראו שאבימלך קיבל תשלום מאברהם, והחובה תהיה עליו להכחיש את הברית אודות הבאר.
- כאשר אברהם יבוא לבקר, הכבשים המקוריות יזהו אותו כאדונם ויבאו אליו. וזה יהיה הסימן והעדות שהוא נתן אותם לאבימלך כתשלום להכרה בזכותו על הבאר. (אדם יכול להתנכר לאדונו ולהגיד: 'אתה מעולם לא היית אדוני', אבל הכבשות לא מסוגלות להתנכר לאדם שהן אוהבות.)
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כא ל"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.