עריכה

(ב – ו)    איך נסתפק אברהם בהבטחת ה' שיהיה לו זרע שהבטיחו כ"פ. ולמה חלק מאמר אחד לשתי אמירות ויאמר מה תתן לי ויאמר הן לי לא נתתה זרע. ועוד הלא יכול להיות שמ"ש שכרך הרבה מאד כוון על שכר עוה"ב. ולמה הוציא אותו החוצה, ומז"ש שהאמין בה' וכי עד עתה לא האמין. ומז"ש ויחשבה לו צדקה:

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

מעשה לעושהו מה תתן לי. ועוד אומרו ואנכי הולך ערירי, והאם שכח מאמרו יתברך אליו ואעשך לגוי גדול ואיך ילך ערירי, או היה מסתפק בהבטחה ההיא חלילה. ועוד אומרו ובן משק ביתי, למה קראו בן משק ביתי. ולמה הזכיר שם עירו ושמו. ועוד אומרו שנית ויאמר אברם הן לי כו', כי אחר שאברהם עודנו מדבר למה נאמר ויאמר פעם שנית בתוך דבריו. ועוד אומרו הן לי וכו', כי בכלל אומרו אנכי הולך ערירי הוא. וגם אומרו והנה בן ביתי יורש אותי, הנה בכלל אומרו ובן משק ביתי הוא כו' היה, שהוא יורשו. וגם למה שינה תוארו מבן משק לבן בית. ומה ענין לשון אומרו הן לי לא נתת זרע, ולא אמר הן אין לי זרע, שהיה יותר כבוד כלפי מעלה. ועוד אומרו בן ביתי יורש אותי, שנראה עושה עיקר מהירושה, ואין עיקר הבנים לכך. ועוד אומרו והנה דבר ה', והיה לו לומר ויאמר אליו ה', ולא והנה דבר. וגם למה כפל ואמר כי אם אשר יצא כו', או מתחלה יקצר ויאמר אשר יצא ממעיך הוא ירשך. ועוד אומרו ויוצא אותו החוצה, למה הוציאו, שאם הוא כפשוטו שהוציאו מתוך אהלו החוצה שיראה הכוכבים הלא מבלי שיראה אברם הכוכבים היה יכול לומר זרעך יהיו ככוכבים, ולמה הצריכו להביט בהם, ושלא יוכל לספור אותם, ולומר אחר כך כה יהיה זרעך. והנה רבותינו ז"ל (שם יד) אמרו ויוצא אותו החוצה, וכי מחוץ לעולם הוציאו אלא שהעמידו למעלה מכיפת הרקיע ואמר לו עד דסנדלך ברגלך דרוך כוכבא, ואין הבטה אלא מלמעלה למטה. והנה ראוי לדעת מה ראו לומר כי מחוץ לעולם הוציאו, והניחו הפשט שהוציאו מתוך האהל לראות הכוכבים לומר לו הבט וספור כו', ואם הוא על לשון הבטה שהיא מלמעלה למטה כאומרו אין הבטה כו', והלא גם זה קשה כי הלא לא כן הוא כי אדרבא מצינו הבטה מלמטה למעלה, כד"א (במדבר כא י) והביט אל נחש הנחשת כו' והיה הנחש על נס, וכן פסוק והביטו אחרי משה, ואמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג, שמות רבה נא ו) שהיו מביטין על צוארו [ואומרים ראו כמה עבים הם, מפני שאוכל ושותה משלנו]. ועל פי דרכנו נשים לב אל מאמרם ז"ל (בראשית רבה מט ז) כה יהיה זרעך, אין לך דור שאין בו שלשים צדיקים כמנין יהיה, והלא אין נזכר בכתוב כי אם רבוי והיכן נזכרו הצדיקים. ועוד אומרו והאמין בה', האם יש להחזיק טובה לאברהם שהאמין בה', ולא עוד אלא שאומר ויחשבה לו צדקה. ואם הוא שאברהם חשבה צדקה לה', גם זה פשוט כי מי הקדימו וישלם:

אמנם הנה ידוע כי השם המתייחס אל העולם הזה הוא שם אדנות היא שכינה השורה בעולם הזה, אך שם ההויה - ומה גם בנקודות אלהים - הוא המתייחס אל העולם הבא. ונבא אל הענין, אמר אברם הנה הן שתי בחינות, אחת המתייחסת אל עולם הזה והיא אדנ"י, והשנית אל העולם הבא וזה יהו"ה בנקודת אלהים. והנה מאמרך זה "שכרך הרבה מאד", לא ידעתי אם על טובת העולם הזה הוא או על של העולם הבא. אם הוא של העולם הבא, "מה תתן לי ואנכי הולך" מהעולם "ערירי", ואין אושר שלם שם להולך ערירי מהעולם הזה:

ושמא תאמר כי הלא המניח בעולם הזה תלמיד הגון עולה לו במקום בן, ואליעזר אמרו רבותינו ז"ל (יומא כח ב) שהיה דולה ומשקה מתורתו לאחרים, זה איננו שוה לי כי אשר הוא "בן משק ביתי" שמשקה מתורתו לבית מדרשו אינו עולה לי, והטעם כי "הוא דמשק" וכו'. והענין שני טעמים, אחד באומרו דמשק ואחד באומרו אליעזר. והוא כי הנה בזה הובדלו זרע אבותינו מעמי הארצות, כי זרע האבות הם ישראל אפילו בהיותם בחוצה לארץ הם מתייחסים אחר ארץ ישראל, ככתוב אצלנו על פסוק (תהלים פז) אזכיר רהב ובבל כו' שישראל תמיד יאמר עליהם זה יולד בציון, וכן כתבנו על לך לך מארצך כו' שאמר לו הקב"ה לאברהם שורש נפשך בארץ ישראל. לך לעצמך לשורשך. מה שאין כן זרע האומות שאפילו בהיותם בארץ ישראל מתייחסים אחר חוצה לארץ, כי שורש נפשותם מהחיצונים שכנגד חוצה לארץ. והנה זה יאמר הנה "הוא דמשק", שגם שהוא עמי בארץ ישראל, מתייחס אחר דמשק, כי שורש נפשו לא ממה שלמעלה כנגד ארץ ישראל שהוא אחדות הקדושה. ואם כן איך אתייחס למניח ממלא מקומי, ואינו משורש נפשי רק מהחצונים. ועוד טענה שנית והיא כי אילו היתה תורתו וכשרותו נמשכת ממנו לזרעו אחריו החרשתי, אך אינו רק "אליעזר", כלומר הוא לבדו ולא לזרעו אתו. והוא במה שידענו מרבותינו ז"ל בפרקי רבי אליעזר (פרק כט) כי כל הנפש אשר עשו בחרן לא נמשך לזרעם אחריהם כלל רק הם בעצמם בלבד:

ובכלל דבריו נתן טעם אל אומרו הולך ערירי, ולא זכר מאמרו יתברך ואעשך לגוי גדול, כי אמר אולי על התלמיד יתקיים, אלא שלא נתקררה דעתו בזה על היותו דמשק אליעזר כמדובר:

(ג) והנה זה הוא אם אומרך שכרך הרבה מאוד הוא על טוב עולם הבא. ואם הוא על טוב העולם הזה, על זה אמר "הן לי" כו':

ולהיות הפרש בין אמירה זו אל הקודמת, עשה ממנה אמירה בפני עצמה, ועל כן נאמר בה "ויאמר" פעם שנית, כי זה על טוב העולם הבא וזה על טוב עולם הזה, שהוא על דבר היות לו מי שיירש ממונו. ולהיות עושה עיקר מענין עולם הבא, בו התחיל. ועל דבר עולם הזה אמרה באחרונה ובפני עצמה, כי לא ישתוה אל הקודם. ולמעלה שעל טוב העולם הבא ידבר, קרא את עבדו "בן משק" שהוא כי חש פן להיותו תלמיד משקה מתורתו מהנה לו לעולם הבא. ופה שידבר על טוב העולם הזה שיהיה מי שיירש ממנו אמר "בן ביתי":

וענין הכתוב, אם על טוב הזה גם זה אין לי, כי "הן לי לא נתת זרע" בשום פנים, אפילו שיהיה לי נחת רוח ליורשני, גם שליותר מזה אין ראוי. והיחל באומרו "הן לי", לומר אל נא תשת עלי חטאת שאני מפרש הבטחתך באמור ואעשך לגוי גדול על בן ביתי, כי ה"לא" "הן לי" כלומר להיות לי שהמזל מחייבני ש"לא" אוליד, ואינך שודד מזל בשביל יחיד. וגם מסייע לזה כי "לא נתת" עד כה, ואם היה דעתך לתת לי לא איחרת הטובה. וגם יתכן כיוון באומרו "הן", כי ידוע מרבותינו ז"ל (ילקוט במדבר פרשת בלק רמז תשסח) שהן שתי אותיות שאין להם בן זוג, כלומר כאותיות "הן" יש לי, כאילו אין לי בת זוג שאין לי הולדה מפאת כוכב מולדתי. וגם מתנה מאתך נגדו "לא נתת זרע" עד כה. "והנה" כו' והוא כי מלת הנה תורה על דבר מזומן כבר,