קטגוריה:שמות כה י
ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אׇרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רׇחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/עָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָ/חֵ֜צִי אָרְכּ֗/וֹ וְ/אַמָּ֤ה וָ/חֵ֙צִי֙ רָחְבּ֔/וֹ וְ/אַמָּ֥ה וָ/חֵ֖צִי קֹמָתֽ/וֹ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק •
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיַעְבְּדוּן אֲרוֹנָא דְּאָעֵי שִׁטִּין תַּרְתֵּין אַמִּין וּפַלְגָּא אוּרְכֵּיהּ וְאַמְּתָא וּפַלְגָּא פוּתְיֵיהּ וְאַמְּתָא וּפַלְגָּא רוּמֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִיעַבְּדוּן אֲרוֹנָא דְקַיְסֵי שִׁיטָא תַרְתֵּין אַמִין וּפַלְגָא אוּרְכֵּיהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא פּוּתְיֵהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא רוּמֵיהּ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד הפשט היה הארון כמין תיבה מיוחדת להצניע בתוכה לוחות העדות, ומפני שהתורה היא ראשית לכך קדם הארון לשאר הכלים. ומה שנקרא ארון מלשון אורה על שהתורה שבתוכו נקראת אור. ומה שהזכיר ואמה וחצי קומתו אמה של תורה בת ששה טפחים נמצא קומתו של ארון תשעה טפחים, והכפרת שבאה הקבלה לרז"ל שיהיה עביו טפח מגזרה שוה של פני פני היה משלימו לעשרה. וכן מצינו מספר עשרה רמוז בשלחן גם כן כי גם בו הזכיר הכתוב ואמה וחצי קומתו והיה תשעה טפחים ומסגרת טפח היה משלימו לעשרה. וכן במנורה כתיב (שמות כ"ה) תיעשה המנורה ביו"ד, ולכך עשה שלמה עשר מנורות שאין הכוונה שתצוה התורה מנורה א' ושיבא שלמה ויעשה מהם עשר וכן עשרה שלחנות ועשרה כיורים ונמצא עובר על בל תוסיף, אבל הקב"ה מודיע למשה בהר כי כשיבנו ביהמ"ק יעשו עשרה, והיו הדברים קבלה בידם. עד שהגיע בנין בית המקדש ועשה שלמה כאשר היתה קבלה בידם. ועוד יש במנורה רמז למספר עשרה שבעה קנים וכפתור וגביע ופרח הרי עשרה, וכן במשכן הזכיר ואת המשכן תעשה עשר יריעות, גם גבהו של משכן עשר אמות כגובה הקרשים שנאמר עשר אמות אורך הקרש, גם במזבח העולה מצינו מספר עשרה, והוא שכתוב חמש אמות אורך וחמש אמות רחב הרי עשר אמות שהיה המזבח בין אורך ורוחב ועוד שהיה גבהו של מזבח עשר אמות כאשר אבאר בסוף הפרשה, ונמצא למד כי מספר עשרה רשום בכל כלי המשכן.
וע"ד המדרש יש בו רמז ועדות לדרך הקבלה ועשו ארון חביב מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה שנאמר (שמות טו) מכון לשבתך פעלת ה' למדך שהמקדש כנגד כסא הכבוד, ושני כרובים חביבים הם כנגד שמים וארץ שהיה בהם מושבו של הקב"ה והמשכן כלו לא נעשה אלא בשביל הארון בלבד שהשכינה שרויה בתוכו וכל הנסים שנעשו לישראל היו נעשים בארון שהשכינה שרויה בתוכו, וכתיב (במדבר י) וארון ברית ה' נוסע לפניהם והיה הורג נחשים ועקרבים והורג כל שונאיהם של ישראל, אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא שני ניצוצות היו יוצאין מבין שני בדי הארון והורגין נחשים ועקרבים ושורפים את הקוצים והיה העשן עולה ומתמר וכל העולם מתבשם מן הריח והאומות אומרין (שיר ג') מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל ע"כ במדרש.
ויש לפרש עוד ועשו ארון עצי שטים אלו המסייעין לעוסקי תורה, וצפית אותו זהב טהור על שם שהקב"ה עתיד לעשות צל לשניהם יחד לעוסקי תורה ולמסייעי אותם שנאמר (קהלת ז') כי בצל החכמה בצל הכסף, וכתיב (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה, ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים בה ק"ו ללומדיה, והבאת את הבדים בטבעות אלו ההמון שחייבין להעמיד ולהחזיק לומדי התורה כשם שהיו הבדים מעמידין את הארון, זהו לשאת את הארון בהם כי מאחר שהוא עוסק בתורה הוא מתנשא בשבילם כמו שדרשו רז"ל גדלוהו משל אחיו, ודומה לזה דרשו רז"ל יבעון רחמי אתכליא על עליא שאלמלא עליא לא מתקיימין אתכליא, והמשל הזה לומר כי אין הכוונה בנטיעת הגפן אלא לצורך הפרי שהוא האשכול והוא העיקר ולא העלה, ואמנם העלים צורך גדול להגין מרבוי החום והקור ומתוקף הרוחות ושאר המקרים, ודרשו רז"ל כל האמות שבארון היו שבורות מכאן לתלמיד חכם שיהא נכנע ולבו נשבר בקרבו.
וע"ד השכל ועשו ארון, יתכן לפרש ענין הארון שבו לוחות הברית והכפורת אשר עליו עם שני כרוביו שהוא רומז לשלשה דברים שיש באדם, הגוף, והנפש, והשכל, וירמוז לתכלית הגמול הטוב והשכר העצום אשר להם בידיעת התורה, כי הארון היה מעצי שטים שבמדבר רמז לגוף האדם, וארבע טבעות שבארון כנגד ארבע יסודות שבגוף האדם שהן מעמידין ונושאים אותו, ושני בריחים בטבעות כנגד שני חוטין שבגוף האדם מראשו ועד רגליו והם השדרה וחוט אחד קרוב לצדו, שני לוחות הברית שבו כנגד שני אברים מיוחדים שבגוף האדם אשר בהם יקבל חכמת התורה והם המוח והלב, ושני הכרובים רמז לנפש ולשכל האחד זכר והאחד נקבה כי הנפש והשכל בדמיון זכר ונקבה זה פועל וזה מקבל.
וכבר ידעת כי הזכר הוא העקר והוא מאמר שלמה ע"ה (משלי י"ט) גם בלא דעת נפש לא טוב, באר כי אין שלמות לנפש מבלעדי השכל ואין צריך לומר ביצירה התחתונה בעולם השפל כי גם בעולם האמצעי הוא עולם הגלגלים יש זכר ונקבה והם השמש והירח שבעולם האמצעי, ולכך נמשלו בתורה בחלומו של יוסף לזכר ולנקבה שבשפלים, גם השמש והירח שבעולם האמצעי הוא דוגמא לזכר ולנקבה אשר בעולם העליון כלומר פועל ומקבל, והיו הכרובים מקשה לפי שהכוונה בנפש שתשוב שכלית אלהית והיו שניהם לקוחים ונאצלים מזהב הכפורת עצמה, הכפורת רמז לכסא הכבוד כי שם שורש החכמה, וכפורת מלשון כפרה ותשובתה לשרשה א"א מבלתי הכפרה ומבלתי ידיעת התורה שהיא משיבת נפש לשרשה. והעולה לך מזה כי עם ידיעת התורה שבארון הנפש והשכל לקוחים ונאצלים מכסא הכבוד מתעלין למעלה וחוזרים לשרשם, ומזה אמר הכתוב סוככים בכנפיהם על הכפורת לרמוז כי שם שרשה, ואמר פורשי כנפים למעלה על שם שמתעלים למעלה למעלה.
ועוד אפשר לפרש כי הארון ירמוז לגן, ושני לוחות שבו, הלוח האחד יש מצות שכליות, והלוח השני מצות גופניות כנגד עץ החיים ועץ הדעת, וכפרת רמז לערבות הוא הרקיע העליון הזך המכסה כל שאר רקיעים, והכרובים שעל הכפורת רמז למלאכים שלמעלה מערבות שהנבואה יוצאה מביניהם לכל שאר הנביאים, והיו פורשין כנפים למעלה לקבל שפע מאת הבורא יתברך שנבואתו של משה בלא אמצעי ובא לו הדבור ממנו לבין שני הכרובים.
וע"ד הקבלה ועשו ארון, הארון דוגמא לכסא הכבוד, וזהו שאמר ואת תבנית כל כליו שהראה הקב"ה תבנית כל כלי המשכן, שלכך היו פורשין על הארון בגד תכלת שהתכלת דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד, והוא שכתוב בפרשה במדבר סיני (במדבר ד ו) ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה, ולשון כליל תכלת שכלו היה דומה לתכלת של מעלה דוגמת מקום השכינה למעלה שכלו תכלת, ומפני שכסא הכבוד מיוחד מג' יסודות בג' מראות כמו שהזכרתי בפסוק ( שמות כ"ד) כמעשה לבנת הספיר לכך הוצרך בצלאל לעשות ג' ארונות, וזהו שדרשו רז"ל שלש ארונות עשה בצלאל שנים של זהב ואחד של עץ שקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וצפה שפתותיו זהב שנאמר מבית ומחוץ תצפנו נמצא מצופה זהב מבית ומחוץ, והיו ג' ארונות ונראים ארון א' ולכך תמצא בפרשה זו של ארון כל אותיות אלפ"א בית"א חוץ מאות ג' שרצתה התורה להעלימה בכאן להעלמת יסודות הכסא שהם ג', ובצלאל רמז בחשבון ארונות שעשה, וכנגד ג' מראות שבכסא תמצא שלשה מראות בקשת ומפני זה נכתבה מלת קשת ג' פעמים בפרשת הברית של נח.
ויש לך להתבונן בנפלאות הארון כי כשם שכסא הכבוד נושאות אותו החיות והוא נושא אותם שכן דרשו רבותינו ז"ל בפרקי ר' אליעזר והחיות נושאות את הכסא פירוש נושאות נראות כאלו נושאות והן נשאות ומזה אמר הפייטן חיות נראות כנושאות והכ"ף בשו"א, וכן הארון היה נושא הכהנים הנושאים אותו על כתפיהם, שכן דרשו רז"ל במסכת סוטה כשעברו ישראל את הירדן נשא ארון את נושאיו ועבר שנאמר (יהושע ד') ויהי כאשר תמו כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם, וכתיב (שם) נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם, פירוש נתקו לאחוריהם אל השפה שהיו עומדים שם ומיד שבו מי הירדן למקומם, ואם כן היאך עבר הארון, אלא שמע מינה נשא הארון את נושאיו ועבר את הירדן זהו לשון ויעבור ארון ה' והכהנים ולא אמר ויעברו, וכשם שהכסא נושאים אותו ארבע חיות כך הארון היו נושאים אותו ארבעה בני אדם, שכן תמצא בפרק שתי הלחם כשנושאים ארון על כתפיהם פנים כנגד פנים ואחוריהם לחוץ ובדיו מונחים לרחבו של ארון וארבעה היו נושאין אותו שנים מצד זה ושנים מצד זה ע"כ. וכשם שהיו יוצאים מבין שני בדי הארון ניצוצות של אש וכמו שהזכירו במדרש כן מתוך זהרורי כסא הכבוד הצח והנורא נמצא מציאות החשמל אשר ממנו שפע חיות הקדש והחשמל והחיות מקיפין את הכסא, ובענין הכרובים אגלה לך קצת סודו של חשמל, ומה שנקרא הארון בשם ארון על שם האורה ועל שם שהוא כולל הכח הגדול הנקרא נורא שהוא נחבא בתוכו וכענין שכתוב (שמות ל"ד) את מעשה ה' כי נורא הוא, וכן מצינו שהארון נקרא אדון כל הארץ שנאמר (יהושע ג') ארון הברית אדון כל הארץ, כי השכינה דבקה בתורה ותמצא בדברי הימים (דברי הימים ב ו) אתה וארון עזיך מלא ביו"ד, *) (לפנינו בכל הספרים חסר יו"ד כמשפטו,) ומה שנקרא ארון העדות לפי שהיא עדות לשכינה ששורה בישראל בשלא היה הארון מן המדה, והוא שדרשו רז"ל מקום ארון אינו מן המדה, והכוונה לומר שלא היה מחזיק מקום כלל כי בנס היה עומד, וכן הכבוד אין יודעים מקומו ומזה אומרים המלאכים ברוך כבוד ה' ממקומו כך דרשו בפסיקתא.דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
ואמנם חכמי האומות אמרו שהיה המשכן מורה על המציאות בכללו. ולהיותו נחלק כפי מהות הנמצאים אל ג' חלקים היה שיתחלק המשכן האלהי אליהם. והיה קדש הקדשים מורה על עולם המלאכים ולזה היו שמה הכרובים והיו שני' להורות על רבוים. והיו פורשי כנפים למעלה להורות שמציאותם וקיומם אינו להם מעצמם אלא מפאת עלתם יתברך והיה ההיכל והוא הקדש מעיר על עולם הגלגלים ולכן היו שמה השלחן אשר עליו י"ב חלות לחם רומז לגלגל השמיני אשר בו י"ב המזלות. והמנורה אשר בה שבעה נרות שרומזת לשבעת ככבי לכת והיה שם ג"כ מזבח הקטורת שרומז לגלגל העליון החלק. ולזה היו כל כלי הדביר וההיכל זהב להיותו עומד ובלתי נפסד להורות על נצחייות השכלים הנבדלים והשמימיים ושהיה החצר רמז לעולם השפל. ולכן היה בו מזבח העול' המור' ההוי' וההפסד וכיור וכנו המורה על טהרת האדם במעשיו ובמדותיו ולכן לא היה בחצר זהב כלל אלא נחשת לפי שלא היה מורה על נצחיות כי אם על הפסד ואמרו ששאר הדברים ומדות ושעורים היו מהכרח המלאכה ולתכלית הנוי והיופי. ובזה הדרך דרכו האחרונים ממפרשי עמנו. ולהיותו כפי הנרא' דרך ישר והמה קצרו בביאורו ובישובו על פי הכתובים ראיתי אני להרחיב המאמר בו ולהשלימו ולהסכים הפסוקי' עמו בכל צד שאפשר. ובקצת הדברים אסתייע מדברי המפרשים כי את הטוב נקבל מהם ומה שלא ימצא באמתחותיה' ה' יגמור בעדי ואנכי אשלימהו. ואזכיר המקומות אשר יראה מהם בזה הספור הסכמת המעשה הזה ליצירת העולם אחד לאחד למצוא חשבון. אח"כ אזכור דעתי ואמונתי ברמזי המשכן וכליו שהוא דרך אחר כפי העיון התוריי וכה אומר:
המקום הא' הוא מנדבת המשכן כי בעבור שהיה המשכן נעשה על תמונת העולם בכללו כמו שאמרו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו כמו שביארתי בראשונה לכן צוה יתברך שיעשו המשכן מהדברים שירימו ויתנו בנדבה בתורת חפץ ורצון מוחלט לא בחיוב ולא בהכרח כי כן נברא העולם על צד הרצון והחפץ האלהי בתורת חסד ונדב' לא על צד החיוב כדברי הפלוסופים ולכן עשה מזה עיקר גדול בשעת המעשה כמו שיתבאר וכמאמר המשורר (תלים פ"ט) עולם חסד יבנה.
המקום הב' ממה שזכר ט"ו דברים הבאים בנדבה ההיא שבהם נשלמה המלאכה לגמרי כמ"ש מרבים העם להביא מידי העבודה למלאכה כמו שנמצא במציאות שנבראו בנדבת השם תשע' גלגלי' והחומר הראשון והצור' הגשמית וארבעת היסודות שמהם ובהם הושתת העולם ונעשו כל המורכבים שראת' החכמה האלהית לברוא אותם ושרצה שלא יתפשטו עוד הנמצאים כמו שאמרו חז"ל (חגיגה ד' י"ב) והיו נמתחים והולכים עד שגער בהם הקב"ה שנאמר ויתמהו מגערתו. ודוגמת זה נאמר במשכן אחרי הנדב' ויעבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה וגומר כי היה די במה שהביאו כפי הרצון העליון:
המקום הג' ממה שצוה בראשונה במלאכת המשכן על עשיית הארון כמו שעולם השכל קודם במעל' וסבה לכל שאר הנמצאים ולהורות על השכלים הנבדלים אמר ועשית שני כרובים זהב. וכמו שראה ישעיהו שרפים עומדים ממעל לו והיו הכרובים שנים אחד בצורת זכר ואחד בצורת נקבה להורות שיש בשכלים עלות ועלולים כי העלה הוא הפועל והמשפיע כזכר והעלול הוא המקבל כנקבה וכמו שתקנו לומר על זאת הכונה ומקבלין דין מדין כדברי המתרגם. והיה הכפרת לרמוז הגלגל העליון שהוא המכונה בכפרת להודיע שהיו הנבדלים מעל השמים במעלה ורוממות. והיה הכפרת על ארון העדות לרמוז שעל ידי הנבדלים מניעי השמים יושפע אור הנבואה ועמהם הגיעה התורה ממנו יתברך וכמו שאמרו ואת' מרבבות קדש מימינו אש דת למו והיו מקשה להורות על העדר הריבוי האישיי בהם כי הם נפרדים מחומ' וממשיגיו ולכן יבוטל מהם הרבוי האישיי. ואמנם היו שנים להיותם מתחלפים במין כמו שהתבאר באלהיות. והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה להורות שטובם ומציאותם והשפעת' יגיע אליהם מלמעלה רוצה לומר מסבתם ואליו תשוקת' ועכ"ז הם סוככים בכנפיהם על הכפרת להשפיע השמים וגם כן הנבואה והישרת התורה בשלמים. ואמר ופניהם איש אל אחיו להגיד שמלבד השכלת' למעלה בעלתם יתברך השכלתם למטה במה שישפעו בנביאים. הנה עוד תהיה השכלתם בשכלים האחרי' אשר בעולמם. הנה התבאר שענין הארון ומה שעליו מסכים לסדר מציאות עולם השכלים. ומזה תדע שלא היה מעשה הכרובים עובר בלא תעשה לך פסל וכל תמונה לפי ששם נאסר להם עשיית הפסל והתמונה לעבדם לשם אלהות או לשומם אמצעי בינם לבין אלהיהם וכמו שאמר לא תשתחוה להם ולא תעבדם. אבל הכרובים לא היו לתכלית הזה:
והמקום הד' הוא מהשלחן שהיה בהיכל הקדש כי ההיכל היה רמז לעולם הגרמים השמימיים והשולחן היה רמז לגלגל השמיני אשר הוא גלגל המזלות. ולכן היו עליו לחם הפנים שתים מערכות שש המערכת כי המזלות כן הם תמיד נחלקים ששה מהם למטה מן הארץ וששה למעלה ממנה והם גם כן ששה צפוניים וששה דרומיים והם משרתים תמיד ששה בליל וששה ביום. ובזה יתפרנס העולם תמיד באמצעותם. וצוה לעשות בשולחן מסגרת לרמוז לסכלותנו בגלגל הככבים הקיימים אם הוא העליון אם לא ובחומרו וגשמו מה הוא. ואמר בענין השולחן ועשית קערותיו וכפותיו וגומר לזרז שצריך לאדם שיחבר ההשתדלות האנושי בכל המלאכות כדי להגיע אל מה שיגזרהו המזל כמ"ש חז"ל יכול יהא יושב ובטל תלמוד לומר בכל מעשה ידיך אשר תעשה ואמר ביום השבת יערכנו הכהן. לרמוז כי הוא המעשה הטבעי שנאמר עליו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות כי אחרי שהשלים מלאכת החדוש המוחלט ששבת ממנו התחילו הככבים ממסילותם להנהיג את העולם במנהג הטבע. ולזה היה לחם הפנים מתחלק לכל המשמרות מדי שבת בשבתו. לרמוז שמשם יצא אוכל לעולם והוא יתברך נותן לחם לכל בשר באמצעות הגלגל הזה והיו האוכלים ממנו מתברכים כי שם צוה ה' את הברכה. והיה נותן לבונה אצל המערכות. לרמוז שבזכות השם הטוב מהצדיקים ואנשי מעשה משפיע הקדוש ברוך הוא שפע שבע רצון:
והמקום הה' מהמנורה שהיו ששה קנים יוצאים מצדיה שלשה קני מנורה מצדה האחד ושלשה קני מנורה מצדה השני. והיא היתה רומזת בזה לשבעת הגלגלי' אשר לשבעת ככבי לכת בסדר שצ"ם חנכ"ל כי הנה השמש שם אהל באמצעותם ושבתאי וצדק ומאדים מצדו האחד רוצה לומר למעלה ממנו ונוגה ככב ולבנה מצדו השני כלומר ממטה ממנו. הנה אם כן שבעת קני המנורה הם רמז לשבעת גלגלי ככבי הנבוכה. ושבעת הנרות רומזים לשבעת ככבי לכת עצמם. והיתה כלה מקשה אחת בגוף אחד נאחזים קניה מן הקנה האמצעי מפה ומפה לרמוז שהנהגת העולם בכללו מיוחסת אל השמש כי הוא הפועל הגדול אלא שניתנו לו ששת המשרתים להשלים בהם מעשיו בענינים מיוחדים חלקי' מיוחסים לכל אחד מהם כמו שנודע מטבעיהם לפי מה שכתבו החכמים. ואמנם היות ג' גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח ובמנורה ד' גביעים כפתוריה ופרחיה וכפתור תחת שני הקנים ושאר הדברים שצוה במנורה היה לרמוז לעניני הגלגלים עצמם והוא כפי מה שנראה לי באחד משני דרכים. הדרך הא' הוא לרמוז אל שלש תנועות שימצאו לכל אחד מששת גלגלי הנבוכה האח' מיוחסת לגלגל ההקפה שהוא קבוע בו. והב' מיוחסת ליוצא מרכז שגלגל ההקפה קבוע בו ובה נדין גודל הככב או קטנותו. והג' תנועת משוה המהלך והיא שאינה מחלקי תנועת הכוכב שילך חלקים שוים בכל הימים בה ולרמוז להם אמר ג' גביעים משוקדים ואמר עוד כפתור ופרח לרמוז אל שתי תנועות אחרות שיש לגלגל כל ככב מהם הכרחיות. הא' היא היומית שהגלגל העליון יכריחהו להתנועע עמו ממזרח למערב כמו שתנועת החלק בכל והיא בכ"ד שעות. ואותה כינה בשם כפתור והאחרת היא אשר כינה בשם פרח מפני קטנות' והיא גם כן תנוע' הכרחית שהגלגל השמיני מכריח את גלגלי ככבי הנבוכה בסדר הילוך המזלות שהוא ממערב למזרח בכל שבעים שנה מעלה אחת שיתנועעו הככבים הקיימים שלהם מהמקום שהיו בתחלת הסבוב של שבעים שנה. ומפני שכל הככבי לכת ישתוו בתנועות האלה לכך נאמר עליהם כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה כי היה ענין כלם שוה באלו התנועות. והיו במנור' ד' גביעי' משוקדים כפתורי' ופרחיה רוצה לומר שבקנה האמצעי שהיא הנקראת מנורה היו ד' גביעים כפתורי' ופרחי' כלומר שהגביעים וכפתורי' ופרחי' כלם ד' רוצה לומר שני גביעי' וכפתור אחד ופרח אחד לרמוז שאין לשמש אלא ד' תנועות בלבד הא' היא היומית שהגלגל העליון יכריחהו להתנועע עמו ממזרח למערב בכ"ד שעות כתנועת החלק בכל. והב' התנועה ההכרחית שיכריחהו הגלגל השמיני כמו שזכרתי. והג' תנועת השמש עצמו ביוצא מרכז שלו. והד' תנועה משוה המהלך כמו שזכרתי למעלה בשאר הככבים. וכנגד ארבעת התנועות ההמה שיש לשמש צוה לעשות בקנה האמצעי ארבע' מהגביעי' והכפתורי' והפרחים. זה הוא הדרך האחד ששערתי ברמזי פרטי המנורה. והדרך השני בזה הוא שהגביעים שבכל קנה רומזים לגלגלי' עצמם. הא' מהם מיוחס לככב בגלגל ההקפ' שלו. והב' הוא היוצא מרכז שגלגל ההקפה קבוע בו. וכבר ידעת שנקרא היוצא מרכז כן בעבור שהוא יוצא ממרכז הארץ. ואנחנו צריכים לצייר בכל ככב וככב שבכלל תנועתו ילך על מרכז הארץ ולפיכך הוצרכנו להניח לו שני גלגלים אחרים. אחד למלאת הקערורית שלו כדי שיבוא במרכז הארץ. והשני בגבנונית שלו כדי שיבוא על מרכז הארץ. אם כן יש לכל ככב ד' גלגלים ועוד הככב עצמו הרי הם חמשה. והנה הג' גביעים רומזים ליוצא המרכז ולקערורי ולגבנוני שלו שהם מדובקים בגלגל אחד ועל זה אמר ג' גביעים משוקדים בקנה האחד. והכפתור ירמוז לגלגל ההקפה והפרח ירמוז לככב עצמו או שירמוז הכפתור לגלגל והפרח לתנועה. ולפי שהיה זה כלי שוה בששת ככבי לכת אמר כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה. אמנם לרמוז אל השמש אמר ובמנורה ד' גביעים שהם הקערורית שלו והגבנונית שלו והשמש בעצמו שהוא תקוע ביוצא המרכז. ובאמרו עוד כפתור ופרח ירמוז לשתי התנועות ההכרחיות שיכריחהו הגלגל היומי להתנועע בכ"ד שעות ממזרח למערב והגלגל השמיני להתנועע ממערב למזרח מעלה אחת בשבעים שנה כמו שזכרתי. והנה אמר וכפתור תחת שני הקנים ממנה. לרמז אל מה שאמרו חכמי התכונה והביאו הרב המורה בפכ"ד ח"ב שמפני מה שהתבאר במופת שהריקות בלתי נמצא ומה שהונח מיציאת המרכזים יתחייב כי כשהתנועע העליון יניע אשר תחתיו בתנועתו. וסביב מרכזו ולא נמצא הענין כן. אבל נמצא כל אחד משניה' המקיף והמוקף לא התנועע בתנועת חבירו ולא על מרכזו ולא על קוטרו. אבל לכל אחד תנועה מיוחדת ולזה הביא בהכרח להאמין גשמים אחרים מגשמי הגלגלים בין כל שני גלגלים. ולזה רמז באמרו וכפתור תחת שני הקנים כי היוצא מרכז הוא מהכרח שני הגלגלים למלאת ביניהם המקום הריק ובדין אחז"ל (במדבר ר' פ' ט"ו) שנתקשה משה במעשה המנור' כי הוא ציור הנחות הגלגלים ותנועותיהם וגלגלי הקפותיהם ויוצאי מרכזיהם דבר קשה על השכל מאד וכמו שביארו הרב בפרק הנזכר. ואמר כפתוריהם וקנותם ממנו יהיו רוצה לומר שהית' המנורה כלה מקשה לרמוז שהיו הגרמים השמימיים כגלדי בצלים ואין ביניהם מקום ריק. ואמר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות שהוא הנר המערבי הרומז לשמש ונחלקו חכמי ישראל בסדר הנחתם כמו שנחלקו חכמי התכונה עצמם כי מהם אמרו שהיה השמש באמצע ושצ"ם למעלה ממנו ונכ"ל למטה ממנו. ומהם אמרו שהיו שצ"ם נכח"ל רוצה לומר שהיו השמש והלבנה בסופם היותר קרובים אלינו. הנה התבאר שמצות המנורה תרמוז לעולם השמימיי. ואמנם מזבח הקטרת שהיה בין השולחן ובין המנורה אבאר ענינו בסוף הרמזים האלה. ולהיות השולחן מורה על גלגלי המזלות והמנורה על גלגלי ככבי לכת. לכן הונח השולחן בצד ימין הנכנס בבית כי הארון היה במערב כדי להרחיקם מעבודת השמש למזרח. והשולחן היה לצד ימין הנכנס באהל מועד והמנורה היתה לצד שמאל הנכנס. כי היה הימין צד נכבד מן השמאל כמו שגלגל המזלות נכבד מגלגלי הנבוכה. וכן אמר הכתוב ונתת את השולחן מחוץ לפרוכת. ואת המנור' תתן נכח השלחן להורות שהמנורה היתה מקבל' שפע מהשלחן ולכן הית' נכחו:
והמקום הו' הוא מהמשכן כי הנה צוה שיהיה המשכן עשר יריעות לרמוז לעשרת הכדורים והם תשעת הגרמים השמימיים וכדור היסודות אשר בתוכם. והיו היריעות כרובים מעשה חושב לרמוז שהגלגלים השמימיים הם חיים משכילים ובעלי מחשבה והיו שמונה ועשרים אמות בכל יריעה כי כן הוא נמדד מהלך האורך בכל הגלגלים במדת כ"ח מחנות הלבנה כי היא המשערת כל המזלות ושאר הגלגלים באלו המחנות הידועות בכל חדש וחדש. ואמר ורוחב ארבע באמה כנגד ד' רביעית הגלגל ואפשר לומר שמדת הרוחב ד' באמה מורה על ד' תקופות השנה אשר בה משתנה תנועת השמש במשמרותיו ברוחב הגלגל בתוך מעלה הידועה למזלות לצפון ולדרום. ואמר חוברות אשה אל אחותה לרמוז שאין בתוך הגלגלים ריקות ולא מקום פנוי. והנה חלק היריעות לשתי חלוקות החמשה באחת וחמשה באחרת להורות על חלופיהן הידוע שחמשה הגלגלים אשר למעלה מהשמש והם היומי העליון והשמיני ושבתאי צדק ומאדים הראשון מהם מדה לכל התנועות והשאר שתחתיו עד השמש הם כלם מאוחרי התנועה יותר מהשמש. אמנם השמש והגלגלים אשר תחתיו הם ממהרי התנועות. והיה השמש אמצעי ביניהם להיות תנועתו בשנה תמימה נשלמת ושלשת העליונים יותר מזה והתחתונים פחות מזה. ולפי שעכ"ז אין ביניהם מקום ריק אמר וחברת את היריעות בקרשים והיה המשכן אחד. והנה היו בהם חמשים לולאות לרמוז לחמשים תנועות שזכרו החכמים בהם כלם והקרסים היו רומזו' למזלות ולככבים. והיה המשכן אחד כמו שהמציאות כלו הוא כאיש אחד. ואמנם י"א יריעות העזים שהיו על המשכן היו לרמוז על חוזק הגרמים השמימיים ושלא יקבלו הקריעה והשבירה ולא הפסד בעצמותם ולכן היו לאהל על המשכן רוצה לומר להגין עליו לבל יפסדו יריעות המשכן וקראם יריעות עזים מלשון עוז ותעצומות. גם היו יריעות העזים מסתירים את יריעות המשכן מעיני האנשים אשר מחוץ לבל ישלטו בהם עיניהם כמו שהוא בגרמים השמימיים שעבים סתר להם עד שלא ישלטו בהם עיני בני אדם. האמנם צוה שתהיין י"א יריעות עזים ובשתי חלוקות והלולאות ושאר הדברים שזכר בהן לא לרמוז דבר מהחכמה אלא כפי מה שהיה צריך לשלמות המלאכה ההיא. אבל היו להן קרסי נחשת ולא קרסי זהב כמו שהיו ביריעות המשכן. לפי ששם היו הקרסים רומזים לככבים כדבריהם ז"ל. אבל קרסי יריעות העזים לפי שלא היו רומזים לככבים אבל נעשו לצורך המלאכה לא היו אלא מנחשת. והנה צוה עוד שיעשה מכסה על האהל מעורות אלים מאדמים ועורות תחשים לרמוז שהשגת הדברים העליונים קשה עלינו מפני קוצר המשיג והוא חומר האדם המונע השגת שכלו. ולזה היה רומז עורות גופי הב"ח ההם. ואמנם הקרשים שצוה לעשות היו רמז לשכלים הנבדלים כי כמו שהם בהשפעותיה' מעמידים לאותם הגלגלים בתנועותיה' התמידיות ומבלתם לא יתנועעו ולא יתקיימו הגלגלים בקומתן וצביונן. ככה יריעות המשכן הן מעצמן לא יתקיימו ולא יעשו אהל מבלתי הקרשים ההם המעמידים את היריעות לעשותן אהל חזק ונכון תמיד ולזה צוה שיהיו הקרשים עצי שטים עומדים על לשון שרפים עומדים ממעל לו. ולרמוז על מעלת מציאותם ועצמותם צוה לצפות את הקרשים זהב וטבעותיהם זהב וגם הבריחים שהיו לשלימות המלאכה יצפה זהב והיה עשר אמות אורך הקרש לפי שמספר העשרה היה מיוחד לשכלים הנפרדים מחומר ורמז בעשר אמות אורך הקרש שהיו עשרה נבדלים בהשתלשלות השפע נשפעים זה מזה ואחז"ל לא ירדה שכינה למטה מעשרה כי היו מספר הנבדלים עשרה כמו שזכרתי פעמים. והיה אמה וחצי האמה רחב הקרש האחד לרמוז שכל אחד מהשכלים יש לו שתי השכלות האחת בעלתם והיא השכלה שלמה משובחת ואליה רמז באמרו אמה שהיא מדה שלמה. והשנית היא השכלת העלול ממנו והיא השכלה פחותה ואליה רמז באמרו וחצי האמה שהיתה חסרה בערך האמה השלמה. וכבר יראה שנטו חז"ל לזה רוצה לומר שהיו הקרשים רמז לשכלים המניעים. באמרם מה למעלה שרפים עומדים אף כאן עצי שטים עומדים. והנה היתה האמה התחתונה מהקרשים תחובה בשני אדני כסף לרמוז אל השכל העשירי הפועל נותן הצורות והמושכלות כי הוא יצא מהמדרגות הראשונות שהיה שלמותם בפועל ונתנה אל מין מהשלמות בכח שנגמר ויוצא אל הפעל על ידי הכוסף והתשוקה האנושית והיו שני אדנים לרמוז אל שני מיני האדנות שיש לשכל הפועל ר"ל בנתינת הצורות כחומר והמושכלות בהשכלה כי להיות' שלמיות קראם אדנים בשם אדנות. ואפשר שהיו שני האדנים רומזים אל השכל העיוני והשכל המעשי. וצוה ועשית את הקרשים למשכן עשרים וגו' לפי שהישוב בכללו הוא ק"פ מעלות שהוא האורך ממזרח למערב ורוחב הישוב אינו אלא בחצי הכדור הצפוני וגם לא בכלו אלא ס"ו מעלות ממנו. ומפני זה היה מדת אורך הקרשים שלשים אמות כי כאשר תמנה אותם על הקצוות שהם ששה עולים ק"פ מעלות באורך וכן הרוחב שהוא עשר אמות בהפאה הנזכרת עולה לששי' שהוא העיקר מרוחב הישוב כי הששה הנותרים לא יתקיים בהם הישוב לגמרי. אם לסבת קורבתם לחום הדרומי או לקור הצפוני. הנה התבאר איך ירמוז המשכן יריעותיו וקרשיו וקרסיו לגרמים השמימיים:
והמקום הז' הוא מהפרכת שצוה לעשותה מארבעה דברים תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר והיה על ד' עמודי שטים להבדיל בין הקודש ובין קדש הקדשים והיה זה לרמוז שיש ארבעה הבדלים בין השכלים הנבדלים לגרמים השמימיים. הא' שהשכלים הנבדלים אינם גשם. והגלגלים הם גשמים. והב' שהגלגלים להיותם גשמים נכנסים תחת המספר האישיי אשר תחת המין מה שאין כן השכלים הנבדלים שאינם נכנסים תחת המספר האישיי וכמו שזכרתי למעלה. והג' שהגלגלים הם בעלי תמונות סדוריות. אמנם השכלים הנבדלים אין להם תמונה כלל. והד' שהגלגלים הם בעלי תנועה מקומות במצב חלקיהם והשכלים הנבדלים אין להם תנועה כלל. ולהיות הפרכת מבדיל בין השכלים הנבדלים ובין הגרמים השמימיים צוה שתהיה מעשה חושב כי כלם רוצה לומר השכלים והגלגלים הם בעלי מחשבה ודעת ושיעשה אותה כרובים שהוא המורה על היותם בעלי שכל. הנה התבאר למה היתה הפרכת המבדיל מורכבת מד' דברים ומונחת על ד' עמודים וצוה שיהיו מצופים זהב וויהם זהב לרמוז אל נצחיות אלו ואלו רוצה לומר השכלים והגלגלים כי לכך היו כל כלי היכל הקדש וכלי קדש הקדשים זהב טהור והיו על ד' אדני כסף לרמוז אל החשק והכוסף והתשוקה שיתנועעו בה הגלגלים. ואמר ונתת אותה תחת הקרשים לבאר ההבדלה הזאת שתבדיל הפרוכת בין קדש הקדשים אשר שם ארון העדות והפרוכת עליו ובין הקדש שהוא מחוץ לפרוכת במקום השלחן והמנורה:
והמקום הח' מהמסך שצוה לעשות לפתח האהל שהוא פתח ההיכל לצד העזרה וצוה שיהי' המסך מד' דברים תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר כי הם המורים על קצת ההבדלים אשר בין העולם השמימיי והעולם השפל כמו שאבאר ב"ה ומפני שהיה המסך רמז להבדל ההוא מהשמימיים לשפלים היו העמודים מצופים זהב וויהם זהב בערך נצחיות הגלגלים. האמנם היה על ה' עמודים וה' אדני נחשת לרמוז על ה' הבדלים שיש בין הגשמיים העליונים לגשמים התחתונים והם אלו. הא' שהשפלים התחתונים הם מורכבים מהחומר הראשון ההיולי. והעליונים אינם היולניים. הב' שהתחתונים הם משתני' באיכותם ועצמותם והעליונים אינם כן כי הם לא ישתנו. השלישי שהתחתונים הם מורכבים מד' יסודות ולזה היה מסך מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר והעליונים אינם כן כי אינם מורכבים מהיסודות. הד' שהתחתונים הם כלם הווים ומתחדשים והעליונים אינם כן כי הם נצחיים. הה' שהתחתונים הם נפסדים בעלי התכה והשחתה ואין כן העליונים כי הם בלתי נפסדים ולא נשחתים. ולרמוז לזה היו אדניהם נחשת שהוא מלשון השחתה ולא היו מכסף כאדני הפרוכת:
והמקום הט' הוא ממזבח העולה שהיה בעזרה. כי הנה העזרה היתה כנגד העולם השפל ולזה צוה שיהיה בה מזבח עצי שטים. והיה חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב לרמוז אל חמשת הדברים אשר זכרתי במסך שבהם יובדלו התחתונים מהעליונים שהם היותם היולניים ומורכבים מד' היסודות משתנים ומתהוים ונפסדים. ויש אומרים שהיו חמש אמות לרמוז לחמש מאות שנה שיש במהלך באורך ממרכז הארץ עד הגלגל. והיה שלש אמות קומתו לרמוז על שלשת התחלות ההויה חומר וצורה והעדר ואפשר שהיה גם כן לרמוז שיש בתחתונים התחלה וסוף ואמצע מה שאין כן בעליונים כי הם כדוריי' מתדמים מבלי התחלה ולא סוף ולא אמצעי. וצוה שיעשה למזבח ד' קרנותיו לרמוז אל ארבעת הצורות דומם וצומח חי ומדבר. או לרמוז אל ארבעת היסודות והליחות והאיכיות אשר בחי. וצוה שיצפה אותו ואת כל כליו נחשת. לרמוז אל ההשחתה וההפסד שישיג לכל נוצר ולכן לא היה בעזרה לא זהב ולא כסף אלא נחשת. וסירותיו לדשנו הוא רמז אל הכח המכיר ומזלגותיו ומחתותיו רמז לכח המושך ולכח המעכל את המאכל. ויעיו ומזרקותיו הם רמז לכח המחזיק ולכח הדוחה. ובכלל אמר לכל כליו תעשה נחשת לרמוז שכל אלו הכחות הם נפסדים ונשחתים בעצמם והמכבר מעשה רשת הוא רמז אל המות שהיא המצודה והרשת הפרוסה על כל החיים ולכן היתה מנחשת. והיו עליה ארבעה טבעות נחשת על ארבע קצותיו רמז לארבעת היסודות שהם סבת המצודה והרשת וצוה שיהיה הרשת תחת הכרכוב מלמטה עד חצי המזבח לרמוז שאין המצודה והרשת אלא אל חצי המורכב מלמטה והוא הגוף לא לנפש שהוא החצי מלמעלה. ואמר ועשית בדים למזבח בדי עצי שטים וצפית אותם נחשת לרמוז שהאדם במעשיו עושה פעולו' נשחתות ורעות מלשון (תלים ק"א) עשה סטים שנאתי שבה' ישא את מזבח ההפסד וההריג' ואמר והיו הבדים על שתי צלעות המזבח לרמוז אל פאות העולם מזרח ומערב שהוא אורך הישוב שמזבח ההפסד יכללהו כלו בשאת אותו. וגם זה רמז הוא להפסד עצמו כי הנה מלת בשאת אותו הוא מלשון (שמואל ב' ה' כ"א) וישאם דוד שפירושו וישרפם ולפי שהחי נראה מבחוץ כאלו הוא בריא וזך ובקרבו ישים ארבו שהוא מעופש ומוכן להפסד. לכן אמר נבוב לוחות תעשה אותו ולפי שאין תרופה להפסד ולמות אלא כשרון המעשים לכן היה בחצר גם כן כיור וכנו לרמוז ששלמות האדם וטובו היא שירוחץ מהמעשים המגונים ויטהר מהם והיה לפי זה בחצר מזבח אדמה כנגד יסוד הארץ וכיור המים כנגד יסוד המים. והיה מגולה לאויר לזכרון יסוד האויר. ואש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. הרי שהיו שם כל ארבעת היסודות בעצמותם:
והמקום הי' הוא מהחצר שצוה שיהיה מוקף מקלעים והיה לכל פאה מאה באמה וברחב חמשים באמה ועמודיהם עשרים ואדניהם עשרים לרמוז לחיים כי היו מאה אמות אורך לרמוז כי רוב מה שיחיה האדם בעולם הזה הוא מאה שנה וכמ"ש אם יחיה איש מאה. כי הוא רוב שני חייו. ורוחב חמשים אמה לרמוז שעיקר חיי האדם הם חמשים שנים הראשונים מימיו ואמר ועמודיו עשרים ואדניהם עשרים נחשת לפי שימי הנערות שהם פרי ימי האדם הם עד עשרים שנה. האמנם היו אדניהם נחשת. לפי שהשחתה והמות גם כן יקרו לנערים ולבחורים פעמים רבות. והיו ווי העמודים וחשוקיהם כסף לרמוז שבכל אלה השנים האדם עם היות תולדתו שפלה ומחומר פחות תשוקתם והכוסף שלהם היא גדולה ורבה מאד ושאר הדברים שזכר בחצר היו לשלמות המלאכה וצרכה. והתבונן עם זה שהמשכן שעורו הראשון היא מאה אורך וחמשים רוחב. והיה נחלק לשני חלקים כל חלק חמשים על חמשים. והיה מוקף זה השיעור בקלעים. אך בחמשים אמה החצוניים שהיה שם מזבח עולה והכיור וכנו היה החצר ההוא מגולה לאויר. ובחמשים אמה הפנימיים היה אהל מועד כמו שנזכר בגמרת עירובין והוא היה מכוסה והיה זה לרמוז שהעולם השפל שהוא עולם היסודות והמורכבים מהם גלוי וידוע לכל והשגנו עניניו וטבעו. אך עולם הגלגלים שנרמז באהל מועד וכ"ש עולם השכלים הנרמז בקדש הקדשים היו מכוסים ביריעות ועליהם יריעות עזים ועליהם בגד מכסה האהל עורות אלים מאדמים ועורות תחשים לרמוז שהם נעלמים ממנו ובלתי מושגים לדעת האנושי:
והנה נשאר מכל כלי משכן ה' שלא נתתי בו רמז מזבח הקטורת שהיה בהיכל הקדש בין השולחן והמנורה ולא פירשתיו עד הנה לפי שלא נזכר בזה הסדר ובא ענינו בסוף סדר ואתה תצוה. ולשלמות מלאכת הרמז הזה אומר בו כפי זה הדרך שהוא היה לרמוז לגלגל התשיעי החלק שאין בו ככב ולכן היתה הנחתו לפני הפרכת שהיתה מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים והיה מזבח הקטרת בהיכל בין השולחן והמנורה לנכח הארון והכרובים שהיו בקדש הקדשים ואמר שיהיה אמה ארכו ואמה רחבו ואמתים קומתו. כדי שיהיה הכהן יכול להקטיר עליו כי קומת כל אדם שלש אמות והיה רבוע וממנו היו קרנותיו לפי שגם כן נשער בו ארבעה רביעיות ולהיותו נקי מכל הרכבה נצחי ועומד צוה לצפותו זהב וצוה שיהיה לו זר זהב סביב כדי שלא ישפוך ממנו הקטרת ולרמוז כי לו משפט הבכורה המעלה והעטרה והכבוד על כל שאר הגלגלים ולפי שבתנועתו יתנועעו כל שאר הגלגלים בכ"ד שעות לכן אמר והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר כי כמו שעשן הקטרת ההוא היה ממלא כל ההיכל והמנורה וגם השולחן וכן בגלגל העליון בתנועתו יתנועעו גלגלי ז' ככבי לכת הגלגל השמיני בכל יום וזה הוא בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה כי כאשר יעשה זכר תנועות ושאר הגלגלים יעשה ההקטרה. בזכרון הגלגל הזה. ואמר ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה קטרת תמיד כי היתה תנועת הגלגל היומי ניכרת ומשוערת מצד הבקר ומצד הערב ולפי שהיה המניע הגלגל העליון ההוא כפי הדעת האמתי הוא הי"ת לכן אמר קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם ואמר קדש קדשים הוא לה' וכדי לבטל ולהרחיק דעת האומרים שהיה המניע הראשון עלול ממנו יתברך לא עצמו יתברך אמר לא תעלו עליו קטרת זרה שהוא רומז אל התיחסות. (א"ה נל"ח המניע ע"כ) הראשון בלתי לה' לבדו. ועולה ומנחה ונסך לא תסכו עליו כי אותם הדברים מההפסד ייוחדו למזבח החיצון אשר בעזרה ואינם מחוק המזבח הפנימי. ולהיותו כסא כבוד ה' אמר וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה שהוא רמז שפעם אחת בשנה ביום הכפורים יום על מזבח הקטרת כאשר יזה בקדש הקדשים וזה מוכיח שהיה למזבח הקטרת הקשר ודבוק עם קדש הקדשים. והוא היות מניעו הסבה ראשונה יתברך. ולכן חתם הדברים באמרו קדש קדשים הוא לה' ולא אמר כזה בשולחן ולא במנורה מהסבה אשר ביארתי. האמנם למה לא נזכר מזבח הקטורת בפרשה זו היא מפני שהראשונים מהחוקרים לא השיגו מציאות הגלגל התשיעי כי כלם חשבו שהשמיני הוא היה היומי ולא היה גלגל למעלה ממנו וגם בימי אריסט"ו לפי שלא נשלמו בלמודיות היו חושבים כן ולפי שהאחרונים מהחוקרים חכמו השכילו מציאו' הגלגל התשיעי לכן בסדר ההיכל זכר השולחן והמנור' בלבד כפי דרך הראשונים ואחרי שזכר בגדי הכהנים וקדושתם שהם יודעי דעת עליון צוה על מזבח הקטרת לרמוז שתהיה השגתו באחרית הימים לאחרוני החכמים החוקרי'. הנה התבאר כפי זה הדרך מהרמז שהיה המשכן וכליו רומזים לעולם בכללו ובחלקיו כמו שיראה מעשרת המקומות האלה אשר בזה הספור ואין ספק שיש בפסוקים עוד פרטי ענינים אחרים שלא נתתי בהם רמז לקוצר דעתי. והמעיין ידין ממה שזכרתי על מה שלא זכרתי משום ישמע חכם ויוסיף לקח. ולפי שהיה המשכן וכל אשר בו רומזים לנמצא וחלקיו והיה שהמציאות ממציאו ומנהיגו ושומר אותו ומעמידו הוא הש"י כפי רצונו וחכמתו לכן זכר הכתוב שהיה המשכן חונה ונוסע על פי ה' כמו שהנהגת העולם וקיומו והשארותו הוא על פיו ורצונו. וכבר יראה מדבריהם ז"ל שהדרך הזה מרמזי החכמה הוא דרך ישר ובריא אולם. כי הם אמרו (ש"ר פ' ל"ה) במדרש רבה בשעה שאמר לו הקב"ה למשה מעשה המשכן אמר לפניו רבש"ע יכולין ישראל לעשותו אמר לו אפי' א' מישראל יכול לעשותו שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו. ובמדרש חזית אמר הקב"ה למשה. וראה ועשה. אמר לפניו רבש"ע אלוה אני שאעשה כמותו אמר ליה כתבניתו רבי ברכיה בשם רבי למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגיליטון ואמר לו עשה לי כמוהו. אמר ליה אדוני המלך וכי יכול אני לעשות כמוהו כך אמר לו הקב"ה למשה עשה משכן אמר לו יכול אני לעשותו אמר לו וראה ועשה כשם שאתה רואה למעלה כך עשה אותו למטה. ומבואר שהלבוש האלהי אשר לו למעלה הוא תמונת העולם במדרגותיו כלה והוא נצב עליהם ומנהיג אותם וכמו שהראה לנביא ישעיהו ועל אותו הלבוש אמר ושוליו מלאים את ההיכל. והמשורר אמר הוד והדר לבשת. והתחיל לזכור היצירות כלם עוטה אור כשלמה וגו' ולפי שהאיש החכם בדעתו ורעיוני לבו יכול לצייר תמונת העולם אף על פי שלא יוכל להוציא בפועל בחומרים. לכן אמרו שכל א' מישראל יכול לעשותו. זה הוא כלל הדרך הזה מהרמז והחכמה. וכבר יותרו עם מה שביארתי במקומות האלה כל השאלות אשר העירותי בפרשה הזאת דוק ותשכח:
ואשר אאמינהו אני בזה הוא שלא היה הרמז והמשל במשכן האלהים וכליו לדבר החכמות והדברים המושגים מתוך החקירה והעיון כי לא היה צריך יתברך לעשות רמז והערה המשלית בבית מקדשו בקדש הקדשים ובהיכל המקודש ובעזרה לדבר שהיה ידוע ומושג לחכמים מתוך חקירתם ועיונם ואולי שיש בו כפי מחשבותיה' הרבה שוא ודבר כזב. וכמה טעיות ושבושים נכללו בחקירותיהם בדברים העליונים האלה מהגלגלים והשכלים הנבדלים ותטה הרמז לצווי המשכן ותורותיו על החקירות והסכמות ההן כמי שישען על משענות קנה רצוץ. ולכן יותר ראוי שנאמר שהית' ההער' והרמז במשכן וכליו לדבר יחוייב שנאמינהו בחוק התורה ומצותיה באופן שיהיה המשלי והרמז מדריך האדם למה שיעשה וכבר גלה אמיתת זה הנביא יחזקאל ע"ה באמרו אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית. ואם יכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורותיו ואת כל חוקותיו וכל צורותיו וכל תורותיו הודע אותם וכתוב לעיניהם וישמרו את כל צורתו ואת חוקותיו ועשו אותם. ואמר זה לפי שבזמנו היו תועים בעבודת השמש והירח ולכן אמר שיתבודדו ויבינו ענין הבית וימדדו את תכניתו שהוא המשליי יורה להם טעותם כי לה' המלוכה והוא המושל והמשגיח ולא אחד מהמשרתים ולו חכמו בזה יכלמו מעונותיהם בראותם כי לא מעבר לים הוא אבל בבית מקדש' ימצאו מה שילמד' להועיל בזה אם יתבוננו בו. ולהיות זו כוונת הפסוקים אמר הגד את בית ישראל את הבית ואמ' הודע אותם ולא אמר הרא' להגיד שאין הדבר תלוי בראות העין כי אם בהבנת הרמז והנמשל בו. ואמנם למה אמר צורת הבית ותכונתו ושאר השמות אשר זכר. הנה שם בפי' הפרשה פרשתי כל דבר על מתכונתו וענין רמזי המשכן וכליו לדעתי כך הוא. הנה המשכן היה בגופו ראשונה יריעות תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חושב כרובים. והיה שם שנית מכס' להם יריעות עזים ועליהן למכסה האהל היה שלישית עורות אלים מאדמים ועורות תחשים. והיה רביעית מעמיד את האהל הקרשי' שהיו שם מצופים זהב ואדניהם כסף. והיו הדברים האלה ארבעתם לרמוז שיש בכל קבוץ וכללות בני אדם ארבע כתות ומדרגות אנשים והם כת החכמים המתבודדים והמעולים וכת הפועלים עובדי אדמה ובעלי אומניות ובעלי סחורה. וכת אנשי הצבא הגבורים ואנשי מלחמה. וכת השרים אדוני הארץ המושלים בה שהעושר והכבוד לפניהם. וכנגדם היו הדברים האלה כי הנה תכלת וארגמן ושאר הדברים מורים על כת החכמי' והמתבודדי' ולכן היו מצבעונים מתחלפי' והיו כרובים ומעש' חושב כי הם כלם משיגי' במחשב' ועיון. ולרמוז לדקותם היו משש משזר ושאר הדברים הדקים ולכך לא זכר בהם זהב ולא כסף. ואמנם יריעות העזים שהיו אחריהם היו רמז לכת עובדי האדמ' ולכן לא היה גם כן בהם כסף ולא זהב כי אם נחשת לגסות הפועלים ואמנם מכסה האהל בגגו למעלה שהיה מעורות אלים מאדמים ועורת תחשים היה רמז לכת הלוחמי' והגבורים כי הם מאדמי' מהדם שישפכו על הארץ ולזה לא היה בהם גם כן לא זהב ולא כסף כי חרב פיפיו' בידם ואמנ' הקרשים היו רמז לכת השרי' אדוני הארץ שהמוסר והכבוד אתם ולכן היו עצי שטים עומדי' להורות על גדולת' והיו מצופים זהב וטבעותיה' זהב. ואף הבריחים היו זהב ואדניהם היו אדני כסף שהכל הוא רמז לעושרם ולכבוד' ולכספם ותשוקתם בממשל'. הנה אם כן היה המשכן רמז לקבוץ בני אדם ולכתותיה' ומדרגותיהם בעצמם האמנם היה במשכן חלקים מתחלפים במעלה וקדושה וכבוד. והיותר מקודש ממנו היה הדביר והוא הנקרא קדש הקדשים או לפני לפנים ובו היה הארון ובתוכו לוחות העדות ועליו הכפורת ושני כרובים משני קצותיו. והיה זה לרמוז וללמד לבני אדם שאין השלמות האנושי נקנה בהיות האדם מן החכמים ולא מעובדי אדמה ולא מן הגבורים אשר בארץ המה ולא מן השרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף אבל תכלית האדם והצלחתו וטובו הוא העסק בתורת האלהים ושמירת מצותיו וכמו שאמר ראש החכמי' (קהלת י"ב י"ג) סוף דבר הכל נשמע את האלהי' ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. ולזה הושמו בתוך הארון לוחות הברית וספר התורה בצדו והיה זר זהב על הכפרת להגיד שהכתר והעטר' האמתית היא בתורה כי היא תכבד את האד' תשים לראשו עטרת פז בהצלחתו. והונחו על הארון שני הכרובים לרמוז שהית' התור' האלהית נתונה מהשם ית' באמצעות השכלים הנבדלים ולכן היו פורשי כנפים למעלה להודיע כי מן הגבוה מעל גבוה היה השפע התוריי מגיע. וכמו שאמר מרע"ה ה' מסיני בא וגומ' ואתה מרבבות קדש מימינו אש דת למו. והיו פניהם איש אל אחיו לרמוז היותם כלם אהובים כלם ברורים כמו שאמרו הקדושים עליהם. ואפשר עוד אצלי שהיו הכרובים ההם על הארץ כדמות שני ילדים קטני' אשר אין בהם כל מום ולא טעמו חטא. הא' בצורת זכר. והב' בצורת נקבה. לרמוז וללמד שכל איש ואשה אשר מבני ישראל המה ראוי שמילדותם יתמידו ויכלו ימיהם על תורת האלהי' ויהגו בה יומם ולילה אם בקריאתה ואם בקיום מצותיה כי בזה יקנו שלמותם ואשרם וכזה אמר המשורר (תהלים קי"ט) במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך כי כאשר יהיו מילדותם נקיים מעון דבקים בתורת ה' יהיו פורשי כנפים למעלה מפני שהמה סוככים בכנפיהם על הכפרת ר"ל דבקים ומעיינים בתורה אשר תחתיו וידבקו בעליוני' היושבים ראשונה במלכות עילאה. והיו פניהם איש אל אחיו לרמוז שכל אשר בשם ישראל יכנה ראוי שיהיו ראשונה כנפיו ומחשבתו פרושות למעלה כלומר לעבוד את קונהו יתברך בדברים שבינו למקום. וג"כ יהיו פניהם איש אל אחיו ר"ל באהבת הרעים במה שבינו לחבירו. ואמר שנית אל הכפרת יהיו פני הכרובי' להגיד כי בב' הדברי' האלה ר"ל במצות שבינו למקו' ובמצות שבל"ח בכלם יתנהג כפי התורה אשר בארון ובה יהיה פנותו ומגמתו וגלה עוד בזה שבאמצעות התורה תגיע הנבואה שהנה בארון תגיע ביניהם הנבואה ולכן כשנגנז הארון נחתמה הנבוא' ואין עוד נביא וז"ש ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים כי לזכות ישראל ובאמצעות התור' יזכו לנבואה ולזה לא חלתה נבוא' באומ' אחרת וזה הוא את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. ואחר הדבו' היה במשכן הקדש הזה הפרכת המבדיל' בין הקדש ובין קדש הקדשים וכותל היה בבנין שע"כ מבדיל המחיצה הזא' והיה ענין הפרכ' או המחיצ' לרמוז שהתור' האלהי' ראוי שישמו' אותם האדם לשמ' ולא לקבל פרס כדברי אנטיגנוס. לפי שהעובד האמתי אין ראוי שיביט אל ד"א כי אם אל עבודת אלהיו ושמירות תורתו ולא יעבוד לתקות שכר שיקוה ממנו. ולזה היו הפרכת והכותל מבדילים את קדש הקדשי' שהוא עצמו' ההצלח' מן ההיכל הרומז אל השכר והטובות הנמשכות ממנו כמו שיתבאר. ואחר הפרוכת היה ההיכל שהוא מחיצ' אחרת והיו בו ג' כלים והם השולחן והמנור' ומזבח הקטרת לרמוז ששומר התור' והמצות ומקיים אותם לשמ' אע"פ שהוא לא יעבוד לו מפני השכר. הנה הקב"ה לא יקפח שכ' פעולותיו ושג' מיני השכר יושפעו עליו מאת בעל החסד והרחמי'. הא' השכר הגופני עושר והכבוד כי לא יעזוב את חסידיו וכמ"ש ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. ואמר שלמה בחכמתו על התורה אורך ימים בימינה בשמאל' עושר וכבוד. ולזה היה רומז השולחן ועליו לחם הפנים ונאמר בו לחם פנים לפני תמיד ר"ל שכבודו ועושרו יהיה עליו בהשגחתו ית'. והנה היה השולחן זהב טהור לרמוז אל העוש' והיו לשולחן רגלי' וכלי' מכלים שוני' מנקיותיו וכפותיו קערותיו כלם זהב לרמוז הכבוד. כי השולחן מורה על הגדול' והכבוד. והיה בשולחן מסגרת וזר זהב לרמוז אל הכבוד. כי גם בטובות הזמניות האלה פעמים הדבר סגור ומסוגר מדוע דרך רשעים צלחה ויש צדיק אובד בצדקו. והיו על השלחן י"ב חלות לחם אם לרמוז לי"ב שבטי ישראל שיזכו בזה או לשנים עשר חדשי השנה שכן יהיה תמיד כפי' יוסיפון או לרמוז לי"ב מזלות שיחייבו כן תמיד ברצות השם. והיו מנקיות זהב מונחות בין החלות להורות על הכבוד והמעלה. והיו שם ב' כפות הלבונה לרמוז על השם הטוב. הרי לך מבואר שהכלי הא' מן ההיכל שהוא השולחן היה לרמוז המין הא' מהשכר. והשכר הב' אשר יתן השם לאוהבי שמו הוא החכמה והמדע. כי אם בתורת ה' חפצו יחכם ויבין דבר מתוך דבר ויתגלו לו תעלומות חכמה שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ובשמירת מצותיו חכמתו מתקיימת. והמנורה היתה רומזת לזה המין הב' מהשכר המתחייב משמירת התורה שהוא שכר נפשיי. לפי שנר ה' נשמת אדם והיו שבעת הנרות שבמנור' רומזי' אל שבע החכמות שכלם ימצאו בתורת האלהים. והיו הנרות כלם פונות אל הנר האמצעי הנקרא נר מערבי והוא היה פונה אל קדש הקדשים לרמוז שהתכמה האמתית היא אשר תסכים עם שרשי התורה שהיתה בארון. והיתה המנורה זהב כלה. להורות על מעלת החכמ' וקיומה לעד ושלא ימצאו בה דעות זרות ובלתי מסכימות אל הדת כי היא כולה זהב טהור. ולזה היה מעריך אותם אהרן ובניו מערב עד בוקר לפני ה' לרמוז שהם ילמדו את העם להועיל כי הם אנשי חיל יראי אלהים ויערכו וילמדו את החכמות לפני ה' ר"ל מסכימות לדעת התור' והיו במנור' גביעים כפתורים ופרחים לרמוז אל הסתעפות החכמות והידיעות כלם אלו מאלו והיות זאת החכמה הכנה לזאת. והיתה המנור' מקשה כלה וככר זהב טהור יעשה אותה. לפי שהחכמות בצד מה יתאחדו כלם להיותו כפי הנמצא והנמצא כלו כאיש אחד ולכך אמר שלמה חכמות בחוץ תרונה וגו' (משלי ט') חכמות נשים בנתה ביתה חצבה עמודי' שבעה. כי החכמ' כלה אחת היא כמו שהבית הוא בנין אחד בכללו. אלא שנחלק' לשבע' חלקים למספר חלופי הנושאי' אשר התחלק' אליהם מצד דרושיה עד שלזה נקראו שבע חכמות וכמ"ש שלחה נערותי' תקרא וזה ענין המנור' בעצמ' שהיתה כלה מקשה אחת היא ונחלקה לז' קנים היוצאים ממנה וכמה רמזים עשו חכמי הדורות בענין המנורה. ומה שזכרתי פה הוא היותר מתישב אצלי בה הרי לך רמזי הכלי הב' שהוא המנורה כנגד המין הב' מהשכר המגיע מהתור'. והשכר הג' האחרון הנמשך משמירת התור' הוא ההשארות הנפשיי הבא לאד' אחר המות לאור באור החיים וכמאמר האשה החכמ' (שמואל א' כ"ה כ"ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. ולרמוז לזה היה מזבח הקטרת בהיכל שהיה ענינו העלות העשן למעלה רמז לנפש הצדקת העול' היא למעלה והיה המזבח הזה מכוון לנכח קדש הקדשים ולא מדובק עם השולחן ולא עם המנורה. לרמוז שההשארו' הנפשיי אינו נקנה ברבוי העושר והכבוד הנרמז בשולחן ולא בקנין החכמות המחקריות כי אם באמצעות התורה והוא ההתאחדו' האמתי עם הכרובים פורשי כנפים למעלה. וכבר ביאר הרב האלהי הר' יוסף שם טוב זצ"ל אשר שמעתי בבחרותי חכמה מפיו בהרב' ממאמריו. והוכיח איך מדברי אריסט"ו ומפרשיו לא יתחייב שהנפש תשאר נצחיית אחר המות בעבור החכמ' כי היא עם היותה לדעתו הצלחת האדם ענינה כענין הכבוד שהוא נבחר לעצמו. אבל לא שישאר נצחיי אחרי המות ושאין לנו ראיה ולא מופ' על ההשארו' הנפשיי ולא דרך לקנותו אלא באמצעו' ידיעת התורה וקיום מצותיה ומה יפו דבריו בזה דברי פי חכם חן. יעויינו דבריו בפי' אפשרות הדבקות ובמאמ' כבוד אלהי' כי הוא דרוש נכבד ומעולה מאד ביארו שם בשרשיו. ולהיו' השכר הזה יותר יקר ועליון היה הכהן הגדול ביו' הצו' הנבחר בהכנסו לקדש הקדשי' מוליך שם הקטר' ומניחו לפני הארון והכרובי' כאו' שובי נפשי למנוחייכי. והיה הקטר' עוצר המגפ' כי ההשארו' הנפשיי הנצחי ובזה המית' הגופנית ויעצור צער' ולזה היה הכ"ג מקטיר בבק' ובערב במזבח זה נאמר בו קטר' תמיד לפני ה' קדש קדשי' הוא לה' כי הבקר והערב הם רמז לחיי' ולמו'. והיה ההשארו' לפני ה' מפני נצחיותו והיה קדש קדשי' להיותו דבר אלהי' רוחני ושכר טהור ועליון כשכלים הנבדלים ולכך לא נאמ' כזה לא בשולחן ולא במנור'. והנה היה מזבח זה זהב להורו' על מעלתו ונצחיותו. האמנם היה מצופ' על עץ לרמוז שבאמצעות המעשים הגשמיי שהם דברי' נפסדים כעץ יגיע האדם אל ההשארו' הנצחיי הנרמז בזהב. ובסדר אח"מ אצל הקטר' אזכור בו דעת אחר. ואמנ' למה לא צוה כאן בפ' תרומה על מזבח הקטר' אצל השולחן והמנו' וצוה עלי' בסוף סדר תצוה יתבא' סבתו אח"ז. הנה ביארתי רמז ג' הכלים הקדושי' שהיו בהיכל ה' המחיצ' האמצעי' מהמשכן. והיה אחריה' המסך כדי להבדיל את היכל הקדש מהחצר. והכלל שהיו ג' הכלי' מהם רומזים על ג' מיני השכר האלהי וכנגדם עליהם היה מתפלל הכ"ג כשהיה נושא כפיו לברך את העם. כי באמרו יברכך ה' וישמרך. (א"ה נל"ח. כיון אל השכר הא' מהעושר כי הברכה היא תוספת טובה ואמר בו וישמרך כי העושר צריך שמיר' פן יהיה שמור לבעליו לרעתו ובאמרו יאר ה' פניו אליך ע"כ) כיון לשכר השני מהחכמה שהוא האור השכלי ולכך אמר ויחונך כי הוא ית' חונן לאדם דעת. ובאמרו ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום כיון אל השכר האחרון הנפשיי שהוא השלם האמתי. כמו שאמר (ישעי' נ"ח) יבא שלום ינוחו על משכבותם ועוד אדבר על זה במקומו. ואמנם המחיצה הג' מהמשכן הנקראת אצלנו האולם או החצר היו בה שני כלים בלבד. הא' הוא מזבח העולה והב' הוא כיור וכנו. והנה מזבח העול' היה רמז למות הגופנית שהיא אשר תבוא לאדם באחרית החלד וא"א להמלט ממנה ולכן היה בעזרה בתחילת הבית לרמוז שמי גבר יחיה ולא יראה מות לא יזכור את יום מותו לא יירא את ה' ולא ישמור תורתו. ולא יזכה לשמירת התורה ולטובות ולמיני השכר הנמשכים ממנה. אבל המעיין ביום המו' מיום הולדו בהכנסו בצאתו בבואו אל בית ה' אלהיו. יזכה לשמירת התו' ומצותי' אשר בקד' הקדשי'. ואל ג' מיני השכר הנרמזי' בכלי ההיכל גם שהשארו' הנפשיי לא יזכה האד' בו אלא בהקדי' אליו המות הגופנית ומפני זה היה מזבח העולה בחצר ומזבח הקטרת אחריו בהיכל. להודיע שאחר המות תבוא הדבקות הנפשיי. והיה מזבח העול' רבוע לרמוז להרכבת הד' יסודות שהם סבות ההפסד. והיה נחשת ולא זהב לפי שענינו השחת' וכליון והיה לו מכבר מעשה רשת לפי שהמו' הוא רשת פרוש' על כל החיים כמו שזכרתי כל זה למעלה והיה נבוב לחות לפי שענינו העולם הזה הם כוזבי' יחשוב אד' שיש בהם קייו' כפי הנרא' מהם והם נבוכי' בוקי' ומבולקי' מבפני'. והיה לו כבש סמוך אליו לפי שהמות יכבוש בני אדם כלם. ולא היו עולים במעלו' על המזבח לפי שאין שלטון ולא מעלה ביום המות. ואמנם הכיור היה לרמוז שהנה יזכה האדם למעלת החכמ' העושר והכבוד שנרמזו בשולחן ובמנו' ולהשארת הנפשיי שנרמז במזבח הקטרת באמצעו' המדו' המשובחות והטהרה והרחיצ' מהמדות מגונות. ומפני ששלמות המדו' הוא היות' כפי התור' ולשם מצו' ולא באופן אחר לכן היו נותני' בכיור מים לרמוז לתור' להגיד כי היא אשר תגביל המדות המשובחו' ותסיר המגונות. ומכונות הכיור היו רמז לתכונות נרמזי' שהם גדרים למדות ולכך עשה שע"ה במכונות מסגרו' לרמוז אל הסייגי' שיעש' האדם להדריך חומרו ולהשוות מזגו באופן ראוי. הלא כתבתי לך דעתי ומחשבתי ברמזי המשכן וכליו ועליך להוסיף תכמה ודעת כהנה וכהנה. ואני בפירושי לספר מלכים כתבתי בפי' הבחינה הזאת עם דברים אחרים מתיחסים למקום ההוא ונחזור עתה לפי' פסוקי הפרשה על דרך הפשט:
ועשו ארון עצי שטים וגו' עד ועשית שולחן. הנכון אצלי על דרך הפשט שזכר הכתוב כלי המשכן בקדימה ואיחור כפי החומר שהיו נעשי' ממנו מהדברי' שנזכרו בנדב' כי הנה לפי שהתחיל' הנדבה בזהב וכסף ונחשת ואחריו תכלת וארגמן וגו' התחיל לבאר מיד מה יעשו מן הזהב. וביאר הארון והשולחן והמנור' שהיו מזהב. ולכן לא התחיל במשכן אלא בארון. ולפי שבמשכן היה גם כן זהב בקרסים והטבעות וכסף באדנים ונחש' בקרסי יריעות העזים. והיו גם כן ביריעות המשכן תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר לכן זכר המשכן אחר אלה הכל כפי ערך החומ' ומעלתו מהדברי' המתנדבי' ואחרי המשכן זכר הפרכת והמסך שהיו ג"כ מחומר המשכן ואחר כך זכר מזבח העולה לפי שהי' מעצי שטים ומנחשת בלבד. ואח"כ קלעי החצר שהיו משש בלבד. הרי לך בזה טעם וקשור הפרשיות כפי הנגל' מפשוטיה'. ועוד אזכור בזה אחר כך טעם אחר על צד הרמז. ונבוא לביאור הפסוקים ואקבל מענינו מדברי המפרשי' הטוב והישר בעיני. ואומר כי בעבור שהיו שתי תכלית מעולים במעש' המשכן האחד לכללות האומה שתדבק בהם השגחת הש"י. ותשרה שכינתו ביניהם. והב' למש' רבינו שתהי' נבואתו מעל הכפרת מבין שני הכרובי' ולא על ידי מלאך כשאר הנביאי' כלם. לכן זכר הכתיב שניה' ויחסם לישר' שהמה בתרומ' אשר ירימו לה' יסבבו שתי המעלות האלהיות האל'. וכמו שאחר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכ' והוא התכלית הא' משרו' השכינ' ביניהם. ועל השלמו' הב' אמ' כאן באותו לשון עצמו ועשו ארון וגו' ובסוף הצווי אמר ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת וגו'. ולכך לא אמר ועשית ארון כאש' אמר בשלחן ובמנור' ושאר הכלי' אלא ועשו ארון להגיד שישר' יסבבו עשייתו במה שינדבו. האמנם כדי שלא יחשב שהית' הכוונה באמרו ועשו ארון שכל ישר' יתעסקו במלאכתו נאמ' אחריו וצפית אותו זהב ויצק' לו וגו'. ונתת על ד' פעמותיו וגו' כי כל מעש' הארון למש' בלבד נצטות' מלאכתו. ובמדרש אמרו (ש"ר פ' ל"ד) מפני מה בכל הכלי' כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו ארון. אמר ר"י בר שלום אמר הקב"ה יבואו הכל ויתעסקו בארון כדי שכלם יזכו לתור'. והעסק הזה אין הכוונ' בו שיתעסקו במלאכתו אלא שיתנדבו כל אחד כלי זהב אח' לארון והודיע הקב"ה שכמו שתכלית התרומ' הית' מאת העם לעשו' ארמון ובית מקדש מלך ככה תכלי' המשכן והארמון ההו' היה לשמירת הארון כי הוא היה כמו הלב באד' שעומ' בתוכו ונותן חיים לכל איבריו. והנה צוה שיהי' הארון עצי שטים ר"ל מעצי שטים להיות' קלים מאד כדי שיהי' הארון נקל לשאת אותו ולא נודע עבים של הדפנו' אלא מפי הקבל' שהי' עבים טפח. וצוה שיהי' אמתים ארכו כפי הפשט כדי שיעמדו שני נושאי הארון בין הבדים כי עובי האדם הוא אמה. וכפי קבל' חכמינו זכרונ' לברכ' היה אורך הלוחות ורחבם ו' טפחים. והיו מונחים זו בצד זו לאורך הארון ועובי הלוחות לא נתפרש רק ידענו שהיו כתובי' משני עבריה' מזה ומזה הם כתובי'. ונאמר לוחות אבן משמע שהיו כצור' לוח דק. ולפי זה לא חשש שיהי' מקום פנוי בארון ואחשוב שהי' צפוי הזהב דק ורחוק הוא שיהיו שלש ארונו' כי יהי' המשא כבד ולא יוכלו לשאת אותם ד' אנשי' על כתפיה' כל שכן עם כובד הכפרת והכרובים. ואמר ועשית עליו זר זהב סביב שיעש' בעליון הארון זר זהב סביב כדי להקיף עובי הכפר' באופן שלא ישמט מעל הארון והצפוי היה רקיעי פחים ואמר ויצקת לו ארבע טבעו' זהב להגיד שיתן הזהב בדפוס. כי היה מקש' מעשה פטיש. ואחר ויצקת לו כלומר לצורכו כי יצטרך לשאת אותו בהן שיתיך הזה' ויעש' ממנ' ד' טבעות שיהיו לד' פעמותיו ר"ל על ד' רגליו. והיו אם כן בארון ד' רגלים לד' זויותיו ועליהם היו הד' טבעות וביאר הכתוב איך היו מונחו' שם באמרו ושתי טבעו' על צלעו הא' ושתי טבעו' על צלעו השנית. הרי שהיו שתי טבעו' לצד אחד בשתי הרגלי' מאותו צד ושתים מהצד האחר לשתי רגליו וכן צוה שיעש' בדים עצי שטים ר"ל מעצי השטי' הקלים והחזקי' ויהי' ג"כ מצופי' זהב ויכניס הבדי' ההם בטבעות אשר זכר כדי לשאת את הארון בהם כי היו הכהנים מכניסים כתפותיהם תחת הבדי' ההם והיו בזה האופן נושאים את הארון מבלי שיגעו בו בידיה'. והיה לפי זה הארון בשאתם אותו עליון למעל' מכתפיה' לפי שהבדים היו בטבעו' שהיו ברגלי הארון למט'. והכהני' יכניסו כתפיהם תחתיה' וישאו את הארון למעל' ולפי שהיו הטבעות לצורך הבדים והבדים כדי שלא יגעו בעצם הארון הוצרך להזהיר בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו. והית' כל השמיר' ההיא בעבור שעל הארון יתן את העדות שהם הלוחות האלהיות שהיה עתיד לתת לו כי זה נאמר למשה בהר קודם קבול הלוחות וכל זה כדי שיהיו לוחות העדות שמה בשמיר' מעליא כדי שלא ישתברו הלוחות ואפשר לפרש העדו' הנזכר כאן שיתן אל הארון את ספר התור' וגם שירת האזינו שצוה יתברך שתהי' שם לעד. והענין שיתן זה סמוך לארון ולצדו. ויהי' לפי זה אמרו ואל הארון תתן את העדו'. כאלו אמר ועם הארון וסמוך אליו תתן את העדות אשר אתן אליך וצוה עוד שיעש' כפורת זהב טהור ר"ל מזוקק שבעתי' ולא היה הכפר' עצי שטים כמו הארון אבל היה כלו זהב טהור. והיה צרכו כדי לכסות את הארון להיטיב שמיר' הלוחות אשר בו. והי' במדת הארון לפי שהי' לצורך כסותו בלבד כי כפר' הוא לשון מכס' וכן אכפר' פניו במנח' אכס' כעסו שלא יתרא' נגדי. וצוה עוד ועשי' שנים כרובי'. ואחז"ל (סוכ' ד' ה') שכרוב הוא כרבי' שהיו כצור' ילדים קטני' וכאשר הוקש' להם מה שרא' יחזקאל במרא' הג' פני אדם פני אריה ופני נשר ולא זכר פני שור כמו שזכר במרא' הראשונ' וזכר במקומו פני כרוב ומצד אחר קראם כלם כרובי'. הבדילו ביניה' ואמרו אפי זוטי אפי רברבא. וכן כתב הרב המור' שכרוב הוא הצעי' לימים בני אדם. אבל הראב"ע כתב שכ"ף כרוב היא שורש ואינ' כ"ף הדמיון וע"כ פירוש שכרוב ר"ל צורה ושמפני זה כשרא יחזקאל פני כרוב לא שינ' דבר מהמרא' הראשונ' כי פני שור הוא עצמו פני הכרוב. ולכן קרא החיו' כלם בשם כרובי' ר"ל צורו' אבל עדיין הקש' לדעתו אם היו כלם כרובי' למה יסד פני שור בשם כרוב ואמנם מ"ש מהכ"ף שהיא שרשיי' אינה קושי' לחז"ל שכן מצינו כ"ף כדור שהיא אצלם שרשיי' כמ"ש הכדור והאמוס ונאמ' כמלך עתיד לכידור והיא גם כן כ"ף הדמיון כדור אל ארץ רחב' ידים וחניתי כדור עליך. ובילמדנו ובמדר' קהלת אמרו דברי חכמי' כדרבונו' מה כדור הזה מתגלגל וכו' הנה שמכ' הדמיון עשו שורש. וככה יהיה כ"ף כרובי' פעם לדמיון ופעם לשור' ואין לנו עסק עתה במעש' מרכב'. ובמקומו פרשתי נבוא' יחזקאל ודי במקו' הזה לדע' שהיו הכרובי' בצור' ילדים קטני' עם כנפי'. וכמו שאחז"ל בפ' הוציאו לו (יומא ד' כד) את הכף והנה צוה בכרובי' דברי'. הא' שיהיו מקש' משני קצות הכפרת כי היה זהב הכפר' גוף מלא בלתי חלול מבפני' כחתיכ' אחת ויכו אות' בפטיש עד שיציירו ממנ' הכפר' והכרובי'. והב' צוה בהם ועש' כרוב א' מקצ' מזה וכרוב א' מקצ' מזה. ויראה הפסו' הזה כפל ומות'. אבל הוא אינו כן רק להודי' שלא יהיו שני הכרובי' מונחים מהצד האח' מהארון או בלתי מכוונ' זה כנגד זה אלא שיעש' כרוב אחד מקצה האחד וכרוב אחד מקצ' האחר ולא שיעש' אותם בפני עצמ' ויחברם בכפרת. אלא שמן הכפורת יעש אותם על שני קצותם ר"ל לארכו. והג' צוה שיהיו הכרוב' פורשי כנפים למעל'. והיה ראוי שיצוה ראשונ' לעשות כנפי' לכרובי' ואח"כ יצוה שיהיו פורשים אותם למעל'. אלא שהוא כמו שאמרתי ששם כרוב הוא הצעיר מבני אדם עם כנפי' ולכך נאמר וירכב על כרוב ויעוף. ולא הוצרך לעשו' להם כנפים כי בהיותם כרובי' היה הדבר נודע מעצמו. אבל צוה שיהיו פורשי כנפים למעל' להודיע שמגמת' אל עלתם יתברך כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהי' עליה' ושעם היות מגמת' הראשונ' למעל' יפנו גם כן להיטיב למה שלמטה מהם וזה הוא סוככים בכנפי' על הכפור' וכן יהיו פניה' איש אל אחיו. הרי כאן פנים למעל' ופנים למט' ופנים באמצע. והנה חזר לומר אל הכפר' יהיו פני הכרובי' להודע שבכל פניותיה' אם למעל' ואם למט' ואם איש אל אחיו ישמרו דרך התור' אשר מתחת הכפרת. ואמנם אמרו ואל הארון תתן את העדות. בהיות שכבר אמרו למעל' יהי' להגיד שלא יתן הכפר' על הארון אלא אחרי שישי' בתוכו לוחות העדות וכאלו אמר ונתת את הכפר' על הארון מלמעל' אחרי אשר אל הארון תתן את העדו' אשר אתן אליך כי אז תשים הכפר' עליו ובהיו' שמה הכפר' עם הכרובי' למעל' על הלוחו'. אז תבוא הנבואה ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובי'. ר"ל ולא תצטרך לעלו' אל ההר להנב' כי שם מבין שני הכרובי' בהיותם על העדו' אצוה אותך את כל הדברי' הצריכי' אל בני ישר'. וכבר זכרתי על מה היה רמז הכפר' והכרובי' כפי רמזי דרך החכמ' וכפי דרך התור' אשר בחרתי בו ולפי דרך הפשט הזה ולכל אחד מדרכי הרמזים ההם במצות הארון והכרובי' לא היו עוברי' על לא תעש' לך פסל וכל תמונ' כי שם הית' האזהר' שלא יבואו לעובד' כמי שאמ' לא תשתחו' להם ולא תעבד'. אך מלאכ' המשכן וכליו היו לשם ה' ולא היו הכרובים להיותם אמצעיים בינם לבין אלהיה'. אלא לזכר מעשי' הנוראים והותרה בזה השאלה הב':מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
תיכף, והוצרך להקדים את הארון להניח בו את הלוחות, ואחר שחטאו בעגל ושבר את הלוחות שאז צוה לו ועשית לך ארון עץ להניח בו לוחות השבורות, אף אחר שמחל עונם וחזר להתעסק במעשה המשכן לא היה ארון נחוץ כי הניח לוחות השניות אצל השבורות עד שהוקם המשכן, לכן הקדים בצלאל את המשכן אל הכלים, וביומא (דף ג' ע"ב) אבא חנן אומר משום ר"א כתוב אחד אומר ועשית לך ארון עץ וכא"א ועשו ארון עצי שטים, כאן בזמן שישראל עושים רצונו ש"מ וכו', שמ"ש ועשו ארון עצי שטים היה קודם עשית העגל, [ויש פלוגתא אם אחר שעשה בצלאל את הארון גנזו את הראשון והושמו השבורות עם השלמות, כמ"ש בב"ב (דף יד) וירושלמי שקלים ותענית וסוטה בין לר"מ בין לר' יהודה, או שהשבורות נשארו בארון מיוחד כמו שכן דעת ר' יהודה בן לקיש בתוספתא (דסוטה פ"ח) ובירושלמי שם, ובברייתא דמלאכת המשכן משמע שלר"מ שהס"ת היה מונח בארון היו שברי הלוחות בארון השני שכן משמע ממש"ש על פלוגתא דר"מ ור"י שלר"י ארבע לוחות מונחים (משמע ולא לר"מ) ומסיים ר' יהודה בן לקיש אמר לא היה בארון אלא לוחות הברית, שפירושו שריב"ל סבר כר"מ ומ"ש אין בארון רק מיעוט אחר מיעוט מרבה ס"ת לא לוחות שהיו בארון השני, (ומ"ש בילקוט וברמב"ן והרי"א פרשת עקב ר' יהודה בן אילעאי אמר שני ארונות היה צריך להגיה ר' יהודה בן לקיש)], אמתים וחצי ארכו פליגי בזה ר"מ ור"י בב"ב (דף י"ד) ובירושלמי בכ"מ, לר"מ אמה בת ששה טפחים היה ט"ו טפחים בארך וט' ברוחב והלוחות אוכלות י"ב טפחים בארך וששה ברוחב וטפח לעובי הדפנות וב' טפחים לס"ת והכי קיי"ל כמ"ש הרמב"ם בה' בהב"ח, דסוגיין דעלמא כר"מ כמ"ש בכ"מ ארון תשעה וכפורת טפח, ובפסחים (דף ק"ט) שלחן של מקדש של פרקים היה עיי"ש. וכן מוכח מסוגיא דמנחות (דף צח) כמ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ת חא"ח (סימן קכב), ולפי שיטת הגמרא שהלוחות רחבן וארכן ששה וכ"ה בש"ר (פ' מ"ז) היו מונחות זה ע"ג זה, ובירושלמי במקומות הנ"ל דרחבן שלשה היו מונחים זה אצל זה, וי"ל דס"ל דהלוחות הראשונות שהיו מעשה ידי הקב"ה היו קדושים יותר ואין להניח עליהם, וש"ס שלנו סובר שפרח מעליהם הכתב וחלפה הקדושה, ובמדרש במדבר רבה מבואר שהונחו זה אצל זה על עביין, וי"ל שס"ל שאחר שהיו כתובים משני עבריהם כמ"ש בש"ר (פמ"ז) אסור להניח היריעה ע"ג הכתב, רק להירושלמי והמד' יקשה למה צוה שיהיה אמתים ארכו קודם חטא העגל שלא היה
עתיד להיות שתים בארון, וכבר נתקשה בזה הראב"ד בש"ס בב"ב שם, וי"ל שהם ס"ל כמ"ד שנצטוה על מעשה המשכן אחר חטא העגל:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
והקרוב אלי לומר בזה, לפי שאמרו החכמים, במעלות, הבט למעלה ממך כי עי"ז ידמה בנפשו כי הוא חסר מן שלימות ולא הגיע למדריגת חבירו ויבא להתקנאות בו ויוסף על שלמת חכמתו כי קנאת סופרים תרבה חכמה אבל בעניני העה"ז, דהיינו כל הצלחות הגופניות כעושר וכבוד יסתכל במי שהוא למטה ממנו ובסבה זו ישמח בחלקו בראותו כי יש לו רב יותר מן הרבה אנשים. וכמו שאמרו המתפלל יתן עיניו למטה ולבו למעלה (יבמות קה, ב) זה המתפלל על צרכי הנפש והגוף יתן לבו הרואה הרבה חכמה ודעת במי שהוא למעלה ממנו ויתפלל אל ה' להטות לבבו אל החכמה שיגיע בה למעלת השלמים שכן שלמה לא שאל מעם ה' כ"א שיתן לו לב שומע, ועיניו הרואות בחמדות הגוף המוחשות יתן במי שהוא למטה ממנו במדריגה ואז ישמח בחלקו ולא יבקש על רבוי עושר שכן שלמה אמר (משלי ל, ח) רש ועושר אל תתן לי. וע"כ היו כל אמות הארון שבורות להורות שכל אדם ידמה בנפשו כאילו הוא חסר מן שלימות החכמה וצריך למדוד עדיין למלאת חסרונו כי כל אמה חסירה מורה על דבר חסר הצריך שימלאו חסרונו כך עיקר החכמה מאין תמצא (איוב כח, יב) ממי שחושב את עצמו לאין וחסר אבל לא במי שהוא חכם בעיניו הטועה בעצמו לאמר שכבר הגיע אל תכליתה כי איזהו חכם הלומד מכל אדם (משנה, אבות ד, א) החושב שהוא חסר מן החכמה והוא צריך עוד להתלמד, וכן בידיעת מציאת הש"י אמרו (בחינת עולם יג מה) תכלית הידיעה שנדע שלא נדעך, וע"כ היו כל אמות הארון שבורות באורך וקומה ורוחב כנגד ג' דברים העומדים כנגד משיגי החכמות והם, קוצר דעת המשיג, ועומק המושג, ואורך ההצעות, כי הקומה היינו העומק כי עמוק הדבר מי ימצאנו והוא עומק המושג, והרוחב עומד כנגד קוצר דעת המשיג, והאורך היינו אורך ההצעות. וכמ"ש (איוב יא, ח) עמוקה משאול מה תדע וכתיב (שם יא.ט) ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים.
אבל השלחן המרמז לכתר מלכות, ולכל הצלחות האנושיות אשר ישראל זוכין להם משלחן גבוה, היו אמותיו קצתם שלימות כי כל משכיל ישמח בחלקו וידמה בנפשו כאלו יש לו כל ואינו חסר לנפשו מאומה שכן יעקב אמר יש לי כל (בראשית לג, יא) אמנם קצתם היו שבורות להורות שלא ישלים האדם תאותו מכל וכל ולא יתן אל החומר כל אות נפשו אלא צריך שישבור תאותו כי מטעם זה נזכר לשון שבירה אצל הלחם כמ"ש (שם מג ב) שברו לנו מעט אוכל. וכתיב (ויקרא כו, כו) בשברי לכם מטה לחם. ויתבאר זה עוד בסמוך בפר' השלחן. אבל מזבח הקטורת היו כל אמותיו שלמים וכן מזבח העולה כי ענין שניהם להשלים את האדם החסר מצד מעשיו כי כל הבא לכפר על האדם משלים חסרונו, כי מזבח העולה מכפר על גוף החוטא ע"י הקרבת גופות של הבעלי חיים ומזבח הקטורת מכפר על הנשמה ורוח אלהים העולה היא למעלה כעשן הקטורת וע"כ היו כל אמות ההם שלמות ואחר הצעה קטנה זו נבאר בפרטות ענין המשכן וכליו.
ועשו ארון. מה שנאמר בכולם ועשית וכאן נאמר ועשו, אמרה התורה הכל יבואו ויתעסקו בארון כדי שיהיה לכולם חלק בתורה כי כתר תורה הפקר לכל דבר אחר לפי שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים בה רמז למחזיקים ידי לומדי תורה ובהיות שלא כל אדם מוכן לת"ת ומ"מ יש צד בכל אדם שיכול להיות שיהיה חלקו בתורה כי אף אם אינו מוכן ללמוד מ"מ יכול הוא להחזיק ידי לומדיה ונחשב לו כאילו הוא למדה כיששכר וזבולון. לכך נאמר ועשו ארון עצי שטים כי מצד היות בארון העץ המרמז על כי עץ חיים היא למחזיקים בה ע"כ הכל יכולין לעשותה לכך נאמר ועשו כי זה דבר שהכל יכולין לעשותו ויכול להיות שזהו דעת רבי יוחנן שאמר במסכת (יומא עב, ב) מכאן לת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו.
ואחר כך אמר וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו. בעשיית עצי שטים אמר ועשו, ובצפוי הזהב אמר וצפית, כי הכל יכולין להחזיק ידי לומדי התורה הרמוז בעץ אבל אין הכל יכולין לעמוד על הנגלה והנסתר שבתורה הרמוז באמרו מבית ומחוץ תצפנו וכן אין הכל תוכם כברם כמו שיתבאר, וקרוב לומר שלכך נעשה הארון עצמו מעץ כי כל עץ עושה פרי וזה רמז לשכר טוב אשר יש לעוסקים בתורה כמ"ש (משלי כז, יח) נוצר תאנה יאכל פריה. וזה דבר שהכל נכספים אליו ולכך נאמר ועשו ארון עצי שטים אבל ציפוי זהב מבית ומחוץ המרמז על עצם המעשה אין כל אדם שוין בזה והוא מיוחד למשה ולאנשי סגולה אשר כערכו לכך נאמר וצפית. והנה הצפוי נזכר ב"פ כדי להבדיל בית מחוץ כי מתחילה אמר וצפית אותו זהב טהור מבית. ואח"כ אמר ומחוץ תצפנו ולא הזכיר זהב טהור מחוץ אע"פ שבלי ספק היה הכל מזהב טהור מ"מ לא הזכיר זהב טהור אצל החוץ כי כל אומן דרכו להדר את הכלי מבחוץ יותר ממה שמהדרו בפנים מפני הרואים, ועל כן לא הוצרך להזכיר זהב טהור כ"א אצל מבית אבל מחוץ אין אני צריך להזהירך שיהיה הצפוי גם כן מן זהב כי ק"ו הוא מן הפנים ולהורות נתן בלבם שכמוהם יהיו עושיהם כי כל לומדי התורה צריכין ביותר אזהרה על טהרת הלב הפנימי שאינו נראה בלתי לה' לבדו אבל על חיצונם אין צריכין כל כך אזהרה כי כל אדם דרכו להדר את עצמו כדי למצוא חן בעיני אדם.
ד"א לכך לא הזכיר זהב טהור אצל החוץ, כדי שנלמוד מזה שכל מה שהאדם עושה כדי להדר את עצמו בעיני אלהים הוא ודאי טהור בהחלט אבל כל מה שהוא מראה חיצונו טהור אינו טהור בהחלט כי יכול להיות שהוא עושה כן מפני הרואים ולבו בל נכון עם ה' ד"א לפי שנקיון פנימי הקב"ה מקבלו כשהוא טהור המחשבות, אבל לטהר את עצמו מבחוץ הוא דבר קשה מאד, כי מדרך בני עמנו לדון את כל אדם לכף חובה כי מי לנו גדול ממשה ויחפאו עליו דברים וחשדוהו במה שאין בו ואם בארזים נפלה חץ שחוט לשונם מה יעשו אזובי קיר. ד"א מבית ומחוץ רמז לנגלה ונסתר שבתורה וידוע שהנסתר יש בו יותר טהרה וקדושה מן הנגלה על כן לא הזכיר טהור כ"א אצל מבית.
והנה מקום אתי לפרש עוד מבית ומחוץ, ע"ד שמצינו במסכת (מו"ק טז, א) רבי גזר לתלמידיו שלא ישנו בשוק כו' ומסיק שם והכתיב (משלי א, כ) חכמות בחוץ תרונה אמר רבא כל העוסק בתורה בפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ, ולפי זה יש יותר שלימות בתורת הבית מבתורה שנשנית בחוץ על כן הזכיר זהב טהור מבית ולא הזכיר זה אצל החוץ, ואולי שמטעם זה הקדים כאן בית לחוץ כי התחיל בזהב טהור מבית ומשם נלמד גם אל החוץ כך העוסק בתורה בבית משם יתפשט הדבר לראש כל חוצות.
ועשית עליו זר זהב סביב. ארז"ל (יומא עב, ב) שזה רמז לכתר תורה ובשלחן ובמזבח נאמר ועשית לו לפי, שכתר כהונה ומלכות הוא לאנשים מיוחדים כי אין כהונה כ"א למי שהוא מזרע אהרן ומלכות לזרע דוד לכך נאמר לו אבל כתר תורה הפקר לכל לכך לא נאמר לו, ונקט לשון זר להורות שהמשתמש בכתרה של תורה דינו כזר הקרב יומת וכן כתר כהונה נאמר בה (במדבר יח, ז) והזר הקרב יומת וכן כתר מלכות זר וכתר לזרע דוד וזר לזרים.
ומה שנאמר אמתים וחצי ארכו וגו'. כבר אמרנו שהיו כל האמות שבורות כדי שכל אדם ידמה בנפשו כאילו הוא חסר ולא בא עד תכלית החכמה, ורז"ל אמרו (משנה, אבות ו, ו) שהתורה נקנית במ"ח מעלות רמז לדבר ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי סוף תיבות עולה קנ"ו ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו ס"ת עולה מ"ח כאילו אמר קנו התורה במ"ח דברים, ובא הרמז באמות שבורות לפי שרוב הדברים שקנין התורה תלוי בהם תלוין במדת הענוה כי הוא יסוד ומקור לכל אותן מ"ח דברים וכן האמות שבורות מורים על לב נשבר ונדכה והוא עניו ושפל ברך, ויכול להיות שמטעם זה גזר רבי שלא ישנו בשוק כו' כדי שלא ירגילו את עצמם ללמוד מחמת יוהרא כדי להתהדר בפני הרואים כמנהג דורינו שרוב הלומדים דרכם להתפאר ולמען הרבות חריפתם ופלפולם ברבים.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ארון אותיות אורן שיש בה אורן של ישראל ואותיות נורא כי הוא אש אוכלה. ארון בגימטרי' נזר. שכתר תורה עולה על כל הכתרים לכן כתיב ועשית עליו זר זהב ובשלחן כתיב ועשית לו לומר שכתר תורה עולה על שאר הכתרים:
אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו. כל מדותיו היו שבורות בחצאי אמות ללמד שכל מי שלומד תורה צריך לשבר ולהשפיל עצמו:
ועשו ארון. י' פרשיות מתחילין בעשייה [צע"ק כי י"ב הם] כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם:
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שמות כה י"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.