קטגוריה:יהושע ז כא

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

וָאֶחְמְדֵם, וָאֶקָּחֵם

ואראה (וָאֵרֶא) בַשָּׁלָל

עכן עלה בגורל לפי שבטים, משפחות, בתים וגברים.
אין ספק שהיו הרבה אנשים שמעלו בחרם, כדברי אלוהים ברבים, למספר רב של חטאים: "חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ, וְגַם כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם" (ביאור:יהושע ז יא).

אולם עכן עלה בגורל ויהושע לחץ עליו, באהבה ובבקשה להתוודות לחטאיו, "בְּנִי ... וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ" (ביאור:יהושע ז יט).

עכן לא ידע על איזה חטא יהושע חוקר. הוא ידע שהוא לקח מהחרם, ואפילו ידע שזה היה אסור לכן הוא החביא את זה מתחת לאדמה, ככתוב: "וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי" (ביאור:יהושע ז כא).

יהושע לחץ על עכן, ועכן חשב להתוודות לחטאים אחרים. אדם בחייו חטא הרבה דברים, והזכרון יושב על מצפונו לכל חייו. עכן הסכים שהוא חטא לאלוהי ישראל.
עכן התחיל ברשימה ארוכה של חטאים מאז ילדותו.
הוא התוודה והתוודה לכל מיני דברים, אבל לא הגיע לחרם.

סביר שבזמן מסוים יהושע איבד את סבלנותו,

• ייתכן שיהושע שאל בפרוש: 'האם לקחת מהחרם של יריחו?'
• ייתכן שיהושע קבע, 'אלוהים הודיע לנו שלקחת מהחרם של יריחו!'
• ייתכן שיהושע רימה ואמר: 'יש לי עדים שראו אותך לוקח ומסתיר!'

בשלב הזה עכן רואה שהוא נלכד. יהושע לא יאמין לדבריו וישלח אנשים לחפש באוהל שלו והם ימצאו את השלל הטמון.

עכן היה יכול לדרוש הגרלה חוזרת, אולם אם הוא חשב שהלשינו עליו אז אין לו צורך לפקק בהגרלה של אלוהים, ולזלזל בכבודו של אלוהים.

עכן החליט להודות באשמתו בתקוה שיהושע ירחם עליו ויתן לו עונש קל. עכן לא רצה להוסיף 'שקר במשפט' לעבירות שלו.
סביר שאם עכן היה יודע מה יהושע מתכנן בשבילו - לרגום, לשרוף, ולסקול לעייני כל בניו ובנותיו או אותו ביחד איתם, וכך למחוק את שמו מבני ישראל, לדראון עולם - כדי ללמד את כל בני ישראל לבצע את פקודותיו במלואם, וזה שהוא מנסה לרצות את יהושע לא יעזור לו בכלל, אז הוא היה שותק, ואולי היה טוען שאדם אחר הסתיר את זה באוהל שלו והוא לא ידע. למעשה אנו מוצאים במשנה את סיפור 'תנורו של עכנאי (עכן)' (תלמוד בבלי בבא מציעא נט, ב) וניתן להבין שלא כל משפחת עכן נעלמה.

יהושע פקד לשרוף את כל העיר, ורק את הכסף, זהב, נחושת וברזל להביא לאוצר אלוהים (ביאור:יהושע ו יט). אין ספק שהחיילים לא התאמצו לאסוף אוצר לאלוהים, ולא היה איכפת להם שהכל ישרף. אפילו אם חיילים ראו חברים לוקחים שלל הם לא עצרו בהם, כי זה לא הגדיל את חלקם. אלוהים לא פקד זאת על יהושע, ואכן בכיבוש העי, אלוהים אסר על יהושע להחרים הכל ואמר לו: "רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם" (ביאור:יהושע ח ב). אולם במקרה הזה יהושע פקד בשם אלוהים, ולכן יהושע היה חייב להעניש קשות אדם אחד כדי שכולם 'יראו ויראו'.

אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ, וָאֶחְמְדֵם, וָאֶקָּחֵם

עכן חמד ולקח אדרת שנער אחת. מטרת האדרת היתה להסתיר את אוצר הכסף והזהב שהוא מצא, וכך הוא נשא את האוצר לאהלו, כאילו שהוא לקח רק את האדרת. לא נראה שעשו חיפוש בכלי הלוחמים השבים מיריחו. אלוהים אומר שהלוחמים "כִּחֲשׁוּ" (ביאור:יהושע ז יא), כלומר יהושע שאל את הלוחמים אם הם לקחו, ונראה שהרבה שיקרו וגם עכן.

עכן לקח סכום גדול של כסף וזהב. הוא לקח 200 שקלי כסף, וזהב במשקל 50 שקלים (לפי הרודוטוס זהב ערכו 13 פעמים כסף באותו משקל). כידוע יוסף נמכר ב20 שקלים (ביאור:בראשית לז כח), ואברהם קנה את מערת המכפלה ב400 שקלים (ביאור:בראשית כג טז), ואבימלך נתן לאברהם מתנה לזכותה של שרה, לקבורתה, 1,000 שקלים (ביאור:בראשית כ טז).

וָאֶקָּחֵם

"וָאֶקָּחֵם" נשמע כל כך תמים.
קשה להאמין שעכן אסף שקל שקל ממאות גוייות, עד שהיו לו כ200 שקלי כסף, או מצא ערמת כסף.
סביר שעכן 'לקח' את האוצר, אולם העורך לא סיפר לנו מה הוא עשה לפני שהוא לקח.

• סביר שהוא נכנס לארמון מלך יריחו, שבר דלתות עד שהגיע לאוצר המלך, ולקח כיכולתו לסחוב ולהסתיר כסף וזהב בתוך אדרת השנער.
• או שעכן תפס אדם עשיר ביריחו, עינה אותו או הבטיח לו חיים, וכך הוא קיבל את האוצר.

וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי, וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ

עכן מגלה את מקום השלל באהלו.

• הוא מודה שהוא חמד ולקח מהשלל.
• הוא מודה שהוא ידע שזה אסור, ולכן החביא את זה.
• הוא מראה שהוא לא גנב מקצועי, כי הוא לא החביא את האוצר בהר רחוק ממנו, ואין לו מערת אוצר (עלי באבא וארבעים השודדים).

עכן לא שתק. הוא היה יכול לתת ליהושע לחפש ולמצוא, ואז לשקר שהוא לא לקח, ולא ידע מי שם את זה שם. לא שזה היה עוזר לו ולמשפחתו, אולם התמימות שלו עזרה ליהושע להעניש אותו קשות.