קטגוריה:יהושע ח כ

• לדף התרגום על כל הפרק •

אלוהים הורה ליהושע להרים את כדונו לכיוון העיר.
האורב ראה זאת כפקודה להתקיף את העיר ולהעלות אותה באש.

• כדי לרוץ לעיר, להכנס בשער, להביא או לקחת אש מתנור, ולהצית בית אחד, שימשיך להצית בתים נוספים, סביר שלוקח להם לפחות 20 דקות, אם באמת זה היה התהליך, ויהושע היה חייב להמשיך לסגת במשך כל הזמן הזה ולהיות חשוף לאבן אחת שתפגע בראשו (ראו סיפור גולית).
• למרות שלא כתוב, סביר שיהושע פקד, או מפקדי המארבים הקימו, על דעת עצמם, ערימת עצים מוכנים לתבערה במחנה שלהם, מאחורי העיר. ניתן להבין שכך היה, כי יהושע הורה להם בפרוש להיות ממערב לעיר (מאחור) ולא מדרום או מצפון, כאשר הוא ידע שהוא יברח למזרח, והעי תהיה ממערב לו. כך כל שרפה ממערב לעי תחשב לשרפה בעיר. שרפה כזאת ניתן להדליק כהרף עין, והאש תגדל תוך דקה, והעשן יעלה גבוה בפחות מדקה. בזמן שמספר חיילים הדליקו את השרפה הזאת, הצבא השתער על שער העיר, כבש את השער, והתחיל בשרפת העיר.

יהושע המשיך לסגת כאשר הוא מניף את הכידון גבוה, כמו שמשה הרים את ידיו בלחמה עם עמלק.
בני ישראל הנסוגים הסתכלו לאחור, השתמשו במגן עור על מסגרת עץ כדי להגן על ראשם מברד אבני הקלע שידו בהם אנשי העי, והמשיכו להתרחק מהעי כדי להיות מחוץ למטחווי הקלע של הרודפים.
חיילי העי היו חייבים לעצור ולאסוף אבני קלע בגודל מועדף מהקרקע. הם הסתכלו סביב, וסביר שאחד לפתע ראה את העשן עולה מהעיר לגובה רב. הוא הקים קול צעקה, והתחיל לנוע לכיוון העיר, אחרים ראו ושמעו אותו, הסתכלו לכיוון העיר, והבינו שעירם ומשפחתם נמצאים במצוקה.

למעשה הם לא יכלו לדעת שהעיר בוערת. כל מה שהם ראו זה עשן מכיוון העיר. העשן היה יכול להיות שרפה ביער, לפני או אחרי העיר, שהאורב הכין מבעוד מועד, וכך השרפה התחילה מיד כאשר יהושע הרים את כידונו.

מערך ההתקפה של חיילי העי התמוטט.

• בעלי משפחות ורכוש, חשבו שהם ירוצו לעיר ויצילו את היקר להם. הם איבדו את הרצון להמשיך לרדוף אחרי יהושע וצבאו.
• חיילים שכירים הבינו שההתקפה אבודה. אין להם רכוש בעיר, ואין להם סיבה לנסות להציל את העיר. הם יתפזרו לכל הכיוונים, ינסו לברוח למדבר ולהתחבא, ואחרי שיראו את תוצאות המלחמה, הם יחליטו מה לעשות. ממילא, אם המלך ימות ועירו תשרף, הם לא יקבלו את תשלומם.
• המלך ראה את הצבא מתפורר ורץ למדבר ולעיר בלי אירגון. הוא הבין שתוכניתו לתפוס את יהושע בשבי, ולכבוש את המחנה של בני ישראל, כדי להפוך את העבדים הנמלטים לעבדים שלו, נכשלה בסיבוב הזה. בסיוע של משמר הראש שלו, שהיו נאמנים לו, הוא שינה כיוון ושב לעיר. הוא לא ידע מה מחכה לו, ולא ניסה לברוח למדבר, להתחבא במערה, להתחפש לחייל פשוט, או להתאבד (כשאול). המלך שב לעיר בבטחון שהוא יחסל את המצית, יכבה את האש, והכל ישוב לקדמותו.

היה צריך לכתוב 'ולא היה בהם ידים להלחם', ולא 'לנוס', כי נסים ברגלים, ולפי המרוץ לעיר ולהרים, רגליהם היו חזקות.
אנו מבינים את המשפט למרות השמטת המילה. הם היו במצב כמו שרחב תיארה: "וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם" (ביאור:יהושע ב יא) - ידיהם נשמטו, חלקם זרקו ציוד כבד כדי שיוכלו לנוס במהירות, הם הסתכלו לכל הכיוונים כדי להחליט לאיפה לברוח. אימת מוות נפלה עליהם.

יהושע ראה שמלך העי הפסיק במרדף ורץ לשוב לעירו.
הוא הורה לחייליו לעצור במנוסה ולהתחיל במרדף אחרי מלך העי השב לעירו.

סביר שיהושע שלח יחידות לרוץ ולרדוף אחרי הבורחים למדבר ולהרים. הבורחים רצו כיחידים או קבוצות קטנות, ויחידה גדול יכולה להקיף אותם אחד אחד, ולהרוג את הבורח אפילו אם הוא ממשיך לידות אבנים בקלע. בשלב מסוים הוא מוקף ויכול לידות רק בכיוון אחד, וחייב להתכופף לאסוף אבנים, כך שהוא יחוסל במהרה.

מלך העי איבד חצי מצבאו שברח להרים, כך שהוא נשאר אם צבא זעיר, ועוד חיילים בודדים שרק חושבים איך להציל את משפחתם. הם יגיעו לעיר בקבוצות קטנות, לפי מהירות הריצה שלהם, והם יהיו מאוד תשושים לאחר המרדף אחרי יהושע, וריצה מבוהלת במעלה ההר, לעיר העולה באש.

האורב יקים להם מארב בצידי הדרך בקטע ארוך, לאחר פיתול בדרך שמסתיר לבאים מה עומד לקרות להם. וכל פעם מקום ההריגה יתקדם לאורך הדרך לכיוון החיילים החדשים המגיעים במעלה ההר בלי לדעת שהם במלכודת.

כאשר הגיע הכוח של המלך, האורב נערך למלחמה בשורות וסגר את הדרך. המלך התארגן למלחמה, כאשר היו ברשותו עד כחמש מאות חיילים, כדי להלחם בצבא של כשלושים וחמש אלף לוחמים במעלה ההר, שיכולים לידות בו אבנים בקלע. ואז הגיע יהושע עם צבאו וסגר את מלך העי מאחור.