קטגוריה:משלי י יג
בשפתי נבון תמצא חכמה ושבט לגו חסר לב
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
בְּשִׂפְתֵ֣י נָ֭בוֹן תִּמָּצֵ֣א חׇכְמָ֑ה
וְ֝שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו חֲסַר־לֵֽב׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
בְּ/שִׂפְתֵ֣י נָ֭בוֹן תִּמָּצֵ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝/שֵׁ֗בֶט לְ/גֵ֣ו חֲסַר־לֵֽב׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
"בשפתי נבון תמצא חכמה" - כשאדם מוכיח לנבון משיב לו חטאתי כגון דוד שאמר לנתן חטאתי (שמואל ב' יב)
"ושבט לגו חסר לב" - אבל חסר לב אינו שומע עד שילקה כמו פרעהרלב"ג (כל הפרק)
"בשפתי נבון". הנה הנבון תמצא חכמה בשפתיו והוא הטוב הנפלא מכל הטובות כמו שקדם ואמנם מי שהוא חסר לב לא די לו שהוא נעדר זה הטוב אבל ידבק בו הרע והמכות לגופו תמיד כי יזיקוהו ויכוהו האנשים מפני מום פעולותיו ומאמריו הנפסדים בסבת חסרון דעתו:
מלבי"ם (כל הפרק)
"בשפתי נבון תמצא חכמה", יש הבדל בין החכם ובין הנבון, החכם אסף חקי החכמה בקבלה מרבותיו ומתנהג עפ"י בלי יחקור להבין טעמם, והנבון הוא החוקר עליהם ולהבינם ולהוציא דבר מדבר, והחכם החכמה עצורה בלבו, ובכל דבר שיזדמן לפניו צריך להתיעץ עם לבבו אם יסכים מעשהו עם חקי החכמה אשר קבל מרבותיו, לא כן הנבון שמבין טעם כל דבר וכבר בנה עליהם בנינים אחרים, חקי החכמה מורגלים על שפתיו, ויש הבדל בין שפתים ובין פה ולשון, שהשפה מורה על הדבור החיצוני בלא מחשבה כלל ימליץ שהחכמה נמצאת אצל הנבון מן השפה ולחוץ, עד שא"צ לחשוב עליה כלל, כי הוא מזומנת לפניו תמיד, "ושבט לגו חסר לב", הלב הוא כח הממשלה אשר בנפש להנהיג כחותיו כפי חקי החכמה, ומי שינהג הפך מחקי החכמה על דרך אחר נקרא עקש לב וכדומה, אבל מי שאין לו הנהגה כלל, ונהג תמיד כפי שעולה על רוחו לפי שעה פעם כה ופעם כה, עד שכח המושל אינו פועל בו לעולם לא אל דרך החכמה ולא אל דרך הסכלות, נקרא בשם חסר לב, איש הזה צריך שבט להטותו הדרך, ר"ל כי האדם שהוא בעל בחירה תנהגהו לבו על הדרך, והסוס והחמור שאין להם לב המושל במדותיהם צריך כח מכריח מבחוץ להנהיגו. כמ"ש שוט לסוס ומתג לחמור, וכן החסר לב הוא דוגמת הבהמה וצריך שבט שיכריח אותו בל יעבט ארחותיו ויזיק:
ביאור המילות
"בשפתי נבון חכמה". ההבדל בין חכם ונבון חכמה ובינה, בא בכל הספר, והשפה חיצונית נגד פה ולשון, ומורה על הדבור החיצוני תמיד, בין נגד הפה (כמ"ש ישעיה י"א י"ד, מלאכי ב' ו', תהלות נ"א י"ז, ס"ו י"ד, קמ"א ג', למעלה ד' כ"ד, לקמן י"ג ג', ט"ז כ"ג י"ח ו', כ"ז ב', איוב ט"ו ו'), ובין נגד הלשון (ישעיה נ"ט ג', תהלות ל"ד י"ד, ק"כ ב', לקמן י"ז ד', י"ח ז', ושם כ'), "חסר לב", עי' למעלה (ט' ד'):
תרגום מצודות: כאשר ישאלו דבר-מה מהנבון, תמצא בתשובת אמרי-שפתיו גם חכמת השכל וגם שבט מוסר לגו (גוף) חסר לב, כי בדבריו יגנה מעשה חסר-לב ותחשב לו לשבט המייסר.
תרגום ויקיטקסט: בשפתיו של אדם נבון נמצאים דברי-חכמה, שבהם הוא מסביר ומנמק את דעתו; אולם אדם חסר-לב אינו יודע להסביר את דעתו, ולכן מכה בשבט על הגו (הגוף) כדי לכפות על שומעיו להסכים.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי י יג.
דקויות
שבט לגו חסר לב
1. בקריאה ראשונה נראה, שהצלע השניה של הפסוק מתארת את העונש הראוי לחסר-לב, או את האופן שבו יש לחנך חסר-לב, כמו ב(משלי כו ג): "שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר, וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים"*.
- אולם, לפי פירוש זה, הניגוד בין שני חלקי הפסוק אינו ברור, שכן הצלע הראשונה מתארת תכונה של הנבון ("בשפתי נבון תמצא חכמה"), והצלע השניה מתארת את היחס החיצוני הראוי לחסר הלב.
--- ייתכן שהניגוד אינו כתוב כי הוא מובן מאליו, ויש להשלים: "בשפתיו של החסר-לב לא תמצא חכמה כי הוא לא יודע להבין מעצמו, ויותר מזה, גם כאשר מלמדים אותו הוא לא מבין, ורק על-ידי שבט וייסורים אפשר לחנך אותו" (ע"פ ר' יונה גירונדי).
2. יש אומרים שהצלע השניה של הפסוק מתייחסת גם היא לנבון, ומשמעות הפסוק היא: "בשפתי נבון תמצא חכמה, ובשפתי נבון תמצא שבט לגו חסר לב": הנבון יודע, לא רק להגיד דברי חכמה, אלא גם להוכיח ולייסר את חסרי הלב שאינם משתמשים בכוח המחשבה שלהם (מצודות, ודומה לזה הגר"א).
- אולם, כמעט כל שאר הפסוקים האחרים בפרק זה מציגים שני טיפוסים שונים, ולא שתי תכונות של אותו טיפוס.
3. יש אומרים, שהפסוק כולו מתייחס לתוכחה, ומתאר את תגובתם של אנשים שונים לתוכחה: הנבון נוהג בחכמה ומודה שחטא, וחסר-הלב אינו מודה עד שמכים אותו בשבט (רש"י).
- אולם, המילה "חכמה" אינה המילה המתאימה לתאר הודאה; לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב "בשפתי נבון תמצא אמת" או "בשפתי נבון תמצא תודה".
4. ולענ"ד, הצלע השניה אכן מתארת תכונה של החסר-לב - הוא משתמש בשבט לגו, מכה את תלמידיו במקל, כי אין לו מספיק שכל להסביר להם את חומר הלימודים בהגיון.
נבון = היודע להסיק מסקנות, לחקור ולפתח רעיונות חדשים; חכמה = הכישרון ללמוד וללמד; בשפתי נבון תמצא חכמה = אדם היודע להסיק מסקנות יודע גם ללמד טוב יותר: חלק מחומר הלימוד מבוסס על רעיונות שהוא עצמו פיתח, ולכן הוא יודע טוב יותר להסביר אותם לאחרים. ועוד: אדם היודע להסיק מסקנות יודע גם מה להגיד כדי לגרום לזולת להסיק מסקנות בעצמו. כך למשל, מורה נבון לא יגיד לתלמיד "עשה כך וכך", אלא ינחה אותו לחקור בעצמו ולהבין לבד מה לעשות.
הצלע השניה של הפסוק מתארת את הטיפוס המנוגד לנבון: לב הוא מקום המחשבות, חסר לב הוא אדם שאינו חושב, ומכאן, חסר לב הוא טיפוס מנוגד לנבון - אדם שאינו יודע להסיק מסקנות בעצמו; ושבט לגו חסר לב = אדם חסר-לב אינו יכול להסביר את דבריו בהגיון, ולכן נאלץ להשתמש בשבט לגו, כלומר, מכות וייסורים (פיסיים או נפשיים), על מנת לגרום לשומעים לקבל את דבריו.
אדם חסר לב, שאינו יודע איך לדלות מתוך ליבו משאבים רוחניים ונפשיים, אינו יודע איך להשפיע על הזולת בצורה חיובית, ואם בכל זאת ירצה להשפיע, הוא עלול לנהוג בצורה דוגמטית וכפייתית (ע"פ גליה).
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "משלי י יג"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.