ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קע ב
וכן צַר הרבה פתוחין. ויש שבעה קמצין: "לוֹ צָר" (ישעיהו סג ט), "יָדוֹ פָּרַשׂ צָר" (איכה א י), "נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר" (איכה ב ד), "לִפְנֵי צָר" (איכה א ה), "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי" (תהלים ד ב), "אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר" (זכריה ח י), "כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה" (אסתר ז ד) – קמוצין. "עַל הַצַּר הַצֹּרֵר" (במדבר י ט), "בַּצַּר לִי" (ש"ב כב ז) – פתחין. "בַּפַּשׁ מְאֹד" (איוב לה טו) פתח. פַּח, פַּחֵי, פַּחִים, פתח, וכן חַח, חַחֵי, חַחִים. וכל עַד פתח, וכל וָעֶד סגול. אבל "הַיּוֹדֵעַ וָעֵד" (ירמיהו כט כג) צרי, שהוא ענין עדות.
ובקבוצם: זָרִים, רָעִים, ובסמוך זָרֵי, רָעֵי, עָבֵי, "וְשָׂטֵי כָזָב" (תהלים מ ה), לא יפול הקמץ לקיים הנח בהם, וכן הנקבות: רָעוֹת, עָבוֹת, וכן בסמיכות רָעוֹת – "רָעוֹת מַרְאֶה" (בראשית מא ג). אבל מנחי הלמ"ד שהנח בהם איננו עיקר יפול הקמץ, כמו מן בָּנִים – בְּנֵי, ומן שָׁנִים – שְׁנֵי, ומן פָּנִים – פְּנֵי, דָּוִים – דְּוֵי, יָדַיִם – יְדֵי. וכן בשנִיִם, מן דָּם – דָּמִים, דְּמֵי, ומן שָׁמַיִם – "שְׁמֵי יְיָ" (איכה ג סו). ובכנוי לא יפול הקמץ ביחיד: דָּמוֹ, דָּמְךָ, דָּמִי, יָדוֹ, יָדְךָ, יָדִי, ולנקבה: דָּמֵךְ, יָדֵךְ. ועם כנוי הרבים הנמצאים ישוב תנועה-קטנה: "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם" (בראשית ט ה), "מִלְאוּ יֶדְכֶם" (שמות לב כט). והרבים: דָּמֶיךָ, יָדֶיךָ, יָדֵינוּ. ועם הנסתרים והנמצאים: יְדֵיהֶם, יְדֵיכֶם, דְּמֵיהֶם, דְּמֵיכֶם הפ"א בשוא. אבל בנחי העי"ן לא יפול הקמץ בכל הכנוים.
פּוֹל בחולם – אוֹר, בּוֹר, סוֹד, כּוֹס, יוֹם, שׁוֹר, כּוֹר, אוֹי, גּוֹי, עוֹר, חוֹר, כֹּחַ, שׁוֹעַ, לוֹג, לוֹל מן "וּבְלוּלִּים יַעֲלוּ" (מ"א ו ח), ובקבוץ נדגשת תמורת הנח, וכן נהגו בקבוץ לוֹג – לֻגִּים, כמו שבא גם כן בשלמים מן עָרוֹם – עֲרֻמִּים, ומן אָדֹם – אֲדֻמִּים, ומן עָבוֹת – עֲבֻתָּה – "אֵלָה עֲבֻתָּה" (יחזקאל ו יג). או יהיה הנפרד מן "וּבְלוּלִּים" – לוּל בשורק. וקבוץ בּוֹר, עוֹר בלשון נקבות: בּוֹרוֹת, עוֹרוֹת. וכן כּוֹס – "גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת" (ירמיהו לה ה). וכן בכנוי לא ישתנו בסמיכות. וכן בהחטפם במקף לא ישובו לקמץ-חטף כמו שישובו הכפולים אשר בזה המשקל, אלא ישאר החולם במקומו לקיים הנח שהוא עי"ן-הפֹעל, כמו "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים" (משלי טז טו), "אוֹי לְךָ מוֹאָב" (במדבר כא כט), "יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא" (מ"ב ז ט) וזולתם. ושׁוֹר בקבוץ בתנועת הו"ו: "שְׁוָרִים זִבֵּחוּ" (הושע יב יב). ומן אוֹר, כּוֹר, חוֹר, גּוֹי – אוֹרִים, כּוֹרִים, חוֹרִים, גּוֹיִם. ובּוֹשׁ וטוֹב שהם תאר – בּוֹשִׁים, טוֹבִים. אבל טוּב בשורק הוא שם, ואפשר שיהיה טוֹב בחולם במוכרת וטוּב בשורק בסמוך: "טוּב הָאָרֶץ" (ישעיהו א יט). וכן בכל מקום הוא על הסמיכות,