שאל = א. ביקש מידע; ב. ביקש חפץ לזמן מוגבל; ג. ביקש בקשה כללית . השר שואל =

1. מבקש מידע - כלומר חוקר: " "הגם שתראה שהשר והשופט שואל על הרע כפים, דהיינו ששואל וחוקר ודורש על הרע שנעשה בכפים, בל תחשוב ששואל ע"ז כדי לעשות משפט ולהעניש את עושה הרע, רק שואל כדי להיטיב את הרע בשילום, ר"ל ע"י שישלם לו שוחד וע"י התשלומין שיקבל מאת עושה רע ייטיב עם עושה הרע ולא יענישהו" " ( מלבי"ם ) .

2. מבקש שוחד - כפי שפירשנו למעלה ( רש"י ) .

" "על הרע כפים להטיב - על שכר הרעת כפיכם אתם מקוים שיטיב לכם?! השר שואל - שוחד, והשופט - הדן את הדין - גם הוא בשילום , אומר לשופט חבירו כשהוא גזלן ומחויב בדין שלם לי גמולי בזה ואני אזכה אותך בדין אחר; והגדול דובר הות נפשו - המלך או הנשיא אומר בדין רצון נפשו. הות נפשו - דבר ההוה לרצונו ולנפשו, כמו (ירמיהו טו) "אין נפשי אל העם הזה" וכן ת"י "תחמודי נפשיה". ויעבתוה - עשאוה קליעה של חטא בין שלשתן, כעבותות העגלה חטאה, שהעבות משולשת היא; כך מצאתי בתרגום ירושלמי: עבדנוה כקליעה דחובין" " ( רש"י ) .

" "סדר הכתוב, "על הרע כפים השר שואל והשופט להיטיב בשלום",... והנה השר היה ממונה ליסר עושה עול, והשופט היה ממונה לעיין בדינו כפי המשפט, ושניהם השר והשופט קבלו תשלומין, והיטיבו עם עושה הרעה, ועוד היה עליהם הגדול שהוא הראש על כולם והמופלא שבסנהדרין וכשלא מצאו משפט אצל השר והשופט הלכו אל הגדול "והגדול דובר הות נפשו הוא (להיטיב בשלום)" ר"ל שהגדול רוצה ג"כ לקחת שוחד, לכן הוא דובר שהרע הזה הוא הות נפשו של עושה הרע. ר"ל שראוי להמית אותו ושתבא הוות ושבר על נפשו, אבל רק דובר כן, ור"ל השר והשופט שואל, והגדול דובר הוות נפשו הוא, וכ"ז להיטיב בשלום, בין שאלת ודרישת השר והשופט ובין מה שהגדול דובר ומחליט שהרע כפים ראוי להוות ושבר, כ"ז רק כדי שישלמו להם שוחד שע"י ייטיבו את הרע, ובזה "ויעבתוה", שאז יסכימו השלשה שהם השר והשופט והגדול להיטיב את הרע, ויעשו עבות שאין עבות פחות משלשה כמ"ש חז"ל, ר"ל אז יעשו פסק דין בכל תוקף בחוט המשולש אשר לא ינתק לאשר הדבר בחוזק שאין מגיע עונש לעושה הרע:" " " "הרע כפים", הרע שנעשה בכפים, ויל"פ רע כפים תואר לאיש רע כפים הפך מנקי כפים: "בשלום", נרדף עם שוחד, כמו ורודפי שלמונים לפי' המפרשים: "הות". מענין שבר: "ויעבתוה". יעשו עבות שהיא משלשה מיתרים כמ"ש חז"ל, ר"ל יחזקוה:" " (מלבי"ם) .