פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


יכול אפילו מעולה בדמים [1]? - תלמוד לומר: 'רק' [2]'.

שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי; אכיל; טעים בהו טעמא דחמרא, אמר ליה: מאי האי?

אמר ליה: ביני גופני קיימי.

אמר: מכחשי בחמרא כולי האי! למחר אייתי לי מקורייהו [3].

רב חסדא חזא תאלי [סוג דקל] בי גופני, אמר ליה לאריסיה: עקרינהו; גופני קני דקלי [4], [5] דקלי לא קני גופני [6].

משנה:

[7] אף על פי שהוא נותן לו - אין נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר (בראשית כ ז) ועתה השב אשת וגו' [כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך];

ומנין שאם לא מחל לו - שהוא אכזרי? שנאמר (בראשית כ יד) ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך [ואת אשתו ואמהתיו וילדו].

האומר "סמא את עיני!", "קטע את ידי!", "שבר את רגלי!" - חייב; "על מנת לפטור" – חייב;

"קרע את כסותי!", "שבר את כדי!" – חייב; "על מנת לפטור" [8] – פטור;

"עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור" חייב, בין בגופו בין בממונו.

גמרא:

תנו רבנן: 'כל אלו שאמרו [9] - דמי בושתו [10], אבל צערו [11] - אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם - אין נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר (בראשית כ ז: ועתה) השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך [וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך]’;

- דאשת נביא בעי אהדורי, אשת אחר לא בעי אהדורי?

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: השב אשת האיש מכל מקום; ודקא אמרת [בראשית כ,ד: ואבימלך לא קרב אליה ויאמר ה’] הגוי גם צדיק תהרוג? [פסוק ה] הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא [בתם לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת] - נביא הוא, וכבר לימד: אכסנאי שבא לעיר: על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו? או על עסקי אשתו שואלין אותו: "אשתך היא?" "אחותך היא"? מכאן לבן נח שנהרג: שהיה לו ללמוד [12] ולא למד [13].

'(בראשית כ יח) כי עצר עצר ה' [בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם]: אמר רבי אלעזר: שתי עצירות הללו – למה? אחת באיש: שכבת זרע, שתים באשה: שכבת זרע [14] ולידה.'

במתניתא תנא: שתים באיש: שכבת זרע וקטנים; שלשה באשה: שכבת זרע וקטנים ולידה.

רבינא אמר: שלש באיש: שכבת זרע וקטנים ופי טבעת [15]; ארבעה באשה: שכבת זרע ולידה וקטנים ופי טבעת.

[16] 'בעד כל רחם' אמרי דבי רבי ינאי: אפילו תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: 'כל המבקש רחמים על חבירו, והוא צריך לאותו דבר - הוא נענה תחילה'?

אמר ליה: דכתיב (איוב מב י) וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו [ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה].

אמר ליה: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא: (בראשית כ יד) ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו [וילדו], וכתיב (בראשית כא א) וה' פקד את שרה כאשר אמר [ויעש ה' לשרה כאשר דבר] - כאשר אמר אברהם אל אבימלך [17].

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'בהדי הוצא לקי כרבא [18]'?

אמר ליה: דכתיב (ירמיהו ב כט) למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי נאם ה' [19].

אמר ליה: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא: (שמות טז כח: ויאמר ה' אל משה) עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי [20].

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: כתיב (בראשית מז ב) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים [ויצגם לפני פרעה] - מאן נינהו 'חמשה'?

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: אותן שהוכפלו בשמות [21].

יהודה נמי איכפולי מיכפל (דברים לג ז: וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה)!?

אמר ליה: למילתיה הוא דאיכפל, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר [וההמשך בפסוק ז:] וזאת ליהודה...'? - [22] כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון [23], עד שבא משה ובקש רחמים; אמר לפניו: רבונו של עולם! מי גרם לראובן שיודה? יהודה! [24]; מיד [אמר משה:] 'שמע ה' קול יהודה'; על איבריה לשפא [25], לא הוו קא מסקי למתיבתא דרקיעא - [אמר משה:] 'ואל עמו תביאנו'; לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן, ולמשקל ומיטרח בהדי רבנן – [אמר משה:] 'ידיו רב לו'; לא הוה סליק ליה שמעתתא אליבא דהלכתא [26] – [אמר משה:] 'ועזר מצריו תהיה'.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'בתר עניא אזלא עניותא'?

אמר ליה: דתנן: עשירים מביאין בכורים בקלתות של זהב ושל כסף, ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה. הסלים והבכורים נותנים לכהנים [27].

אמר ליה: את אמרת מהתם - ואנא אמינא מהכא


עמוד ב


(ויקרא יג מה: והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה) וטמא טמא יקרא [28].

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: 'השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה', ואמרי אינשי: 'שיתין רהוטי רהוט [29] ולא מטו לגברא דמצפרא כרך [30]'?

דכתיב (ישעיהו מט י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש [כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם].

אמר ליה: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא: (שמות כג כה: ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך) 'ועבדתם את ה' אלהיכם' - זו קרית שמע ותפלה; 'וברך את לחמך ואת מימיך' - זו פת במלח וקיתון של מים; מכאן ואילך 'והסירותי מחלה מקרבך'; ותניא: ’’מחלה' - זו מרה, ולמה נקרא שמה 'מחלה'? - ששמונים ושלשה חלאין יש בה; מ-ח-ל-ה בגימטריא - הכי הוו; וכולן - פת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלן'.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: 'חברך קרייך חמרא - אוכפא לגביך מוש [31]'? [32]

אמר ליה: דכתיב: (בראשית טז ח) ויאמר: הגר שפחת שרי [33]! אי מזה באת ואנה תלכי? ותאמר [34]: מפני שרי גברתי אנכי בורחת'.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'מילתא גנאה דאית ביך - קדים אמרה'?

אמר ליה: דכתיב (בראשית כד לד) ויאמר: עבד אברהם אנכי.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'שפיל ואזיל בר אווזא [האווז הולך כפוף] ועיניה מטייפי' [35]? [36]

אמר ליה דכתיב [37] (שמואל א כה לא: ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדנִי ולשפך דם חנם ולהושיע אדנִי לו) והטיב ה' לאדנִי וזכרת את אמתך.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'שיתין תכלי [38] מטייה לככא [באים לשיניים] דקל חבריה שמע [של אדם אשר שומע חברו אוכל] ולא אכל [ואינו אוכל בעצמו]’? [39]

אמר ליה דכתיב: (מלכים א א כו) ולי אני עבדך [40] ולצדוק הכהן ולבניהו בן יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא.

אמר ליה: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא (בראשית כד סז) ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו, וכתיב בתריה (בראשית כה א) ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה [41].

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'חמרא למריה טיבותא לשקייה [42]'?

אמר ליה: דכתיב: (במדבר כז יח-כ: ויאמר ה' אל משה: קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו) וסמכת את ידך עליו [פסוק יט: והעמדת אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצויתה אתו לעיניהם; פסוק כא: ונתתה מהודך עליו] למען ישמעון ויראון כל עדת בני ישראל; וכתיב (דברים לד ט) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו כל בני ישראל [ויעשו כאשר צוה ה' את משה] [43]!

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'כלבא בכפניה [כלב, ברעב] - גללי [44] מבלע'?

דכתיב (משלי כז ז) נפש שבעה תבוס נופת, ונפש רעבה - כל מר מתוק.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי [45]'?

אמר ליה: דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ותנן במתניתין, ותנינא בברייתא!

'כתוב בתורה' - דכתיב (בראשית כח ט) וילך עשו אל ישמעאל [ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה];

'שנוי בנביאים' - דכתיב (שופטים יא ג: ויברח יפתח מפני אחיו, וישב בארץ טוב) ויתלקטו אל יפתח אנשים רקים ויהיו עמו;

'ומשולש בכתובים' – דכתיב: [בן סירא יג] כל עוף למינו ישכון, ובני אדם לדומה לו;

'תנן במתניתין' – כל המחובר לטמא טמא, כל המחובר לטהור טהור [46];

ותנינא בברייתא – רבי אליעזר אומר: לא לחנם הלך זרזיר [47] אצל עורב אלא מפני שהוא מינו [48].

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'קרית חברך [49] ולא ענך - רמי גודא רבה שדי ביה [50]'?

אמר ליה: (יחזקאל כד יג: בטמאתך זמה) יען טהרתיך ולא טהרת מטומאתך לא תטהרי עוד [עד הניחי את חמתי בך].

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'בירא דשתית מיניה [51] - לא תשדי ביה קלא [52]'?

אמר ליה: דכתיב: (דברים כג ח) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'אי דלית דורא [53] – דלינא [גם אני אדלה ואגביה], ואי לא - לא דלינא [54]'?

אמר ליה: דכתיב: (שופטים ד ח) ויאמר אליה ברק: אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'כד הוינן זוטרי - לגברי [55]; השתא דקשישנא –לדרדקי [56]'?

אמר ליה: מעיקרא כתיב (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם [ללכת יומם ולילה], ולבסוף כתיב


הערותעריכה

  1. ^ לקורה יותר מפירות, יהא סרק קודם לו
  2. ^ מיעט הקדמה
  3. ^ מקור שלהן ועיקרן; לישנא אחרינא: הבא לי קור, שהוא רך לאכול, וגדל סביב שרשיו; כלומר: כלה עיקרם, מפני שמפסיד ונאכל את הקור
  4. ^ מדמי היין יכולין אנו לקנות קרקעות
  5. ^ ואילו
  6. ^ אין שבחן עולה אלא לדבר מועט
  7. ^ סתמא היא, ולא רבי עקיבא קאמר לה:
  8. ^ בגמרא מפרש לה
  9. ^ סלע מנה ומאתים וארבע מאות
  10. ^ דמי בושת הן
  11. ^ שדואג על בושתו אינו נמחל לו
  12. ^ דרך ארץ
  13. ^ מדקאמר ליה רחמנא 'נביא הוא', דמשמע אין ממש בדבריך, וראוי אתה ליהרג
  14. ^ שבמעי אשה לא יכולה לפלוט
  15. ^ נקב הגדולים לפנות
  16. ^ שם
  17. ^ מדלא כתיב 'ויפקוד את שרה' וכתיב 'פקד' - משמע פקד כבר: תחילה לאבימלך
  18. ^ קוץ הגדל אצל הכרוב, כשבא לעקרו - פעמים שנעקר הכרוב עמו, ונמצא לוקה בשבילו; כלומר: שכֵינֵי רשע לוקין עמו
  19. ^ 'כולכם פשעתם' - אף הנביא במשמע
  20. ^ 'עד אנה מאנתם' - ומשה ואהרן בכלל
  21. ^ אותם שהוכפלו שמותם בברכת משה: דן, זבולון, גד, ואשר, ונפתלי - הודיעך הכתוב שחלשים שבכולן היו, וצריכין חיזוק, לפיכך כפל את שמם: לחזקם; ואותן הביא יוסף לפני פרעה כדי שלא יברור אותם להיות ראשי גייסות ולהטריחם
  22. ^ כל השבטים יצאו עצמותיהם ממצרים ונקברו בארץ ישראל שנאמר והעליתם את עצמותי מזה אתכם (שמות יג) משמע שאף עצמותם העלו, ולא נכתב 'יוסף' אלא להודיעך שבחו של משה: שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא עסק במצוה
  23. ^ לא היה שלדו קיימת ומחוברת, מפני נידוי דקאמר ליה ליעקב: 'אם לא אביאנו אליך וחטאתי לך כל הימים' (בראשית מג ט) ואף על פי שנתקיים התנאי - נפקא לן במסכת מכות (דף יא,ב) קללת חכם – אפילו על תנאי היא באה
  24. ^ מדרש אגדה הוא בתנחומא: מכיון שהודה יהודה, ואמר "צדקה ממני" (בראשית לח כו) - עמד ראובן ואמר "אני בלבלתי יצועי אבי"
  25. ^ נכנס כל עצם ונתחבר למקומו ששף משם: לשפא אשלוייה; שדונא בלע"ז; כמו 'שף מדוכתיה' (חולין דף מב,ב)
  26. ^ לא היה עולה בידו למימר שמעתתא אליבא דהלכתא כלומר: לא הוה מסתייעא מילתא למימר מילתא דתהוי הלכתא כוותיה
  27. ^ והעשירים לא היו נותנין קלתותיהן לכהן
  28. ^ לא די לו נגעו, אלא שמבייש את עצמו על כרחו - הטיל עליו הכתוב חובה
  29. ^ ששים איש רצו
  30. ^ ולא הגיעו לאוכל שחרית
  31. ^ כלומר: טול אוכף של חמור והסירהו אליך, ושים אותו על גביך; כלומר: הודה לדבריו ואל תענהו
  32. ^ 'מוש' - לשון לא ימיש (שמות יג כב), כלומר: הסירהו אליך, כמו 'סורו נא' (בראשית יט ב)
  33. ^ אמר לה
  34. ^ והיא ענתה
  35. ^ עיניו מצפות למעלה למרחוק למזונותיו; וחבירו בכתובות (דף ס,א) 'נטוף עיניך'
  36. ^ כלומר: מחמת ענותנותו של אדם - לא יהא בוש מלשאול דבר הצריך לו, בין לתורה בין לפרנסתו, ולתבוע חובו!
  37. ^ באביגיל כתיב, שהיתה מתנבאה שימות נבל בעלה, ובתוך דבריה מרמזת לדוד שיזכיר את יפיה:
  38. ^ אבלות ומכאובות
  39. ^ לאו מקרא נפקי אלא מילתא בעלמא הוא דקאמרי אינשי, ולאו דוקא הוא
  40. ^ אלמא קובל היה עליו שלא זימנו למשתה
  41. ^ נתקנא ביצחק
  42. ^ היין של מלך הוא, והשותין אותו מחזיקין טובה לשר המשקה - ולא למלך
  43. ^ תלה החכמה והגדולה במשה, כאילו הוא נותנה ליהושע, והיא אינה אלא מפי הקב"ה
  44. ^ אבנים, לשון מורי; לישנא אחרינא: גללים ממש; וראשון ישר, דגללים ממש - אורחיה הוא
  45. ^ אילנות בטלים ואין עושים פרי, כמו 'גברא דשרכא': בטל; כלומר: דרך דקל רע ליגדל בצד אילן סרק
  46. ^ במסכת כלים היא, בפרק 'טבעת אדם' [פ"יב מ"ב], דקתני: 'אונקלי של דרגש ושל שולחן – טמאה, ושל מנורת עץ – טהורה; זה הכלל: המחובר לטמא – טמא, לטהור – טהור'. 'אונקלי' = מסמר של מתכת עשוי כמזלג לתלות שם בהמה בשעת הפשטה, ותחוב בכותל, כדאמרינן ב'תמיד נשחט' (פסחים פ"ה מ"ט, דף סד,א): 'אונקליות של ברזל היו תחובין בעמודים כו'; ואם תחבו במנורת עץ - דפשוטי כלי עץ - בטל מסמר לגבה, ואינה מקבלת טומאה - ואפילו נגעה בו טומאה; אבל בדרגש ובשולחן - שמקבלין טומאה הן - אף הוא מקבל טומאה
  47. ^ אשטורוני"ל
  48. ^ רבי אליעזר סבר 'זרזיר' - עוף טמא הוא, ורבנן פליגי עליה ב[מסכת]’שחיטת חולין' ב'אלו טריפות' (דף סה,א)
  49. ^ להוכיחו ולא ענך
  50. ^ גירסת רש"י: 'דחי גודא': כותל הפל עליו, כלומר: הניחו ויפול ברשעו; דחהו בידים
  51. ^ ששתית מינה כבר בצמא
  52. ^ 'קלא' = מוט"א בלע"ז; כלומר: דבר הנצרך לך פעם אחת - שוב לא תבזהו
  53. ^ דורא = משוי [כלומר:] אם תדלה ותגביה המשוי עמי
  54. ^ משל הוא: שאין אדם רוצה ליכנס בסכנת היזק ממון ותחת עול דבר אלא אם כן משתתף חבירו עמו
  55. ^ כשהיינו קטנים היינו חשובים כגברי
  56. ^ עכשיו שהזקננו הננו שפלים כתינוקות