ביאור:בבלי בבא קמא דף יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

יביא [שומר השכר] עדים שנטרפה באונס, ופטור ^[1].

אבא שאול אומר: יביא עדודה ^[2] לבית דין ^[3].'

מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר [אבא שאול] סבר פחת נבילה דניזק הוי, ומר [תנא קמא] סבר דמזיק הוי ^[4]?

לא, דכולי עלמא דניזק, והכא בטורח נבילה ^[5] קמיפלגי ^[6]; והתניא ^[7]: 'אחרים אומרים: מניין שעל בעל הבור להעלות שור מבורו? - תלמוד לומר: (שמות כא לד: בעל הבור ישלם) כסף ישיב לבעליו והמת [יהיה לו] ^[8].

אמר ליה אביי לרבא: האי 'טורח נבילה' - היכי דמי? אילימא דבבירא שויא זוזא [בתוך הבור], ואגודא ^[9] שויא ארבע - כי טרח בדנפשיה טרח ^[10]!?

אמר ליה: לא, צריכא דבבירא שויא זוזא ואגודא נמי שויא זוזא.

ומי איכא כהאי גוונא?

אִין, דהא אמרי אינשי: "כשורא ^[11] במתא – בזוזא; כשורא בדברא ^[12] בזוזא ^[13]".

אמר שמואל: ^[14] אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ^[15] אלא לנזקין ^[16]; ואני אומר אף לשואל, ואבא ^[17] מודה לי.

איבעיא להו: הכי קאמר: 'אף לשואל שמין ^[18] ואבא מודה לי' או דלמא הכי קאמר: 'ואני אומר אף לשואל אין שמין ^[19], ואבא מודה לי'?

תא שמע דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה, תברה; אתא לקמיה דרב, אמר ליה: זיל שלים ליה נרגא מעליא; שמע מינה אין שמין!

אדרבה: מדאמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב ^[20]: דינא הכי? ושתיק - שמע מינה שמין!

איתמר: אמר עולא אמר רבי אלעזר: שמין לגנב ולגזלן

רב פפי אמר: אין שמין

והלכתא אין שמין לא לגנב ולא לגזלן, אבל לשואל שמין, כדרב כהנא ורב אסי.

אמר עולא אמר רבי אלעזר: שליא שיצתה מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני ^[21] - מונין לה מן הראשון ^[22]

אמר ליה רבא: מה דעתך? לחומרא ^[23]? חומרא דאתי לידי קולא הוא, דקא מטהרת לה מראשון ^[24]!

אלא אמר רבא: לחוש - חוששת ^[25]; מימנא לא ממניא אלא לשני ^[26].

מאי קא משמע לן ^[27]? - דאין מקצת שליא בלא ולד ^[28]? תנינא (חולין סח א): 'שליא ^[29] שיצתה מקצתה ^[30] - אסורה באכילה ^[31]: סימן ולד באשה סימן ולד בבהמה' ^[32]!?

אי ממתניתא, הוה אמינא:

עמוד ב

דיש מקצת שליא בלא ולד ^[33] וגזירה מקצתה אטו כולה ^[34] - קא משמע לן.

ואמר עולא אמר רבי אלעזר: בכור ^[35] שנטרף ^[36] בתוך שלשים יום - אין פודין אותו ^[37].

וכן תני רמי בר חמא: מתוך שנאמר (במדבר יח טו) [כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך] [אך] פדה תפדה [את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה]; יכול אפילו נטרף בתוך שלשים יום? תלמוד לומר: 'אך': חִלֵק.

ואמר עולא אמר רבי אלעזר: בהמה גסה נקנית במשיכה.

והא אנן תנן ^[38] 'במסירה' ^[39]?

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: וחכמים אומרים: זו וזו ^[40] במשיכה; רבי שמעון אומר: זו וזו בהגבהה ^[41].

ואמר עולא אמר רבי אלעזר: האחין שחלקו - מה שעליהן שמין ומה שעל בניהן ובנותיהן אין שמין ^[42].

אמר רב פפא: פעמים אף מה שעליהן אין שמין: משכחת לה בגדול אחי ^[43] דניחא להו ^[44] ^[45] דלשתמעון מיליה.

ואמר עולא אמר רבי אלעזר: שומר שמסר לשומר - פטור ^[46]; ולא מיבעיא שומר חנם שמסר לשומר שכר ^[47], דעלויי עלייה לשמירתו ^[48], אלא אפילו שומר שכר שמסר לשומר חנם - דהשתא גרועי גרעיה לשמירתו [שפטור בגניבה ואבידה] - נמי פטור ^[49] שהרי מסר לבן דעת.

רבא אמר: שומר שמסר לשומר חייב ^[50]; ולא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם - דגרועי גרעיה לשמירתו, אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר – חייב, דאמר ליה "את מהימנת לי בשבועה ^[51] האי לא מהימן לי בשבועה".

ואמר עולא: אמר רבי אלעזר: הלכתא גובין ^[52] מן העבדים.

אמר ליה רב נחמן לעולא: אמר רבי אלעזר ^[53] אפילו מיתמי ^[54]?

לא, מיניה ^[55].

^[56] מיניה? אפילו מגלימא דעל כתפיה!?

הכא במאי עסקינן? שעשאו אפותיקי ^[57], כדרבא, דאמר רבא: עשה עבדו אפותיקי ומכרו - בעל חוב גובה הימנו; שורו אפותיקי ומכרו - אין בעל חוב גובה הימנו; מאי טעמא? הא אית ליה קלא והא לית ליה קלא.

הערות

^ דשומר שכר פטור באונסין, כדכתיב ביה 'ומת או נשבר או נשבה אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם (שמות כב ט-י)
^ נבילה
^ לשומה: כמה היא שוה, והכי משמע קרא 'יביאהו עד': יביא העדודה, כדכתיב (בראשית מט כז) 'בבקר יאכל עַד', דהיינו שלל, כדמתרגמינן 'עדאה'; מפי מורי
^ דבאונסין הא ודאי לא פליג אבא שאול למימר דאפילו נטרפה באונס יהא חייב, דאין שומר שכר חייב באונסין! אלא הכי קאמר: אם נטרפה בפשיעה, שיהא בר תשלומין - יביא עדודה, ויוסיף מביתו על הדמים שהיא שוה בשעת מיתה; דאי משום דמים דהשתא - לא איצטריך, דהשתא אי אית ליה נבילות אחרנייתא - יהיב ליה, כל שכן הא! אלא לפחת נבילה אתא; ותנא קמא, דלא מפיק ליה להך דרשה, סבר: פחת נבילה דמזיק הוי, הלכך לא מצי לאוקמי לקרא להך דרשה: דאי משום דמים דהשתא - לא איצטריך, דהא תניא ישיב' - לרבות שוה כסף
^ להביאה ממקום שמתה שם למקום שהיתה שם
^ אבא שאול סבר על המזיק הוא
^ בניחותא
^ משמע שאף המת ישיב לבעליו
^ [על] שפת הבור
^ וריוח דנפשיה קא עביד, דשיים ליה לניזק בדמי יתירי, ולמה לי קרא ד'והמת'
^ קורה
^ בשדה
^ ואף על גב שמחוסר הבאה לעיר - נמכר בזוז
^ מנהג דיינין הוא:
^ שאם גנב וגזל בהמה או כלים, ונפחתו אצלו - אין שמין הנבילה והשברים לבעלים שיחזיר גנב הפחת אלא ישלם בהמה וכלים מעולים, והשברים שלו
^ שמין, כדכתיב 'והמת יהיה לו'
^ רב
^ ואניזקין קאי
^ והאי 'אף' - אגנב וגזלן קאי
^ בבבא מציעא בפרק 'השואל' (דף צו:)
^ דקיימא לן המפלת שליא - יושבת עליה ימי טומאה וימי טהרה, שאין שליא בלא ולד, אלא שנימוח בתוכה
^ דמיום ראשון טמאה ואפילו הואי לידה יבישתה
^ דמטמאין טהרות שנגעה בראשון משעת יציאת שליא
^ שתהא סופרת י"ד של נקבה עם יום הראשון, ודמים שתראה ביום ט"ו טהורין - דהיינו קולא: דאי הויא מניא משני - לא חיילא ימי טהרה עד למחר
^ לטמא טהרות שתגע בראשון
^ שבועיים דנקבה אלא משני
^ עולא, דאמר 'חוששת'
^ ומשום הכי חוששת שמא רוב מיחוי הולד יצא באותו מקצת, ומכי נפק רוב - הוי ליה כילוד, כדאמרינן במסכת נדה (דף כח.): 'יצא מחותך או מסורס - עד שיצא רובו' ומימנא ודאי לא מניא מראשון דשמא לא נפק רובא עד שני דאי יש מקצת שליא בלא ולד לא הוה חיישינן לטמא טהרות, דכולי האי לא חיישינן דנימא תרי חומרי: דלמא נפקא ורוב נפקא
^ של בהמה
^ קודם שחיטת הבהמה
^ כולה, ואף על פי שאין בה ולד
^ כלומר: מפני שהשליא סימן ולד, בין באשה בין בבהמה: שאין שליא בלא ולד, אלא שנימוח, וחיישינן שמא באותו מקצת שיצא קודם שחיטה היה רובו של עובר; וקיימא לן יצא רובו - הרי זה כילוד, ואינו ניתר בשחיטת האם
^ ודקאסרי לה באכילה
^ והאי דקתני 'סימן ולד' - לאו אמקצתה קאי, אלא הכי קאמר: 'אסורה באכילה' - גזירה אטו היכא דנפקא כולה, ואתו למימר "אין כאן ולד, ואם חזרה לפנים - תשתרי בשחיטת האם" וקאכלי נבילה, דההיא ודאי סימן ולד באשה כו'; אבל גבי אשה לא ניחוש למקצת לטמא טהרות, דראשון דהתם ליכא למיגזר אטו כולה, דהא קחזי דמכי נפק ולד בשני - מטמינא לה
^ אדם
^ שנהרג
^ אין צריך לפדותו, ואם מת מעצמו - לא איצטריך לן למימר, דהא כתיב (במדבר יח) 'ופדויו מבן חדש תפדה'; אבל השתא איצטריך לאשמועינן דלא אמרינן "אי לא איקטיל הוה חי, ולא נפל הוה" וליפרקיה
^ בפרק קמא דקדושין
^ דכיון דמסר לו באפסר - קנאה אף על פי שלא משכה מרשות מוכר
^ גסה ודקה
^ וגסה [כיצד מגביהין?] מתרצינן בקדושין שנותן חבילי זמורות תחת רגליה, והיא עולה עליהן
^ דכיון דבנים ובנות לא אתו לבי דינא - לא מבזינן להו למיתי
^ גדול האחין, העוסק בנכסים להכניס ולהוציא
^ דעד השתא ניחא להו לאחין דליכסי מדידהו במלבושים נאים
^ כי היכי
^ הראשון בכל אותן דינים שהיה פטור אם היתה אצלו - פטור נמי השתא, ולא אמרינן פשיעה היא זו שמסרה לאיש אחר
^ ונגנבה או שאבדה, דפטור שומר חנם כי היכי דמיפטר אילו הואי גַבֵּיה, דלא פשע
^ דשומר שכר מסר נפשיה לנטורי טפי משומר חנם, שהרי שומר שכר חייב בגניבה ואבידה
^ שומר שכר באונסין, ולא מצי אמר ליה בעל הבית 'פשעת שמסרת לאחר'
^ אפילו באונסין
^ דשומר חנם נשבע שלא פשע
^ חוב
^ אם מת לוה ונפלו קמי יתמי
^ מי אמר רבי אלעזר דבעל חוב גובה מן העבדים דכמקרקעי דמו
^ מן הלוה עצמו אמר רבי אלעזר דבעל חוב גובה מן העבדים
^ וקפריך:
^ 'אפה תהא קאי', כלומר: מזה יהא לך פרעון; ואשמעינן רבי אלעזר דאם מכרו - גובה בעל חוב ממנו:

[1] דשומר שכר פטור באונסין, כדכתיב ביה 'ומת או נשבר או נשבה אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם (שמות כב ט-י)

[2] נבילה

[3] לשומה: כמה היא שוה, והכי משמע קרא 'יביאהו עד': יביא העדודה, כדכתיב (בראשית מט כז) 'בבקר יאכל עַד', דהיינו שלל, כדמתרגמינן 'עדאה'; מפי מורי

[4] דבאונסין הא ודאי לא פליג אבא שאול למימר דאפילו נטרפה באונס יהא חייב, דאין שומר שכר חייב באונסין! אלא הכי קאמר: אם נטרפה בפשיעה, שיהא בר תשלומין - יביא עדודה, ויוסיף מביתו על הדמים שהיא שוה בשעת מיתה; דאי משום דמים דהשתא - לא איצטריך, דהשתא אי אית ליה נבילות אחרנייתא - יהיב ליה, כל שכן הא! אלא לפחת נבילה אתא; ותנא קמא, דלא מפיק ליה להך דרשה, סבר: פחת נבילה דמזיק הוי, הלכך לא מצי לאוקמי לקרא להך דרשה: דאי משום דמים דהשתא - לא איצטריך, דהא תניא ישיב' - לרבות שוה כסף

[5] להביאה ממקום שמתה שם למקום שהיתה שם

[6] אבא שאול סבר על המזיק הוא

[7] בניחותא

[8] משמע שאף המת ישיב לבעליו

[9] [על] שפת הבור

[10] וריוח דנפשיה קא עביד, דשיים ליה לניזק בדמי יתירי, ולמה לי קרא ד'והמת'

[11] קורה

[12] בשדה

[13] ואף על גב שמחוסר הבאה לעיר - נמכר בזוז

[14] מנהג דיינין הוא:

[15] שאם גנב וגזל בהמה או כלים, ונפחתו אצלו - אין שמין הנבילה והשברים לבעלים שיחזיר גנב הפחת אלא ישלם בהמה וכלים מעולים, והשברים שלו

[16] שמין, כדכתיב 'והמת יהיה לו'

[17] רב

[18] ואניזקין קאי

[19] והאי 'אף' - אגנב וגזלן קאי

[20] בבבא מציעא בפרק 'השואל' (דף צו:)

[21] דקיימא לן המפלת שליא - יושבת עליה ימי טומאה וימי טהרה, שאין שליא בלא ולד, אלא שנימוח בתוכה

[22] דמיום ראשון טמאה ואפילו הואי לידה יבישתה

[23] דמטמאין טהרות שנגעה בראשון משעת יציאת שליא

[24] שתהא סופרת י"ד של נקבה עם יום הראשון, ודמים שתראה ביום ט"ו טהורין - דהיינו קולא: דאי הויא מניא משני - לא חיילא ימי טהרה עד למחר

[25] לטמא טהרות שתגע בראשון

[26] שבועיים דנקבה אלא משני

[27] עולא, דאמר 'חוששת'

[28] ומשום הכי חוששת שמא רוב מיחוי הולד יצא באותו מקצת, ומכי נפק רוב - הוי ליה כילוד, כדאמרינן במסכת נדה (דף כח.): 'יצא מחותך או מסורס - עד שיצא רובו' ומימנא ודאי לא מניא מראשון דשמא לא נפק רובא עד שני דאי יש מקצת שליא בלא ולד לא הוה חיישינן לטמא טהרות, דכולי האי לא חיישינן דנימא תרי חומרי: דלמא נפקא ורוב נפקא

[29] של בהמה

[30] קודם שחיטת הבהמה

[31] כולה, ואף על פי שאין בה ולד

[32] כלומר: מפני שהשליא סימן ולד, בין באשה בין בבהמה: שאין שליא בלא ולד, אלא שנימוח, וחיישינן שמא באותו מקצת שיצא קודם שחיטה היה רובו של עובר; וקיימא לן יצא רובו - הרי זה כילוד, ואינו ניתר בשחיטת האם

[33] ודקאסרי לה באכילה

[34] והאי דקתני 'סימן ולד' - לאו אמקצתה קאי, אלא הכי קאמר: 'אסורה באכילה' - גזירה אטו היכא דנפקא כולה, ואתו למימר "אין כאן ולד, ואם חזרה לפנים - תשתרי בשחיטת האם" וקאכלי נבילה, דההיא ודאי סימן ולד באשה כו'; אבל גבי אשה לא ניחוש למקצת לטמא טהרות, דראשון דהתם ליכא למיגזר אטו כולה, דהא קחזי דמכי נפק ולד בשני - מטמינא לה

[35] אדם

[36] שנהרג

[37] אין צריך לפדותו, ואם מת מעצמו - לא איצטריך לן למימר, דהא כתיב (במדבר יח) 'ופדויו מבן חדש תפדה'; אבל השתא איצטריך לאשמועינן דלא אמרינן "אי לא איקטיל הוה חי, ולא נפל הוה" וליפרקיה

[38] בפרק קמא דקדושין

[39] דכיון דמסר לו באפסר - קנאה אף על פי שלא משכה מרשות מוכר

[40] גסה ודקה

[41] וגסה [כיצד מגביהין?] מתרצינן בקדושין שנותן חבילי זמורות תחת רגליה, והיא עולה עליהן

[42] דכיון דבנים ובנות לא אתו לבי דינא - לא מבזינן להו למיתי

[43] גדול האחין, העוסק בנכסים להכניס ולהוציא

[44] דעד השתא ניחא להו לאחין דליכסי מדידהו במלבושים נאים

[45] כי היכי

[46] הראשון בכל אותן דינים שהיה פטור אם היתה אצלו - פטור נמי השתא, ולא אמרינן פשיעה היא זו שמסרה לאיש אחר

[47] ונגנבה או שאבדה, דפטור שומר חנם כי היכי דמיפטר אילו הואי גַבֵּיה, דלא פשע

[48] דשומר שכר מסר נפשיה לנטורי טפי משומר חנם, שהרי שומר שכר חייב בגניבה ואבידה

[49] שומר שכר באונסין, ולא מצי אמר ליה בעל הבית 'פשעת שמסרת לאחר'

[50] אפילו באונסין

[51] דשומר חנם נשבע שלא פשע

[52] חוב

[53] אם מת לוה ונפלו קמי יתמי

[54] מי אמר רבי אלעזר דבעל חוב גובה מן העבדים דכמקרקעי דמו

[55] מן הלוה עצמו אמר רבי אלעזר דבעל חוב גובה מן העבדים

[56] וקפריך:

[57] 'אפה תהא קאי', כלומר: מזה יהא לך פרעון; ואשמעינן רבי אלעזר דאם מכרו - גובה בעל חוב ממנו:

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]