ביאור:בבלי בבא קמא דף לג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


אחר - לית ליה אימתא דרביה [1], האי - אית ליה אימתא דרביה.

רב זביד משמיה דרבא מתני לה אהא: ’[דברים יט,ה: ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ] ומצא [את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי] - פרט לממציא את עצמו; מכאן אמר רב אליעזר בן יעקב: מי שיצתה אבן מתחת ידו והוציא הלה את ראשו וקיבלה – פטור'; אמר רבי יוסי בר חנינא: פטור מגלות וחייב בארבעה דברים [2].

מאן דמתני לה אהא [3] - כל שכן אקמייתא [4]; ומאן דמתני לה אקמייתא - אבל אהא פטור לגמרי.

תנו רבנן: פועלים שבאו לתבוע שכרן מבעל הבית, ונגחן שורו של בעל הבית, ונשכן כלבו של בעל הבית ומת – פטור; אחרים אומרים: רשאין פועלין לתבוע שכרן מבעל הבית.; היכי דמי? אי דשכיח במתא - מאי טעמא דאחרים? אי דשכיח בבית [5] - מאי טעמא דתנא קמא?

לא, צריכא בגברא דשכיח ולא שכיח, וקרי אבבא ואמר להו 'אִין': מר סבר 'אִין' = 'עוּל, תא' משמע, ומר סבר 'אִין' = 'קום אדוכתך' משמע.

תניא כמאן דאמר 'אִין' - קום אדוכתך משמע, דתניא: פועל שנכנס לתבוע שכרו מבעל הבית, ונגחו שורו של בעה"ב או נשכו כלבו – פטור, אף על פי שנכנס ברשות; אמאי פטור? אלא לאו דקרי אבבא ואמר ליה 'אִין', ושמע מינה 'אִין' - קום אדוכתך משמע.

משנה:

שני שוורין תמין שחבלו זה את זה - משלמין במותר חצי נזק [6];

שניהן מועדין - משלמין במותר נזק שלם;

אחד תם ואחד מועד: מועד בתם משלם במותר [7] נזק שלם; תם במועד משלם במותר חצי נזק;

וכן שני אנשים שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם;

אדם במועד ומועד באדם משלם במותר נזק שלם;

אדם בתם ותם באדם: אדם בתם משלם במותר נזק שלם; תם באדם משלם במותר חצי נזק;

רבי עקיבא אומר: אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם.

גמרא:

תנו רבנן: ’[שמות כא,לא: או בן יגח או בת יגח] כמשפט הזה יעשה לו: כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם [8]: מה שור בשור: תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם - אף שור באדם: תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם'. [9];

רבי עקיבא אומר: 'כמשפט הזה' - כתחתון ולא כעליון [10];

יכול [11] משלם מן העלייה?

תלמוד לומר: 'יעשה לו: מגופו משלם [12] ואינו משלם מן העלייה.

ורבנן – ’[ה]זה' למה לי?

לפוטרו מארבעה דברים [13]. ורבי עקיבא – 'לפוטרו מארבעה דברים' מנא ליה?

נפקא ליה: מ-[ו]איש כי יתן מום בעמיתו [כאשר עשה כן יעשה לו] (ויקרא כד יט): 'איש ... בעמיתו' - ולא שור בעמיתו;

ורבנן?

אי מההיא, הוה אמינא צער לחודיה [14] אבל ריפוי ושבת [15] אימא ליתן ליה [16] - קא משמע לן [17].

משנה:

שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים, ואין הנבילה יפה כלום - נוטל את השור [18].

גמרא:

מתניתין מני?

רבי עקיבא היא, דתניא: 'יוּשַׁם השור [19] בבית דין [20] - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: הוחלט השור [21]'. [22]

במאי קמיפלגי?

רבי ישמעאל סבר: בעל חוב הוא, וזוזי הוא דמסיק ליה; ורבי עקיבא סבר: שותפי נינהו [23]; וקמיפלגי בהאי קרא: (שמות כא לה: וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת) ומכרו את השור החי וחצו את כספו [וגם את המת יחצון]; רבי ישמעאל סבר: לבי דינא קמזהר רחמנא, ורבי עקיבא סבר: לניזק ומזיק מזהר להו רחמנא [ששניהם יחד מוכרים].

מאי בינייהו?

הקדישו ניזק איכא בינייהו [24].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: מכרו מזיק - לרבי ישמעאל – מהו? כיון דאמר רבי ישמעאל 'בעל חוב הוא, וזוזי הוא דמסיק ליה' – מכור? או דלמא


עמוד ב


כיון דמשעבד ליה לניזק [25] לאו כל כמיניה?

אמר ליה: אינו מכור.

והתניא: מכרו - מכוּר?

[26] חוזר וגובהו [27].

וכי מאחר שחוזר וגובהו, למה מכוּר'?

לרידיא [28].

שמע מינה 'לוה ומוכר מטלטלין - בית דין גובין לו מהם' [29]?

שאני התם, דכמאן דעשאו אפותיקי דמי [30].

והאמר רבא: 'עשה עבדו אפותיקי ומכרו – בעל חוב גובה הימנו; שורו אפותיקי ומכרו - אין בעל חוב גובה הימנו' [31]?

[32] עבד מאי טעמא [33]? - משום דאית ליה קלא [34]? האי נמי - כיון דנגח קלא אית ליה, ד'תורא נגחנא' קרו ליה!

תני רב תחליפא בר מערבא [35] קמיה דרבי אבהו: מכרו - אין [36] מכור [37], הקדישו - מוקדש;

'מכרו' מאן? אילימא 'מזיק - מכרו אין מכור מני?: רבי עקיבא היא, דאמר 'הוחלט השור'; ו'הקדישו - מוקדש' אתאן לרבי ישמעאל, דאמר יושם השור בבית דין!? אלא 'ניזק מכרו אינו מכור – מני? רבי ישמעאל! הקדישו מוקדש - אתאן לרבי עקיבא!?

לעולם מזיק, ודברי הכל מכרו אינו מכור, אפילו לרבי ישמעאל דהא משעבדא ליה לניזק [38]; הקדישו מוקדש [39] - אפילו לרבי עקיבא, משום דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו [40]: [41] - [42] גזירה שמא יאמרו "הקדש [43] יוצא [44] בלא פדיון".

תנו רבנן [45]: 'שור תם שהזיק: עד שלא עמד בדין: מכרו – מכור, הקדישו – מוקדש, שחטו ונתנו במתנה - מה שעשה עשוי; משעמד בדין [46]: מכרו [47] - אינו מכור [48], הקדישו - אינו מוקדש [49], שחטו ונתנו במתנה - לא עשה ולא כלום; קדמו בעלי חובות והגביהו - בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב - לא עשו ולא כלום [50] לפי שאין משתלם אלא מגופו;

מועד שהזיק - בין שעמד בדין בין שלא עמד בדין: מכרו – מכור, הקדישו – מוקדש, שחטו ונתנו במתנה - מה שעשה עשוי; קדמו בעלי חובות והגביהו - בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב - מה שעשה עשוי, לפי שאין משתלם אלא מן העלייה'.

אמר מר [51]: מכרו מכור - לרדיא; הקדישו מוקדש - משום דרבי אבהו [52]; שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי: בשלמא נתנו במתנה מה שעשה עשוי - לרדיא [53], אלא שחטו [54] – ליתי ולשתלם מבשריה, דתניא: [55]: 'וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי' [וחצו את כספו וגם את המת יחצון]- אין לי אלא חי, שחטו מנין? תלמוד לומר: 'ומכרו את השור' מכל מקום!?

אמר רב שיזבי: לא נצרכא אלא לפחת שחיטה [56].

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: זאת אומרת 'המזיק שעבודו של חבירו [57] – פטור'!

פשיטא [58]!

מהו דתימא: התם הוא, דאמר ליה: "לא חסרתיך ולא מידי", דאמר ליה: "זיקא בעלמא הוא דשקלי מינך", אבל בעלמא ליחייב - קא משמע לן.

הא נמי - רבה אמרה, דאמר רבה [59]: 'השורף שטרותיו של חבירו – פטור'!

מהו דתימא: התם הוא, דאמר ליה: "ניירא בעלמא קלאי מינך", אבל היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות ליחייב - קא משמע לן דהא הכא כמאן דחפר בה בורות שיחין ומערות דמי [60], וקאמר "מה שעשה עשוי".

קדמו בעלי חובות והגביהו: בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב [61] - לא עשה ולא כלום, לפי שאין משלם אלא מגופו; בשלמא הזיק עד שלא חב - ניזקין קדמו, אבל חב עד שלא הזיק - בעל חוב קדים!?


הערות עריכה

  1. ^ דנפח עליה, והוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא לא יצא
  2. ^ דהוה ליה פושע שזרק למקום שבני אדם מצויים
  3. ^ חייב בארבעה דברים
  4. ^ הנכנס לחנותו של נגר; דכיון דחזייה דעייל - איבעי ליה לעיוני
  5. ^ בביתו ולא בשוק
  6. ^ שמין מה הזיקו של זה יותר על נזקיו של זה ובאותו מותר משלם מי שהזיק יותר את החצי
  7. ^ כלומר: אם הוא הזיק את התם יותר משהזיקו תם
  8. ^ דהאי קרא - בשור באדם כתיב: 'או בן יגח וגו'
  9. ^ רבנן לא דייקי 'הזה', דמייתי ליה לדרשה, כדלקמן
  10. ^ 'משפט התחתון' משתעי במועד, וקרא קמא – בתם; רבי עקיבא 'הזה' דייק, כלומר: דינא דסליק האי קרא מיניה
  11. ^ תם שחבל באדם יהא כמועד לכל דבריו אפילו
  12. ^ ואם אינו שוה כנגד כל החבלה - יפסיד ניזק ואינו נוטל אלא השור
  13. ^ דהכי משמע משפט זה יש לו לשלם נזק שלם ולא משפט אדם החובל בחבירו
  14. ^ משום דלא חסר ביה ממונא
  15. ^ דחסר ביה ממונא
  16. ^ כי נזק נינהו, ומיחייב
  17. ^ יתורא [שלא]
  18. ^ דהיינו חצי נזק
  19. ^ המזיק
  20. ^ ויתן לו מזיק מעות דמי השור שהוא חצי נזקו, ובשוה מנה שנגח לשוה מאתים ואין הנבילה שוה כלום קמיירי
  21. ^ השור עצמו יקח
  22. ^ ולקמן מפרש מאי בינייהו:
  23. ^ בההוא שור דמשתעי ביה קרא - שוינהו רחמנא שותפין; וקרא משתעי בשוה מאתים שנגח לשוה מאתים, כדתנן במתניתין: [## אמר רבי מאיר:] זהו שור האמור בתורה; הלכך: הכא, דמזיק אינו שוה אלא מנה - נוטל את השור
  24. ^ לרבי ישמעאל - לא קדיש ליה; לרבי עקיבא קדיש
  25. ^ דאי לא יהיב ליה דָמי - שקיל ליה לשור, דרחמנא שעבדיה ניהליה
  26. ^ אמר ליה:
  27. ^ ניזק מלוקח
  28. ^ שאם חרש בו לוקח - אינו נותן דמי החרישה לניזק
  29. ^ בתמיה: והא מטלטלין לאו מידי דקאי בעיניה, ולא סמיך מלוה עלייהו, ואמאי טרפינן להו מלוקח
  30. ^ רחמנא שוייה למיגבי מהאי שור
  31. ^ והכא אמאי גבי ליה מלוקח
  32. ^ ומשני:
  33. ^ גובהו מלוקח
  34. ^ לשעבודיה כי שוויה אפותיקי
  35. ^ מארץ ישראל הוה
  36. ^ אינו
  37. ^ קסלקא דעתא אפילו לרדיא
  38. ^ ומכרו אינו מכור לגופיה קאמר: דהדר גבי ליה
  39. ^ לאו קדוש ממש, אלא ליתן דבר מועט בפדיונו
  40. ^ במסכת ערכין (דף כג,ב) גבי מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב, וקתני התם דיהיב להקדש מידי פורתא וגבי בעל חוב דיליה
  41. ^ דהא דבעי למיתב להקדש מידי
  42. ^ משום
  43. ^ גמור
  44. ^ לחולין
  45. ^ כולה הך ברייתא מפרש לקמן
  46. ^ נשתעבד גופו לניזק, ושלו הוא
  47. ^ מזיק
  48. ^ ואפילו לרדיא
  49. ^ ואפילו מידי לא יהיב להקדש
  50. ^ מפרש טעמא לקמן
  51. ^ אשור תם קאי עד שלא עמד בדין
  52. ^ דיהיב דבר מועט
  53. ^ כמכירה
  54. ^ קסלקא דעתא 'מה שעשה עשוי' - לאפקועי מניזק קאמר, דהתם ליכא למימר 'לרדיא'
  55. ^ שמות כא לה
  56. ^ מה שנפחתו דמיו בשחיטתו - אין המזיק משלם
  57. ^ קרקע המשועבדת לחבירו
  58. ^ דמהכא שמעינן לה, בלא מימרא דרב הונא
  59. ^ רבה - אדם חשוב היה, ומאדם חשוב כגון רב או רבה פרכינן כאילו כתיב במשנה או בברייתא
  60. ^ שהרי השחיטה נראית ונכרת
  61. ^ עד שלא לוה בעליו המעות מבעלי חובין