ביאור:בבלי בבא קמא דף לג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אחר - לית ליה אימתא דרביה ^[1], האי - אית ליה אימתא דרביה.

רב זביד משמיה דרבא מתני לה אהא: ’[דברים יט,ה: ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ] ומצא [את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי] - פרט לממציא את עצמו; מכאן אמר רב אליעזר בן יעקב: מי שיצתה אבן מתחת ידו והוציא הלה את ראשו וקיבלה – פטור'; אמר רבי יוסי בר חנינא: פטור מגלות וחייב בארבעה דברים ^[2].

מאן דמתני לה אהא ^[3] - כל שכן אקמייתא ^[4]; ומאן דמתני לה אקמייתא - אבל אהא פטור לגמרי.

תנו רבנן: פועלים שבאו לתבוע שכרן מבעל הבית, ונגחן שורו של בעל הבית, ונשכן כלבו של בעל הבית ומת – פטור; אחרים אומרים: רשאין פועלין לתבוע שכרן מבעל הבית.; היכי דמי? אי דשכיח במתא - מאי טעמא דאחרים? אי דשכיח בבית ^[5] - מאי טעמא דתנא קמא?

לא, צריכא בגברא דשכיח ולא שכיח, וקרי אבבא ואמר להו 'אִין': מר סבר 'אִין' = 'עוּל, תא' משמע, ומר סבר 'אִין' = 'קום אדוכתך' משמע.

תניא כמאן דאמר 'אִין' - קום אדוכתך משמע, דתניא: פועל שנכנס לתבוע שכרו מבעל הבית, ונגחו שורו של בעה"ב או נשכו כלבו – פטור, אף על פי שנכנס ברשות; אמאי פטור? אלא לאו דקרי אבבא ואמר ליה 'אִין', ושמע מינה 'אִין' - קום אדוכתך משמע.

משנה:

שני שוורין תמין שחבלו זה את זה - משלמין במותר חצי נזק ^[6];

שניהן מועדין - משלמין במותר נזק שלם;

אחד תם ואחד מועד: מועד בתם משלם במותר ^[7] נזק שלם; תם במועד משלם במותר חצי נזק;

וכן שני אנשים שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם;

אדם במועד ומועד באדם משלם במותר נזק שלם;

אדם בתם ותם באדם: אדם בתם משלם במותר נזק שלם; תם באדם משלם במותר חצי נזק;

רבי עקיבא אומר: אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם.

גמרא:

תנו רבנן: ’[שמות כא,לא: או בן יגח או בת יגח] כמשפט הזה יעשה לו: כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם ^[8]: מה שור בשור: תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם - אף שור באדם: תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם'. ^[9];

רבי עקיבא אומר: 'כמשפט הזה' - כתחתון ולא כעליון ^[10];

יכול ^[11] משלם מן העלייה?

תלמוד לומר: 'יעשה לו: מגופו משלם ^[12] ואינו משלם מן העלייה.

ורבנן – ’[ה]זה' למה לי?

לפוטרו מארבעה דברים ^[13]. ורבי עקיבא – 'לפוטרו מארבעה דברים' מנא ליה?

נפקא ליה: מ-[ו]איש כי יתן מום בעמיתו [כאשר עשה כן יעשה לו] (ויקרא כד יט): 'איש ... בעמיתו' - ולא שור בעמיתו;

ורבנן?

אי מההיא, הוה אמינא צער לחודיה ^[14] אבל ריפוי ושבת ^[15] אימא ליתן ליה ^[16] - קא משמע לן ^[17].

משנה:

שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים, ואין הנבילה יפה כלום - נוטל את השור ^[18].

גמרא:

מתניתין מני?

רבי עקיבא היא, דתניא: 'יוּשַׁם השור ^[19] בבית דין ^[20] - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: הוחלט השור ^[21]'. ^[22]

במאי קמיפלגי?

רבי ישמעאל סבר: בעל חוב הוא, וזוזי הוא דמסיק ליה; ורבי עקיבא סבר: שותפי נינהו ^[23]; וקמיפלגי בהאי קרא: (שמות כא לה: וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת) ומכרו את השור החי וחצו את כספו [וגם את המת יחצון]; רבי ישמעאל סבר: לבי דינא קמזהר רחמנא, ורבי עקיבא סבר: לניזק ומזיק מזהר להו רחמנא [ששניהם יחד מוכרים].

מאי בינייהו?

הקדישו ניזק איכא בינייהו ^[24].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: מכרו מזיק - לרבי ישמעאל – מהו? כיון דאמר רבי ישמעאל 'בעל חוב הוא, וזוזי הוא דמסיק ליה' – מכור? או דלמא

עמוד ב

כיון דמשעבד ליה לניזק ^[25] לאו כל כמיניה?

אמר ליה: אינו מכור.

והתניא: מכרו - מכוּר?

^[26] חוזר וגובהו ^[27].

וכי מאחר שחוזר וגובהו, למה מכוּר'?

לרידיא ^[28].

שמע מינה 'לוה ומוכר מטלטלין - בית דין גובין לו מהם' ^[29]?

שאני התם, דכמאן דעשאו אפותיקי דמי ^[30].

והאמר רבא: 'עשה עבדו אפותיקי ומכרו – בעל חוב גובה הימנו; שורו אפותיקי ומכרו - אין בעל חוב גובה הימנו' ^[31]?

^[32] עבד מאי טעמא ^[33]? - משום דאית ליה קלא ^[34]? האי נמי - כיון דנגח קלא אית ליה, ד'תורא נגחנא' קרו ליה!

תני רב תחליפא בר מערבא ^[35] קמיה דרבי אבהו: מכרו - אין ^[36] מכור ^[37], הקדישו - מוקדש;

'מכרו' מאן? אילימא 'מזיק - מכרו אין מכור מני?: רבי עקיבא היא, דאמר 'הוחלט השור'; ו'הקדישו - מוקדש' אתאן לרבי ישמעאל, דאמר יושם השור בבית דין!? אלא 'ניזק מכרו אינו מכור – מני? רבי ישמעאל! הקדישו מוקדש - אתאן לרבי עקיבא!?

לעולם מזיק, ודברי הכל מכרו אינו מכור, אפילו לרבי ישמעאל דהא משעבדא ליה לניזק ^[38]; הקדישו מוקדש ^[39] - אפילו לרבי עקיבא, משום דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו ^[40]: ^[41] - ^[42] גזירה שמא יאמרו "הקדש ^[43] יוצא ^[44] בלא פדיון".

תנו רבנן ^[45]: 'שור תם שהזיק: עד שלא עמד בדין: מכרו – מכור, הקדישו – מוקדש, שחטו ונתנו במתנה - מה שעשה עשוי; משעמד בדין ^[46]: מכרו ^[47] - אינו מכור ^[48], הקדישו - אינו מוקדש ^[49], שחטו ונתנו במתנה - לא עשה ולא כלום; קדמו בעלי חובות והגביהו - בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב - לא עשו ולא כלום ^[50] לפי שאין משתלם אלא מגופו;

מועד שהזיק - בין שעמד בדין בין שלא עמד בדין: מכרו – מכור, הקדישו – מוקדש, שחטו ונתנו במתנה - מה שעשה עשוי; קדמו בעלי חובות והגביהו - בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב - מה שעשה עשוי, לפי שאין משתלם אלא מן העלייה'.

אמר מר ^[51]: מכרו מכור - לרדיא; הקדישו מוקדש - משום דרבי אבהו ^[52]; שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי: בשלמא נתנו במתנה מה שעשה עשוי - לרדיא ^[53], אלא שחטו ^[54] – ליתי ולשתלם מבשריה, דתניא: ^[55]: 'וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי' [וחצו את כספו וגם את המת יחצון]- אין לי אלא חי, שחטו מנין? תלמוד לומר: 'ומכרו את השור' מכל מקום!?

אמר רב שיזבי: לא נצרכא אלא לפחת שחיטה ^[56].

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: זאת אומרת 'המזיק שעבודו של חבירו ^[57] – פטור'!

פשיטא ^[58]!

מהו דתימא: התם הוא, דאמר ליה: "לא חסרתיך ולא מידי", דאמר ליה: "זיקא בעלמא הוא דשקלי מינך", אבל בעלמא ליחייב - קא משמע לן.

הא נמי - רבה אמרה, דאמר רבה ^[59]: 'השורף שטרותיו של חבירו – פטור'!

מהו דתימא: התם הוא, דאמר ליה: "ניירא בעלמא קלאי מינך", אבל היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות ליחייב - קא משמע לן דהא הכא כמאן דחפר בה בורות שיחין ומערות דמי ^[60], וקאמר "מה שעשה עשוי".

קדמו בעלי חובות והגביהו: בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב ^[61] - לא עשה ולא כלום, לפי שאין משלם אלא מגופו; בשלמא הזיק עד שלא חב - ניזקין קדמו, אבל חב עד שלא הזיק - בעל חוב קדים!?

הערות

^ דנפח עליה, והוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא לא יצא
^ דהוה ליה פושע שזרק למקום שבני אדם מצויים
^ חייב בארבעה דברים
^ הנכנס לחנותו של נגר; דכיון דחזייה דעייל - איבעי ליה לעיוני
^ בביתו ולא בשוק
^ שמין מה הזיקו של זה יותר על נזקיו של זה ובאותו מותר משלם מי שהזיק יותר את החצי
^ כלומר: אם הוא הזיק את התם יותר משהזיקו תם
^ דהאי קרא - בשור באדם כתיב: 'או בן יגח וגו'
^ רבנן לא דייקי 'הזה', דמייתי ליה לדרשה, כדלקמן
^ 'משפט התחתון' משתעי במועד, וקרא קמא – בתם; רבי עקיבא 'הזה' דייק, כלומר: דינא דסליק האי קרא מיניה
^ תם שחבל באדם יהא כמועד לכל דבריו אפילו
^ ואם אינו שוה כנגד כל החבלה - יפסיד ניזק ואינו נוטל אלא השור
^ דהכי משמע משפט זה יש לו לשלם נזק שלם ולא משפט אדם החובל בחבירו
^ משום דלא חסר ביה ממונא
^ דחסר ביה ממונא
^ כי נזק נינהו, ומיחייב
^ יתורא [שלא]
^ דהיינו חצי נזק
^ המזיק
^ ויתן לו מזיק מעות דמי השור שהוא חצי נזקו, ובשוה מנה שנגח לשוה מאתים ואין הנבילה שוה כלום קמיירי
^ השור עצמו יקח
^ ולקמן מפרש מאי בינייהו:
^ בההוא שור דמשתעי ביה קרא - שוינהו רחמנא שותפין; וקרא משתעי בשוה מאתים שנגח לשוה מאתים, כדתנן במתניתין: [## אמר רבי מאיר:] זהו שור האמור בתורה; הלכך: הכא, דמזיק אינו שוה אלא מנה - נוטל את השור
^ לרבי ישמעאל - לא קדיש ליה; לרבי עקיבא קדיש
^ דאי לא יהיב ליה דָמי - שקיל ליה לשור, דרחמנא שעבדיה ניהליה
^ אמר ליה:
^ ניזק מלוקח
^ שאם חרש בו לוקח - אינו נותן דמי החרישה לניזק
^ בתמיה: והא מטלטלין לאו מידי דקאי בעיניה, ולא סמיך מלוה עלייהו, ואמאי טרפינן להו מלוקח
^ רחמנא שוייה למיגבי מהאי שור
^ והכא אמאי גבי ליה מלוקח
^ ומשני:
^ גובהו מלוקח
^ לשעבודיה כי שוויה אפותיקי
^ מארץ ישראל הוה
^ אינו
^ קסלקא דעתא אפילו לרדיא
^ ומכרו אינו מכור לגופיה קאמר: דהדר גבי ליה
^ לאו קדוש ממש, אלא ליתן דבר מועט בפדיונו
^ במסכת ערכין (דף כג,ב) גבי מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב, וקתני התם דיהיב להקדש מידי פורתא וגבי בעל חוב דיליה
^ דהא דבעי למיתב להקדש מידי
^ משום
^ גמור
^ לחולין
^ כולה הך ברייתא מפרש לקמן
^ נשתעבד גופו לניזק, ושלו הוא
^ מזיק
^ ואפילו לרדיא
^ ואפילו מידי לא יהיב להקדש
^ מפרש טעמא לקמן
^ אשור תם קאי עד שלא עמד בדין
^ דיהיב דבר מועט
^ כמכירה
^ קסלקא דעתא 'מה שעשה עשוי' - לאפקועי מניזק קאמר, דהתם ליכא למימר 'לרדיא'
^ שמות כא לה
^ מה שנפחתו דמיו בשחיטתו - אין המזיק משלם
^ קרקע המשועבדת לחבירו
^ דמהכא שמעינן לה, בלא מימרא דרב הונא
^ רבה - אדם חשוב היה, ומאדם חשוב כגון רב או רבה פרכינן כאילו כתיב במשנה או בברייתא
^ שהרי השחיטה נראית ונכרת
^ עד שלא לוה בעליו המעות מבעלי חובין

[1] דנפח עליה, והוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא לא יצא

[2] דהוה ליה פושע שזרק למקום שבני אדם מצויים

[3] חייב בארבעה דברים

[4] הנכנס לחנותו של נגר; דכיון דחזייה דעייל - איבעי ליה לעיוני

[5] בביתו ולא בשוק

[6] שמין מה הזיקו של זה יותר על נזקיו של זה ובאותו מותר משלם מי שהזיק יותר את החצי

[7] כלומר: אם הוא הזיק את התם יותר משהזיקו תם

[8] דהאי קרא - בשור באדם כתיב: 'או בן יגח וגו'

[9] רבנן לא דייקי 'הזה', דמייתי ליה לדרשה, כדלקמן

[10] 'משפט התחתון' משתעי במועד, וקרא קמא – בתם; רבי עקיבא 'הזה' דייק, כלומר: דינא דסליק האי קרא מיניה

[11] תם שחבל באדם יהא כמועד לכל דבריו אפילו

[12] ואם אינו שוה כנגד כל החבלה - יפסיד ניזק ואינו נוטל אלא השור

[13] דהכי משמע משפט זה יש לו לשלם נזק שלם ולא משפט אדם החובל בחבירו

[14] משום דלא חסר ביה ממונא

[15] דחסר ביה ממונא

[16] כי נזק נינהו, ומיחייב

[17] יתורא [שלא]

[18] דהיינו חצי נזק

[19] המזיק

[20] ויתן לו מזיק מעות דמי השור שהוא חצי נזקו, ובשוה מנה שנגח לשוה מאתים ואין הנבילה שוה כלום קמיירי

[21] השור עצמו יקח

[22] ולקמן מפרש מאי בינייהו:

[23] בההוא שור דמשתעי ביה קרא - שוינהו רחמנא שותפין; וקרא משתעי בשוה מאתים שנגח לשוה מאתים, כדתנן במתניתין: [## אמר רבי מאיר:] זהו שור האמור בתורה; הלכך: הכא, דמזיק אינו שוה אלא מנה - נוטל את השור

[24] לרבי ישמעאל - לא קדיש ליה; לרבי עקיבא קדיש

[25] דאי לא יהיב ליה דָמי - שקיל ליה לשור, דרחמנא שעבדיה ניהליה

[26] אמר ליה:

[27] ניזק מלוקח

[28] שאם חרש בו לוקח - אינו נותן דמי החרישה לניזק

[29] בתמיה: והא מטלטלין לאו מידי דקאי בעיניה, ולא סמיך מלוה עלייהו, ואמאי טרפינן להו מלוקח

[30] רחמנא שוייה למיגבי מהאי שור

[31] והכא אמאי גבי ליה מלוקח

[32] ומשני:

[33] גובהו מלוקח

[34] לשעבודיה כי שוויה אפותיקי

[35] מארץ ישראל הוה

[36] אינו

[37] קסלקא דעתא אפילו לרדיא

[38] ומכרו אינו מכור לגופיה קאמר: דהדר גבי ליה

[39] לאו קדוש ממש, אלא ליתן דבר מועט בפדיונו

[40] במסכת ערכין (דף כג,ב) גבי מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב, וקתני התם דיהיב להקדש מידי פורתא וגבי בעל חוב דיליה

[41] דהא דבעי למיתב להקדש מידי

[42] משום

[43] גמור

[44] לחולין

[45] כולה הך ברייתא מפרש לקמן

[46] נשתעבד גופו לניזק, ושלו הוא

[47] מזיק

[48] ואפילו לרדיא

[49] ואפילו מידי לא יהיב להקדש

[50] מפרש טעמא לקמן

[51] אשור תם קאי עד שלא עמד בדין

[52] דיהיב דבר מועט

[53] כמכירה

[54] קסלקא דעתא 'מה שעשה עשוי' - לאפקועי מניזק קאמר, דהתם ליכא למימר 'לרדיא'

[55] שמות כא לה

[56] מה שנפחתו דמיו בשחיטתו - אין המזיק משלם

[57] קרקע המשועבדת לחבירו

[58] דמהכא שמעינן לה, בלא מימרא דרב הונא

[59] רבה - אדם חשוב היה, ומאדם חשוב כגון רב או רבה פרכינן כאילו כתיב במשנה או בברייתא

[60] שהרי השחיטה נראית ונכרת

[61] עד שלא לוה בעליו המעות מבעלי חובין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]