ביאור:בבלי בבא קמא דף קיג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


אבל איתיה במתא – לא [1], דאמרינן: אימר לא אמרו ליה, דאמרי: אשכחינהו שליחא דב"ד ואמר ליה [2].

ולא אמרן אלא [3] דלא חליף אבבא דבי דינא [4], אבל חליף אבבא דבי דינא – לא [5], אמרי: אשכחוה בי דינא ואמרי ליה;

ולא אמרן אלא דאתי ביומיה, אבל לא אתי ביומיה – לא: אימא אישתלויי אשתלי [6].

אמר רבא: האי מאן דכתיב עליה פתיחא על דלא אתי לדינא - עד דאתי לדינא לא מקרעינן ליה [7]; על דלא ציית לדינא [8] - עד דציית [9] לא מקרעינן ליה [10].

ולא היא: כיון דאמר "צייתנא" - קרעינן ליה [11].

אמר רב חסדא: קובעים זמן שני וחמישי ושני [12], זמנא וזמנא בתר זמנא, [13] ולמחר כתבינן.

רב אסי איקלע בי רב כהנא; חזא ההיא איתתא דאזמנה לדינא בפניא, ובצפרא כתיב עלה פתיחא! אמר ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא 'קובעין זמן שני וחמישי ושני'?

אמר ליה: הני מילי גברא דאניס וליתיה במתא, אבל איתתא - כיון דאיתה במתא ולא אתיא - מורדת היא.

אמר רב יהודה: לא יהבינא זמנא [14] לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי [15], לא במעלי יומא טבא ולא במעלי שבתא; אבל מניסן [16] לבתר יומי ניסן [17], וביומי תשרי - לבתר תשרי קבעינן; ממעלי שבתא לבתר מעלי שבתא לא קבעינן; מאי טעמא? בעבידתיה דשבתא טריד.

אמר רב נחמן: לא יהבינן זמנא, לא לבני כלה [18] בכלה [19] ולא לבני ריגלא [20] בריגלא.

כי הוו אתו [21] לקמיה דרב נחמן [22], אמר להו: "וכי לדידכו כנופייכו [23]"?

והאידנא דאיכא רמאי - חיישינן.

אם היה דבר שיש בו אחריות - חייב לשלם:

מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה: לא דבר שיש בו אחריות ממש, אלא אפילו פרה וחורש בה, חמור ומחמר אחריו - חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן.

בעי מיניה רב כהנא מרב: מטה ומיסב עליה, שולחן ואוכל עליו – מהו [24]?

אמר לו: (משלי ט ט) תן לחכם ויחכם עוד [הודע לצדיק ויוסף לקח] [25].

משנה:

אין פורטין [26] לא מתיבת המוכסין [27], [28] ולא מכיס של גבאין [29], ואין נוטלין מהם צדקה; אבל נוטל הוא מתוך ביתו [30] או מן השוק [31].

גמרא:

תנא: 'אבל [32] נותן לו דינר [33] ונותן לו את השאר [34]'.

ומוכסין? והאמר שמואל 'דינא דמלכותא דינא' [35]?

אמר רב חנינא בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה [36].

דבי רבי ינאי אמרי: במוכס העומד מאליו [37].

איכא דמתני לה - אהא: לא ילבש אדם כלאים אפילו על גבי עשרה בגדים להבריח בו את המכס [38].

מתניתא - דלא כרבי עקיבא, דתניא: אסור להבריח את המכס; רבי שמעון אומר משום רבי עקיבא: מותר להבריח את המכס; בשלמא לענין כלאים - בהא קמיפלגי: דמר סבר 'דבר שאין מתכוין - מותר', ומר סבר 'דבר שאין מתכוין - אסור'; אלא להבריח בו את המכס מי שרי? והאמר שמואל 'דינא דמלכותא דינא' [39]?

אמר רב חנינא בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה;

דבי רבי ינאי אמרי: במוכס העומד מאליו.

ואיכא דמתני אהא [נדרים פ"ג מ"ד]: נודרין [40] להרגין [41] ולחרמין [42] ולמוכסין שהיא של תרומה, שהיא של בית מלך, אף על פי שאינה של תרומה, אף על פי שאינה של מלך;

ולמוכסין? והאמר שמואל 'דינא דמלכותא דינא'?

אמר רב חנינא בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה;

דבי רבי ינאי אמרי: במוכס העומד מאליו.

רב אשי אמר: במוכס כנעני, דתניא: ישראל וכנעני אנס [43] שבאו לדין: אם אתה יכול לזכהו בדיני ישראל - זכהו ואמור לו "כך דינינו"; בדיני כנענים - זכהו ואמור לו "כך דינכם"; ואם לאו באין עליו בעקיפין [44] - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אין באין עליו בעקיפין, מפני קידוש השם.

ורבי עקיבא - טעמא דאיכא קידוש השם, הא ליכא קידוש השם באין? וגזל כנעני מי שרי? והתניא [ספרא בהר פרשה ו פ"ט ה"ב]: 'אמר רבי שמעון: דבר זה דרש רבי עקיבא כשבא מזפירין: מנין לגזל כנעני שהוא אסור? - תלמוד לומר: (ויקרא כה מח) אחרי נמכר גאולה תהיה לו [אחד מאחיו יגאלנו] [45] -


עמוד ב


שלא ימשכנו ויצא [46];

יכול יגלום עליו [47]?

תלמוד לומר: (ויקרא כה נ) וחשב עם קונהו [משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו]: ידקדק עם קונהו'

אמר רב יוסף: לא קשיא: הא בכנעני, הא בגר תושב [48].

אמר ליה אביי: והא תרוייהו [גר תושב וכנעני] גבי הדדי כתיבי; לא לך [נמכר] אלא לגר [49] שנאמר 'לגר' ויקרא כה,מז וכי תשיג יד גר ותושב עמך, ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר - ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר 'לגר תושב'; 'משפחת גר' - זה העובד כוכבים; כשהוא אומר 'או לעקר' - זה הנמכר לעבודת כוכבים'!

אלא אמר רבא: לא קשיא: כאן בגזילו, וכאן בהפקעת הלוואתו [50].

אמר ליה אביי: עבד עברי - הפקעת הלוואתו הוא [51]!?

רבא לטעמיה, דאמר רבא: עבד עברי - גופו קנוי [52].

אמר רב ביבי בר גידל אמר רבי שמעון חסידא: גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת:

גזילו אסור, דאמר רב הונא: מנין לגזל הכנעני שהוא אסור? - שנאמר (דברים ז טז) ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך [לא תחוס עינך עליהם ולא תעבד את אלהיהם כי מוקש הוא לך]: בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך;

אבידתו מותרת, דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת? - שנאמר (דברים כב ג: וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה) לכל אבדת אחיך [אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם]; לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לכנעני.

ואימא הני מילי היכא דלא אתי לידיה, דלא מחייב לאהדורי בתרה, אבל היכא דאתי לידיה - אימא ליהדרה?

אמר רבינא: 'ומצאתהּ' - דאתאי לידיה משמע.

תניא: רבי פנחס בן יאיר אומר: במקום שיש חילול השם - אפילו אבידתו אסור.

אמר שמואל: טעותו [53] מותרת [54]; כי הא:

דשמואל זבן מִכּוּתִי לקנא דדהבא [55] במר דפרזלא [56] בארבעה זוזי, [57] ואבלע ליה חד זוזא [58];

רב כהנא זבן מכותי מאה ועשרים חביתא במאה, ואבלע ליה חד זוזא; אמר ליה [59]: "חזי דעלך קא סמיכנא" [60];

רבינא זבן דיקלא הוא וכותי לצלחא [61], אמר ליה לשמעיה: "קדם ואייתי מעיקרו [62], דכותי מניינא ידע [63]";

רב אשי הוה קאזיל באורחא, חזא שיבשא [64] דגופנא בפרדיסא ותלי בה קיטופי [65] דעינבי; אמר ליה לשמעיה: "זיל חזי: אי דכותי נינהו – אייתי, אי דישראל נינהו - לא אייתי לי"; שמע ההוא כותי דהוה יתיב בפרדיסא, אמר ליה: "דכותי שרי?"

אמר ליה: "כותי שקיל דמי, ישראל לא שקיל דמי"

גופא: אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא.

אמר רבא: תדע דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו.

אמר ליה אביי: ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו?

אמר ליה: אי לא דינא דמלכותא דינא - היכי מייאשי [66]?

והא לא קא עבדי [67] כדאמר מלכא: מלכא אמר "זילו וקטלו מכל באגי [68]", ואינהו אזלו וקטלו מחד באגא [69]!?

שלוחא דמלכא כמלכא, ולא טרח [70], ואינהו אפסיד אנפשייהו: דאיבעי להו דאינקוט מכוליה באגי ומשקל דמי [ולפרוע את הוצאות הגשר, ואם לא עשו הם – שליח המלכות עושה כפי שנוח לו].

אמר רבא: מאן דמשתכח בבי דרי [71] פרע מנתא דמלכא [72]; והני מילי שותפא, אבל אריסא - אריסותיה הוא דקא מפיק [73].

ואמר רבא: בַּר מתא אַבַּר מתא מיעבט [74]; והני מילי דברלא ארעא [75] וכרגא [76] דהאי שתא [77], אבל שתא דחליף - הואיל ואפייס מלכא - חליף [78].

ואמר רבא: הני דדיירי דרי [79]: בתוך התחום - אסור ליקח מהן [80]; מאי טעמא? משום דמערבא חיותא דמתא בהדייהו; חוץ לתחום - מותר ליקח מהם.

אמר רבינא: אם היו בעלים מרדפים אחריהם - אפילו חוץ לתחום אסור.

מכריז רבא ואיתימא רב הונא: דסלקין לעילא ודנחתין לתתא: האי בר ישראל דידע סהדותא לכותי ולא תבעו מיניה, ואזל ואסהיד ליה בדיני דכותי על ישראל חבריה - משמתינן ליה; מאי טעמא? דאינהו מפקי ממונא


הערות עריכה

  1. ^ לא משמתינן ליה, דהנהו איתתא ושיבבי לא עבדי שליחותם
  2. ^ אלא משדרינן ליה עוד שליחות אחרינא בתריה
  3. ^ כי אתי ההוא פלוני לביתיה
  4. ^ לית ליה אורחא לבבא דבי דינא
  5. ^ לא סמכינן אשיבבי
  6. ^ שכחו שליחותם קודם ששב אותו פלוני לביתו
  7. ^ ואף על גב דאמר "אתינא! אתינא!"
  8. ^ שאמרו [לו] "צא תן לו", ולא קיים
  9. ^ ויפרע לו
  10. ^ ואף על גב דאמר "פרענא"
  11. ^ לאלתר, דדלמא לית ליה זוזי השתא, וטרח, אבל באתא לדינא - כל כמה דלא אתי אפקרותא הוא
  12. ^ ליום שני בשבת, ואם לא יבא - מזמנין אותו ליום חמישי, ואם לא יבא - מזמנין אותו ליום שני
  13. ^ ועד למחר לא כתבינן פתיחא שכל היום ממתינין שמא יבא
  14. ^ אין מזמנין אדם לדין
  15. ^ בניסן ובתשרי, שהן זמן קציר ובציר
  16. ^ שולחים שיבא
  17. ^ ביום פלוני באייר
  18. ^ באין לשמוע הדרשה בכל שבת
  19. ^ אין אומרים לו 'בא ביום שני לדין', דממנע ולא אתי לכלה
  20. ^ באין לשמוע הלכות הרגל קודם הרגל שלשים יום
  21. ^ תובעין
  22. ^ ביום כלה להזמין בעלי דינין לדין
  23. ^ לצורך דינכם הקהלתי אתכם
  24. ^ כיון דמידי דקאי בגו ביתיה הוא, ולא מתחזי לעלמא כי פרה וחמור, וליכא זילותא דאבוהון? או דלמא כיון דנפקי ועיילי אינשי לביתייהו וחזו להו - איכא זילותא
  25. ^ כפרה וחמור כן מטה ושלחן
  26. ^ להחליף סלעים בפרוטות
  27. ^ מיד מוכסים ליטול הפרוטות מתיבתן שנותנין בה מעות המכס
  28. ^ וכן
  29. ^ מכיס של גבאי המכס שגובה כסף גולגולת וארנונא לפי שהן של גזל
  30. ^ של מוכס ממעות שלו
  31. ^ אם יש לו מעות בשוק שאין לוקח מתיבת המכס
  32. ^ היה חייב לו פרוטות למוכס מן המכס בשוה חצי דינר ואין לו הפרוטות
  33. ^ נותן לו דינר כסף
  34. ^ ומקבל הימנו פרוטות בשוה חציו, מפני שהוא כמציל מידו
  35. ^ וזה שקיבל את המכס מן המלך בדבר קצוב כך וכך לשנה - אין גזלן
  36. ^ אלא נוטל ככל חפצו
  37. ^ שלא מאת המלך, אפילו יש לו קצבה
  38. ^ ואף על פי שאין כוונתו להנאת לבישה אלא להבריח בו בלבישת כלאים
  39. ^ ונמצא שגוזל את המוכס: ישראל זה שקיבל את המכס מיד המלך נכרי בהיתר
  40. ^ "קונם כל פירות עלי אם אין תבואה זו של בית המלך"
  41. ^ רוצחים
  42. ^ בעלי תיגרה ומריבה וגוזלי ממון
  43. ^ במוכס שהוא כנעני אנס, ואין לחוש אם גוזלו, היכא דליכא חילול השם: שאין מבין שזה מכזב
  44. ^ בחכמה, עד שפוטרין את הישראל
  45. ^ בעבד עברי הנמכר לנכרי בשוק משתעי
  46. ^ כלומר: שלא יוציאוהו בית דין מיד הכותי אלא בגאולה
  47. ^ יכול יניח את הכנעני לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן
  48. ^ אין עובד עבודה זרה ואוכל נבילות
  49. ^ בקדושין היא (דף כ,א) ובערכין (דף ל,ב): 'כמה קשה אבקה של שביעית: אדם שנושא ונותן בפירות שביעית - סוף מוכר את עצמו, שנאמר: (ויקרא כה לט: וכי ימוך אחיך עמך) ונמכר לך [לא תעבד בו עבדת עבד ואחר כך כתוב פסוק מז, בו כתוב 'ונמכר לגר', שאביי דורש להלן]; לא לך אלא לכנעני כו' ולעבודה זרה עצמה לחטוב עצים ולשאוב מים' ואכולהו קאי 'גאולה תהיה לו'; אלמא גזל כנעני אסור
  50. ^ שאין גזל ממש – שרי, כי ליכא חילול השם; ולהבריח המכס הוי כהפקעת הלואתו
  51. ^ שהלוהו על עבודתו, ואפילו הכי אמר רבי עקיבא 'לא יצא על כרחו'
  52. ^ כל שש שנים, ונמצא שגזלו ממש
  53. ^ היה חייב לו לישראל וטעה בחשבון
  54. ^ דליכא חילול השם
  55. ^ מזרק של זהב
  56. ^ בחזקת של נחושת
  57. ^ ועוד טעות אחרת:
  58. ^ שעיכב זוז מדמיו והטעהו בחשבון, שלקח שלשה במקום ארבעה
  59. ^ רב כהנא לכותי
  60. ^ אינו מונה אותם, כדי להוציא עצמו מן החשד; לישנא אחרינא: כותי אמר ליה לרב כהנא: חזי דעלך סמיכנא; זו שמעתי
  61. ^ לבקע
  62. ^ פסקית של צד העיקר קח לצרכי, שהן עבים
  63. ^ מנין הפסקים מנה, אבל לא נתן עיניו כמה דקים יש וכמה גסים יש
  64. ^ זמורות
  65. ^ אשכולות
  66. ^ כלומר: מי הוי יאוש? הא 'יאוש כדי' הוי [עיין בגמרא מיד אחרי המשנה הבאה], ואין כאן שנוי רשות, שברשות הרבים הן; ושינוי מעשה נמי ליכא, דהשתא נמי 'גובא דדיקלא' מקרו
  67. ^ שליחותיה
  68. ^ באגא = בקעה
  69. ^ ואשתכח דלאו דינא דמלכותא הוא ואמאי עברינן עלייהו
  70. ^ אין עליו לטרוח וליקח מזה אחד ומזה אחד
  71. ^ היו ארבעה שותפין בגורן, והביאו שלשה חלקן בביתן והרביעית נמצא בגורן
  72. ^ בשביל כולם, ולכשיבאו חביריו - אין יכולין לומר "שלך היה ולא שלנו"; ואם גבאי זה ישראל הוא, שקנה מן המלך את המס - אין כאן משום גזל, דדינא דמלכותא דינא; ואם כותי הוא - מותר לקנות ממנו
  73. ^ דאין לו חלק בגופו של קרקע, ואין עליו לפרוע חלק על הבית; ולענין זבוני - לא מזבנינן מיניה, דגזל הוא מה שנטלו מן האריס
  74. ^ רשות ביד ישראל גבאי המלך למשכן בן העיר על מס בן עיר חבירו, דדינא דמלכותא דינא
  75. ^ אברול ארעא: מס קרקע שאכל פירות
  76. ^ כסף גולגולת
  77. ^ דשתא דא
  78. ^ והוא - הגבאי - כבר פרע למלך כל קצבה שקיבל עליו שנה שעברה, ומעתה המס שלו, ולו אין כח למשכן את זה על חבירו
  79. ^ עכו"ם שיש להם בהמות ומזבלין מהן שדות בשכר
  80. ^ בהמה, שמא נתחברה עם בהמותיהם של ישראל, ושל בני ישראל הוא