פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


עירוב פרשיות כתוב כאן [1], וכי כתיב 'כי הוא זה' - אמלְוֶה הוא דכתיב [2].

ומאי שנא מלוה [3]?

כדרבה, דאמר רבה: מפני מה אמרה תורה 'מודה במקצת הטענה ישבע'? - חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו [4]; והאי - בכולי בעי דנכפריה, והאי דלא כפריה - משום דאין אדם מעיז פניו, ובכולי בעי דלודי ליה [5]; והאי דכפר ליה במקצת [6] – סבר: "אי מודינא ליה בכוליה תבע לי בכוליה; אישתמיט לי מיהא השתא אדהוו לי זוזי ופרענא"; הלכך רמא רחמנא שבועה עילויה כי היכי דלודי ליה בכוליה; וגבי מלוה הוא דאיכא למימר הכי, אבל גבי פקדון [7] - מעיז ומעיז [8].

תני רמי בר חמא (בבא מציעא ה א): 'ארבעה שומרין


עמוד ב


צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת [9], ואלו הן: שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.'

אמר רבא: מאי טעמא דרמי בר חמא? שומר חנם - בהדיא כתיב ביה: (שמות כב ח: על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר) כי הוא זה [עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו]; [10] שומר שכר - יליף נתינה נתינה משומר חנם; שואל – 'וכי ישאל': וי"ו מוסיף על ענין ראשון; שוכר - [11] אי למאן דאמר: 'כשומר שכר' - היינו שומר שכר; אי למאן דאמר 'כשומר חנם' היינו 'שומר חנם';

ואמר רבי חייא בר יוסף: הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב [12] עד שישלח בו יד [13]; מאי טעמא? – (שמות כב ז: אם לא ימצא הגנב) ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו; מכלל דאי שלח בה יד – מיחייב, למימרא [14] - דבשלח בה יד עסקינן [15].

אמר להו רבי חייא בר אבא: הכי אמר רבי יוחנן: בעומדת על אבוסה [16] שנו [17].

אמר ליה רבי זירא לרבי חייא בר אבא: דוקא בעומדת על אבוסה קאמר, אבל שלח בה יד [18] – קנה [19], ושבועה לא מהניא ביה כלום? או דלמא אפילו עומדת על אבוסה קאמר [20]?

אמר ליה: זו - לא שמעתי; כיוצא בה שמעתי: דאמר רבי אסי אמר רב יוחנן: הטוען טענת אבד, ונשבע [21], וחזר וטען טענת גנב ונשבע, ובאו עדים – פטור [22]; מאי טעמא? לאו משום דקנה בשבועה ראשונה [23]?

אמר ליה: לא [24]! [25] הואיל ויצא [26] ידי בעלים בשבועה ראשונה [27].

איתמר נמי: אמר רבי אבין אמר רבי אילעא אמר רבי יוחנן: הטוען טענת אבידה בפקדון, ונשבע, וחזר וטען טענת גניבה, ונשבע, ובאו עדים – פטור, הואיל ויצא ידי בעלים בשבועה ראשונה.

אמר רב ששת: 'הטוען טענת גנב בפקדון, כיון ששלח בו יד [28] – פטור' - מאי טעמא? הכי קאמר רחמנא (שמות כב ז: אם לא ימצא הגנב) ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו [במלאכת רעהו] [29]; הא שלח ידו – פטור [30].

אמר ליה רב נחמן: והלא שלש שבועות משביעין אותו [31]: "שבועה שלא פשעתי בה [32]", "שבועה שלא שלחתי בה יד [33]", "שבועה שאינה ברשותי"; מאי לאו 'שבועה שלא שלחתי בה יד' דומיא ד'שבועה שאינה ברשותי': מה 'שבועה שאינה ברשותי' - כי מיגליא מילתא דאיתיה ברשותיה [34] – חייב [35], אף 'שבועה שלא שלחתי בה יד' - כי מיגליא מילתא דשלח בה יד – חייב [36]!

אמר ליה: לא! שבועה 'שלא שלחתי בה יד' דומיא ד'שלא פשעתי בה': מה שבועה שלא פשעתי בה, כי מיגליא מילתא דפשע בה [37] - פטור מכפל [38], אף שבועה שלא שלחתי בה יד, כי מיגליא מילתא דשלח בה יד - פטור מכפל [39].

בעי רמי בר חמא [40]: [41] ממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש? או דלמא שבועה המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש?

היכי דמי [42]? כגון שטען טענת גנב, ונשבע, וחזר וטען טענת אבד ונשבע,


הערותעריכה

  1. ^ פסוק שהוא מפרשה אחרת נתערב בזו, שאינו מקומו:
  2. ^ דהאי 'כי הוא זה' – ב'אם כסף תלוה' הוה ליה למכתביה, דהתם קאי; דאילו בהך פרשתא דפקדון - בלא הודאה במקצת מחייב
  3. ^ דעקרינן לקרא מדוכתיה ומוקמינן ליה עלה
  4. ^ אין אדם מעיז פניו בפני זה שעושה לו טובה
  5. ^ הלכך היכא דכפר הכל - פטור משבועה, דאי לאו קושטא בהדיה - לא הוה מצי למכפר ביה
  6. ^ והיכא דמודה מקצת
  7. ^ דאין כאן טובה
  8. ^ הלכך אפילו כפר בכוליה - רמיא רחמנא שבועה עליה
  9. ^ קודם שיתחייבו שבועה, ואם נשבעו בלא כפירה והודאה - אין שבועתו של שומר חנם כלום, ולא מחייבתו כפל; ודרמי בר חמא פליג אדרבי חייא בר יוסף
  10. ^ פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם ושניה (שמות כב ט-יב) בשומר שכר
  11. ^ פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה (לעיל דף נז,ב):
  12. ^ כפל
  13. ^ קודם שבועה, כגון שעשה בה מלאכה
  14. ^ דהאי דכתיב בתריה 'אשר ירשיעון אלהים וגו'
  15. ^ דנמצא רשע בכך שנשבע לשקר, שהרי שלח בה יד
  16. ^ שלא שלח בה יד
  17. ^ דחייב כפל
  18. ^ קודם שבועה
  19. ^ קנאה בתורת גזילה, ושומר חנם אינו נעשה גנב אלא בטענת גנב, וזה - קודם שטען טענת גנב קנאה, וקמה ליה ברשותיה, שאם מתה – ישלמנה, ואשתכח דכי כפר - דידיה קא כפר
  20. ^ וכל שכן כי שלח בה יד, דבהכי קאי קרא, כדאמר רבי חייא בר יוסף
  21. ^ לא גרסינן 'והודה'
  22. ^ מן הכפל
  23. ^ להתחייב באונסין, כדרב ששת, דאמר לעיל: הכופר בפקדון - נעשה עליו גזלן, אפילו בלא שבועה, והיכא דאשתבע - כל שכן, דכולי עלמא מודו; אלמא כיון דקמה ליה ברשותיה, כי כפר - דידיה קא כפר, ולא מיחייב ליה כפל! והוא הדין לשולח בה יד: כיון דפשיטא לן בפרק 'המפקיד' (ב"מ מא:) דקמה ליה ברשותיה - תו לא מיחייב עליה כפל
  24. ^ התם לאו משום דקמה ליה ברשותיה הוא
  25. ^ אלא
  26. ^ שומר זה
  27. ^ שמבית דין ראשון נסתלק מידם, ושבועה אחרונה זו - לאו שבועת הדיינים הוא לחייבו כפל, דכיון דנשבע בתחילה - שוב לא היה מחויב שבועה לבעלים
  28. ^ קודם שבועה
  29. ^ וקיימא לן ב'המפקיד' (שם) דהאי 'ונקרב' - לשבועה הוא, וכתיב בתריה 'ישלם שנים' אם נמצא רשע
  30. ^ מכל הדין הזה
  31. ^ את שומר חנם האומר "נגנבה"
  32. ^ בשמירתו כשנגנבה, דאי פשע בה – חייב, דכתיב 'על כל דבר פשע'
  33. ^ ליהנות בה קודם לכן, דאם שלח בה יד - קמה ליה ברשותיה, דנעשה גזלן עליה, ומיחייב באונסין, וכל שכן בגניבה ואבידה
  34. ^ והוא גנב עליה
  35. ^ מחייב כפל דהיינו טוען טענת גנב
  36. ^ כי משתכח שקרן נמי - חייב כפל, משום שבועה שאין ברשותו
  37. ^ ונגנבה
  38. ^ דהא אינו גנב עליה
  39. ^ אפילו עדיין היא אצלו
  40. ^ דקיימא לן בפרק 'מרובה' (לעיל דף סה,ב) ממון שאין משתלם בראש דאיכא כפל בהדיה - אין מוסיף חומש, ו(לעיל דף קו,א) נמי תנינן לה אם משבאו עדים הודה - משלם תשלומי כפל ואשם אבל חומש לא
  41. ^ מאן פטר ליה מחומשא:
  42. ^ כלומר למאי נפקא מינה