ביאור:בבלי בבא קמא דף יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לבתר דנפק ^[1] אמר להו עולא ^[2]: הכי אמר רבי אלעזר: אפילו מיתמי ^[3].

אמר רב נחמן: אשתמטין עולא ^[4].

הוה עובדא בנהרדעא ואגבו דייני דנהרדעא ^[5]; הוה עובדא בפומבדיתא ואגביה רב חנא בר ביזנא;

אמר להו רב נחמן: זילו אהדורו, ואי לא - מגבינן לכו לאפדנייכו.

אמר ליה רבא לרב נחמן: הא עולא הא רבי אלעזר, הא דייני דנהרדעא והא רב חנא בר ביזנא ^[6] - מר כמאן סבירא ליה?

אמר ליה: אנא מתניתא ידענא, דתני אבימי: 'פרוזבול ^[7] חל על הקרקע ^[8] ואינו חל על העבדים; מטלטלין נקנין עם הקרקע ^[9] ואינן נקנין עם העבדים ^[10]' ^[11].

לימא כתנאי: מכר לו עבדים וקרקעות: החזיק בעבדים - לא קנה קרקעות; בקרקעות - לא קנה עבדים ^[12]; קרקעות ומטלטלין: החזיק בקרקע - קנה מטלטלין, במטלטלין - לא קנה קרקע; עבדים ומטלטלין: החזיק בעבדים - לא קנה מטלטלין; במטלטלין - לא קנה עבדים.'

והתניא: החזיק בעבדים - קנה מטלטלין'! מאי לאו בהא קמפלגי: דמר סבר עבדים כמקרקעי דמי ומר סבר עבדים כמטלטלין דמי?

אמר רב איקא בריה דרב אמי: דכולי עלמא עבדים כמקרקעי דמי, והדתניא 'קנה' – שפיר; והדתניא 'לא קנה' - בעינן קרקע דומיא דערים מצורות ביהודה ^[13], דלא ניידי, דתנן [קידושין פ"א מ"ה] 'נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה'.

מנהני מילי?

אמר חזקיה: דאמר קרא (דברי הימים ב כא ג) ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה [ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור].

איכא דאמרי: אמר רב איקא בריה דרב אידי: דכולי עלמא עבדי כמטלטלין דמי, והדתניא 'לא קנה' – שפיר; הא דתניא 'קנה' - בעודן עליו.

וכי עודן עליו - מאי הוי? חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה ^[14]! וכי תימא 'בעומד' - והא אמר רבא: 'כל שאילו מהלך לא קנה - עומד ויושב לא קנה'?

והלכתא ^[15] - ^[16] בכפות ^[17] [ותוספות מוסיף בישן].

והתניא: 'החזיק בקרקע קנה עבדים' ^[18]?

התם - בעומדין בתוכה ^[19].

מכלל דהאי 'לא קנה' - כשאין עומדין בתוכה! הניחא להך לישנא דאמר רב איקא בריה דרב אמי ^[20] 'עבדי כמטלטלי דמי', היינו דאי עומדין בתוכה – אִין, אי לא – לא; אלא להך לישנא דאמר 'עבדי כמקרקעי דמי' - למה לי עומדין בתוכה? הא אמר שמואל: 'מכר לו עשר שדות בעשר מדינות - כיון שהחזיק באחת מהן - קנה כולן'?!

וליטעמיך: להך לישנא דאמר 'עבדי כמטלטלין דמי' - למה לי עומד בתוכה?

עמוד ב

הא קיימא לן ^[21] דלא בעינן 'צבורין' ^[22]? אלא מאי אית לך למימר? 'שאני מטלטלי דניידי ממטלטלי דלא ניידי'? ^[23] הכא נמי: שאני מקרקעי דניידי ממקרקעי דלא ניידי: עבדא - מקרקעי דניידי הוא, התם - סדנא דארעא חד הוא.

נכסים שאין בהן מעילה וכו':

מעילה הוא דלית בהו, הא מקדש קדשי ^[24]; מאן תנא ^[25]?

אמר רבי יוחנן: בקדשים קלים ^[26], ואליבא דרבי יוסי הגלילי, דאמר: ממון בעלים הוא ^[27], דתניא ^[28] (ויקרא ה כא) [נפש כי תחטא] ומעלה מעל בה' [וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו] - לרבות קדשים קלים ^[29] שהן ממונו ^[30] - דברי רבי יוסי הגלילי. והתנן [קידושין פ"ב מ"ח]: המקדש ^[31] בחלקו - בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים - אינה מקודשת'?

לימא דלא כרבי יוסי הגלילי.

אפילו תימא רבי יוסי הגלילי: כי אמר רבי יוסי הגלילי ^[32] – מחיים ^[33]; אבל לאחר שחיטה - אפילו רבי יוסי הגלילי מודה דכי קא זכו ^[34] - משלחן גבוה קא זכו.

ומחיים מי אמר? והתנן [מעשר שני פ"א מ"ב]: 'בכור - מוכרין אותו ^[35] תם: חי ולא שחוט ^[36], ובעל מום - חי ושחוט, ומקדשין בו ^[37] את האשה ^[38]' ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו ^[39] אלא בכור בזמן הזה: דכיון דלא חזי להקרבה - אית להו לכהנים זכייה בגוייהו ^[40], אבל בזמן שבית המקדש קיים - דחזי להקרבה - לא.

ואיתיביה רבא לרב נחמן 'ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממונו ^[41] - דברי רבי יוסי הגלילי'? ומשני רבינא ^[42] 'בבכור בחו"ל ^[43], ואליבא דרבי שמעון, דאמר ^[44] 'אם באו ^[45] תמימים - יקרבו': אם באו – אִין, לכתחלה לא ^[46]! ואם איתא דכי אמר רבי יוסי הגלילי 'ממונו הוא מחיים' ^[47] -

הערות

^ רב נחמן
^ ליושבין לפניו
^ דעבדא כמקרקעי דמי
^ נשמט ממני וירא, משום דסבירא לי: עבדא כמטלטלי דמי, ומתיירא הוא שמא אקפחנו בהלכות ובקושיות
^ אפילו מיתמי
^ דכולהו סבירי להו כמקרקעי דמו
^ מפרש בגיטין (דף לו.) שתיקן הלל הזקן פרוזבול כדי שלא תשמט שביעית המלוה
^ דכיון דלא מחוסרי גוביינא, וזה כתב לו עליהן ש'כל חוב שיש לו עליו שיגבנו כל זמן שירצה' - קיימי ברשותיה דמלוה
^ אם מכר לו קרקע ומטלטלין והחזיק בקרקע - קנה מטלטלין אף על פי שלא משך
^ שאם החזיק בעבדים - לא קנה מטלטלין, ויכול מוכר לחזור במטלטלין
^ אלמא עבדא כמטלטלי
^ ואף על גב דסבירא ליה להאי תנא עבדים כמטלטלין דמי - אפילו הכי לא קנה אלא אם כן עומד העבד בתוכה בשעה שהחזיק בה, כדמתרץ לקמן: שאני מטלטלי דניידי ממטלטלי דלא ניידי
^ דמהאי קרא נפקא לן במסכת קדושין דמטלטלין נקנין בחזקת קרקעות, דכתיב (דברי הימים ב כא ג): 'ויתן להם אביהם... מתנות עם ערי מצורות' הלכך בעינן מקרקעי דלא ניידי כי התם
^ אינה קונה לבעליה כלום דלאו חצר היא במהלכת
^ הא דמתרצינן דקנה ליה עבד בעודן עליו
^ כגון
^ שהעבד כפות שאינו ראוי לילך, דדמי לחצר
^ ולעיל קתני דלא קנה
^ וההיא דלעיל בשאין עומדין בתוכה
^ לעיל לההיא מתניתא
^ בפרק קמא דקדושין (דף כו.)
^ דמטלטלין נקנין עם הקרקע ולא בעינן שיהו עומדין לתוכה
^ והשתא: דבעל כרחך אתית להכי - אפילו תימא לאידך לישנא: דעבדא כמקרקעי דמי, ודקשיא לך דשמואל:
^ מעילה הוא דבעינן דלא להוי בהו בנכסים שאני חייב בנזקין, הא אי לית בהו מעילה אף על גב דמקדש קדשי [אני] חייב בנזקין
^ דמחייב בנזקין אם הזיק שורו [את] שור שלמים של חבירו
^ כגון קדשים קלים שאין בהן מעילה מחיים אלא באימורין לאחר זריקת דם, כדגרסינן במסכת מעילה (דף ז:)
^ ו'שור רעהו' קרינן ביה
^ גבי שבועת הפקדון כתיב
^ שאם הפקיד בהמת שלמים אצל חבירו, וכפר ונשבע והודה - משלם קרן וחומש ואשם; ואף על גב דבקדשי שמים אין נשבעין עליהן, כדגרסינן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף נו.) - בקדשים קלים נשבעין
^ של חבירו, וקרינן בהו: בה' וכחש - בעמיתו וכחש
^ אשה
^ ממון בעלים הוי
^ שאחריות הוא עליו
^ בין כהנים בחזה ושוק, בין בעלים בשאר הבשר
^ בזמן הזה כדמוקי לה לקמן: מוכרין אותו לכהן
^ ולוקח ימתין עד שיפול בו מום, וישחטנו; אבל תמים שחוט – לא, דאין לו תקנה אלא קבורה, דאסור בהנאה, דקדשים השחוטין בחוץ הוא
^ כהנים
^ דממונן הוא, דבעליו של בכור היינו כהן: דמשנולד הבכור - שלו הוא
^ דבכור חי הוי ממון בעלים כשהוא תם
^ מחיים
^ אפילו בזמן שבית המקדש קיים, דהא קרא דשבועת הפקדון - בזמן שבית המקדש הוא, דמחייב ליה אשם
^ הכא דקתני דממון בעלים הם
^ בבכור הנולד בחו"ל בזמן המקדש עסקינן, דלא קאי להקרבה
^ במסכת תמורה (דף כא.)
^ בכורות מחו"ל לא"י
^ אלא ירעו עד שיסתאבו; והלכך כיון דלאו להקרבה קאי - הוי ממון כהן
^ דמחיים אמר רבי יוסי הגלילי דממון בעלים הן, כדקתני מתניתין דחייבין על נזקן, ואוקימנא כרבי יוסי הגלילי

[1] רב נחמן

[2] ליושבין לפניו

[3] דעבדא כמקרקעי דמי

[4] נשמט ממני וירא, משום דסבירא לי: עבדא כמטלטלי דמי, ומתיירא הוא שמא אקפחנו בהלכות ובקושיות

[5] אפילו מיתמי

[6] דכולהו סבירי להו כמקרקעי דמו

[7] מפרש בגיטין (דף לו.) שתיקן הלל הזקן פרוזבול כדי שלא תשמט שביעית המלוה

[8] דכיון דלא מחוסרי גוביינא, וזה כתב לו עליהן ש'כל חוב שיש לו עליו שיגבנו כל זמן שירצה' - קיימי ברשותיה דמלוה

[9] אם מכר לו קרקע ומטלטלין והחזיק בקרקע - קנה מטלטלין אף על פי שלא משך

[10] שאם החזיק בעבדים - לא קנה מטלטלין, ויכול מוכר לחזור במטלטלין

[11] אלמא עבדא כמטלטלי

[12] ואף על גב דסבירא ליה להאי תנא עבדים כמטלטלין דמי - אפילו הכי לא קנה אלא אם כן עומד העבד בתוכה בשעה שהחזיק בה, כדמתרץ לקמן: שאני מטלטלי דניידי ממטלטלי דלא ניידי

[13] דמהאי קרא נפקא לן במסכת קדושין דמטלטלין נקנין בחזקת קרקעות, דכתיב (דברי הימים ב כא ג): 'ויתן להם אביהם... מתנות עם ערי מצורות' הלכך בעינן מקרקעי דלא ניידי כי התם

[14] אינה קונה לבעליה כלום דלאו חצר היא במהלכת

[15] הא דמתרצינן דקנה ליה עבד בעודן עליו

[16] כגון

[17] שהעבד כפות שאינו ראוי לילך, דדמי לחצר

[18] ולעיל קתני דלא קנה

[19] וההיא דלעיל בשאין עומדין בתוכה

[20] לעיל לההיא מתניתא

[21] בפרק קמא דקדושין (דף כו.)

[22] דמטלטלין נקנין עם הקרקע ולא בעינן שיהו עומדין לתוכה

[23] והשתא: דבעל כרחך אתית להכי - אפילו תימא לאידך לישנא: דעבדא כמקרקעי דמי, ודקשיא לך דשמואל:

[24] מעילה הוא דבעינן דלא להוי בהו בנכסים שאני חייב בנזקין, הא אי לית בהו מעילה אף על גב דמקדש קדשי [אני] חייב בנזקין

[25] דמחייב בנזקין אם הזיק שורו [את] שור שלמים של חבירו

[26] כגון קדשים קלים שאין בהן מעילה מחיים אלא באימורין לאחר זריקת דם, כדגרסינן במסכת מעילה (דף ז:)

[27] ו'שור רעהו' קרינן ביה

[28] גבי שבועת הפקדון כתיב

[29] שאם הפקיד בהמת שלמים אצל חבירו, וכפר ונשבע והודה - משלם קרן וחומש ואשם; ואף על גב דבקדשי שמים אין נשבעין עליהן, כדגרסינן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף נו.) - בקדשים קלים נשבעין

[30] של חבירו, וקרינן בהו: בה' וכחש - בעמיתו וכחש

[31] אשה

[32] ממון בעלים הוי

[33] שאחריות הוא עליו

[34] בין כהנים בחזה ושוק, בין בעלים בשאר הבשר

[35] בזמן הזה כדמוקי לה לקמן: מוכרין אותו לכהן

[36] ולוקח ימתין עד שיפול בו מום, וישחטנו; אבל תמים שחוט – לא, דאין לו תקנה אלא קבורה, דאסור בהנאה, דקדשים השחוטין בחוץ הוא

[37] כהנים

[38] דממונן הוא, דבעליו של בכור היינו כהן: דמשנולד הבכור - שלו הוא

[39] דבכור חי הוי ממון בעלים כשהוא תם

[40] מחיים

[41] אפילו בזמן שבית המקדש קיים, דהא קרא דשבועת הפקדון - בזמן שבית המקדש הוא, דמחייב ליה אשם

[42] הכא דקתני דממון בעלים הם

[43] בבכור הנולד בחו"ל בזמן המקדש עסקינן, דלא קאי להקרבה

[44] במסכת תמורה (דף כא.)

[45] בכורות מחו"ל לא"י

[46] אלא ירעו עד שיסתאבו; והלכך כיון דלאו להקרבה קאי - הוי ממון כהן

[47] דמחיים אמר רבי יוסי הגלילי דממון בעלים הן, כדקתני מתניתין דחייבין על נזקן, ואוקימנא כרבי יוסי הגלילי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]