ביאור:בבלי בבא קמא דף פז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים שבתורה'.

מאי טעמא דרבי יהודה?

אמר קרא (במדבר לה כד) ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה: כל שישנו במכה ובגואל הדם - ישנו במשפטים, כל שאינו במכה ובגואל הדם - אינו במשפטים [1].

תניא אידך: רבי יהודה אומר: סומא אין לו בושת; וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה.

אמר רב שישא בריה דרב אידי: מאי טעמא דרבי יהודה?

אמר קרא: ואלה המצות החקים והמשפטים [אין פסוק כזה בדיוק; אולי הכוונה לפסוק וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה (דברים ו א); ואולי הכוונה לפסוק אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה [ויקרא כו,מו]] כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים, וכל שאינו במשפטים -אינו במצות וחקים [2].

אמר רב יוסף [3]: מריש הוה אמינא: מאן דאמר הלכה כרבי יהודה, דאמר 'סומא פטור מן המצות' - קא עבדינא יומא טבא לרבנן; מאי טעמא? דלא מפקדינא וקא עבדינא מצות; והשתא דשמעית להא דרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה - מאן דאמר לי 'אין הלכה כרבי יהודה' - עבדינא יומא טבא לרבנן; מאי טעמא? דכי מפקדינא - אית לי אגרא טפי.

משנה:

זה חומר באדם מבשור: שהאדם משלם נזק צער ריפוי שבת ובושת, ומשלם דמי ולדות, ושור אינו משלם אלא נזק [4], ופטור מדמי ולדות [5].

המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהן חבורה [6], וחובל בחבירו ביום הכפורים - חייב בכולן.

החובל בעבד עברי - חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו. החובל בעבד כנעני של אחרים - חייב בכולן. רבי יהודה אומר: אין לעבדים בושת.

חרש שוטה וקטן - פגיעתן רעה: החובל בהן - חייב, והם שחבלו באחרים – פטורין.

העבד והאשה פגיעתן רעה [7]: החובל בהם – חייב, והם שחבלו באחרים – פטורין, אבל משלמין לאחר זמן: נתגרשה האשה, נשתחרר העבד [8] - חייבין לשלם [9].

המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה, והחובל בחבירו בשבת - פטור מכולן, מפני שהוא נדון בנפשו;

והחובל בעבד כנעני שלו - פטור מכולן.

גמרא:

בעא מיניה רבי אלעזר מרב: החובל בבת קטנה של אחרים - חבלה למי? [10] מי אמרינן כיון דאקני ליה רחמנא שבח נעורים לאב [11] - חבלה נמי דאבוה הוי? מאי טעמא? - דהא אפחתה מכספה? או דילמא שבח נעורים - הוא דאקני ליה רחמנא, דאי בעי לממסר לה למוכה שחין - מצי מסר [12], אבל חבלה, כיון דאי בעי מחבל בה לא מצי חביל [13] - לא קנייה ליה רחמנא?


עמוד ב


אמר ליה: לא זִכְּתָה התורה לאב אלא שבח נעורים בלבד [לפי זה נראה בסיכום ש'שבח נעורים' הוא מה שהכניסה הילדה הכנסה בפועל, אבל לא מה שהיתה ראויה להכניס].

מיתיביה: 'החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא [14] שלו [של החובל, כלומר: אם החובל הוא האדון]’ [15]!?

אמר אביי: מודה רב בשבת [16], דמעשה ידיה עד שעת בגרות דאבוה הוי.

מיתיביה [דומה לתוספתא בבא קמא [17] פרק ט הלכה ח]: החובל בבנו גדול - יתן לו מיד; בבנו קטן - יעשה לו סגולה [18]; החובל בבתו קטנה – פטור, ולא עוד אלא אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה?

הכי נמי בשבֶת.

'ובבנו גדול יתן לו מיד? ורמינהו: החובל בבניו ובבנותיו של אחרים: גדולים - יתן להם מיד; קטנים - יעשה להם סגולה; בבניו ובבנותיו שלו – פטור'?

אמרי: לא קשיא: כאן כשסמוכים על שלחנו, כאן כשאין סמוכין על שלחנו.

במאי אוקימתא לקמייתא [’יתן לו מיד’]- בשאין סמוכין על שלחנו? אי הכי אימא סיפא: החובל בבתו הקטנה – פטור, ולא עוד אלא אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה - לדידה בעי למיתב לה, דבעיא מזוני!

ואפילו למאן דאמר [19]: יכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך" - הני מילי בעבד כנעני, דאמר ליה "עביד עבידתא כולי יומא, ולאורתא זיל סחר ואכול [20]", אבל עבד עברי, דכתיב (דברים טו טז: והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך) כי טוב לו עמך: עמך במאכל, עמך במשתה - לא כל שכן בתו [כאשר היא צריכה לפרנס את עצמה]!

כדאמר רבא בריה דרב עולא [21]: 'לא נצרכה אלא להעדפה [22]' - הכא נמי לא נצרכה אלא להעדפה [שההעדפה – לאביה].

במאי אוקימתא? לבתרייתא בסמוכין על שלחנו? גדולים יתן להם מיד, קטנים יעשה להם סגולה – אמאי? לאביהם בעי למיתבי [23]!?

אמרי כי קא קפיד - במידי דקא חסר [24], במידי דאתא מעלמא לא קפיד.

והא מציאה [25], דמעלמא קאתי להו, וקא קפיד?

אמרי: רווחא דקאתי להו מעלמא ולית להו צערא דגופייהו בגווה – קפיד, אבל חבלה, דאית להו צערא דגופייהו, ומעלמא קאתי להו - לא קפיד.

והא התם דאית לה צערא דגופא, ומעלמא קאתי לה, וקא קפיד, דקתני ולא עוד אלא <אפילו> אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה!?

אמרי: התם - דגברא קפדנא הוא, דהא אין סמוכין על שלחנו, אפילו במידי דאתי להו מעלמא - קפיד; הכא, דלאו גברא קפדנא הוא, דהא סמוכין על שלחנו כי קא קפיד - במידי דקא חסר ליה, במידי דאתי להו מעלמא לא קפיד.

מאי סגולה?

רב חסדא אמר: ספר תורה.

רבה בר רב הונא אמר: דיקלא דאכיל מיניה תמרי;

וכן אמר ריש לקיש: לא זכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד; ורבי יוחנן אמר: אפילו פציעה.

'פציעה' סלקא דעתך? אפילו רבי אלעזר לא קמיבעיא ליה אלא חבלה,


הערות עריכה

  1. ^ וסומא - הא אפיקתיה מדין מיתת בית דין
  2. ^ דהא אפיקתיה מכלל 'ושפטו'
  3. ^ סגי נהור הוה
  4. ^ כדאמר בפרק ב (דף כו,א) 'איש בעמיתו' (ויקרא יט יא) - ולא שור בעמיתו
  5. ^ כדאמר ב'שור שנגח את הפרה' (לעיל דף מב,א): אנשים - ולא שוורים
  6. ^ מכה אביו ואמו אין חייב [מיתה] עד שיעשה בהן חבורה – ב'אלו הן הנחנקין' (סנהדרין דף פה,ב)
  7. ^ שאין להם מה לשלם
  8. ^ וקנו נכסים
  9. ^ שהרי מתחלה הן חייבין אלא שאין להם מה לשלם: שנכסי מלוג של אשה משועבדים לבעל לפירות ולירושה
  10. ^ גדולה ודאי דידה הויא.
  11. ^ דכתיב 'בנעוריה בית אביה' (במדבר ל יז) - כל שבח נעורים לאביה: אפילו כסף קדושין שלו
  12. ^ דכתיב (דברים כב טז) 'את בתי נתתי לאיש הזה' - אלמא בידו לתתה למי שירצה, הלכך כסף קדושין נמי לאביה
  13. ^ דאין אדם רשאי לחבול בבתו, דהא ישראלית היא, ועבר על 'לא יוסיף - פן יוסיף' (דברים כה ג)
  14. ^ שהעבד
  15. ^ ולא בעבד דאחֵר, דנותן שבתו לרבו; קתני מיהת דעבד עברי שלו – פטור, הואיל ומעשה ידיו שלו; והכא נמי: כיון דבתו - מעשה ידיה שלו, לשקול שבת דידה, וקשה לרב דאמר 'לא זיכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד', דודאי אפילו חבלות זיכתה לו
  16. ^ דיהבינן ליה לאב
  17. ^ ליברמן
  18. ^ לא זכי ליה רחמנא מידי, אבל בבתו קטנה זכי ליה
  19. ^ פלוגתא במסכת גיטין בפרק שני
  20. ^ סבב ואכול חזור על הפתחים; לישנא אחרינא: סחר סבב לפתחי העיר
  21. ^ בפרק 'נערה שנתפתתה' (כתובות דף מג,א)
  22. ^ המותר על מזונותיה
  23. ^ דמאי שנא כי חבל בהו איהו, דמפטר משבת משום דסמוכין על שולחנו, כי חבלי בהו אחריני נמי - ליתבו ליה
  24. ^ במידי דחסר ביה ממונא, כגון היכא דחבל בהו איהו, דנימא ליה אנן 'זיל שלים'
  25. ^ דתנן ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא דף יב,ב): מציאת בנו ובתו הקטנים - הרי אלו שלו ואוקימנא התם גדול וסמוך על שולחנו זהו 'קטן'