ביאור:בבלי בבא קמא דף פז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים שבתורה'.

מאי טעמא דרבי יהודה?

אמר קרא (במדבר לה כד) ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה: כל שישנו במכה ובגואל הדם - ישנו במשפטים, כל שאינו במכה ובגואל הדם - אינו במשפטים ^[1].

תניא אידך: רבי יהודה אומר: סומא אין לו בושת; וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה.

אמר רב שישא בריה דרב אידי: מאי טעמא דרבי יהודה?

אמר קרא: ואלה המצות החקים והמשפטים [אין פסוק כזה בדיוק; אולי הכוונה לפסוק וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה (דברים ו א); ואולי הכוונה לפסוק אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה [ויקרא כו,מו]] כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים, וכל שאינו במשפטים -אינו במצות וחקים ^[2].

אמר רב יוסף ^[3]: מריש הוה אמינא: מאן דאמר הלכה כרבי יהודה, דאמר 'סומא פטור מן המצות' - קא עבדינא יומא טבא לרבנן; מאי טעמא? דלא מפקדינא וקא עבדינא מצות; והשתא דשמעית להא דרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה - מאן דאמר לי 'אין הלכה כרבי יהודה' - עבדינא יומא טבא לרבנן; מאי טעמא? דכי מפקדינא - אית לי אגרא טפי.

משנה:

זה חומר באדם מבשור: שהאדם משלם נזק צער ריפוי שבת ובושת, ומשלם דמי ולדות, ושור אינו משלם אלא נזק ^[4], ופטור מדמי ולדות ^[5].

המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהן חבורה ^[6], וחובל בחבירו ביום הכפורים - חייב בכולן.

החובל בעבד עברי - חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו. החובל בעבד כנעני של אחרים - חייב בכולן. רבי יהודה אומר: אין לעבדים בושת.

חרש שוטה וקטן - פגיעתן רעה: החובל בהן - חייב, והם שחבלו באחרים – פטורין.

העבד והאשה פגיעתן רעה ^[7]: החובל בהם – חייב, והם שחבלו באחרים – פטורין, אבל משלמין לאחר זמן: נתגרשה האשה, נשתחרר העבד ^[8] - חייבין לשלם ^[9].

המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה, והחובל בחבירו בשבת - פטור מכולן, מפני שהוא נדון בנפשו;

והחובל בעבד כנעני שלו - פטור מכולן.

גמרא:

בעא מיניה רבי אלעזר מרב: החובל בבת קטנה של אחרים - חבלה למי? ^[10] מי אמרינן כיון דאקני ליה רחמנא שבח נעורים לאב ^[11] - חבלה נמי דאבוה הוי? מאי טעמא? - דהא אפחתה מכספה? או דילמא שבח נעורים - הוא דאקני ליה רחמנא, דאי בעי לממסר לה למוכה שחין - מצי מסר ^[12], אבל חבלה, כיון דאי בעי מחבל בה לא מצי חביל ^[13] - לא קנייה ליה רחמנא?

עמוד ב

אמר ליה: לא זִכְּתָה התורה לאב אלא שבח נעורים בלבד [לפי זה נראה בסיכום ש'שבח נעורים' הוא מה שהכניסה הילדה הכנסה בפועל, אבל לא מה שהיתה ראויה להכניס].

מיתיביה: 'החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא ^[14] שלו [של החובל, כלומר: אם החובל הוא האדון]’ ^[15]!?

אמר אביי: מודה רב בשבת ^[16], דמעשה ידיה עד שעת בגרות דאבוה הוי.

מיתיביה [דומה לתוספתא בבא קמא ^[17] פרק ט הלכה ח]: החובל בבנו גדול - יתן לו מיד; בבנו קטן - יעשה לו סגולה ^[18]; החובל בבתו קטנה – פטור, ולא עוד אלא אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה?

הכי נמי בשבֶת.

'ובבנו גדול יתן לו מיד? ורמינהו: החובל בבניו ובבנותיו של אחרים: גדולים - יתן להם מיד; קטנים - יעשה להם סגולה; בבניו ובבנותיו שלו – פטור'?

אמרי: לא קשיא: כאן כשסמוכים על שלחנו, כאן כשאין סמוכין על שלחנו.

במאי אוקימתא לקמייתא [’יתן לו מיד’]- בשאין סמוכין על שלחנו? אי הכי אימא סיפא: החובל בבתו הקטנה – פטור, ולא עוד אלא אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה - לדידה בעי למיתב לה, דבעיא מזוני!

ואפילו למאן דאמר ^[19]: יכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך" - הני מילי בעבד כנעני, דאמר ליה "עביד עבידתא כולי יומא, ולאורתא זיל סחר ואכול ^[20]", אבל עבד עברי, דכתיב (דברים טו טז: והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך) כי טוב לו עמך: עמך במאכל, עמך במשתה - לא כל שכן בתו [כאשר היא צריכה לפרנס את עצמה]!

כדאמר רבא בריה דרב עולא ^[21]: 'לא נצרכה אלא להעדפה ^[22]' - הכא נמי לא נצרכה אלא להעדפה [שההעדפה – לאביה].

במאי אוקימתא? לבתרייתא בסמוכין על שלחנו? גדולים יתן להם מיד, קטנים יעשה להם סגולה – אמאי? לאביהם בעי למיתבי ^[23]!?

אמרי כי קא קפיד - במידי דקא חסר ^[24], במידי דאתא מעלמא לא קפיד.

והא מציאה ^[25], דמעלמא קאתי להו, וקא קפיד?

אמרי: רווחא דקאתי להו מעלמא ולית להו צערא דגופייהו בגווה – קפיד, אבל חבלה, דאית להו צערא דגופייהו, ומעלמא קאתי להו - לא קפיד.

והא התם דאית לה צערא דגופא, ומעלמא קאתי לה, וקא קפיד, דקתני ולא עוד אלא <אפילו> אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה!?

אמרי: התם - דגברא קפדנא הוא, דהא אין סמוכין על שלחנו, אפילו במידי דאתי להו מעלמא - קפיד; הכא, דלאו גברא קפדנא הוא, דהא סמוכין על שלחנו כי קא קפיד - במידי דקא חסר ליה, במידי דאתי להו מעלמא לא קפיד.

מאי סגולה?

רב חסדא אמר: ספר תורה.

רבה בר רב הונא אמר: דיקלא דאכיל מיניה תמרי;

וכן אמר ריש לקיש: לא זכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד; ורבי יוחנן אמר: אפילו פציעה.

'פציעה' סלקא דעתך? אפילו רבי אלעזר לא קמיבעיא ליה אלא חבלה,

הערות

^ וסומא - הא אפיקתיה מדין מיתת בית דין
^ דהא אפיקתיה מכלל 'ושפטו'
^ סגי נהור הוה
^ כדאמר בפרק ב (דף כו,א) 'איש בעמיתו' (ויקרא יט יא) - ולא שור בעמיתו
^ כדאמר ב'שור שנגח את הפרה' (לעיל דף מב,א): אנשים - ולא שוורים
^ מכה אביו ואמו אין חייב [מיתה] עד שיעשה בהן חבורה – ב'אלו הן הנחנקין' (סנהדרין דף פה,ב)
^ שאין להם מה לשלם
^ וקנו נכסים
^ שהרי מתחלה הן חייבין אלא שאין להם מה לשלם: שנכסי מלוג של אשה משועבדים לבעל לפירות ולירושה
^ גדולה ודאי דידה הויא.
^ דכתיב 'בנעוריה בית אביה' (במדבר ל יז) - כל שבח נעורים לאביה: אפילו כסף קדושין שלו
^ דכתיב (דברים כב טז) 'את בתי נתתי לאיש הזה' - אלמא בידו לתתה למי שירצה, הלכך כסף קדושין נמי לאביה
^ דאין אדם רשאי לחבול בבתו, דהא ישראלית היא, ועבר על 'לא יוסיף - פן יוסיף' (דברים כה ג)
^ שהעבד
^ ולא בעבד דאחֵר, דנותן שבתו לרבו; קתני מיהת דעבד עברי שלו – פטור, הואיל ומעשה ידיו שלו; והכא נמי: כיון דבתו - מעשה ידיה שלו, לשקול שבת דידה, וקשה לרב דאמר 'לא זיכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד', דודאי אפילו חבלות זיכתה לו
^ דיהבינן ליה לאב
^ ליברמן
^ לא זכי ליה רחמנא מידי, אבל בבתו קטנה זכי ליה
^ פלוגתא במסכת גיטין בפרק שני
^ סבב ואכול חזור על הפתחים; לישנא אחרינא: סחר סבב לפתחי העיר
^ בפרק 'נערה שנתפתתה' (כתובות דף מג,א)
^ המותר על מזונותיה
^ דמאי שנא כי חבל בהו איהו, דמפטר משבת משום דסמוכין על שולחנו, כי חבלי בהו אחריני נמי - ליתבו ליה
^ במידי דחסר ביה ממונא, כגון היכא דחבל בהו איהו, דנימא ליה אנן 'זיל שלים'
^ דתנן ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא דף יב,ב): מציאת בנו ובתו הקטנים - הרי אלו שלו ואוקימנא התם גדול וסמוך על שולחנו זהו 'קטן'

[1] וסומא - הא אפיקתיה מדין מיתת בית דין

[2] דהא אפיקתיה מכלל 'ושפטו'

[3] סגי נהור הוה

[4] כדאמר בפרק ב (דף כו,א) 'איש בעמיתו' (ויקרא יט יא) - ולא שור בעמיתו

[5] כדאמר ב'שור שנגח את הפרה' (לעיל דף מב,א): אנשים - ולא שוורים

[6] מכה אביו ואמו אין חייב [מיתה] עד שיעשה בהן חבורה – ב'אלו הן הנחנקין' (סנהדרין דף פה,ב)

[7] שאין להם מה לשלם

[8] וקנו נכסים

[9] שהרי מתחלה הן חייבין אלא שאין להם מה לשלם: שנכסי מלוג של אשה משועבדים לבעל לפירות ולירושה

[10] גדולה ודאי דידה הויא.

[11] דכתיב 'בנעוריה בית אביה' (במדבר ל יז) - כל שבח נעורים לאביה: אפילו כסף קדושין שלו

[12] דכתיב (דברים כב טז) 'את בתי נתתי לאיש הזה' - אלמא בידו לתתה למי שירצה, הלכך כסף קדושין נמי לאביה

[13] דאין אדם רשאי לחבול בבתו, דהא ישראלית היא, ועבר על 'לא יוסיף - פן יוסיף' (דברים כה ג)

[14] שהעבד

[15] ולא בעבד דאחֵר, דנותן שבתו לרבו; קתני מיהת דעבד עברי שלו – פטור, הואיל ומעשה ידיו שלו; והכא נמי: כיון דבתו - מעשה ידיה שלו, לשקול שבת דידה, וקשה לרב דאמר 'לא זיכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד', דודאי אפילו חבלות זיכתה לו

[16] דיהבינן ליה לאב

[17] ליברמן

[18] לא זכי ליה רחמנא מידי, אבל בבתו קטנה זכי ליה

[19] פלוגתא במסכת גיטין בפרק שני

[20] סבב ואכול חזור על הפתחים; לישנא אחרינא: סחר סבב לפתחי העיר

[21] בפרק 'נערה שנתפתתה' (כתובות דף מג,א)

[22] המותר על מזונותיה

[23] דמאי שנא כי חבל בהו איהו, דמפטר משבת משום דסמוכין על שולחנו, כי חבלי בהו אחריני נמי - ליתבו ליה

[24] במידי דחסר ביה ממונא, כגון היכא דחבל בהו איהו, דנימא ליה אנן 'זיל שלים'

[25] דתנן ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא דף יב,ב): מציאת בנו ובתו הקטנים - הרי אלו שלו ואוקימנא התם גדול וסמוך על שולחנו זהו 'קטן'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]