ביאור:בבלי בבא קמא דף נו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


בכותל רעוע [1].

אמר מר: הכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה - היכי דמי?: אילימא דמטיא ליה [2] ברוח מצויה - [3] בדיני אדם נמי נחייב; אלא דמטיא ברוח שאינה מצויה [4].

ורב אשי אמר: 'טמון' אתמר: משום [5] דשויה טמון באש [6].

אמר מר השוכר עדי שקר - היכי דמי?: אילימא לנפשיה [7] - ממונא בעי שלומי [8], ובדיני אדם נמי ניחייב! אלא לחבריה [9].

והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו - במאי עסקינן?:

אילימא בבי תרי – פשיטא, דאורייתא הוא [10] (ויקרא ה, א): [ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע] אם לא יגיד ונשא עונו! [11] אלא בחד [12].

ותו ליכא [13]?

והאיכא [תוספתא מסכת בבא קמא [14] פרק ו הלכה יז] 'העושה מלאכה במי חטאת [15] ובפרת חטאת - פטור מדיני אדם [16] וחייב בדיני שמים'!

והאיכא הנותן סם המות בפני בהמת חבירו - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים!

והאיכא [בבא קמא פ"ו מ"ד] השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים!

והאיכא [תוספתא מסכת בבא קמא [17] פרק ו הלכה טז] המבעית את חבירו [18] - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים!

והאיכא [תוספתא מסכת בבא קמא [19] פרק ב הלכה ד] 'נשברה כדו ברשות הרבים ולא סלקה, נפלה גמלו ולא העמידה: רבי מאיר מחייב בהזיקן [20], וחכמים אומרים: פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים!?

[סימן: העושה בסם ושליח חבירו נשבר [21]]

אִין! מיהא איכא טובא, והני אצטריכא ליה: מהו דתימא בדיני שמים נמי לא ליחייב - קא משמע לן;

הפורץ גדר בפני בהמת חבירו: מהו דתימא 'כיון דלמסתריה קאי [בכותל רעוע] - מה עביד? בדיני שמים נמי לא ליחייב' - קא משמע לן;

הכופף קמתו של חבירו – נמי: מהו דתימא 'לימא מי הוה ידענא דאתיא רוח שאינה מצויה, ובדיני שמים נמי לא ליחייב' - קא משמע לן;

ולרב אשי דאמר נמי 'טמון איתמר': מהו דתימא 'אנא כסויי כסיתיה ניהלך [22], ובדיני שמים נמי לא ליחייב' - קא משמע לן.

והשוכר עדי שקר - נמי: מהו דתימא לימא 'דברי הרב ודברי התלמיד - דברי מי שומעין? [23]' ובדיני שמים נמי לא ליחייב' - קא משמע לן.

והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו – נמי: מהו דתימא 'מי יימר דכי הוה <אתינא> מסהדינא ליה הוה מודה, דלמא הוה משתבע לשקרא, ובדיני שמים נמי לא ליחייב' - קא משמע לן.

נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים [ויצאה והזיקה – פטור]:

אמר רבה: [24] והוא שחתרה [25].

אבל לא חתרה [26] – מאי? חייב? היכי דמי?: אילימא בכותל בריא, כי לא חתרה אמאי חייב? מאי הוה ליה למעבד? אלא בכותל רעוע - כי חתרה אמאי פטור? 'תחלתו בפשיעה [27] וסופו באונס [28] הוא'!?

הניחא למאן דאמר 'תחילתו בפשיעה וסופו באונס – פטור'; אלא למאן דאמר 'תחילתו בפשיעה וסופו באונס – חייב' [29] - מאי איכא למימר?

אלא: מתניתין בכותל בריא, ואפילו לא חתרה; וכי איתמר דרבה - אסיפא איתמר: הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצתה והזיקה – חייב; אמר רבה: ואפילו חתרה [30]: לא מבעיא היכא דלא חתרה, דכולה בפשיעה הוא, אלא אפילו חתרה נמי: מהו דתימא הויא לה 'תחילתו בפשיעה [31] וסופו באונס [32]' - קא משמע לן דכולה פשיעה היא. מאי טעמא? דאמר ליה "מידע ידעת דכיון דשבקתה בחמה כל טצדקא [33] דאית לה למיעבד עבדא ונפקא".

הוציאוה לסטים - לסטים חייבין:


עמוד ב


פשיטא: כיון דאפקוה קיימא לה ברשותייהו לכל מילי [34]?!

לא, צריכא דקמו לה באפה [35], כי הא דאמר רבה אמר רב מתנה אמר רב: המעמיד בהמת חברו על קמת חבירו – חייב; 'מעמיד' [36] – פשיטא!? - לא, צריכא דקם לה באפה.

אמר ליה אביי לרב יוסף: הכישה [37] אמרת לן [38]; ולסטים נמי: דהכישוה [39].

מסרה לרועה נכנס הרועה [תחתיו]:

אמרי: תחתיו דמאן? אילימא תחתיו דבעל בהמה - תנינא חדא זמנא [פ"ד מ"ט, דף מד,ב] : מסרו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר - כולן נכנסו תחת הבעלים! אלא תחתיו דשומר [40], ושומר קמא אפטר ליה לגמרי [41].

לימא תיהוי תיובתא דרבא, דאמר רבא: שומר שמסר לשומר – חייב [42]?

אמר לך רבא: מאי מסרה לרועה? - לברזיליה [43], דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה.

איכא דאמרי: מדקתני מסרה לרועה' ולא קתני 'מסרה לאחר' - שמע מינה: מאי מסרה לרועה'? - מסר רועה לברזיליה, דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה, אבל לאחר – לא; לימא מסייע ליה לרבא, דאמר רבא: שומר שמסר לשומר – חייב? אמרי: לא! דלמא אורחא דמילתא קתני, והוא הדין לאחר.

איתמר: שומר אבידה [44]: רבה אמר: כשומר חנם דמי; רב יוסף אמר: כשומר שכר דמי. רבה אמר: כשומר חנם דמי: מאי הנאה קא מטי ליה?

רב יוסף אמר: כשומר שכר דמי: בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא [45] - הוי כשומר שכר.

איכא דמפרשי הכי: רב יוסף אמר: כשומר שכר דמי: כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה - הלכך כשומר שכר דמי.

<סימן החזירה לעולם השב חייא אמרת נשבר שכר>

איתיביה רב יוסף לרבה:


הערות עריכה

  1. ^ דלא אפסדיה, דלמסתר קאי
  2. ^ כשכפפה הגיע בה הדליקה
  3. ^ הרי בידים הבעיר!
  4. ^ דמידי דלא סלקא אדעתיה היא
  5. ^ שכיסה קמת חבירו בסדינין כשראה דליקה אצלה, והוא לא שלח את הבערה
  6. ^ ושוייה טמון וגרם להפסיד את הניזק ולפטור את המבעיר, דפטור על טמון באש
  7. ^ להוציא ממון מחבירו לעצמו
  8. ^ אותו ממון שהוציא - חייב להחזיר
  9. ^ שכר עדי שקר להוציא מנה מראובן לשמעון
  10. ^ דחייב בדיני שמים
  11. ^ 'אם לא יגיד' [למרות שהכתוב דבר בלשון יחיד] - בתרי קא משתעי: מדקפיד אהגדה - משמע שאילו מגידין - מתחייב זה ממון; ועוד קיימא לן (סוטה דף ב,ב) כל מקום שנאמר 'עד' - הרי כאן שני עדים, עד שיפרט לך הכתוב 'אחד, כדכתיב 'לא יקום עד אחד באיש (דברים יט טו)
  12. ^ שמחייבו שבועה, ובדיני שמים מיחייב: דאי הוה מסהיד - מחייב ליה שבועה, ודלמא לא הוי משתבע בשיקרא ומשלם
  13. ^ דחייבינן בדיני שמים
  14. ^ ליברמן
  15. ^ ששקל כנגדן משקלות; במסכת גיטין (דף נג,א), והן נפסלין במלאכה
  16. ^ דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק
  17. ^ ליברמן
  18. ^ תקע לו באזנו פתאום ובעתו דלא עבד ביה מעשה בגופו
  19. ^ ליברמן
  20. ^ פלוגתייהו מיפרשא ב'המניח את הכד' (דף כט,א): בנתקל פושע ובמפקיר נזקיו
  21. ^ וכולהו הני תיובתי - מתנייתא נינהו
  22. ^ שלא תבעיר בה האש מהר
  23. ^ דברי הרב שומעין, והיה להם שלא יעידו
  24. ^ הא דתנן נפרצה בלילה - פטור
  25. ^ כגון שחתרה הבהמה והפילה הכותל, דאנוס הוא
  26. ^ אלא מעצמה נפלה
  27. ^ אצל נפילה דעביד למיפל
  28. ^ דהא לא נפלה, אלא חתרה
  29. ^ פלוגתא היא בסוף 'המפקיד' (בבא מציעא דף מב,א): תרי לישני דש"ס אליבא דרב יוסף
  30. ^ ובכותל בריא
  31. ^ שהניחה בחמה, ופשיעה היא אצל פתיחת הדלת, דאמרינן לקמיה: כל תחבולות שיכולה לעשות - עושה אגב צערה
  32. ^ שחתרה
  33. ^ תחבולות
  34. ^ כיון דאפקוה איכא משיכה ושינוי רשות, דהוי קנויה לכל מילי
  35. ^ שלא משכוה אלא עמדו בפניה לכל צד שלא תלך אנה ואנה אלא לקמה לאכול
  36. ^ משמע שאוחזה בידו ומוליכה לקמה
  37. ^ במקל
  38. ^ בההיא ד'המעמיד', ומשום הכי מיחייב
  39. ^ ואשמועינן מתניתין דהכישה במקל - זו היא 'משיכה'
  40. ^ והכי משמע: מסרה שומר לרועה - נכנס הרועה תחתיו, ואזלי בעלים ומשתעו דינא בהדי שני
  41. ^ והראשון מסתלק
  42. ^ אפילו באונסין, דאמר ליה מפקיד: "את מהימנת לי בשבועה, איהו לא מהימן לי בשבועה שנאנסה, [בפרק 'המפקיד' (בבא מציעא לו ב)]
  43. ^ לתלמידו
  44. ^ הכניס אבידת חבירו לביתו, כדכתיב 'ואספתו אל תוך ביתך וגו' (דברים כב ב)
  45. ^ ד'העוסק במצוה פטור מן המצוה'; מ'ובלכתך בדרך' (דברים ו ז; יא,יט) נפקא לן במסכת סוכה (דף כה,א)