ביאור:בבלי בבא קמא דף עד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מדסיפא במיפך והזמה ^[1] - רישא נמי במיפך והזמה ^[2], דקתני סיפא: "מעידנו את איש פלוני שהפיל את שן עבדו וסימא את עינו" שהרי העבד אומר כן ^[3], ונמצאו זוממין - משלמין דמי עין לרב. היכי דמי? אי דלא קא מודו להו ^[4] בתראי ^[5] בחבלא ^[6] כלל ^[7] - דמי כוליה עבד לרב בעי ^[8] שלומי ליה!? אלא פשיטא: דקא מודו כולהו בחבלא, ודקא אפכינן ^[9] ואזמינהו ^[10]; והיכי דמי ^[11]?: אי דקא מאחרי אחורי הני בתראי ^[12] - אכתי דמי עבד לרב בעי שלומי ^[13] דכי מחייבי ליה לגברא ^[14] - אכתי גברא לאו בר חיובא הוא ^[15]!? אלא דקא מקדמי קדומי הני בתראי ^[16]; ואי דלא עמד בדין ^[17] - אכתי דמי כוליה עבד לרב בעי שלומי ליה ^[18], דאכתי גברא לא מיחייב ^[19]; אלא דעמד בדין ^[20]! ^[21]

אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי: דוקיא דרבא ^[22] מהיכא?: אילימא מרישא ^[23], רישא ^[24] מי קא מתכחשי מציעאי ^[25]? כיון דאי לא מתזמי סהדותא ^[26] - כוותייהו קא קיימא, דדינא כוותייהו פסקינן דיש בכלל מאתים מנה ^[27]; הלכך קמאי הוא דקא מתכחשי, מציעאי לא מתכחשי מידי ^[28].

אמר ליה: רבא סבר: מדרישא ^[29] בשלש כיתות ^[30] - סיפא נמי בשלש ^[31]; ודייק מסיפא : ^[32] כגון דאתו ^[33] בי תרי ^[34], ואמרי "הפיל את שינו וסימא עינו", ופסקיניה לדינא אפומייהו, ואתו בי תרי אחריני ואמרי "סימא את עינו והפיל את שינו", דקא מכחשי להו להני קמאי ^[35], ^[36] ונמצאו זוממין - קמאי ^[37] משלמין דמי עין - לרב; ואי סלקא דעתך 'הכחשה לאו תחילת הזמה היא' – אמאי משלמי? הא אתכחשו להו מעיקרא!? אלא שמע מינה: הכחשה תחילת הזמה היא.

ואביי אמר לך: בשלמא רישא - לא סגי דלא שלש כיתות, שהרי קתני הרב אומר כן; אלא סיפא למה לי שלש כיתות ^[38]? שהרי העבד אומר כן? עבד כל דהו מימר אמר, דניחא ליה דניפוק לחירות ^[39]!

מתקיף לה רבי זירא: אימא: "סימא את עינו" -

עמוד ב

ניפוק בעינו; "הפיל את שינו" - ניפוק בשינו; "סימא את עינו והפיל את שינו" - ניפוק בעינו ושינו ^[40]!?

אמר אביי: עליך אמר קרא (שמות כא כו: וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו:) תחת עינו - ולא תחת עינו ושינו; (שמות כא כז: ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו:) תחת שינו - ולא תחת שינו ועינו.

אמר רב אידי בר אבין: אף אנן נמי תנינא: גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם, ונמצאו זוממין - משלמין לו את הכל; מאי? לאו דהעידו על הגניבה ^[41] וחזרו והעידו על הטביחה ^[42], והוזמו על הגניבה ^[43], וחזרו והוזמו ^[44] על הטביחה ^[45], והא - כיון שהוזמו על הגניבה, לגבי טביחה הוה להו 'מוכחשין', וקתני משלמין לו את הכל ^[46] , ואי סלקא דעתך 'הכחשה לאו תחילת הזמה היא' - אטביחה אמאי משלמין ^[47]? אלא לאו שמע מינה הכחשה תחילת הזמה היא?

אמרי: הכא במאי עסקינן? - כגון שהוזמו על הטביחה תחילה ^[48].

ובפלוגתא ^[49] עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו - ^[50] רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר 'נהרגין' וחד אמר 'אין נהרגין'.

תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר 'אין נהרגין', דאמר רבי אלעזר: 'עדים שהוכחשו בנפש ^[51] – לוקין ^[52]', ואי סלקא דעתך רבי אלעזר הוא דאמר '^[53] נהרגין' - ^[54] אמאי לוקין? הוה ליה 'לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ^[55]' וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין - אין לוקין עליו ^[56]!? אלא לאו שמע מינה רבי אלעזר הוא דאמר אין נהרגין!

תסתיים.

לוקין? תרי ותרי נינהו, מאי חזית דסמכת אהני - סמוך אהני ^[57]?

אמר אביי: בבא הרוג ^[58] ברגליו ^[59].

משנה:

גנב על פי שנים, וטבח ומכר על פי עד אחד או על פי עצמו - משלם תשלומי כפל ^[60], ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה ^[61];

גנב וטבח בשבת, גנב וטבח לעבודה זרה ^[62], גנב משל אביו ומת אביו ^[63] ואחר כך טבח ומכר ^[64], גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר ^[65] - משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה;

רבי שמעון אומר: קדשים שחייב באחריותם - משלם תשלומי ארבעה וחמשה; שאין חייב באחריותם – פטור ^[66].

גמרא:

^[67] על פי עד אחד ^[68]? פשיטא!

אמרי: הא קא משמע לן: על פי עצמו דומיא דעל פי עד אחד: מה על פי [עד] אחד - כי אתי עד אחד מצטרף בהדיה – מיחייב ^[69], על פי עצמו נמי: כי אתו עדים – מיחייב ^[70], לאפוקי מדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: מודה בקנס ואחר כך באו עדים – פטור.

גופא: אמר רב הונא אמר רב: מודה בקנס ואחר כך באו עדים – פטור.

איתיביה רב חסדא לרב הונא: 'מעשה ברבן גמליאל שסימא את עין טבי ^[71] עבדו, והיה שמח שמחה גדולה ^[72]; מצאו לרבי יהושע, אמר לו: אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות? אמר לו: למה? אמר ליה: שסמיתי את עינו! אמר לו: אין בדבריך כלום, שכבר [נ,א שהרי] אין לו עדים ^[73]!' הא יש לו עדים ^[74] – חייב! ושמעינן מינה: מודה בקנס ואחר כך באו עדים – חייב!

אמר ליה: שאני רבן גמליאל, דלא בפני בית דין אודי.

והא רבי יהושע - אב בית דין הוה!?

הערות

^ בשתי כיתות
^ להכי תלי רישא בסיפא: דרישא לא ניחא לן לאוקמה בשתי כיתות אלא בשלש, משום דקתני 'שהרי הרב אומר כן', ואי דלא אתאי כת אחריתי מקמי דידהו ואמרו איפכא - לא הוה ניחא ליה בהני דמפקי ליה לעבד לחירות; אלא מדסיפא מיתוקמא בשתי כיתות, ועל כרחך במיפך והזמה מוקמית ליה - הלכך רישא נמי אוקי במיפך והזמה
^ דניחא ליה דמפקי ליה לחירות ויהבי לה דמי עין
^ הנך
^ אותן שמזימין
^ דעבד
^ אלא דקאמרי "עמנו הייתם" ותו לא מידי
^ קמאי
^ [גירסת רש"י: ואפכינהו,] ואהנו ליה לרב לפוטרו מדמי עין, שהן מרובין מדמי שן; ומיהו עבד נפיק לחירות
^ והכא ליכא למימר כדאמר רבא ברישא: דאתאי כת אחריתי מקמי דידהו ואמרי איפכא: "סימא את עינו והפיל את שינו", דאי אתאי כת אחריתי ברישא, והדר אמרי הני "הפיל את שינו וסימא את עינו", כיון דלא אפומייהו פסקינן דינא אלא בראשונים שמזקיקים את הרב לדמי שן - שישנו בכלל דמי עין של אחרונים - אפילו נמצאו זוממין אלו האחרונים, לא הוי מחייבו, דאין עדים זוממים מתחייבים עד שיגמר הדין על פיהם! הלכך הך סיפא מוכחא לפום ריהטא בשתי כיתות, ומיפך והזמה
^ בין רישא ובין סיפא? כיון דהשתא מוקמת לה במיפך והזמה, ובשתי כיתות עדים - היכי דמי
^ כגון דאמרי קמאי "יום ראשון הוה מעשה", ואתו בתראי ואמרי "יום שני הוה מעשה, ואיפכא הוה"
^ כוליה עבד בעי לשלומי לרב
^ מיום ראשון להוציא עבדו לחירות
^ דהא ביום שני הוה מעשה, ואכתי כוליה עבד בעי לשלומי לרב: דכי אתו לאסהודי לחיוביה לרב - אכתי לאו בר חיובא הוא
^ שהם מודים דקודם שבאת כת ראשונה להעיד נעשה מעשה
^ ואי דלא העמידו העבד לרבו בדין קודם שבאת כת ראשונה להעיד
^ דהא כוליה בעי אפסודיה מיניה
^ דאי הוה בעי הוה אתא לבי דינא ומודה ומפטר דמודה בקנס פטור וחירות דשן ועין קנסא הוא
^ על החבלות הללו על ידי עדים אחרים בבית דין אחר, וחייבוהו להניח העבד, וברח
^ דהשתא: אי קאתי בעלים קמן - הא לא מהניא ליה הודאה, וקתבע ליה האי עבד "הפלת את שיני וסימת את עיני והעמדתיך בדין ונתחייבת לי דמי עיני" והביא עדים אלו על כך, ואתו סהדי אחריני ואפכינהו, ואמרו "לא חייבינהו בית דין אלא דמי שן" ואזמינהו; הלכך: בין רישא ובין סיפא - אדְמי עבד לא מחייבי, דהא מבית דין קמא נפק עבד לחירות, אלא שזה היה מחזיק בו; אבל דמי עין משלמי לעבד בבבא דרישא, דהא ממונא דעין אית ליה גביה מבית דין קמא, וקבעו הני למיפטריה; ובסיפא משלמי דמי עין לָרַב, דקא מחייבי ליה אשקרא; ועל כן בדאפכינהו מוקמת ליה: דאי לאו הכי - כיון דליכא סהדי אבי דינא קמא - כוליה עבד בעי שלומי!
^ דהכחשה תחילת הזמה היא
^ דמוקי לה בשלש כיתות
^ סוף סוף
^ דתיהוי עדותן בטילה בהכחשה דקמאי
^ הא אי לאו מיתזמי
^ ויהיב דמי שן, דישנו בכלל עדות הראשונים
^ ומשום הכי מהניא בהן תורת הזמה; אבל גבי שנים אומרים "הרג" ושנים אומרים "לא הרג" - דאיתכחוש קמאי, ולא קטלינן ליה, ולעולם אימא לך כיון דבטיל סהדותייהו לא מהניא בהו תורת הזמה
^ מוכחא
^ דקתני 'שהרי הרב אומר כן', אלמא דאתו כת אחריתי ברישא דהוה מחייב ליה דמי עין
^ כיתות
^ ונהי דלא אפשר דתהוי כת אחריתי קודמת, דאם כן, דקמאי אמרי "סימא והדר הפיל" והני אמרי "הפיל והדר סימא" - לא מיגמר דינא אפומייהו למיתן דמי עינא אלא דמי שן, והוי בכללא דתרוייהו; וכיון דלא נגמר הדין על פיהם - לא מחייבי הני מציעאי בהזמה דכת שלישית; מיהו הכי מוקי לה:
^ הני
^ ברישא
^ ובטלה עדותן דלא יהיב דמים היתירים
^ וקתני:
^ דכי נמצאו זוממים - על ידי כת שלישית -
^ למה לי לאוקמה בדוחקא בשלש כיתות? הא בתרי סגיא, ובדאפכינהו ואזמינהו, ורישא כדמשמע בשלשה ודלא בדאפכינהו
^ ומיהו מינה ליכא למידק מידי
^ ולעולם דמי לא ניתב ליה
^ שגנב באחד בשבת
^ שטבח בשני בשבת
^ על יום ראשון - בשלישי בשבת
^ ברביעי בשבת
^ על יום שני
^ גירסת רש"י: וקתני 'משלמין ארבעה וחמשה'
^ ואף על גב דמשלישי בשבת היו מוכחשים על הטביחה: דכיון דלא גנב - לא טבח
^ ונתחייבו בתשלומי שלשה, ועדיין עדות גניבה קיימת; וכשהוזמו ונתחייבו בכפל - הרי חמשה
^ דאביי ורבא
^ פליגי נמי
^ ולא הוזמו
^ משום 'לא תענה [ברעך עד שקר]’ (שמות כ יב); ואף על גב דלאו שאין בו מעשה הוא - הא מייתי בהדיא במסכת מכות (דף ב,ב) דמלקות בעדים זוממין כתיב, מ'והצדיקו [את] הצדיק וגו' (דברים כה א)
^ אם הוזמו אחרי כן
^ כי לא הוזמו
^ שלא יעשה כך שלא ימיתוהו בית דין
^ דמיתת בית דין - הוא עונשו של לאו
^ בשלמא הזמה חידוש גזירת הכתוב הוא, אבל הכחשה לאו חידוש [כשתסרה]! גופה של עדות הוא דכתביה רחמנא
^ אותו שאמר עליו שהוא נהרג
^ בא חי ברגליו לפנינו
^ דהאיכא סהדי אגניבה
^ על הודאת עצמו, דמודה בקנס פטור
^ פטור אטביחה, דהוי מתחייב בנפשו
^ והוא יורשו [הוא אחד היורשים]
^ ולא הויא טביחה כולה באיסורא [כי יש לו חלק בירושה]
^ כי קא טבח - דהקדש טבח, ולא דבעלים
^ בגמרא מפרש אהייא
^ בשלמא 'על פי עצמו' אצטריך: לאשמועינן דמודה בקנס פטור; אלא
^ למה לי
^ דהלכה כרבי יהושע בן קרחה, דאמר סנהדרין (דף ל.): שומעין דבריו של זה היום, וכשיבא חבירו למחר - שומעין את דבריו
^ וכי אמרינן ד'מודה בקנס פטור' - היכא דלא באו עדים אחרי כן
^ שם העבד
^ לפי שעבד כשר היה, והיה מתאוה לשחררו, אלא שהמשחרר עבדו עובר - בעשה
^ ועל פי עצמך לא תשלם קנס
^ ואתו בתר הודאה

[1] בשתי כיתות

[2] להכי תלי רישא בסיפא: דרישא לא ניחא לן לאוקמה בשתי כיתות אלא בשלש, משום דקתני 'שהרי הרב אומר כן', ואי דלא אתאי כת אחריתי מקמי דידהו ואמרו איפכא - לא הוה ניחא ליה בהני דמפקי ליה לעבד לחירות; אלא מדסיפא מיתוקמא בשתי כיתות, ועל כרחך במיפך והזמה מוקמית ליה - הלכך רישא נמי אוקי במיפך והזמה

[3] דניחא ליה דמפקי ליה לחירות ויהבי לה דמי עין

[4] הנך

[5] אותן שמזימין

[6] דעבד

[7] אלא דקאמרי "עמנו הייתם" ותו לא מידי

[8] קמאי

[9] [גירסת רש"י: ואפכינהו,] ואהנו ליה לרב לפוטרו מדמי עין, שהן מרובין מדמי שן; ומיהו עבד נפיק לחירות

[10] והכא ליכא למימר כדאמר רבא ברישא: דאתאי כת אחריתי מקמי דידהו ואמרי איפכא: "סימא את עינו והפיל את שינו", דאי אתאי כת אחריתי ברישא, והדר אמרי הני "הפיל את שינו וסימא את עינו", כיון דלא אפומייהו פסקינן דינא אלא בראשונים שמזקיקים את הרב לדמי שן - שישנו בכלל דמי עין של אחרונים - אפילו נמצאו זוממין אלו האחרונים, לא הוי מחייבו, דאין עדים זוממים מתחייבים עד שיגמר הדין על פיהם! הלכך הך סיפא מוכחא לפום ריהטא בשתי כיתות, ומיפך והזמה

[11] בין רישא ובין סיפא? כיון דהשתא מוקמת לה במיפך והזמה, ובשתי כיתות עדים - היכי דמי

[12] כגון דאמרי קמאי "יום ראשון הוה מעשה", ואתו בתראי ואמרי "יום שני הוה מעשה, ואיפכא הוה"

[13] כוליה עבד בעי לשלומי לרב

[14] מיום ראשון להוציא עבדו לחירות

[15] דהא ביום שני הוה מעשה, ואכתי כוליה עבד בעי לשלומי לרב: דכי אתו לאסהודי לחיוביה לרב - אכתי לאו בר חיובא הוא

[16] שהם מודים דקודם שבאת כת ראשונה להעיד נעשה מעשה

[17] ואי דלא העמידו העבד לרבו בדין קודם שבאת כת ראשונה להעיד

[18] דהא כוליה בעי אפסודיה מיניה

[19] דאי הוה בעי הוה אתא לבי דינא ומודה ומפטר דמודה בקנס פטור וחירות דשן ועין קנסא הוא

[20] על החבלות הללו על ידי עדים אחרים בבית דין אחר, וחייבוהו להניח העבד, וברח

[21] דהשתא: אי קאתי בעלים קמן - הא לא מהניא ליה הודאה, וקתבע ליה האי עבד "הפלת את שיני וסימת את עיני והעמדתיך בדין ונתחייבת לי דמי עיני" והביא עדים אלו על כך, ואתו סהדי אחריני ואפכינהו, ואמרו "לא חייבינהו בית דין אלא דמי שן" ואזמינהו; הלכך: בין רישא ובין סיפא - אדְמי עבד לא מחייבי, דהא מבית דין קמא נפק עבד לחירות, אלא שזה היה מחזיק בו; אבל דמי עין משלמי לעבד בבבא דרישא, דהא ממונא דעין אית ליה גביה מבית דין קמא, וקבעו הני למיפטריה; ובסיפא משלמי דמי עין לָרַב, דקא מחייבי ליה אשקרא; ועל כן בדאפכינהו מוקמת ליה: דאי לאו הכי - כיון דליכא סהדי אבי דינא קמא - כוליה עבד בעי שלומי!

[22] דהכחשה תחילת הזמה היא

[23] דמוקי לה בשלש כיתות

[24] סוף סוף

[25] דתיהוי עדותן בטילה בהכחשה דקמאי

[26] הא אי לאו מיתזמי

[27] ויהיב דמי שן, דישנו בכלל עדות הראשונים

[28] ומשום הכי מהניא בהן תורת הזמה; אבל גבי שנים אומרים "הרג" ושנים אומרים "לא הרג" - דאיתכחוש קמאי, ולא קטלינן ליה, ולעולם אימא לך כיון דבטיל סהדותייהו לא מהניא בהו תורת הזמה

[29] מוכחא

[30] דקתני 'שהרי הרב אומר כן', אלמא דאתו כת אחריתי ברישא דהוה מחייב ליה דמי עין

[31] כיתות

[32] ונהי דלא אפשר דתהוי כת אחריתי קודמת, דאם כן, דקמאי אמרי "סימא והדר הפיל" והני אמרי "הפיל והדר סימא" - לא מיגמר דינא אפומייהו למיתן דמי עינא אלא דמי שן, והוי בכללא דתרוייהו; וכיון דלא נגמר הדין על פיהם - לא מחייבי הני מציעאי בהזמה דכת שלישית; מיהו הכי מוקי לה:

[33] הני

[34] ברישא

[35] ובטלה עדותן דלא יהיב דמים היתירים

[36] וקתני:

[37] דכי נמצאו זוממים - על ידי כת שלישית -

[38] למה לי לאוקמה בדוחקא בשלש כיתות? הא בתרי סגיא, ובדאפכינהו ואזמינהו, ורישא כדמשמע בשלשה ודלא בדאפכינהו

[39] ומיהו מינה ליכא למידק מידי

[40] ולעולם דמי לא ניתב ליה

[41] שגנב באחד בשבת

[42] שטבח בשני בשבת

[43] על יום ראשון - בשלישי בשבת

[44] ברביעי בשבת

[45] על יום שני

[46] גירסת רש"י: וקתני 'משלמין ארבעה וחמשה'

[47] ואף על גב דמשלישי בשבת היו מוכחשים על הטביחה: דכיון דלא גנב - לא טבח

[48] ונתחייבו בתשלומי שלשה, ועדיין עדות גניבה קיימת; וכשהוזמו ונתחייבו בכפל - הרי חמשה

[49] דאביי ורבא

[50] פליגי נמי

[51] ולא הוזמו

[52] משום 'לא תענה [ברעך עד שקר]’ (שמות כ יב); ואף על גב דלאו שאין בו מעשה הוא - הא מייתי בהדיא במסכת מכות (דף ב,ב) דמלקות בעדים זוממין כתיב, מ'והצדיקו [את] הצדיק וגו' (דברים כה א)

[53] אם הוזמו אחרי כן

[54] כי לא הוזמו

[55] שלא יעשה כך שלא ימיתוהו בית דין

[56] דמיתת בית דין - הוא עונשו של לאו

[57] בשלמא הזמה חידוש גזירת הכתוב הוא, אבל הכחשה לאו חידוש [כשתסרה]! גופה של עדות הוא דכתביה רחמנא

[58] אותו שאמר עליו שהוא נהרג

[59] בא חי ברגליו לפנינו

[60] דהאיכא סהדי אגניבה

[61] על הודאת עצמו, דמודה בקנס פטור

[62] פטור אטביחה, דהוי מתחייב בנפשו

[63] והוא יורשו [הוא אחד היורשים]

[64] ולא הויא טביחה כולה באיסורא [כי יש לו חלק בירושה]

[65] כי קא טבח - דהקדש טבח, ולא דבעלים

[66] בגמרא מפרש אהייא

[67] בשלמא 'על פי עצמו' אצטריך: לאשמועינן דמודה בקנס פטור; אלא

[68] למה לי

[69] דהלכה כרבי יהושע בן קרחה, דאמר סנהדרין (דף ל.): שומעין דבריו של זה היום, וכשיבא חבירו למחר - שומעין את דבריו

[70] וכי אמרינן ד'מודה בקנס פטור' - היכא דלא באו עדים אחרי כן

[71] שם העבד

[72] לפי שעבד כשר היה, והיה מתאוה לשחררו, אלא שהמשחרר עבדו עובר - בעשה

[73] ועל פי עצמך לא תשלם קנס

[74] ואתו בתר הודאה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]