פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


פטור מדיני אדם [1] וחייב בדיני שמים [2]; ומודים חכמים לרבי מאיר באבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו - שהוא חייב; ומודה רבי מאיר לרבנן במעלה קנקנין על הגג על מנת לנגבן ונפלו ברוח שאינה מצויה [3] והזיקו - שהוא פטור'!

אלא אמר אביי: בתרתי פליגי [4]: פליגי [5] בשעת נפילה, ופליגי [6] לאחר נפילה:

פליגי בשעת נפילה ב'נתקל פושע': מר סבר: נתקל פושע הוא, ומר סבר: נתקל לאו פושע הוא;

פליגי לאחר נפילה ב'מפקיר נזקיו' [7]: מר [8] סבר: מפקיר נזקיו – חייב [9], ומר [10] סבר: פטור [11].

וממאי?

מדקתני תרתי: '1</ref> הוחלק אחד במים, או 2</ref> שלקה בחרסית' - היינו הך!? אלא - לאו הכי קאמר: 'הוחלק אחד במים - בשעת נפילה - או שלקה בחרסית - לאחר נפילה'.

[12] ומדמתניתין בתרתי - ברייתא נמי בתרתי; בשלמא 'כדו' - משכחת לה או בשעת נפילה או לאחר נפילה; אלא 'גמלו': בשלמא לאחר נפילה, משכחת לה במפקיר נבלתו, אלא בשעת נפילה - היכי משכחת לה [13]?

אמר רב אחא: כגון דעברה במיא דרך שרעתא [14] דנהרא [15].

היכי דמי?: אי דאיכא דרכא אחרינא - פושע הוא [16], ואי דליכא דרכא אחרינא - אנוס הוא!?

אלא משכחת לה דאתקיל [17] ואתקילה ביה גמלא [18].

מפקיר נזקיו - מאי 'מתכוין' איכא?

אמר רב יוסף: במתכוין לזכות בחרסיה [19]. [20]

וכן אמר רב אשי: במתכוין לזכות בחרסיה.

רבי אלעזר אמר: בשעת נפילה מחלוקת.

אבל לאחר נפילה – מאי? דברי הכל פטור? והא איכא רבי מאיר דמחייב [21]?

אלא מאי? דברי הכל חייב? והא איכא רבנן, דפטרי!?

אלא מאי 'בשעת נפילה'? 'אף בשעת נפילה' [22], וקמשמע לן כדאביי [23].


עמוד ב


ורבי יוחנן אמר: לאחר נפילה מחלוקת;

אבל בשעת נפילה – מאי? דברי הכל: פטור;

והא מדקאמר רבי יוחנן לקמן 'לא תימא מתניתין [24] - רבי מאיר היא, דאמר 'נתקל פושע הוא', מכלל דרבי מאיר מחייב! אלא מאי - 'דברי הכל' – חייב!? והא מדקאמר רבי יוחנן לקמן 'לא תימא מתניתין - רבי מאיר היא, דאמר "נתקל פושע הוא"' - מכלל דפטרי רבנן!?

אלא הא קא משמע לן [25]: דמפקיר נזקיו דהכא - הוא דפטרי רבנן, דאנוס הוא [26], אבל מפקיר נזקיו דעלמא [27] – מחייבי [28].

איתמר: מפקיר נזקיו: רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר חייב, וחד אמר פטור.

לימא מאן דמחייב - כרבי מאיר, ומאן דפטר – כרבנן?

אליבא דרבי מאיר - כולי עלמא לא פליגי [29], כי פליגי אליבא דרבנן: מאן דפטר – כרבנן; ומאן דמחייב - אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבנן: עד כאן לא פטרי רבנן אלא במפקיר נזקיו דהכא, משום דאנוס הוא, אבל מפקיר נזקיו דעלמא – מחייבי.

תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר 'חייב', דאמר רבי אלעזר משום רבי ישמעאל: 'שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו, ואלו הן: בור ברשות הרבים [30] וחמץ משש [שעות] ולמעלה [31]!

תסתיים.

ומי אמר רבי אלעזר הכי? והא אמר רבי אלעזר איפכא, דתנן [בבא קמא פ"ג מ"ג]: 'ההופך את הגלל [32] ברשות הרבים [33], והוזק בהן אחר - חייב בנזקו [34]'; ואמר רבי אלעזר: 'לא שנו אלא שנתכוין לזכות בהן [35], אבל לא נתכוין לזכות בהן [36] – פטור' - אלמא מפקיר נזקיו פטור [37]!?

אמר רב אדא בר אהבה: שהחזירה למקומה [38].

אמר רבינא: משל דרב אדא בר אהבה למה הדבר דומה? למוצא בור מגולה וכסהו וחזר וגילהו [39].

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מי דמי? התם לא אסתלק להו מעשה ראשון, הכא אסתלק להו מעשה ראשון! הא לא דמי אלא למוצא בור מגולה וטממה וחזר וחפרה, דאסתלקו להו מעשה ראשון וקיימא לה ברשותו [40]!

אלא אמר רב אשי [41]: כשהפכהּ לפחות משלשה [42].

ומאי דוחקיה דרבי אלעזר לאוקמיה כגון שהפכהּ לפחות משלשה, וטעמא דכי נתכוין לזכות בה, הא אין מתכוין לזכות בה – לא? לוקמה למעלה משלשה, ואף על גב דלא נתכוין לזכות בה - חייב [43].

אמר רבא[44]: מתניתין קשיתיה: מאי אריא 'הפך'? לתני 'הגביה'! אלא שמע מינה: כל 'הפך' - למטה משלשה הוא.

ומדרבי אלעזר אמר: ’[מפקיר נזקיו] חייב' - רבי יוחנן אמר 'פטור'; ומי אמר רבי יוחנן הכי? והתנן [בבא קמא פ"ג מ"ב]: המצניע את הקוץ ואת הזכוכית [45], והגודר גדרו בקוצים [46], וגדר [47] שנפל לרשות הרבים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו ואמר רבי יוחנן: לא שנו [48] אלא במפריח [49], אבל במצמצם [50] – פטור. מצמצם - מאי טעמא פטור? לאו משום דהויא ליה בור ברשותו? מכלל דחיובא דבור - ברשות הרבים הוא! אלמא מפקיר נזקיו חייב!

לא! לעולם אימא לך [שרבי יוחנן סובר] 'מפקיר נזקיו פטור'; ומצמצם - מאי טעמא 'פטור'? משום דאתמר עלה: אמר רב אחא בריה דרב איקא: לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים [51].

ומי אמר רבי יוחנן הכי [מפקיר נזקיו פטור]? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן [בבא קמא פ"ה מ"ה]: החופר בור ברשות הרבים, ונפל לתוכו שור או חמור ומת – חייב [52]!?

אלא לעולם רבי יוחנן אמר 'חייב'; ומדרבי יוחנן אמר 'חייב' – רבי אלעזר אמר 'פטור'!? והאמר רבי אלעזר:


הערותעריכה

  1. ^ כדמפרש לקמן
  2. ^ משום דלא סליק
  3. ^ דאנוס הוא
  4. ^ במתניתין
  5. ^ כשהזיק הכד
  6. ^ כשהוזק בחרסים
  7. ^ כגון זה, דמסתמא מפקיר לחרסיו
  8. ^ רבי מאיר
  9. ^ דבור שחייבה עליו תורה - בבור ברשות הרבים, דהפקר הוא – חייבה
  10. ^ רבי יהודה
  11. ^ [סבירא ליה] דהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו - זהו בור האמור בתורה; ו(לקמן דף מט,ב) פליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא בהא מילתא, והכי קאמר רבי יהודה: במתכוין לשוברה והזיק בנפילה – חייב; בשאין מתכוין, אלא מתכוין להורידה מכתיפו ונתקל ונשברה – פטור, דנתקל לאו פושע הוא, ובהיזק דלאחר נפילה נמי: לקמן מפרש מאי 'מתכוין' איכא
  12. ^ גמרא קפריך לה:
  13. ^ היכי איכא למימר 'נתקל פושע הוא'? מה הוא יכול לעשות אם נתקלה בהמתו? דבשלמא נתקל הוא ונשברה כדו - איכא למימר איבעי ליה לעיוני ומיזל, אלא גמלו - מי איכא למימר הכי
  14. ^ לשון שרוע וקלוט (ויקרא כב כג)
  15. ^ שגדל הנהר וכסה את עין הדרך
  16. ^ ופושע הוא בכך: שאילו היה הדרך מגולה לא נתקל גמלו, ואין לו דין נתקל
  17. ^ בדרך יבשה
  18. ^ ונתקל ביה בהמתו, והוי ליה איהו פושע
  19. ^ שלא הפקירן – חייב
  20. ^ ובשאין מתכוין שוב לזכות בהן – פטור, דמפקיר נזקיו פטור.
  21. ^ מדקתני בברייתא ולא סלקה ולא העמידה - מכלל דבהיזק דלאחר נפילה פליגי
  22. ^ ומשום דלישנא דברייתא לא משתמע בשעת נפילה, אצטריך לרבי אלעזר לאשמועינן דדייקינן לה ממתניתין דקתני תרתי
  23. ^ כדאמר אביי לעיל
  24. ^ גבי שני קדרים קאי, לקמן בהאי פרקין (דף לא,א)
  25. ^ רבי יוחנן
  26. ^ דתחלתו אונס - הוא דפטרי רבנן
  27. ^ כגון שהשליכו מדעת, וכגון בור ברשות הרבים
  28. ^ והכי קאמר: 'לאחר נפילה מחלוקת', כלומר: האי מחלוקת דפליגי רבי מאיר ורבנן: בהפקיר נזקיו לאחר נפילה הוא, שתחילתו על ידי נפילה, אבל על ידי השלכה - לא פליגי; ולא תידוק מרבי יוחנן דבשעת נפילה לא פליגי
  29. ^ דהשתא בהפקיר נזקיו הבא על ידי אונס מתחילה מחייב - כל שכן הפקר שתחילתו ברצון
  30. ^ אלמא סבירא ליה לרבי אלעזר דחיובא דבור - ברשות הרבים היא
  31. ^ אין חמץ ברשותו, דאף על גב דאיתיה - אסור בהנאה, ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו לעבור עליו ב'בל יראה' ו'בל ימצא'
  32. ^ זבל המופקר
  33. ^ והפכו ממקום למקום
  34. ^ דקנייה בהגבהה, וממונו הוא
  35. ^ כשהגביהו, וחייב משום ממונו; דלאחר שקנייה - אף על פי שהניחו שם - לא הפקירו אלא נתכוין ליטלו משם לאחר זמן
  36. ^ לכשהגביהו
  37. ^ ואף על גב דכרה בור ברשות הרבים, כשהפכו ונתקל האדם במקום שזרקו שם, ואם היה במקומו הראשון לא נתקל בו זה; אלמא לרבי אלעזר: בור ברשות הרבים פטור! והוא הדין למפקיר נזקיו, דהא מאן דמחייב - מבור ברשות הרבים יליף לה שלא היתה [הבור] שלו מעולם
  38. ^ דלא כרה בור, והוי כמי שלא נגע בה מעולם, דלאו כורה בור הוא
  39. ^ דפטור
  40. ^ ומחייב; והאי נמי: כשהגביהו - אסתלקו מעשה ראשון, ונסתם הבור; וכשחזר והשליכו - הוה ליה כורה
  41. ^ הא דמוקי רבי אלעזר למתניתין הכא 'לא נתכוין לזכות בה – פטור'
  42. ^ דמתחילה לא הגביה שלשה, הלכך לאו הגבהה היא, דכבור פתוח דמי ולא נסתם הבור מעולם; וכיון דלא נתכוין לקנותה - דליכא לחיוביה משום ממונו - משום כורה בור נמי לא תחייביה; ומיהו היכא דנתכוין לזכות - מחייב משום 'ממונו'; דאיכא למאן דאמר: חבטה בהפקר קני בלא הגבהה, בפרק 'הבית והעלייה' (בבא מציעא דף קיח,א)
  43. ^ הואיל וסבירא ליה דמפקיר נזקיו חייב
  44. ^ Note: רבא מסביר את דברי רבי אלעזר.
  45. ^ ברשות הרבים
  46. ^ שעשה גדר של קוצים; דסתם גדר של אבנים הוא, דכתיב 'וגדר אבניו נהרסה' (משלי כד לא)
  47. ^ אבנים
  48. ^ דגודר בקוצים חייב
  49. ^ ראש קוצותיה ברשות הרבים, דהוה ליה בור ברשות הרבים
  50. ^ לתוך שלו, דהוה ליה בור ברשותו; ואף על גב דהפקיר רשותו שהקצהו לרשות הרבים
  51. ^ וזה שנתחכך והוזק - משונה הוא; ו'מפריח' - היינו טעמא דחייב: שהרי ממונו הוא, ולא הפקירן, והפריחן למקום מהלך בני אדם
  52. ^ אלמא חיובא דבור ברשות הרבים הוא