ביאור:בבלי נזיר דף ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

כל כינויי נזירות כנזירות ^[1]:

האומר "אהא" ^[2] - הרי זה נזיר ^[3]; או ^[4] "אהא נאה" "...נזיר" "...נזיק" "...נזיח" "...פזיח" - הרי זה נזיר ^[5].

"הריני כזה" "הריני מסלסל" "הריני מכלכל" "הרי עלי לשלח פרע" - הרי זה נזיר.

"הרי עלי ציפורים" – רבי מאיר אומר: נזיר, וחכמים אומרים: אינו נזיר.

[## לכאורה כל המשנה והגמרא בהמשך אינם מובנים כלל: מדוע לפרש "אהא" וכדומה כקבלת נזירות? וכנראה בזמן המשנה היו רגילים לקבל נזירות ולנדור נדרים, ולכן אומרת המשנה: 'כל כינויי נדרים כנדרים' ו'כל כינויי נזירות כנזירות', וכן הידות; כי חזקה שהמשתמש בלשונות אלה מתכוונים לנדרים ולנזירות.]

גמרא:

מכדי תנא בסדר נשים קאי - מאי טעמא תני נזיר ^[6]?

תנא אקרא קאי (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה) והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר [וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] ^[7] והכי קאמר: מי גרם לה לעבירה יין? וקאמר ^[8] 'כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ^[9].

פתח בכינויין ^[10] ומפרש ידות ^[11]?

אמר רבא ואיתימא כדי: חסורי מיחסרא והכי קתני: כל כינויי נזירות כנזירות, וידות נזירות כנזירות; ואלו הן ידות: האומר "אהא" - הרי זה נזיר...

ולפרוש כינויי ברישא?

תנא מההוא דסליק - ההוא מפרש ברישא ^[12], כדתנן [שבת פ"ב מ"א]: במה מדליקין ובמה אין מדליקין, ומפרש אין מדליקין ברישא; במה טומנין ובמה אין טומנין [שבת פ"ד מ"א], ומפרש אין טומנין ברישא; במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה [שבת פ"ו מ"א], ומפרש לא תצא אשה ברישא.

והתנן במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה [שבת פ"ה מ"א], ומפרש יוצא גמל ברישא! יש נוחלין ומנחילין, נוחלין ולא מנחילין, מנחילין ולא נוחלין, לא נוחלין ולא מנחילין [בבא בתרא פ"ח מ"א], ומפרש אלו נוחלין ומנחילין ברישא?!

אלא לעולם תני הכי ותני הכי; אלא התם, דאיסורא דנפשיה, הוא מפרש איסורא דנפשיה ברישא; גבי בהמה, דאיסורא איידי בהמה הוא דאתי - מפרש היתירא ברישא ^[13];

עמוד ב

גבי יש נוחלין נמי: ^[14] מפרש עיקר נחלה ברישא; אלא [הכא] לפרוש כינויי ברישא!?

אלא היינו טעם ^[15]: ידות, הואיל ואתיין ליה מדרשא ^[16] - חביבין ליה ^[17].

וליפתח בהון ברישא ^[18]?

תנא - כי מתחיל - מתחיל בעיקר קרבן ^[19]; ולענין פירושי - מפרש ידות ברישא ^[20].

האומר "אהא" - הרי זה נזיר:

דלמא "אהא בתענית" קאמר?

אמר שמואל: כגון שהיה נזיר עובר לפניו [## דוקא].

לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הוויין ידים ^[21]?

אמרי: אין, ודאי [- הב"ח]: ^[22] בזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקא במילתא אחרינא, אבל ~~ודאי~~ [הב"ח מוחק] אין הנזיר עובר לפניו - אמרינן דלמא "אהא בתענית" קאמר ^[23].

^[24] ודלמא לפוטרו מן קרבנותיו קאמר ^[25]?

^[26] דקאמר בלבו ^[27].

אי הכי ^[28] - מאי למימרא ^[29]?

מהו דתימא בעינן 'פיו ולבו שוין' ^[30] - קא משמע לן ^[31].

^[32] "אהא נאה" - ^[33] נזיר ^[34]:

ודלמא "אנאה לפניו במצות", כדתניא: ’[שמות טו,ב: עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה] זה אלי ואנוהו [אלקי אבי וארממנהו] אתנאה לפניו במצות: אעשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאה, אכתוב לפניו ספר תורה נאה, ואכרכנו בשיראין נאים'?

אמר שמואל: שתפוס בשערו [שלו עצמו] ואמר "אנאה".

נזירא מילתא דעבירה, ואמרינן ליה 'נאה' ^[35]?

הערות

^ כל המקבל עליו נזירות באותו לשון שבדו להן חכמים - הרי הוא נזיר כמו אם אמר "הריני נזיר"
^ אף על פי שלא הוציא בשפתיו נזיר
^ דידות נזירות כנזירות; וכשם שאוחז אדם בבית יד של כלי ומגביה את הכלי עצמו - כך זה: כיון דאמר "אהא"
^ שאמר
^ ואלו הן כינויי נזירות: נזיק, נזיח, פזיח; מי שאמר "הריני נזיק" או שאמר "הריני נזיח" או "...פזיח" הרי הוא נזיר, משום הלין טעמי: אית דאמרי: לשון שבדו להן חכמים הן, ואית דאמרי דהני - כינויין לשון אומות הן; אי משום דכי מחקת לרגל דקוף [של האות ק] ד'נזיק' ודופן דח' ד'נזיח', וגגו דפ"א ד'פזיח', ודופן ח' שבו - משווית ליה 'נזיר'; וטעמא דכולה מתניתין מפרש בגמרא
^ דמאי איריא מילי דנזיר בסדר נשים
^ ובדין הוא דהוה ליה למיתנייה לבתר סוטה, אלא איידי דתנא כתובות, דעיקר סדר נשים, ותנא ביה פרק 'המדיר' - תנא ליה נדרים לבתר כתובות, והדר תנא נזיר - דמסמיך ליה קרא: 'לנדור נדר נזיר וגו' (במדבר ו ב), והדר תנא סוטה
^ דאמר מר:
^ היינו כדאמרינן בסוטה (דף ז,א) "בתי: הרבה יין עושה כו'
^ דקתני כל כינויי נזירות כנזירות
^ האומר "אהא"
^ אורחא דתנא: מההוא דסליק - מתחיל לפרושי ברישא
^ ומסתברא טעמא דהתם גבי במה בהמה יוצאה - איידי בהמה הוא דאתי: שאסור לגמל לצאת (באפסר), אבל הוא אינו חייב בדבר שאינו ראוי לה, הלכך קלישא איסורא ולהכי מפרש התירא ברישא
^ משום דעיקר נחלה - הוא
^ דמפרש ידות ברישא
^ כדאמרינן בפרקא קמא דנדרים: נזיר להזיר - לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות
^ ותני להו ברישא; ואי אמרת: כינויי נזירות נמי אתיין ליה מדרשא, כדקתני עלה: לעשות כנויי נזירות כנזירות! הא - לא הוי, מדקא הדר ותני בההיא ברייתא גופא ד'נדרים אין לי אלא בנזירות, בנדרים כו', ומקיש נדרים לנזירות: 'מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות - אף כן בנדרים', ולא חשיב בהדייהו כינויי נזירות - אלמא ברישא לא אתא אלא משום ידות נזירות כנזירות, וכינויי נזירות - אגב גררא נסבא
^ וליתני 'ידות נזירות כנזירות וכל כינויי נזירות כנזירות'
^ ברישא, כגון בכינויי נזירות, שהן ענין לשון נזיר, כדפרישנא לעיל
^ דאתיין מדרשא; ובפרק קמא דנדרים פריך: הניחא למאן דאמר 'כינויין לשון אומות הן', ולהכי פתח בכינויין ברישא, דעיקר הן, אלא למאן דאמר 'לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בו' - מאי איכא למימר? ליפתח בידות ברישא הואיל ואתיין מדרשא!? ומשני: מי קתני ידות במתניתין כלל? אלא חסורי מחסרא לה, ותני ידות! להא מלתא נמי תריץ לה ואקדים נמי: ותני ידות ברישא: 'כל ידות נדרים כנדרים וכל כינויי נדרים כנדרים'!? ולהכי מפרש ידות ברישא והדר כינויין
^ כלומר: מדקא מוקים לה שמואל 'כגון שהיה נזיר עובר לפניו' - הא לאו הכי ליכא - לספוקי בנזיר; כלל דקסבר 'ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים'! והא איפכא שמעינן ליה בפרק קמא דקידושין, דאמר שמואל 'האומר לאשה "הרי את מקודשת", "הרי את מאורסת", "הרי את לאנתו" - הרי זו מקודשת, ואע"ג דלא אמר "לי"
^ לעולם קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים, כגון גבי אירוסין וקידושין, כיון דמדכר שם אירוסין וקידושין הוי הוכחה במקצת
^ והכא היינו טעמא דבעינן להיות נזיר עובר לפניו: משום דאיכא למימר "אהא בתענית" קאמר ולא הוי הוכחה כלל, דליכא למיקם עלה דמילתא אי אמר "בתענית" או "בנזירות"!? ולא הוי נזיר, דלא נתנה נזירות אלא להפלאה: עד שיפרש, שנאמר (במדבר ו) 'כי יפליא לנדור' ומתרגמינן 'ארי יפרש'
^ אפילו כי נזיר עובר לפניו אמאי הוי נזיר?
^ והכי משמע: "אהא אני במקומו להקריב קרבנותיו"
^ הכא במאי עסקינן? - כגון
^ שבלבו היה לקבל עליו נזירות
^ דנזיר עובר לפניו וקאמר נמי בלבו
^ פשיטא: אדעתא דנזיר קאמר
^ דבעינן שיהא מוציא בשפתיו מה שיהרהר בלבו
^ דלא בעינן, ובלבד שיהא נזיר עובר לפניו; הא אם אין נזיר עובר לפניו, ואע"ג דאמר בלבו - כיון דלא הוציא בשפתיו - לא הוי מוכחא מילתא
^ האומר
^ הרי זה
^ דמשמע הכי קאמר שיהא שערו מגודל ונאה
^ בתמיה: ואי אמר "אהא נאה במילתיה דנזירות" - מי הויא נזירות מילתא דנוי, דאמרינן ליה זיל ותיהוי נזיר והנאה [והתנאה]

[1] כל המקבל עליו נזירות באותו לשון שבדו להן חכמים - הרי הוא נזיר כמו אם אמר "הריני נזיר"

[2] אף על פי שלא הוציא בשפתיו נזיר

[3] דידות נזירות כנזירות; וכשם שאוחז אדם בבית יד של כלי ומגביה את הכלי עצמו - כך זה: כיון דאמר "אהא"

[4] שאמר

[5] ואלו הן כינויי נזירות: נזיק, נזיח, פזיח; מי שאמר "הריני נזיק" או שאמר "הריני נזיח" או "...פזיח" הרי הוא נזיר, משום הלין טעמי: אית דאמרי: לשון שבדו להן חכמים הן, ואית דאמרי דהני - כינויין לשון אומות הן; אי משום דכי מחקת לרגל דקוף [של האות ק] ד'נזיק' ודופן דח' ד'נזיח', וגגו דפ"א ד'פזיח', ודופן ח' שבו - משווית ליה 'נזיר'; וטעמא דכולה מתניתין מפרש בגמרא

[6] דמאי איריא מילי דנזיר בסדר נשים

[7] ובדין הוא דהוה ליה למיתנייה לבתר סוטה, אלא איידי דתנא כתובות, דעיקר סדר נשים, ותנא ביה פרק 'המדיר' - תנא ליה נדרים לבתר כתובות, והדר תנא נזיר - דמסמיך ליה קרא: 'לנדור נדר נזיר וגו' (במדבר ו ב), והדר תנא סוטה

[8] דאמר מר:

[9] היינו כדאמרינן בסוטה (דף ז,א) "בתי: הרבה יין עושה כו'

[10] דקתני כל כינויי נזירות כנזירות

[11] האומר "אהא"

[12] אורחא דתנא: מההוא דסליק - מתחיל לפרושי ברישא

[13] ומסתברא טעמא דהתם גבי במה בהמה יוצאה - איידי בהמה הוא דאתי: שאסור לגמל לצאת (באפסר), אבל הוא אינו חייב בדבר שאינו ראוי לה, הלכך קלישא איסורא ולהכי מפרש התירא ברישא

[14] משום דעיקר נחלה - הוא

[15] דמפרש ידות ברישא

[16] כדאמרינן בפרקא קמא דנדרים: נזיר להזיר - לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות

[17] ותני להו ברישא; ואי אמרת: כינויי נזירות נמי אתיין ליה מדרשא, כדקתני עלה: לעשות כנויי נזירות כנזירות! הא - לא הוי, מדקא הדר ותני בההיא ברייתא גופא ד'נדרים אין לי אלא בנזירות, בנדרים כו', ומקיש נדרים לנזירות: 'מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות - אף כן בנדרים', ולא חשיב בהדייהו כינויי נזירות - אלמא ברישא לא אתא אלא משום ידות נזירות כנזירות, וכינויי נזירות - אגב גררא נסבא

[18] וליתני 'ידות נזירות כנזירות וכל כינויי נזירות כנזירות'

[19] ברישא, כגון בכינויי נזירות, שהן ענין לשון נזיר, כדפרישנא לעיל

[20] דאתיין מדרשא; ובפרק קמא דנדרים פריך: הניחא למאן דאמר 'כינויין לשון אומות הן', ולהכי פתח בכינויין ברישא, דעיקר הן, אלא למאן דאמר 'לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בו' - מאי איכא למימר? ליפתח בידות ברישא הואיל ואתיין מדרשא!? ומשני: מי קתני ידות במתניתין כלל? אלא חסורי מחסרא לה, ותני ידות! להא מלתא נמי תריץ לה ואקדים נמי: ותני ידות ברישא: 'כל ידות נדרים כנדרים וכל כינויי נדרים כנדרים'!? ולהכי מפרש ידות ברישא והדר כינויין

[21] כלומר: מדקא מוקים לה שמואל 'כגון שהיה נזיר עובר לפניו' - הא לאו הכי ליכא - לספוקי בנזיר; כלל דקסבר 'ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים'! והא איפכא שמעינן ליה בפרק קמא דקידושין, דאמר שמואל 'האומר לאשה "הרי את מקודשת", "הרי את מאורסת", "הרי את לאנתו" - הרי זו מקודשת, ואע"ג דלא אמר "לי"

[22] לעולם קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים, כגון גבי אירוסין וקידושין, כיון דמדכר שם אירוסין וקידושין הוי הוכחה במקצת

[23] והכא היינו טעמא דבעינן להיות נזיר עובר לפניו: משום דאיכא למימר "אהא בתענית" קאמר ולא הוי הוכחה כלל, דליכא למיקם עלה דמילתא אי אמר "בתענית" או "בנזירות"!? ולא הוי נזיר, דלא נתנה נזירות אלא להפלאה: עד שיפרש, שנאמר (במדבר ו) 'כי יפליא לנדור' ומתרגמינן 'ארי יפרש'

[24] אפילו כי נזיר עובר לפניו אמאי הוי נזיר?

[25] והכי משמע: "אהא אני במקומו להקריב קרבנותיו"

[26] הכא במאי עסקינן? - כגון

[27] שבלבו היה לקבל עליו נזירות

[28] דנזיר עובר לפניו וקאמר נמי בלבו

[29] פשיטא: אדעתא דנזיר קאמר

[30] דבעינן שיהא מוציא בשפתיו מה שיהרהר בלבו

[31] דלא בעינן, ובלבד שיהא נזיר עובר לפניו; הא אם אין נזיר עובר לפניו, ואע"ג דאמר בלבו - כיון דלא הוציא בשפתיו - לא הוי מוכחא מילתא

[32] האומר

[33] הרי זה

[34] דמשמע הכי קאמר שיהא שערו מגודל ונאה

[35] בתמיה: ואי אמר "אהא נאה במילתיה דנזירות" - מי הויא נזירות מילתא דנוי, דאמרינן ליה זיל ותיהוי נזיר והנאה [והתנאה]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]