פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


שכבר הודה מפי עצמו' [1];

אלא אמר רבא: [2] שאני מתניתין [3]: דכיון דידע למאן גזליה ואודי ליה [4], כיון דאפשר לאהדורי ממונא למריה [5] - הוה ליה כמאן דאמר ליה "יהיו לי בידך" [6], הלכך: נשבע [7] - אף על גב דקאמר ליה "יהיו לי בידך", כיון דבעי כפרה - לא סגי עד דמטי לידיה; הא לא אישתבע - הוי גביה פקדון עד דאתי ושקיל ליה.

לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו:

איתמר: שליח שעשאו בעדים [8]: רב חסדא אמר: הוי שליח [9]; רבה אמר: לא הוי שליח; רב חסדא אמר 'הוי שליח': להכי טרחי ואוקמיה בעדים, דליקו ברשותיה; רבה אמר 'לא הוי שליח': הכי קאמר: איניש מהימנא הוא, אי סמכת – סמוך, אי בעית לשדוריה בידיה - שדר בידיה.

תנן [בבא מציעא פ"ח מ"ג]: 'השואל את הפרה, ושילחה ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו, או ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו של שואל ומתה – פטור [10]'; האי 'שלוחו' היכי דמי? אי דלא עשה בעדים - מנא ידעינן [11]? אלא דעשה בעדים, וקתני דפטור, קשיא לרב חסדא!

כדאמר רב חסדא: בשכירו [12] ולקיטו [13]; הכא נמי בשכירו ולקיטו.

תנן: לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו - האי 'שלוחו' היכי דמי? אי דלא עשאו בעדים - מנא ידעינן? אלא לאו דעשאו בעדים!

תרגמא רב חסדא: בשכירו ולקיטו; אבל שליח שעשאו בעדים מאי? הכי נמי דהוי שליח? אדתני סיפא אבל נותן הוא לשליח בית דין, לפלוג וליתני בדידיה: במה דברים אמורים? – בשליח שלא עשאו בעדים, אבל שליח שעשאו בעדים - הכי נמי דהוי שליח!

אמרי: לא פסיקא ליה: שליח בית דין - לא שנא עשאו נגזל ולא שנא עשאו גזלן הוי שליח - פסיקא ליה; שליח שעשאו בעדים, דכי עשאו נגזל - הוא דהוי שליח, עשאו גזלן - לא הוי שליח - לא פסיקא ליה.

[14] ולאפוקי מהאי תנא, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: שליח בית דין [15] - שעשאו נגזל [16] ולא עשאו גזלן; או עשאו גזלן ושלח הלה ונטל את שלו מידו [17] – פטור [18]' [19]!

רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: שליח שעשאו בעדים הוי שליח, ואם תאמר משנתנו [20] - [21] בממציא לו שליח [22], דאמר ליה [23] "אית לי זוזי גבי פלניא, ולא קא משדר להו; איתחזי ליה דלמא איניש הוא דלא משכח לשדורי ליה" [24] [ובאמירה כזאת אין משום עשיית שליח]; אי נמי כדרב חסדא: בשכירו ולקיטו.

אמר רב יהודה אמר שמואל:


עמוד ב


אין משלחין מעות בדיוקני [25], ואפילו עדים חתומים עליה;

ורבי יוחנן אמר: אם עדים חתומים עליה – משלחין.

אמרי: לשמואל - מאי תקנתא?

כי הא דרבי אבא הוי מסיק זוזי בדרב יוסף בר חמא, אמר ליה לרב ספרא: "בהדי דאתית - אייתינהו ניהלי". כי אזל להתם, אמר ליה רבא בריה "מי כתב לך 'התקבלתי [26]'?"

אמר ליה "לא".

"אי הכי זיל ברישא, ויכתוב לך 'התקבלתי'";

לסוף אמר ליה: "אי כתב לך [27] נמי 'התקבלתי' לאו כלום הוא: דלמא אדאתית [28] שכיב רבי אבא [29] ונפלו זוזי קמי יתמי, ו'התקבלתי' דרבי אבא לאו כלום הוא [30]"!

אמר ליה: ואלא מאי תקנתא?

זיל נקנינהו לך אגב ארעא [31], ותא את כתוב לן 'התקבלתי'.

- כי הא: דרב פפא הוה מסיק תריסר אלפי זוזי בי חוזאי; אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אבא אגב אסיפא דביתיה [32]; כי אתא נפק לאפיה עד תואך [33].

נתן לו את הקרן [ולא נתן לו את החומש, מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש, מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן - אינו צריך לילך אחריו]:

[34] - אלמא חומש ממונא הוא [35], ואם מיית [36] - משלמי ליה יורשין; [37] ותנן נמי: נתן את הקרן ונשבע על החומש - הרי מוסיף חומש על חומש' [38] - אלמא חומשא ממונא הוא [39]; ותניא נמי הכי: הגוזל את חבירו ונשבע לו ומת - יורשין משלמים קרן וחומש, ופטורין מן האשם [40].' ויורשין בני שלומי חומשא דאבוהון הוו <אלמא חומש ממונא הוא ובעי שלומי יורשין>;

ורמינהו: '[41] עדיין אני אומר: אימתי אינו משלם חומש על גזל אביו? בזמן שלא נשבע, לא הוא ולא אביו; הוא ולא אביו, אביו ולא הוא, הוא ואביו – מנין? תלמוד לומר: (ויקרא ה כג: והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא) 'אשר גזל' ו'אשר עשק' - והוא לא גזל ולא עשק!'

אמר רב נחמן: לא קשיא: כאן שהודה [42], כאן [43] שלא הודה [44].

אי לא הודה - קרן נמי לא משלם! וכי תימא הכי נמי דלא משלם - והא מדקא מהדר אחומש, למימרא דקרן משלם! ועוד, תניא: ועדיין אני אומר: אימתי הוא משלם קרן על גזל אביו? בזמן שנשבע הוא ואביו; אביו ולא הוא, הוא ולא אביו, לא הוא ולא אביו מנין? תלמוד לומר: גזילה ועושק אבידה ופקדון (ויקרא ה כג: והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא) יש תלמוד.

ויתיב רב הונא וקאמר להא שמעתא [מתורת כהנים]; אמר ליה רבה בריה: 'יש תלמוד' קאמר מר [45]? או 'ישתלמו' קאמר מר [46]?

אמר ליה: 'יש תלמוד' קאמינא, ומריבויא דקראי אמרי.

אלא מאי 'לא הודה'? לא הודה אביו והודה [ונשבע והודה] בנו [47].

[48] ונחייב בנו חומש אשבועה דידיה [49]!?

אמרי: בשאין גזילה קיימת [50].

אי בשאין גזילה קיימת - אפילו קרן נמי לא משלם!?

לא, צריכא דאיכא אחריות נכסים [51].

וכי איכא אחריות נכסים מאי הוי? [עיין רש"י להלן*: רש"י לא גורס מ'וכי איכא' עד 'אפילו', ובמקום 'אפילו' גורס 'אי הכי’] מלוה על פה היא, ומלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות!?

אמרי:


הערותעריכה

  1. ^ ובא לצאת ידי שמים; ואף על גב דבי דינא לא מצו מחייבי ליה, אלא מניח לפניהם - מיהו ידי עונש אין יוצא עד שישלם לשניהם, דהא לאו לבעלים אהדריה כו'
  2. ^ מתניתין - דברי הכל היא, ולא דמיא לאין יודע:
  3. ^ דהתם בין נשבע בין לא נשבע הוא דפליגי רבי טרפון ורבי עקיבא לענין דינא: דרבי טרפון לא מחייב להחזיר ליד הנגזל, ורבי עקיבא מחייב - אף על גב דלא נשבע; והאי דפרכת לעיל 'ואי רבי עקיבא - אף על גב דלא אשתבע'? לאו פירכא היא, דהתם דין הוא דאף על גב דלא משתבע, דיחזיר לכל אחד, שהרי אין יודע למי גזל, ולא נפיק ידי שמים כלל
  4. ^ אבל הכא במתניתין דידע למאן גזל ומודי ליה משעת הודאה
  5. ^ דמזומן הוא להשיב
  6. ^ הוי גביה כפקדון
  7. ^ תחילה קודם הודאה
  8. ^ ראובן שיש לו מעות ביד שמעון, ומינה שליח בעדים לקבלם הימנו, ונתנם לו
  9. ^ ואם נאנסו בדרך - פטור בעל הבית, שנתנם לו
  10. ^ דלא קמה ברשות שואל להתחייב באונסים עד שיאמר לו [השואל למשאיל] מפיו לשלחה לו ביד בנו כו'
  11. ^ דשלוחו הוא, דקרי ליה מתניתין 'שלוחו'
  12. ^ נשכר עמו ליום ולחדש ולשנה ולשבת
  13. ^ שלקטו אצלו לדור עמו בביתו לצוותא בעלמא - לשון מורי; לישנא אחרינא 'לקיטו': לוקט תבואתו
  14. ^ הא מתניתין, דאוקימנא שליח בית דין אפילו עשאו גזלן ולא נגזל הוה שליח והוי באחריותו דנגזל
  15. ^ דמשמע מתניתין דמשנתן לו נפטר גזלן
  16. ^ קאמר
  17. ^ מיד השליח
  18. ^ מאונס הדרך
  19. ^ טעמא - דנטל הנגזל [או שליחו], הא נאנסו מן השליח הראשון חייב [הגזלן]
  20. ^ דקתני לא יתן לשלוחו, ואי דלא עשאו בעדים מנא ידעינן [לא]
  21. ^ תוקמא בשעשאו בעדים אלא
  22. ^ ביקש מחבירו שימציא לו לגזלן את עצמו
  23. ^ לומר לו
  24. ^ [או כגון שאמר לו] "אם תרצה לשלח כלום לפלוני שלח בידי"
  25. ^ מסר לו בעל הפקדון לשליח סימנין, וכתב לו חותמו באגרת, ומסרה לו, ואמר לו "לך והתראה לפלוני ויתן לך מעות שיש לי בידו"
  26. ^ מעותי בקבלתו של רב ספרא
  27. ^ רבי אבא
  28. ^ בעוד שתהיה בדרך בשובך אצלנו
  29. ^ דזקן הוא, וכבר בטל שליחותו קודם שתקבלם
  30. ^ ואי הוו אנסי להו מינך באורחא - תבעי לן יתמי
  31. ^ ויהיו שלך בכל מקום שהן, דקיימא לן [קדושין (דף כו.)] 'נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות'
  32. ^ מפתן ביתו, דמחובר לקרקע הוא, וכקרקע הוא; כך שמעתי. לישנא אחרינא: 'סיפא דביתיה': סוף בית: הקנה לו זוית אחת
  33. ^ הלך לקראתו עד תווך - שם מקום; שהיה שמח שהביא לו מעותיו
  34. ^ מדאיצטריך ליה למתני אינו צריך לילך אחריו
  35. ^ גביה
  36. ^ גזלן
  37. ^ ועוד:
  38. ^ מדקתני 'הרי זה מוסיף חומש על חומש'
  39. ^ שמע מינה: ממונא כַּפְרֵיהּ
  40. ^ דהא מתו בעליו; דאם הפרישוֹ [הגזלן] בחייו - היה טעון [רעיה]; וכי לא הפרישו – פטורין, דאשם כפרה הוא, ולאו ממונא, ואין כפרה למתים
  41. ^ רישא בתורת כהנים: 'אשר גזל' - על גזילו הוא מוסיף חומש, ולא על גזילת אביו; [דומה לספרא ויקרא - דבורא דחובה פרשה יג ה"ב-ג
  42. ^ אביו בחייו, אחר שנשבע, ונתחייב לו חומשא - משלמי יורשין
  43. ^ וברייתא בתורת כהנים
  44. ^ וקסלקא דעתא: השתא בלא הודה לא אב ולא בן
  45. ^ ותנא מקרא מייתי לה מדכתיב כל הני - ריבויא הוא: שהבן חייב לשלם
  46. ^ ומסברא הוא משלם ולא מקראי
  47. ^ קרן משלם, אבל חומש לא, דמעטיה קרא מחומש על גזל אביו
  48. ^ דקתני 'נשבע הוא ואביו' לפטורא -
  49. ^ דכיון דבן נשבע והודה - אמאי פטור
  50. ^ דלאו עליה רמיא לשלומי, דתנן (לקמן דף קיא:) 'הגוזל ומאכיל את בניו - פטורים מלשלם'; הלכך אי כפר - כפירת דברים בעלמא היא, ושבועת בטוי הוא, דליכא חומש
  51. ^ ואמרינן לקמן (שם): דאם הניח אביהן אחריות נכסים: קרקעות - חייבים להחזיר, מפני כבוד אביהן