ביאור:בבלי סוכה דף ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

סוכה פרק ראשון סוכה

משנה:

סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, ורבי יהודה מכשיר ^[1];

ושאינה גבוהה עשרה טפחים ^[2] ושאין לה שלש דפנות ^[3] ושחמתה מרובה מצלתה – פסולה ^[4].

מסכת סוכה, דפוס דניאל בומברג, ונציה, 1525-39

גמרא:

תנן התם [עירובין פ"א מ"א]: מבוי ^[5] שהוא גבוה מעשרים אמה – ימעט ^[6]; רבי יהודה אומר: אינו צריך ^[7]'; מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה' ומאי שנא גבי מבוי דתני תקנתא?

סוכה, דאורייתא ^[8] - תני פסולה ^[9]; מבוי ^[10] דרבנן ^[11] - תני תקנתא ^[12];

ואיבעית אימא בדאורייתא נמי תני תקנתא ^[13], מיהו סוכה דנפישין מיליה ^[14] - ^[15] פסיק ותני פסולה ^[16]; מבוי, דלא נפיש מיליה ^[17], תני תקנתא.

מנא הני מילי?

אמר רבה: דאמר קרא ^[18]: (ויקרא כג מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם] ^[19]; עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא בה עינא ^[20].

רבי זירא אמר מהכא: (ישעיהו ד ו) וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב [וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר] ^[21]; עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות ^[22]. ^[23]

אמר ליה אביי: אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים ^[24] - הכי נמי דלא הוי סוכה?

אמר ליה: התם דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה; הכא דל דפנות ליכא צל סוכה ^[25]!

ורבא אמר מהכא: (ויקרא כג מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים [כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת] ^[26]; אמרה תורה: כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי; עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי, למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע ^[27].

אמר ליה אביי: אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן הכי נמי דלא הוי סוכה?

אמר ליה: הכי קאמינא לך: עד עשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי, כי עביד ליה דירת קבע - נמי נפיק ^[28]; למעלה מעשרים אמה - דאדם עושה דירתו דירת קבע, כי עביד ליה דירת עראי נמי לא נפיק!

עמוד ב

כולהו ^[29] כרבה ^[30] לא אמרי: ההוא - ^[31] ידיעה לדורות היא ^[32];

כרבי זירא נמי לא אמרי: ההוא - לימות המשיח הוא דכתיב ^[33];

ורבי זירא?

אם כן לימא קרא 'וחופה תהיה לצל יומם' ומאי וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם - שמעת מינה תרתי ^[34];

כרבא נמי לא אמרי, משום קושיא דאביי ^[35].

כמאן ^[36] אזלא הא דאמר רבי יאשיה אמר רב: מחלוקת ^[37] בשאין דפנות מגיעות לסכך אבל דפנות מגיעות לסכך אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה?

כמאן? – כרבה, דאמר משום דלא שלטא בה עינא וכיון דדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא בה עינא ^[38].

כמאן אזלא הא דאמר רב הונא אמר רב: מחלוקת בשאין בה אלא ארבע אמות על ארבע אמות, אבל יש בה יותר מארבע אמות על ארבע אמות אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה?

כמאן? - כרבי זירא, דאמר משום צל הוא ^[39], וכיון דרויחא - איכא צל סוכה.

כמאן אזלא הא דאמר רב חנן בר רבה אמר רב: מחלוקת בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושולחנו, אבל מחזקת יותר מכדי ראשו ורובו ושולחנו ^[40] - אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה? ^[41]

כמאן? - דלא כחד ^[42]!

בשלמא דרבי יאשיה פליגא אדרב הונא ורב חנן בר רבה: דאינהו קא יהבי שעורא במשכא, ואיהו לא קא יהיב שעורא במשכא^[43];

אלא רב הונא ורב חנן בר רבה ^[44] נימא בהכשר סוכה קמיפלגי ^[45]: דמר סבר הכשר סוכה בארבע אמות, ומר סבר הכשר סוכה במחזקת ראשו ורובו ושולחנו? ^[46]

לא, דכולי עלמא הכשר סוכה ראשו ורובו ושולחנו, והכא בהא קמיפלגי: דמר סבר במחזקת ראשו ורובו ושולחנו פליגי, אבל יותר מראשו ורובו ושולחנו דברי הכל כשרה ^[47], ומר סבר מראשו ורובו ושולחנו ^[48] עד ארבע אמות פליגי ^[49], אבל יותר מארבע אמות דברי הכל כשרה ^[50].

מיתיבי ^[51]: 'סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה; ורבי יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה;

אמר רבי יהודה: מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם ולא אמרו לה דבר!

אמרו לו: משם ראייה? אשה היתה ופטורה מן הסוכה!

אמר להן: והלא שבעה בנים הוו לה! ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים!'; למה לי למיתני ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים? - הכי קאמר להו: כי תאמרו 'בנים קטנים היו, וקטנים פטורין מן הסוכה', כיון דשבעה הוו - אי אפשר דלא הוי בהו חד שאינו צריך לאמו ^[52]; וכי תימרו קטן שאינו צריך לאמו מדרבנן הוא דמיחייב ^[53], ואיהי בדרבנן לא משגחה - תא שמע: ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים;

בשלמא למאן דאמר בשאין דפנות מגיעות לסכך מחלוקת - דרכה של מלכה לישב בסוכה שאין דפנות מגיעות לסכך,

הערות עריכה

^ בגמרא מפרש פלוגתייהו
^ בגמרא מפרש טעמא
^ נמי בגמרא יליף להו
^ ושחמתה מרובה מצלתה - המועט בטל ברוב, והרי הוא כמי שאינו, ועל שם הסכך קרויה סוכה
^ שהוא סתום משלש צדדין וראשו פתוח לרשות הרבים וחצירות פתוחות לו ויוצאות ובאות לרשות הרבים - הרי הוא רשות היחיד לבני חצירות, ואסרו חכמים להוציא מרשותו לרשות חבירו בלא עירוב, שהחצירות כל אחת רשות לעצמה והמבוי רשות לכולן, והצריכו בו 'שיתוף': להשתתף כל החצירות בפת או ביין ולהניח השיתוף באחת מן החצירות; ולפי שאין לו מחיצה רביעית וקרוב הוא להיות דומה לרשות הרבים הצריכו היכר בראשו הפתוח לרשות הרבים: או לחי זקוף, או קורה מכותל לכותל
^ ישפיל
^ והתם מפרש טעמא
^ דעשרים אמה דילה ילפינן מדאורייתא, וקודם שנשנית המשנה נאמרה שיעורה מסיני
^ שייך למיתני בה לשון פסול, כלומר: לא נעשית כתורה וכהלכה
^ דכוליה
^ דמדאורייתא סגי ליה בשלש מחיצות ואינו צריך לקורה זו אלא מדרבנן
^ דלא שייך למתני בה לשון 'פסול', דמאן פסלה קודם שנשנית משנה זו, הרי היא תחלת הוראתו ומצותו
^ נמי שייך למימר תקנתא
^ ואין דומין תקנותיהן זו לזו וצריך לשנות הלשון לכל תקנה ותקנה, כגון 'בגבוהה – ימעט', וכשאינה גבוהה – יגביה, ושאין לה שלש דפנות - יעשה לה, ושחמתה מרובה - יוסיף סכך
^ הלכך
^ דמצי למיכללינהו לכולהו בהך 'פסולה', דקיימא לן (פסחים דף ג,ב) ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה
^ באותה משנה
^ עשה סוכה שישיבתה ניכרת לך, דכתיב
^ הוֹשַׁבְתִּי = צויתי לישב; הכי דריש ליה; ואף על גב דאין יוצא מידי פשוטו - דהיקף ענני כבוד - מיהו דרשינן ליה לדרשה
^ שאינו רואה את הסכך, וסוכה היינו סכך, כשמה
^ וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל משמע אין סכך אלא העשוי לצל
^ שהצללין מגיעין זה לזה מתוך גובהן של דפנות, ואין צריך סכך
^ ולקמן מוקי פלוגתייהו לרבי זירא בשאין בה אלא ארבע על ארבע, דקים להו לרבנן דבהאי שיעורא ליכא צל סכך אלא צל של דפנות.
^ שני הרים גדולים והשפלה ביניהם ומתוך גובה ההרים אין חמה זורחת שם בשפלה
^ שחמה באה מתחתיה, נמצא שמה בטל
^ סוכה של שבעה ותו לא, דהיינו עראי, ודייה במחיצות קלות
^ למעלה מעשרים צריך לעשות יסודותיה ומחיצותיה קבועין שלא תפול
^ שפיר דמי: דודאי יש בכלל קבע עראי, והרי עשה כתורה, ועל כרחך לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם שיעור: לתת לך שיעור בגובהה שתהא יכולה לעמוד על ידי יתידות עראי
^ הנך אמוראי
^ דיליף מ-לְמַעַן יֵדְעוּ
^ לאו בידיעה דישיבת סוכה קא אמר, אלא
^ בידיעות דורות הבאין היקף סוכות ענני כבוד הנעשה לאבות
^ אותם סוכות יהיו לצל לעונג ולמסתור, אבל סוכת מצוה אינה לצל
^ דאין שם סוכה אלא העשויה לצל; דההיא דימות המשיח משום דעשויה לצל קרויה סוכה
^ דעשה מחיצות של ברזל; ושינויא לא משמע להו, הואיל וקרא - לאו דוקא עראי נקט לא ילפינן מיניה שיעורא
^ מהנך אמוראי דלעיל
^ דרבי יהודה ורבנן
^ דרך דפנות דאי טעמא משום עראי הוא או משום צל בדפנות מגיעות לסכך - אמאי מודו רבנן
^ דאי משום משלט עינא - בטפי מארבע אמות פורתא לא שלטא בה עינא [לא הבנתי דברי רש"י]
^ דרך סעודתן בהסיבה היתה על מטות, ומסובין על צד שמאלם, ואין אוכלין זקופין ויושבין כמונו, לפיכך הוצרך לומר ראשו ורובו לאפוקי קטנה שראשו נכנס בה ושלחנו ולא רובו, או ראשו ורובו ולא שלחנו
^ ואם תאמר קשיא דרב אדרב - אמוראי נינהו ואליבא דרב;
^ מהנך דלעיל דמפרשי טעמא דעשרים אמה; דאי משום משלט עינא בשיעורא דיותר מכדי ראשו ורובו ושלחנו (נמי) לא שלטא, וצל נמי ליכא, ומחיצות קבע נמי בעיא
^ למשך הסוכה, דאמר: בין גדולה בין קטנה לא נחלקו אלא בשאין דפנות מגיעות
^ דאמרי טעמא דרבנן בשיעורא דמשכא הוא
^ בארכה וברחבה פליגי
^ דתרווייהו אית להו דכי פליגי רבנן בסוכה המצומצמת - בשיעור הכשר אורך סוכה פליגי, ובטפי מיהא מכשרי אפילו היא גבוהה, דכיון דרויחא - איכא צל סכך? או טעמא אחרינא להכשירה: דרב הונא סבר אי אפשר להעמיד מחלוקתן בפחותה מארבע אמות, דאם כן בלאו גבוהה מעשרים אמה פסולה, דהכשר סוכה בארבע אמות, כרבי, דאמר לקמן הכי (דף ג,א)
^ וטעמא דפסול למעלה מעשרים לא ידיע לן, כדאמרן לעיל: דהך לא כחד
^ וכן ביותר
^ בגובה, וטעמא משום צל
^ דכיון דרויחא איכא צל
^ להנך אמוראי דפרישו דפלוגתא דמתניתין, כדמפרש ואזיל
^ קטן שאינו צריך לאמו אמרינן (לקמן דף כח,א) דחייב לחנכו במצות סוכה
^ שהזקיקו להרגיל את הקטן למצוה שהוא ראוי לה כדי שיהא מחונך ורגיל למצות

[1] בגמרא מפרש פלוגתייהו

[2] בגמרא מפרש טעמא

[3] נמי בגמרא יליף להו

[4] ושחמתה מרובה מצלתה - המועט בטל ברוב, והרי הוא כמי שאינו, ועל שם הסכך קרויה סוכה

[5] שהוא סתום משלש צדדין וראשו פתוח לרשות הרבים וחצירות פתוחות לו ויוצאות ובאות לרשות הרבים - הרי הוא רשות היחיד לבני חצירות, ואסרו חכמים להוציא מרשותו לרשות חבירו בלא עירוב, שהחצירות כל אחת רשות לעצמה והמבוי רשות לכולן, והצריכו בו 'שיתוף': להשתתף כל החצירות בפת או ביין ולהניח השיתוף באחת מן החצירות; ולפי שאין לו מחיצה רביעית וקרוב הוא להיות דומה לרשות הרבים הצריכו היכר בראשו הפתוח לרשות הרבים: או לחי זקוף, או קורה מכותל לכותל

[6] ישפיל

[7] והתם מפרש טעמא

[8] דעשרים אמה דילה ילפינן מדאורייתא, וקודם שנשנית המשנה נאמרה שיעורה מסיני

[9] שייך למיתני בה לשון פסול, כלומר: לא נעשית כתורה וכהלכה

[10] דכוליה

[11] דמדאורייתא סגי ליה בשלש מחיצות ואינו צריך לקורה זו אלא מדרבנן

[12] דלא שייך למתני בה לשון 'פסול', דמאן פסלה קודם שנשנית משנה זו, הרי היא תחלת הוראתו ומצותו

[13] נמי שייך למימר תקנתא

[14] ואין דומין תקנותיהן זו לזו וצריך לשנות הלשון לכל תקנה ותקנה, כגון 'בגבוהה – ימעט', וכשאינה גבוהה – יגביה, ושאין לה שלש דפנות - יעשה לה, ושחמתה מרובה - יוסיף סכך

[15] הלכך

[16] דמצי למיכללינהו לכולהו בהך 'פסולה', דקיימא לן (פסחים דף ג,ב) ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה

[17] באותה משנה

[18] עשה סוכה שישיבתה ניכרת לך, דכתיב

[19] הוֹשַׁבְתִּי = צויתי לישב; הכי דריש ליה; ואף על גב דאין יוצא מידי פשוטו - דהיקף ענני כבוד - מיהו דרשינן ליה לדרשה

[20] שאינו רואה את הסכך, וסוכה היינו סכך, כשמה

[21] וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל משמע אין סכך אלא העשוי לצל

[22] שהצללין מגיעין זה לזה מתוך גובהן של דפנות, ואין צריך סכך

[23] ולקמן מוקי פלוגתייהו לרבי זירא בשאין בה אלא ארבע על ארבע, דקים להו לרבנן דבהאי שיעורא ליכא צל סכך אלא צל של דפנות.

[24] שני הרים גדולים והשפלה ביניהם ומתוך גובה ההרים אין חמה זורחת שם בשפלה

[25] שחמה באה מתחתיה, נמצא שמה בטל

[26] סוכה של שבעה ותו לא, דהיינו עראי, ודייה במחיצות קלות

[27] למעלה מעשרים צריך לעשות יסודותיה ומחיצותיה קבועין שלא תפול

[28] שפיר דמי: דודאי יש בכלל קבע עראי, והרי עשה כתורה, ועל כרחך לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם שיעור: לתת לך שיעור בגובהה שתהא יכולה לעמוד על ידי יתידות עראי

[29] הנך אמוראי

[30] דיליף מ-לְמַעַן יֵדְעוּ

[31] לאו בידיעה דישיבת סוכה קא אמר, אלא

[32] בידיעות דורות הבאין היקף סוכות ענני כבוד הנעשה לאבות

[33] אותם סוכות יהיו לצל לעונג ולמסתור, אבל סוכת מצוה אינה לצל

[34] דאין שם סוכה אלא העשויה לצל; דההיא דימות המשיח משום דעשויה לצל קרויה סוכה

[35] דעשה מחיצות של ברזל; ושינויא לא משמע להו, הואיל וקרא - לאו דוקא עראי נקט לא ילפינן מיניה שיעורא

[36] מהנך אמוראי דלעיל

[37] דרבי יהודה ורבנן

[38] דרך דפנות דאי טעמא משום עראי הוא או משום צל בדפנות מגיעות לסכך - אמאי מודו רבנן

[39] דאי משום משלט עינא - בטפי מארבע אמות פורתא לא שלטא בה עינא [לא הבנתי דברי רש"י]

[40] דרך סעודתן בהסיבה היתה על מטות, ומסובין על צד שמאלם, ואין אוכלין זקופין ויושבין כמונו, לפיכך הוצרך לומר ראשו ורובו לאפוקי קטנה שראשו נכנס בה ושלחנו ולא רובו, או ראשו ורובו ולא שלחנו

[41] ואם תאמר קשיא דרב אדרב - אמוראי נינהו ואליבא דרב;

[42] מהנך דלעיל דמפרשי טעמא דעשרים אמה; דאי משום משלט עינא בשיעורא דיותר מכדי ראשו ורובו ושלחנו (נמי) לא שלטא, וצל נמי ליכא, ומחיצות קבע נמי בעיא

[43] למשך הסוכה, דאמר: בין גדולה בין קטנה לא נחלקו אלא בשאין דפנות מגיעות

[44] דאמרי טעמא דרבנן בשיעורא דמשכא הוא

[45] בארכה וברחבה פליגי

[46] דתרווייהו אית להו דכי פליגי רבנן בסוכה המצומצמת - בשיעור הכשר אורך סוכה פליגי, ובטפי מיהא מכשרי אפילו היא גבוהה, דכיון דרויחא - איכא צל סכך? או טעמא אחרינא להכשירה: דרב הונא סבר אי אפשר להעמיד מחלוקתן בפחותה מארבע אמות, דאם כן בלאו גבוהה מעשרים אמה פסולה, דהכשר סוכה בארבע אמות, כרבי, דאמר לקמן הכי (דף ג,א)

[47] וטעמא דפסול למעלה מעשרים לא ידיע לן, כדאמרן לעיל: דהך לא כחד

[48] וכן ביותר

[49] בגובה, וטעמא משום צל

[50] דכיון דרויחא איכא צל

[51] להנך אמוראי דפרישו דפלוגתא דמתניתין, כדמפרש ואזיל

[52] קטן שאינו צריך לאמו אמרינן (לקמן דף כח,א) דחייב לחנכו במצות סוכה

[53] שהזקיקו להרגיל את הקטן למצוה שהוא ראוי לה כדי שיהא מחונך ורגיל למצות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]