ביאור:בבלי בבא קמא דף סג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דהא כל חד וחד כלל ופרט באפי נפשיה דרשינן ליה ^[1], אבל עופות לא!?

אם כן ^[2] נכתוב רחמנא חד פרטא ^[3].

הי נכתוב רחמנא? אי כתב רחמנא 'שור', הוה אמינא: קרב לגבי מזבח – אִין, שאין קרב לגבי מזבח – לא; ואי כתב רחמנא 'חמור', הוה אמינא 'קדוש בבכורה ^[4] – אִין ^[5], שאין קדוש בבכורה – לא ^[6]'!?

אמרי: אם כן נכתוב רחמנא שור וחמור, 'שה' למה לי? שמע מינה לאתויי עופות.

ואימא לאתויי עופות טהורים, דומיא דשה, דמטמא בגדים אבית הבליעה ^[7], אבל עופות טמאים - דלית בהו טומאה, דלא מטמאי בגדים אבית הבליעה ^[8] – לא ^[9]?

'כל' - ריבויא הוא.

וכל היכא דכתב 'כל' - ריבויא הוא? והא גבי מעשר דכתיב 'כל', וקא דרשינן ליה בכלל ופרט, דתניא: ’[דברים יד,כו: ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך: בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ה' אלקיך ושמחת אתה וביתך] ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך' – כלל; 'בבקר ובצאן וביין ובשכר' – פרט; 'ובכל אשר תשאלך נפשך' - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש: פרי מפרי ^[10] וגידולי קרקע ^[11] - אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע.

אמרי: 'בכל' – כללא; 'כל' - ריבויא הוא.

ואיבעית אימא: 'כל' - כללא הוא; מיהו 'כל' דהכא - ריבויא הוא: מכדי כתיב מעיקרא ^[12] כלל ופרט וכלל, דכתיב (שמות כב ו: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש - אם ימצא הגנב ישלם שנים) 'כי יתן איש אל רעהו' – כלל; 'כסף או כלים' – פרט; 'לשמור' - הדר וכלל ^[13]; ואי סלקא דעתך האי 'על כל דבר פשע' ^[14] נמי לכלל ופרט הוא דאתא ^[15] - נכתוב רחמנא להני פרטי גבי האיך כלל ופרט ^[16]; 'על כל דבר פשע' - למה לי? ^[17] שמע מינה: ^[18] ריבויא הוא ^[19].

השתא דאמרת 'כל' ריבויא - כל הני פרטי למה לי?

חד למעוטי קרקע, וחד למעוטי עבדים, וחד למעוטי שטרות;

'שלמה' ^[20] - למעוטי דבר שאינו מסויים ^[21];

'על כל אבידה' - לכדרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ^[22] הטוען טענת גנב

עמוד ב

באבידה ^[23] - משלם תשלומי כפל, שנאמר (שמות כב ח: על כל דבר פשע: על שור על חמור על שה על שלמה) על כל אבידה אשר יאמר [כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו] ^[24].

תנן התם ^[25]: '"היכן פקדוני?" אמר ליה "אבד!"; "משביעך אני!" ואמר "אמן", והעדים מעידים אותו שאכלוֹ - משלם את הקרן ^[26]; הודה על פי עצמו - משלם קרן וחומש ואשם ^[27];

"היכן פקדוני?" אמר לו "נגנב"; "משביעך אני!" ואמר "אמן", והעדים מעידים אותו שגנבוֹ - משלם תשלומי כפל; הודה מעצמו - משלם קרן וחומש ואשם.'; קתני מיהא בטוען טענת גנב דמשלם תשלומי כפל, אבל בטוען טענת אבד ^[28] - לא משלם תשלומי כפל, ואפילו טוען טענת גנב: בשבועה ^[29] - הוא דמשלם תשלומי כפל, אבל שלא בשבועה - אינו משלם תשלומי כפל; מנהני מילי?

דתנו רבנן: ’[שמות כב,ו: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש] אם ימצא הגנב [ישלם שנים] - בטוען טענת גנב הכתוב מדבר ^[30];

אתה אומר 'בטוען טענת גנב' - או אינו אלא בגנב עצמו ^[31]?

כשהוא אומר 'אם לא ימצא הגנב' - בטוען טענת גנב הכתוב מדבר' ^[32]. ^[33]

תניא אידך: ’[שמות כב,ו: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש] אם ימצא הגנב [ישלם שנים] - בגנב עצמו הכתוב מדבר ^[34];

אתה אומר בגנב עצמו - או אינו אלא בטוען טענת גנב ^[35]?

כשהוא אומר (שמות כב ז) 'אם לא ימצא הגנב' [ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו] - הרי טוען טענת גנב אמור; הא מה אני מקיים 'אם ימצא הגנב'? בגנב עצמו הכתוב מדבר'!

דכולי עלמא מיהת 'אם לא ימצא הגנב' - בטוען טענת גנב כתיב.

מאי משמע?

אמר רבא: אם לא ימצא כְמָה שאמר ^[36], אלא שהוא עצמו גנבוֹ ^[37] - ^[38] ישלם שנים.

ומנלן דבשבועה?

דתניא: ’[שמות כב,ז: אם לא ימצא הגנב] ונקרב בעל הבית אל האלהים [אם לא שלח ידו במלאכת רעהו] – לשבועה ^[39];

אתה אומר לשבועה - ^[40] או אינו אלא לדין ^[41]?

אמר שליחות יד למטה ^[42] ונאמר שליחות יד למעלה ^[43]; מה להלן לשבועה - אף כאן לשבועה.

בשלמא למאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב - היינו דכתיבי תרי קראי; אלא למאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב - תרי קראי למה לי?

אמרי: חד למעוטי טענת אבד ^[44].

ולמאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב, דלא מייתר - למעוטי טענת אבד מנא ליה?

מ'גנב' 'הגנב'.

ולמאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב, דמיעט ליה טוען טענת אבד – 'גנב' 'הגנב' מאי דריש ביה?

אמר לך: מבעי ליה לכדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הטוען טענת גנב בפקדון - משלם תשלומי כפל; טבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמשה ^[45]'.

למאן דאמר 'חד בגנב וחד בטוען טענת גנב', דהאי 'גנב' – 'הגנב' אפקיה למעוטי טענת אבד, דרבי חייא בר אבא מנא ליה?

אמר לך: הקישא הוא ^[46], ואין משיבין על הקישא ^[47].

בשלמא למאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב – שפיר ^[48]; אלא למאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב - גנב עצמו מנא ליה?

^[49]

נפקא ליה מדתנא דבי חזקיה, דתנא דבי חזקיה ^[50]: 'יאמר 'שור' וגניבה, והכל בכלל ^[51]!? ^[52] אילו כך ^[53] הייתי אומר 'מה הפרט מפורש קרב לגבי מזבח - אף כל קרב לגבי מזבח' ^[54]; ^[55]מה יש לך להביא ^[56] – שה?

הערות

^ כלומר: היכא דאיכא פרטי יתירי - כל חד וחד מרבי כעין דידיה, ולא דרשינן כולהו בהדי הדדי דליהוי כעין הפרט ד'שלמה' לרבות בעלי חיים שאין נבילתן מטמאה, כדאמר לקמן, כדתני דבי חזקיה: 'שדי שור בין המצא לתמצא כו', 'שדי חמור בין המצא לתמצא' - אלמא כל חד וחד באפי נפשיה מדריש
^ דכעין הפרט בכל צדדין הוא דמייתי
^ לא נכתוב אלא חד מהני פרטי דבעלי חיים, ומתרבי כעין הפרט: כל שנבלתו מטמאה! ומדכתב פרטי יתירי - תנם ענין לרבות שאר בעלי חיים
^ כעין שור ושה
^ הוא דמתרבי מכעין הפרט דחמור, דדמי ליה בתלת צדדין: בעלי חיים, ובבכורה, ונבלתו מטמאה
^ אבל צבי ואיל - דלא דמי ליה אלא בתרתי – לא; להכי כתב 'שור': דאם אינו ענין לו - תנהו ענין לשאינו קדוש בבכורה, דדמי מיהת בתרתי לפרטא: בעל חיים ונבלתו מטמא, ולעולם עופות לא
^ דדמי לפרטא קצת: דיש טומאה בנבלתם קצת: לטמא בבית הבליעה
^ כדאיתא בחולין (דף ק:): יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בגדים אבית הבליעה? תלמוד לומר: 'נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה': מי שאיסורו משום 'בל תאכל נבילה וטריפה'
^ יצא זה שאין איסורו משום 'בל תאכל נבילה וטריפה' אלא משום 'בל תאכל טמא'
^ ולד מולד, וגפן מחרצן, למעוטי מים ומלח וכמיהין ופטריות
^ למעוטי דגים
^ בראש הפרשה
^ ודרשינן ליה בפרק 'הזהב' לענין שבועת שומרין, למימר דאין נשבעין אלא על כעין הפרט: שמטלטל וגופו ממון
^ דאתא לענין כפל
^ למידרשיה בכלל ופרט אתא, ולא מתרבי לכפל אלא כעין הפרט
^ בקרא קמא (שמות כב ו), ולדרוש כל חד באפי נפשיה כדקאמרת, דהא בקרא קמא נמי כפילא כתיב
^ אלא
^ האי כללא דקרא בתרא (שמות כב ח)-
^ ולענין כפל לא דרשינן כלל ופרט [אלא ריבוי ומיעוט]; וקרא קמא (שמות כב ו), דכתיב ביה כלל ופרט - לענין שבועה הוא דאתא, כדכתיב בתריה 'ונקרב בעל הבית וגו' (שמות כב ז)
'^ יש לה סימנים, כדאמרינן ב'אלו מציאות' (בבא מציעא דף כז,א): מה שלמה מיוחדת שיש לה סימנים כו'
^ שאין לבעלים סימן בו, שפטור מכפל
^ מוצא אבידה
^ שטוען "נגנבה הימני לאחר שמצאתיה"
^ ובטוען טענת גנב מוקמינן ליה להאי קרא לקמן בשמעתין
^ 'בהגוזל עצים' [פ"ט מ"ז]
^ דאין כפל אלא בטענת גנב
^ דכתיב (ויקרא ה כד) 'או מכל אשר ישבע עליו לשקר וגו', וזהו 'אשם גזילות', ואינו בא אלא על הודאת פיו: דאף על פי דלא כתב בההיא פרשה הודאה, כתב רחמנא באשם גזל הגר, בפרשת נשא: 'והתודו את חטאתם וגו' (במדבר ה ז); וחומש נמי - אינו בלא אשם
^ אבד הימנו
^ לאחר שנשבע לשקר, כדקתני "משביעך אני"
^ בבעל הבית שטוען טענת גנב בפקדון זה, כדכתיב 'וגונב מבית האיש וגו' (שמות כב ו) הכתוב מדבר, וקאמר דאם ימצא שהוא גנב - שישלם שנים
^ שבעל הבית אמת טען, ונמצא הגנב שגנבו
^ ולקמיה מוקמינן לה בטוען טענת גנב: שנמצא הוא בעצמו גנב; הוי אומר דהאי קרא דלעיל - נמי כשנמצא בעל הבית שקרן קאמר
^ ולקמיה פרכינן: 'תרי קראי למה לי?'
^ מגיד הכתוב שגנב משלם כפל
^ דאם נמצא הוא גנב משלם כפל
^ שטוען "נגנבה", כדכתיב 'וגונב מבית האיש' (שמות כב ו)
^ 'ונקרב בעל הבית' (שמות כב ז) כלומר: והוא כבר נשבע בדבר שלא שלח ידו
^ מה כתיב אחריו? 'על כל דבר פשע וגו' (שמות כב ח)
^ שכיון שטוען 'וגונב מבית האיש' (שמות כב ז) - ישבע שנגנבה ויפטר
^ וממאי דהאי ונקרב בעל הבית לשבועה קאמר?
^ לפרעון דשומר חנם שטוען "נגנבה" – ישלם; דהאי קרא - בשומר חנם כתיב, כדאמרינן ב'השואל' (בבא מציעא צד:,ב)
^ בשומר שכר: 'שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח וגו'
^ 'ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו'
^ אם טען נאבדה הימנו, ועדים מעידים שגנבוֹ - פטור מכפל, אפילו נשבע
^ כגנב עצמו, דנפקא ליה מ'גנב' - 'הגנב'
^ כיון דסמיכי להדדי הני קראי, איתקש גנב וטוען טענת גנב להדדי: מה גנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה אם טבח ומכר - אף טוען טענת גנב משלם ארבעה וחמשה
^ ואף על גב דאיכא למיפרך 'מה לגנב עצמו שכן חייב כפל בלא שבועה, תאמר בטוען טענת גנב שצריך שבועה' - כדאמרינן להא מילתא ב'הגוזל עצים' (לקמן דף קח,א); ואיכא דאמרי 'הקישא' - כדמפרש התם: הואיל וגנב משלם כפל וטוען טענת גנב משלם כפל, מה גנב טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה - אף טוען טענת גנב טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה; ולאו מילתא היא, דהאי 'מה מצינו' - בנין אב הוא, ולא הקישא; אלא סמיכות המקראות קרי 'היקש'; והכי נמי שמעינן התם
^ נפקא ליה גנב מהכא
^ וכי תימא ליתי בקל וחומר מטוען טענת גנב - דיו לבא מן הדין להיות כנדון: מה להלן בשבועה אף כאן בשבועה!
^ דדריש קרא אחרינא דמשתעי בגנב עצמו: (שמות כב ג) אם המצא תמצא בידו הגניבה [משור עד חמור עד שה חיים - שנים ישלם]; והאי דנקט דרשה ולא נקט קרא - משום דמקְּרא לא נפקא לן בהדיא אלא בעלי חיים, כדכתיב 'משור ועד חמור עד שה חיים', ומדרשה מרבה להו תנא דבי חזקיה לכולהו
^ דמרבינן כל כעין הפרט: דבר המטלטל וגופו ממון; חמור ושה למה לי
^ ומשני:
^ ולקמיה מפרש מאי קאמר? הא לאו כלל ופרט וכלל הוא, דקדריש ליה כעין הפרט
^ ולא מתרבי מכעין הפרט אלא הקרב למזבח; להכי כתב שה: דלא תימא 'כל' לאתויי קרב למזבח קאתי
^ ד
^ ולא נכתב בפירוש

[1] כלומר: היכא דאיכא פרטי יתירי - כל חד וחד מרבי כעין דידיה, ולא דרשינן כולהו בהדי הדדי דליהוי כעין הפרט ד'שלמה' לרבות בעלי חיים שאין נבילתן מטמאה, כדאמר לקמן, כדתני דבי חזקיה: 'שדי שור בין המצא לתמצא כו', 'שדי חמור בין המצא לתמצא' - אלמא כל חד וחד באפי נפשיה מדריש

[2] דכעין הפרט בכל צדדין הוא דמייתי

[3] לא נכתוב אלא חד מהני פרטי דבעלי חיים, ומתרבי כעין הפרט: כל שנבלתו מטמאה! ומדכתב פרטי יתירי - תנם ענין לרבות שאר בעלי חיים

[4] כעין שור ושה

[5] הוא דמתרבי מכעין הפרט דחמור, דדמי ליה בתלת צדדין: בעלי חיים, ובבכורה, ונבלתו מטמאה

[6] אבל צבי ואיל - דלא דמי ליה אלא בתרתי – לא; להכי כתב 'שור': דאם אינו ענין לו - תנהו ענין לשאינו קדוש בבכורה, דדמי מיהת בתרתי לפרטא: בעל חיים ונבלתו מטמא, ולעולם עופות לא

[7] דדמי לפרטא קצת: דיש טומאה בנבלתם קצת: לטמא בבית הבליעה

[8] כדאיתא בחולין (דף ק:): יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בגדים אבית הבליעה? תלמוד לומר: 'נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה': מי שאיסורו משום 'בל תאכל נבילה וטריפה'

[9] יצא זה שאין איסורו משום 'בל תאכל נבילה וטריפה' אלא משום 'בל תאכל טמא'

[10] ולד מולד, וגפן מחרצן, למעוטי מים ומלח וכמיהין ופטריות

[11] למעוטי דגים

[12] בראש הפרשה

[13] ודרשינן ליה בפרק 'הזהב' לענין שבועת שומרין, למימר דאין נשבעין אלא על כעין הפרט: שמטלטל וגופו ממון

[14] דאתא לענין כפל

[15] למידרשיה בכלל ופרט אתא, ולא מתרבי לכפל אלא כעין הפרט

[16] בקרא קמא (שמות כב ו), ולדרוש כל חד באפי נפשיה כדקאמרת, דהא בקרא קמא נמי כפילא כתיב

[17] אלא

[18] האי כללא דקרא בתרא (שמות כב ח)-

[19] ולענין כפל לא דרשינן כלל ופרט [אלא ריבוי ומיעוט]; וקרא קמא (שמות כב ו), דכתיב ביה כלל ופרט - לענין שבועה הוא דאתא, כדכתיב בתריה 'ונקרב בעל הבית וגו' (שמות כב ז)

[20] '^ יש לה סימנים, כדאמרינן ב'אלו מציאות' (בבא מציעא דף כז,א): מה שלמה מיוחדת שיש לה סימנים כו'

[21] שאין לבעלים סימן בו, שפטור מכפל

[22] מוצא אבידה

[23] שטוען "נגנבה הימני לאחר שמצאתיה"

[24] ובטוען טענת גנב מוקמינן ליה להאי קרא לקמן בשמעתין

[25] 'בהגוזל עצים' [פ"ט מ"ז]

[26] דאין כפל אלא בטענת גנב

[27] דכתיב (ויקרא ה כד) 'או מכל אשר ישבע עליו לשקר וגו', וזהו 'אשם גזילות', ואינו בא אלא על הודאת פיו: דאף על פי דלא כתב בההיא פרשה הודאה, כתב רחמנא באשם גזל הגר, בפרשת נשא: 'והתודו את חטאתם וגו' (במדבר ה ז); וחומש נמי - אינו בלא אשם

[28] אבד הימנו

[29] לאחר שנשבע לשקר, כדקתני "משביעך אני"

[30] בבעל הבית שטוען טענת גנב בפקדון זה, כדכתיב 'וגונב מבית האיש וגו' (שמות כב ו) הכתוב מדבר, וקאמר דאם ימצא שהוא גנב - שישלם שנים

[31] שבעל הבית אמת טען, ונמצא הגנב שגנבו

[32] ולקמיה מוקמינן לה בטוען טענת גנב: שנמצא הוא בעצמו גנב; הוי אומר דהאי קרא דלעיל - נמי כשנמצא בעל הבית שקרן קאמר

[33] ולקמיה פרכינן: 'תרי קראי למה לי?'

[34] מגיד הכתוב שגנב משלם כפל

[35] דאם נמצא הוא גנב משלם כפל

[36] שטוען "נגנבה", כדכתיב 'וגונב מבית האיש' (שמות כב ו)

[37] 'ונקרב בעל הבית' (שמות כב ז) כלומר: והוא כבר נשבע בדבר שלא שלח ידו

[38] מה כתיב אחריו? 'על כל דבר פשע וגו' (שמות כב ח)

[39] שכיון שטוען 'וגונב מבית האיש' (שמות כב ז) - ישבע שנגנבה ויפטר

[40] וממאי דהאי ונקרב בעל הבית לשבועה קאמר?

[41] לפרעון דשומר חנם שטוען "נגנבה" – ישלם; דהאי קרא - בשומר חנם כתיב, כדאמרינן ב'השואל' (בבא מציעא צד:,ב)

[42] בשומר שכר: 'שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח וגו'

[43] 'ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו'

[44] אם טען נאבדה הימנו, ועדים מעידים שגנבוֹ - פטור מכפל, אפילו נשבע

[45] כגנב עצמו, דנפקא ליה מ'גנב' - 'הגנב'

[46] כיון דסמיכי להדדי הני קראי, איתקש גנב וטוען טענת גנב להדדי: מה גנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה אם טבח ומכר - אף טוען טענת גנב משלם ארבעה וחמשה

[47] ואף על גב דאיכא למיפרך 'מה לגנב עצמו שכן חייב כפל בלא שבועה, תאמר בטוען טענת גנב שצריך שבועה' - כדאמרינן להא מילתא ב'הגוזל עצים' (לקמן דף קח,א); ואיכא דאמרי 'הקישא' - כדמפרש התם: הואיל וגנב משלם כפל וטוען טענת גנב משלם כפל, מה גנב טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה - אף טוען טענת גנב טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה; ולאו מילתא היא, דהאי 'מה מצינו' - בנין אב הוא, ולא הקישא; אלא סמיכות המקראות קרי 'היקש'; והכי נמי שמעינן התם

[48] נפקא ליה גנב מהכא

[49] וכי תימא ליתי בקל וחומר מטוען טענת גנב - דיו לבא מן הדין להיות כנדון: מה להלן בשבועה אף כאן בשבועה!

[50] דדריש קרא אחרינא דמשתעי בגנב עצמו: (שמות כב ג) אם המצא תמצא בידו הגניבה [משור עד חמור עד שה חיים - שנים ישלם]; והאי דנקט דרשה ולא נקט קרא - משום דמקְּרא לא נפקא לן בהדיא אלא בעלי חיים, כדכתיב 'משור ועד חמור עד שה חיים', ומדרשה מרבה להו תנא דבי חזקיה לכולהו

[51] דמרבינן כל כעין הפרט: דבר המטלטל וגופו ממון; חמור ושה למה לי

[52] ומשני:

[53] ולקמיה מפרש מאי קאמר? הא לאו כלל ופרט וכלל הוא, דקדריש ליה כעין הפרט

[54] ולא מתרבי מכעין הפרט אלא הקרב למזבח; להכי כתב שה: דלא תימא 'כל' לאתויי קרב למזבח קאתי

[55] ד

[56] ולא נכתב בפירוש

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]