פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


דהא כל חד וחד כלל ופרט באפי נפשיה דרשינן ליה [1], אבל עופות לא!?

אם כן [2] נכתוב רחמנא חד פרטא [3].

הי נכתוב רחמנא? אי כתב רחמנא 'שור', הוה אמינא: קרב לגבי מזבח – אִין, שאין קרב לגבי מזבח – לא; ואי כתב רחמנא 'חמור', הוה אמינא 'קדוש בבכורה [4] – אִין [5], שאין קדוש בבכורה – לא [6]'!?

אמרי: אם כן נכתוב רחמנא שור וחמור, 'שה' למה לי? שמע מינה לאתויי עופות.

ואימא לאתויי עופות טהורים, דומיא דשה, דמטמא בגדים אבית הבליעה [7], אבל עופות טמאים - דלית בהו טומאה, דלא מטמאי בגדים אבית הבליעה [8] – לא [9]?

'כל' - ריבויא הוא.

וכל היכא דכתב 'כל' - ריבויא הוא? והא גבי מעשר דכתיב 'כל', וקא דרשינן ליה בכלל ופרט, דתניא: ’[דברים יד,כו: ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך: בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ה' אלקיך ושמחת אתה וביתך] ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך' – כלל; 'בבקר ובצאן וביין ובשכר' – פרט; 'ובכל אשר תשאלך נפשך' - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש: פרי מפרי [10] וגידולי קרקע [11] - אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע.

אמרי: 'בכל' – כללא; 'כל' - ריבויא הוא.

ואיבעית אימא: 'כל' - כללא הוא; מיהו 'כל' דהכא - ריבויא הוא: מכדי כתיב מעיקרא [12] כלל ופרט וכלל, דכתיב (שמות כב ו: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש - אם ימצא הגנב ישלם שנים) 'כי יתן איש אל רעהו' – כלל; 'כסף או כלים' – פרט; 'לשמור' - הדר וכלל [13]; ואי סלקא דעתך האי 'על כל דבר פשע' [14] נמי לכלל ופרט הוא דאתא [15] - נכתוב רחמנא להני פרטי גבי האיך כלל ופרט [16]; 'על כל דבר פשע' - למה לי? [17] שמע מינה: [18] ריבויא הוא [19].

השתא דאמרת 'כל' ריבויא - כל הני פרטי למה לי?

חד למעוטי קרקע, וחד למעוטי עבדים, וחד למעוטי שטרות;

'שלמה' [20] - למעוטי דבר שאינו מסויים [21];

'על כל אבידה' - לכדרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: [22] הטוען טענת גנב


עמוד ב


באבידה [23] - משלם תשלומי כפל, שנאמר (שמות כב ח: על כל דבר פשע: על שור על חמור על שה על שלמה) על כל אבידה אשר יאמר [כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו] [24].

תנן התם [25]: '"היכן פקדוני?" אמר ליה "אבד!"; "משביעך אני!" ואמר "אמן", והעדים מעידים אותו שאכלוֹ - משלם את הקרן [26]; הודה על פי עצמו - משלם קרן וחומש ואשם [27];

"היכן פקדוני?" אמר לו "נגנב"; "משביעך אני!" ואמר "אמן", והעדים מעידים אותו שגנבוֹ - משלם תשלומי כפל; הודה מעצמו - משלם קרן וחומש ואשם.'; קתני מיהא בטוען טענת גנב דמשלם תשלומי כפל, אבל בטוען טענת אבד [28] - לא משלם תשלומי כפל, ואפילו טוען טענת גנב: בשבועה [29] - הוא דמשלם תשלומי כפל, אבל שלא בשבועה - אינו משלם תשלומי כפל; מנהני מילי?


דתנו רבנן: ’[שמות כב,ו: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש] אם ימצא הגנב [ישלם שנים] - בטוען טענת גנב הכתוב מדבר [30];


אתה אומר 'בטוען טענת גנב' - או אינו אלא בגנב עצמו [31]?

כשהוא אומר 'אם לא ימצא הגנב' - בטוען טענת גנב הכתוב מדבר' [32]. [33]

תניא אידך: ’[שמות כב,ו: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש] אם ימצא הגנב [ישלם שנים] - בגנב עצמו הכתוב מדבר [34];

אתה אומר בגנב עצמו - או אינו אלא בטוען טענת גנב [35]?

כשהוא אומר (שמות כב ז) 'אם לא ימצא הגנב' [ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו] - הרי טוען טענת גנב אמור; הא מה אני מקיים 'אם ימצא הגנב'? בגנב עצמו הכתוב מדבר'!

דכולי עלמא מיהת 'אם לא ימצא הגנב' - בטוען טענת גנב כתיב.

מאי משמע?

אמר רבא: אם לא ימצא כְמָה שאמר [36], אלא שהוא עצמו גנבוֹ [37] - [38] ישלם שנים.

ומנלן דבשבועה?

דתניא: ’[שמות כב,ז: אם לא ימצא הגנב] ונקרב בעל הבית אל האלהים [אם לא שלח ידו במלאכת רעהו] – לשבועה [39];

אתה אומר לשבועה - [40] או אינו אלא לדין [41]?

אמר שליחות יד למטה [42] ונאמר שליחות יד למעלה [43]; מה להלן לשבועה - אף כאן לשבועה.

בשלמא למאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב - היינו דכתיבי תרי קראי; אלא למאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב - תרי קראי למה לי?

אמרי: חד למעוטי טענת אבד [44].

ולמאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב, דלא מייתר - למעוטי טענת אבד מנא ליה?

מ'גנב' 'הגנב'.

ולמאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב, דמיעט ליה טוען טענת אבד – 'גנב' 'הגנב' מאי דריש ביה?

אמר לך: מבעי ליה לכדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הטוען טענת גנב בפקדון - משלם תשלומי כפל; טבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמשה [45]'.

למאן דאמר 'חד בגנב וחד בטוען טענת גנב', דהאי 'גנב' – 'הגנב' אפקיה למעוטי טענת אבד, דרבי חייא בר אבא מנא ליה?

אמר לך: הקישא הוא [46], ואין משיבין על הקישא [47].

בשלמא למאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב – שפיר [48]; אלא למאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב - גנב עצמו מנא ליה?

[49]

נפקא ליה מדתנא דבי חזקיה, דתנא דבי חזקיה [50]: 'יאמר 'שור' וגניבה, והכל בכלל [51]!? [52] אילו כך [53] הייתי אומר 'מה הפרט מפורש קרב לגבי מזבח - אף כל קרב לגבי מזבח' [54]; [55]מה יש לך להביא [56] – שה?


הערותעריכה

  1. ^ כלומר: היכא דאיכא פרטי יתירי - כל חד וחד מרבי כעין דידיה, ולא דרשינן כולהו בהדי הדדי דליהוי כעין הפרט ד'שלמה' לרבות בעלי חיים שאין נבילתן מטמאה, כדאמר לקמן, כדתני דבי חזקיה: 'שדי שור בין המצא לתמצא כו', 'שדי חמור בין המצא לתמצא' - אלמא כל חד וחד באפי נפשיה מדריש
  2. ^ דכעין הפרט בכל צדדין הוא דמייתי
  3. ^ לא נכתוב אלא חד מהני פרטי דבעלי חיים, ומתרבי כעין הפרט: כל שנבלתו מטמאה! ומדכתב פרטי יתירי - תנם ענין לרבות שאר בעלי חיים
  4. ^ כעין שור ושה
  5. ^ הוא דמתרבי מכעין הפרט דחמור, דדמי ליה בתלת צדדין: בעלי חיים, ובבכורה, ונבלתו מטמאה
  6. ^ אבל צבי ואיל - דלא דמי ליה אלא בתרתי – לא; להכי כתב 'שור': דאם אינו ענין לו - תנהו ענין לשאינו קדוש בבכורה, דדמי מיהת בתרתי לפרטא: בעל חיים ונבלתו מטמא, ולעולם עופות לא
  7. ^ דדמי לפרטא קצת: דיש טומאה בנבלתם קצת: לטמא בבית הבליעה
  8. ^ כדאיתא בחולין (דף ק:): יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בגדים אבית הבליעה? תלמוד לומר: 'נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה': מי שאיסורו משום 'בל תאכל נבילה וטריפה'
  9. ^ יצא זה שאין איסורו משום 'בל תאכל נבילה וטריפה' אלא משום 'בל תאכל טמא'
  10. ^ ולד מולד, וגפן מחרצן, למעוטי מים ומלח וכמיהין ופטריות
  11. ^ למעוטי דגים
  12. ^ בראש הפרשה
  13. ^ ודרשינן ליה בפרק 'הזהב' לענין שבועת שומרין, למימר דאין נשבעין אלא על כעין הפרט: שמטלטל וגופו ממון
  14. ^ דאתא לענין כפל
  15. ^ למידרשיה בכלל ופרט אתא, ולא מתרבי לכפל אלא כעין הפרט
  16. ^ בקרא קמא (שמות כב ו), ולדרוש כל חד באפי נפשיה כדקאמרת, דהא בקרא קמא נמי כפילא כתיב
  17. ^ אלא
  18. ^ האי כללא דקרא בתרא (שמות כב ח)-
  19. ^ ולענין כפל לא דרשינן כלל ופרט [אלא ריבוי ומיעוט]; וקרא קמא (שמות כב ו), דכתיב ביה כלל ופרט - לענין שבועה הוא דאתא, כדכתיב בתריה 'ונקרב בעל הבית וגו' (שמות כב ז)
  20. '^ יש לה סימנים, כדאמרינן ב'אלו מציאות' (בבא מציעא דף כז,א): מה שלמה מיוחדת שיש לה סימנים כו'
  21. ^ שאין לבעלים סימן בו, שפטור מכפל
  22. ^ מוצא אבידה
  23. ^ שטוען "נגנבה הימני לאחר שמצאתיה"
  24. ^ ובטוען טענת גנב מוקמינן ליה להאי קרא לקמן בשמעתין
  25. ^ 'בהגוזל עצים' [פ"ט מ"ז]
  26. ^ דאין כפל אלא בטענת גנב
  27. ^ דכתיב (ויקרא ה כד) 'או מכל אשר ישבע עליו לשקר וגו', וזהו 'אשם גזילות', ואינו בא אלא על הודאת פיו: דאף על פי דלא כתב בההיא פרשה הודאה, כתב רחמנא באשם גזל הגר, בפרשת נשא: 'והתודו את חטאתם וגו' (במדבר ה ז); וחומש נמי - אינו בלא אשם
  28. ^ אבד הימנו
  29. ^ לאחר שנשבע לשקר, כדקתני "משביעך אני"
  30. ^ בבעל הבית שטוען טענת גנב בפקדון זה, כדכתיב 'וגונב מבית האיש וגו' (שמות כב ו) הכתוב מדבר, וקאמר דאם ימצא שהוא גנב - שישלם שנים
  31. ^ שבעל הבית אמת טען, ונמצא הגנב שגנבו
  32. ^ ולקמיה מוקמינן לה בטוען טענת גנב: שנמצא הוא בעצמו גנב; הוי אומר דהאי קרא דלעיל - נמי כשנמצא בעל הבית שקרן קאמר
  33. ^ ולקמיה פרכינן: 'תרי קראי למה לי?'
  34. ^ מגיד הכתוב שגנב משלם כפל
  35. ^ דאם נמצא הוא גנב משלם כפל
  36. ^ שטוען "נגנבה", כדכתיב 'וגונב מבית האיש' (שמות כב ו)
  37. ^ 'ונקרב בעל הבית' (שמות כב ז) כלומר: והוא כבר נשבע בדבר שלא שלח ידו
  38. ^ מה כתיב אחריו? 'על כל דבר פשע וגו' (שמות כב ח)
  39. ^ שכיון שטוען 'וגונב מבית האיש' (שמות כב ז) - ישבע שנגנבה ויפטר
  40. ^ וממאי דהאי ונקרב בעל הבית לשבועה קאמר?
  41. ^ לפרעון דשומר חנם שטוען "נגנבה" – ישלם; דהאי קרא - בשומר חנם כתיב, כדאמרינן ב'השואל' (בבא מציעא צד:,ב)
  42. ^ בשומר שכר: 'שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח וגו'
  43. ^ 'ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו'
  44. ^ אם טען נאבדה הימנו, ועדים מעידים שגנבוֹ - פטור מכפל, אפילו נשבע
  45. ^ כגנב עצמו, דנפקא ליה מ'גנב' - 'הגנב'
  46. ^ כיון דסמיכי להדדי הני קראי, איתקש גנב וטוען טענת גנב להדדי: מה גנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה אם טבח ומכר - אף טוען טענת גנב משלם ארבעה וחמשה
  47. ^ ואף על גב דאיכא למיפרך 'מה לגנב עצמו שכן חייב כפל בלא שבועה, תאמר בטוען טענת גנב שצריך שבועה' - כדאמרינן להא מילתא ב'הגוזל עצים' (לקמן דף קח,א); ואיכא דאמרי 'הקישא' - כדמפרש התם: הואיל וגנב משלם כפל וטוען טענת גנב משלם כפל, מה גנב טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה - אף טוען טענת גנב טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה; ולאו מילתא היא, דהאי 'מה מצינו' - בנין אב הוא, ולא הקישא; אלא סמיכות המקראות קרי 'היקש'; והכי נמי שמעינן התם
  48. ^ נפקא ליה גנב מהכא
  49. ^ וכי תימא ליתי בקל וחומר מטוען טענת גנב - דיו לבא מן הדין להיות כנדון: מה להלן בשבועה אף כאן בשבועה!
  50. ^ דדריש קרא אחרינא דמשתעי בגנב עצמו: (שמות כב ג) אם המצא תמצא בידו הגניבה [משור עד חמור עד שה חיים - שנים ישלם]; והאי דנקט דרשה ולא נקט קרא - משום דמקְּרא לא נפקא לן בהדיא אלא בעלי חיים, כדכתיב 'משור ועד חמור עד שה חיים', ומדרשה מרבה להו תנא דבי חזקיה לכולהו
  51. ^ דמרבינן כל כעין הפרט: דבר המטלטל וגופו ממון; חמור ושה למה לי
  52. ^ ומשני:
  53. ^ ולקמיה מפרש מאי קאמר? הא לאו כלל ופרט וכלל הוא, דקדריש ליה כעין הפרט
  54. ^ ולא מתרבי מכעין הפרט אלא הקרב למזבח; להכי כתב שה: דלא תימא 'כל' לאתויי קרב למזבח קאתי
  55. ^ ד
  56. ^ ולא נכתב בפירוש