פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


אפומא דחד [1]; ולא אמרן אלא חד, אבל בתרי - לא; וחד נמי לא אמרן אלא בדיני דמגיסתא [2], אבל בי דוואר [3] - אינהו נמי חד אמומתא שדו ליה [4].

אמר רב אשי: כי הוינא בי רב הונא [אולי: רב הונא בר נחמן; גירסת הרי"ף: רב כהנא] - איבעיא לן: אדם חשוב דסמכי עליה כבי תרי: מפקי ממונא אפומיה ולא איבעי ליה לאסהודי? או דלמא כיון דאדם חשוב הוא - לא מצי משתמיט להו, ומצי לאסהודי?

תיקו.

אמר רב אשי: האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לעובד כוכבים אמצרא דבר ישראל חבריה - משמתינן ליה; מאי טעמא? אי נימא משום דינא דבר מצרא - והאמר מר: זבין מעכו"ם וזבין לעכו"ם [5] ליכא משום דינא דבר מצרא, אלא דאמרינן ליה: "ארבעית [6] לי אריא אמצראי"; משמתינן ליה עד דקביל עליה כל אונסא דאתי מחמתיה.

משנה:

נטלו מוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר; נטלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת - הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן [7].

המציל מן הנהר או מן הגייס או מן הלסטין: אם נתייאשו הבעלים [8] - הרי אלו שלו.

[9]

וכן נחיל [10] של דבורים: אם נתייאשו - הרי אלו שלו.

אמר רבי יוחנן בן ברוקה: נאמנת אשה או קטן לומר "מכאן יצא נחיל זה", ומהלך בתוך שדה חבירו להציל את נחילו, ואם הזיק - משלם מה שהזיק; אבל [11] לא יקוץ את סוכו על מנת ליתן את הדמים [12].

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אף קוצץ ונותן את הדמים.

גמרא:

תנא: אם נטל [13] מחזיר לבעלים הראשונים [14]; קסבר יאוש כדי [15] לא קני [16] ומעיקרא באיסורא אתא לידיה [17];

ואיכא דאמרי: 'אם בא להחזיר [18] - יחזיר לבעלים ראשונים [19]' [ונראה לפי זה שיאוש לא קני; אך מי שסובר יאוש קני יסביר כך:] מאי טעמא? יאוש כדי קני; מיהו אי אמר "אי אפשי בממון שאינו שלי" - מחזיר לבעלים הראשונים.

הרי אלו שלו מפני שהבעלים [מתייאשין מהן]:

אמר רב אשי אסי: לא שנו אלא לסטים עובד כוכבים, אבל ליסטים ישראל – לא; סבר: "למחר נקיטנא ליה בדינא".

מתקיף לה רב יוסף: אדרבה! איפכא מסתברא: עכו"ם דדייני בגיתי [20] - לא מייאש; ישראל, כיון דאמרי 'מימר' [21] - מייאש;

אלא אי איתמר - אסיפא איתמר: 'המציל [מן הנהר או] מן העכו"ם [מן הגייס] ומן [או מן] הלסטים: אם נתייאשו הבעלים [- הרי אלו שלו]’ – אִין; סתמא – לא; לא שנו אלא עכו"ם, משום דדייני בגיתי, אבל לסטים ישראל - כיון דאמרי 'מימר' – מייאש.

תנן התם [כלים פ"כו מ"ח, (לעיל סו,ב)]: 'עורות של בעל הבית - מחשבה מטמאתן [22], ושל עבדן [23] - [24] אין מחשבה מטמאתן [25]; של גזלן - אין מחשבה מטמאתן [26], ושל גנב - מחשבה מטמאתן [27]. רבי שמעון אומר: חילוף הדברים: של גזלן [28] מחשבה מטמאתן, של גנב - אין מחשבה מטמאתן, לפי שלא נתייאשו הבעלים [29].'

אמר עולא: מחלוקת – בסתם [30], אבל בידוע [31] - דברי הכל יאוש [32] קני [33].

רבה אמר: בידוע נמי מחלוקת [34].

אמר ליה אביי לרבה: לא תיפלוג עליה דעולא, דתנן במתניתין כוותיה [35] לפי שלא נתייאשו הבעלים; טעמא דלא נתייאשו הבעלים, אבל נתייאשו הבעלים - הרי אלו שלו!

אמר ליה: אנן – 'לפי שאין יאוש לבעלים [36]' מתנינן לה.

תנן: 'נטלו מוכסין חמורו [ונתנו לו חמור אחר; נטלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת - הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן] [37] – מני? אי רבנן - קשיא גזלן! אי רבי שמעון - קשיא גנב!

בשלמא לעולא, דאמר 'בידוע קני' - הכא נמי בידוע, ודברי הכל; אלא לרבה, דאמר 'בידוע נמי מחלוקת' - הא מני? לא רבנן ולא רבי שמעון!?

בלסטים מזויין [38], ורבי שמעון היא.

אי הכי - היינו 'גזלן' [39]!?

תרי גווני גזלן.

תא שמע: הגנב והגזלן והאנס [40] - הקדשן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר – מני? אי רבנן - קשיא גזלן, אי רבי שמעון - קשיא גנב?

בשלמא לעולא דאמר 'בידוע קני' - הכא נמי בידוע, ודברי הכל היא; אלא לרבה דאמר 'בידוע נמי מחלוקת' - הא מני? לא רבנן ולא רבי שמעון?

הכא נמי בלסטים מזויין, ורבי שמעון היא [41].

אי הכי היינו 'גזלן'?

תרי גווני גזלן.

ואי בעית אימא: הא מתניתא - רבי היא, דתניא: רבי אמר: גנב כגזלן,


עמוד ב


וקיימא לן [42]: כגזלן לרבי שמעון [43].

גופא: רבי אומר: אומר אני: גנב כגזלן.

איבעיא להו: כגזלן דרבנן קאמר, ולא קני? או דלמא כגזלן דרבי שמעון קאמר, וקני?

תא שמע: 'נטלו מוכסין חמורו [ונתנו לו חמור אחר; נטלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת - הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן]’ – מני? אי רבנן - קשיא גזלן? אי רבי שמעון - קשיא גנב?

אי אמרת בשלמא רבי כגזלן דרבי שמעון קאמר, וקני, הא מני? רבי היא, משום הכי קני; אלא אי אמרת כגזלן דרבנן קאמר, ולא קני - הא מני? לא רבי ולא רבי שמעון ולא רבנן!?

הכא במאי עסקינן? בלסטים מזויין, ורבי שמעון היא.

אי הכי - היינו גזלן?

תרי גווני גזלן.

תא שמע: הגנב והגזלן והאנס: הקדשן הקדש, ותרומתן תרומה, ומעשרותן מעשר. מני? אי רבנן - קשיא 'גזלן'? אי רבי שמעון - קשיא 'גנב'? אי אמרת בשלמא 'גנב כגזלן דרבי שמעון' קאמר, משום הכי קני, אלא אי אמרת 'גנב כגזלן דרבנן' - הא מני?

בלסטים מזויין, ורבי שמעון היא.

אי הכי - היינו גזלן?

תרי גווני גזלן.

אמר ליה רב אשי לרבה [אולי צ"ל לרבא]: תא שמע: דמתני רבי לרבי שמעון בריה: לא דבר שיש בו אחריות ממש אלא אפילו פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריו - חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן; טעמא - מפני כבוד אביהן, הא לאו כבוד אביהן – לא [44]; שמע מינה: רבי - גזלן דרבי שמעון קאמר - שמע מינה.

וכן נחיל של דבורים [אם נתייאשו - הרי אלו שלו]:

מאי וכן [45]?

הכי קאמר: אפילו נחיל של דבורים, דקנין דרבנן הוא [46]; סלקא דעתא אמינא: 'האי - כיון דרבנן בעלמא הוא דקני ליה, אפילו סתמא נמי מייאש' - קא משמע לן: אם נתייאשו הבעלים – אִין, אי לא - לא.

אמר רבי יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה וקטן [נאמנת אשה או קטן לומר "מכאן יצא נחיל זה", ומהלך בתוך שדה חבירו להציל את נחילו, ואם הזיק - משלם מה שהזיק]:

אשה וקטן בני עדות נינהו?

אמר רב יהודה אמר שמואל: הכא במאי עסקינן? - כגון שהיו בעלים מרדפין אחריהם [47], ואשה וקטן מסיחין לפי תומם, ואומר "מכאן יצא נחיל זה".

אמר רב אשי: אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד [48].

אמר ליה רבינא לרב אשי: ולא? והרי נחיל של דבורים מסיח לפי תומו הוא!?

שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן הוא.

ודאורייתא לא? והאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו, ואומר: "זכורני כשאני תינוק ומורכבני על כתיפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטוני את כתנתי והטבילוני [49] לאכול בתרומה לערב", ורבי חנינא מסיים בה הכי "וחבירי בדילין ממני [50] והיו קורין אותי 'יוחנן אוכל חלות'" והעלהו רבי לכהונה על פיו!?

בתרומה דרבנן [51].

ואכתי דאורייתא לא? והא כי אתא רב דימי אמר רב חנא קרטיגנא ואמרי לה רב אחא קרטיגנא משתעי: מעשה בא לפני רבי יהושע בן לוי - ואמרי לה מעשה בא לפני רבי - בתינוק אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר: אני ואמי נשבינו לבין העכו"ם; יצאתי לשאוב מים - דעתי על אמי; ללקוט עצים - דעתי על אמי, והשיאה רבי על פיו לכהונה.' [52]!

בשבויה הקילו [53].

אבל לא יקוץ את סוכו [על מנת ליתן את הדמים. רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אף קוצץ ונותן את הדמים.]:

תניא: 'רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: תנאי בית דין הוא שיהא יורד לתוך שדה של חבירו וקוצץ סוכו של חבירו להציל את נחילו ונוטל דמי סוכו מתוך נחילו של חבירו;

ותנאי בית דין הוא [54] שיהא שופך יינו ומציל את דובשנו של חבירו ונוטל דמי יינו מתוך דובשנו של חבירו;

ותנאי בית דין הוא [55] שיהא מפרק את עציו וטוען פשתנו של חבירו ונוטל דמי עציו מתוך פשתנו של חבירו, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.'

משנה:

המכיר כליו וספריו ביד אחר, ויצא לו שם גניבה [56] בעיר - ישבע לו לוקח כמה נתן ויטול [57], ואם לאו - לאו כל המנו, שאני אומר: 'מכרן לאחר ולקחן זה הימנו'.

גמרא:

וכי יצא לו שם גניבה בעיר מאי הוי? ליחוש דילמא זבנינהו והוא ניהו קא מפיק שמא!?

אמר רב יהודה אמר רב: כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו ועמד והפגין [58] בלילה, ואמר "נגנבו כליי".

כל שכן עילא מצא [59]!?

רב כהנא מסיים בה משמיה דרב: כגון שהיתה מחתרת חתורה בתוך ביתו, ובני אדם שלנו בתוך ביתו יצאו ואנבורקראות [60] של כלים על כתפיהם, והכל אומרים "נגנבו כליו של פלוני"!

ודלמא כלים הוו, ספרים לא הוו?

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כגון דקאמרי נמי "ספרים".

וליחוש דלמא זוטרי וקא טעין רברבי?

אמר רבי יוסי בר חנינא: דקאמרי "ספר פלוני ופלוני".

ודלמא הוו עתיקי וקא טעין חדתי?

אמר רב: כגון דאמרי "הללו כליו של פלוני"! "הללו ספריו של פלוני"!

מי אמר רב הכי? והאמר רב: בא במחתרת ונטל כלים ויצא – פטור; מאי טעמא? בדמי קננהו [61]?

הני מילי דקננהו בבא במחתרת, דמעיקרא מסר נפשיה לקטלא, אבל הני - כיון דלא מסרו נפשייהו לקטלא – לא.

אמר רבא: לא שנו אלא בעל הבית העשוי למכור כליו, אבל בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו -


הערותעריכה

  1. ^ ונמצא שהפסידו שלא כדין
  2. ^ בני כפר שאין יודעין לדון במשפט
  3. ^ שלטון
  4. ^ על פי עד אחד אין מוציאין ממון אבל מחייבין בעל דין שבועה להכחיש העד, כדין תורה; לשון אחר 'דמגוזתא': אנסין, בחזקה, כמו 'אתו גוזאי וקא מחו ליה' (מגילה כח א): סריסים (של בית רבי) העומדין לרדות בחזקה
  5. ^ בבבא מציעא [ב'המקבל’]
  6. ^ הרבעת
  7. ^ דמסתמא נתייאשו הבעלים מיד, וקננהו היאך ביאוש ושינוי רשות
  8. ^ דשמעינן דאייאוש דאמר "ווי לחסרון כיס"
  9. ^ אבל סתמא – לא, וקשיא לסטים דסיפא אלסטים דרישא; בגמרא פריך, ומשני לה: חדא בלסטים עכו"ם וחדא בליסטים ישראל דמייאש מסתמא.
  10. ^ גיור"א
  11. ^ נתיישבו דבורים על סוכת חבירו וירא ליטלן אחת אחת שלא יברחו
  12. ^ לא יקוץ את הסוכה להוליכן כולן ביחד, ואפילו על מנת ליתן דמים
  13. ^ חמור מן המוכסין
  14. ^ ופליגא ברייתא אמתניתין
  15. ^ שנתייאשו הבעלים ביד מוכס
  16. ^ לא קנה המוכס ביאוש לבדו בלא נתינת דמים או שינוי מעשה
  17. ^ וכי אתא ליד שני באיסור אתא לידיה
  18. ^ שחסיד הוא
  19. ^ ולא למוכס
  20. ^ בגאוה ובזרוע
  21. ^ "צא ותן לו", ואין חובטין במקלות; לשון אחר: דאמרי לנגזל "מי יימר כדקאמרת? הבא עדים שגנבו ממך"
  22. ^ חישב עליהם בדבר שאין בו חסרון מלאכה, כגון לעוצבא ולמטה - ירדו לטומאה [הוכשרו לקבל טומאה] מיד
  23. ^ שאומנותו בכך
  24. ^ סתמיה למכירה, הלכך
  25. ^ אין מחשבתו מחשבה: שאם יבאו בני אדם לקנותו - ימכרנו להן, ונמצא שסופן למנעלין, ועדיין לא נגמרה מלאכתן לכך
  26. ^ דלאו דידיה הוא: דכיון דידע מאן שקליה מיניה - לא מייאש
  27. ^ דאייאוש מרייהו דלא ידעי למאן יתבעו
  28. ^ כיון דשקליה מיניה בהדיא ולא מצי קאי באפיה מייאש
  29. ^ סבר: בחישנא ליה ומשכחינא ליה
  30. ^ דלא שמעינן דמייאש, דבהא פליגי: דמר סבר סתם גניבה - יאוש בעלים הוא, ולא סתם גזילה; ומר סבר חילוף הדברים, כדפרישית
  31. ^ דשמעינן דמייאש
  32. ^ כדי
  33. ^ ואפילו גנב לרבי שמעון וגזלן לרבנן
  34. ^ דאי נמי דשמעינן דמייאש - אמרי רבנן בגזלן דלא הוי יאוש: דכל שעתא דעתיה למנקטיה בדינא; וכן גנב לרבי שמעון
  35. ^ הך מתניתין דעורות דטהרות דקתני
  36. ^ אין יאושן יאוש
  37. ^ מוכס = גזלן; לסטים = גנב
  38. ^ דגזלן הוא
  39. ^ והא תנא ליה:' מוכס'
  40. ^ אנס דקתני גבי גזלן הוי חמסן, דיהיב זוזי
  41. ^ דאמר גזלן קני
  42. ^ לקמן דהא 'גנב כגזלן' דקאמר רבי
  43. ^ כגזלן דרבי שמעון קאמר, דקני, ולא כגזלן דרבנן - דלא קני
  44. ^ אלמא גזלן לרבי קני, כרבי שמעון, וקאמר 'גנב כגזלן'אלמא תרוייהו קני
  45. ^ פשיטא דקני ביאוש, דמאי שנא נחיל מכסות
  46. ^ דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום, דהא דהפקר נינהו, ותניא (חולין דף קמא:): 'יוני שובך ויוני עלייה - אין בהן משום גזל אלא מפני דרכי שלום'
  47. ^ קודם דיבור הקטן, דרגלים לדבר דשלו הם
  48. ^ שמע מן התינוקות שהיו אומרים "הרי אנו הולכין לספוד ולקבור איש פלוני" [בפרק בתרא דיבמות (דף קכא,ב)]
  49. ^ לפי שדרכו של תינוק לטפח בשרצים ובטומאות
  50. ^ מפני תרומתי
  51. ^ בזמן הזה, דרבי - לאחר חורבן היה; ואיכא מאן דאמר 'לא קידשה לעתיד לבא'
  52. ^ ואף על גב דאיסורא דאורייתא היא, משום זונה
  53. ^ דספיקא בעלמא היא
  54. ^ במתניתין הוא: זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש; נסדקה חבית של דבש
  55. ^ אם מת חמור חבירו הטעון פשתן בדרך, וחמורו של זה טעון עצים
  56. ^ שיצא קול שנגנבו כליו
  57. ^ ויחזיר לו כליו; ולפני יאוש קמיירי
  58. ^ צעק
  59. ^ פירכא היא, כלומר: עילא מצא כשמכר כליו ונתחרט וידע שמכרן לוקח לאחר, עמד והפגין וצעק בלילה להאמין דבריו כשיערער
  60. ^ חבילות
  61. ^ דהבא במחתרת בר מיתה הוא, כדכתיב 'אם במחתרת ימצא הגנב וגו'; וכיון דאי הוה בידיה פטור - כי מכרן לאחר אמאי מהדר להו לוקח