ביאור:בבלי בבא קמא דף סה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אין לי אלא ידו; גגו חצירו וקרפיפו [שאם הצליח לגרום שהבהמה תכנס לחצירו וכו’] – מנין [שיהיה חייב בכפל ותשלומי ארבעה וחמשה]? תלמוד לומר: [תחילת הפסוק] אם המצא תמצא - מכל מקום'.
אם כן לימא קרא או 'המצא המצא' או 'תמצא תמצא'? מדשני קרא - שמע מינה תרתי.
גופא: אמר רב: קרן - כעין שגנב; תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה - כשעת העמדה בדין.
מאי טעמא דרב?
אמר קרא 'גניבה' ו'חיים' (שמות כב ג: אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם); אמאי קאמר רחמנא 'חיים' בגניבה? אחייה לקרן כעין שגנב.
אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא, דתניא: 'כחושה והשמינה [1] - משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב [2].
אמרי [3]: משום דאמר ליה: "אנא פטימנא - ואת שקלת?" [4].
תא שמע: שמינה והכחישה [5] - משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב!?
התם נמי משום דאמרינן ליה "מה לי קטלה כולה, מה לי קטלה פלגא" [6]; כי קאמר רב - ביוקרא וזולא הוא דקאמר.
היכי דמי?: אילימא דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה זוזי - 'קרן כעין שגנב'? לימא פליגא דרב אדרבה, דאמר רבה 'האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה, מעיקרא שויא זוזא ולבסוף [7] שויא ארבעה זוזי: תברה [8] או שתייה - משלם ארבעה; איתבר ממילא - משלם זוזא' [9]!
אמרי: כי קאמר רב - כגון דמעיקרא שויא ארבעה ולבסוף שויא זוזא: קרן - כעין שגנב, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה - כשעת העמדה בדין.
תני רבי חנינא לסיועיה לרב: 'בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון, ונשבע, והודה, ובאו עדים: אם עד שלא באו עדים הודה - משלם קרן וחומש ואשם [10]; ואם משבאו עדים הודה - משלם תשלומי כפל ואשם, וחומשו עולה לו בכפילו [11] - דברי רבי יעקב;
וחכמים אומרים: (ויקרא ה כד: או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו) בראשו וחמשתיו [יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו] - ממון המשתלם בראש [12] - מוסיף חומש; ממון שאין משתלם בראש [13] - אין מוסיף חומש [14]; רבי שמעון בן יוחאי אומר: אין חומש ואשם משתלם במקום שיש כפל. [15]' קתני מיהת חומשו עולה לו בכפילו - דברי רבי יעקב - היכי דמי?: אילימא דמעיקרא שויא ארבעה ולבסוף שויא ארבעה - חומשו עולה לו בכפילו? כפילא ארבעה וחומשא זוזא [16]!? אלא - לאו דמעיקרא שויא ארבעה, ולבסוף שויא זוזא, דכפילא = זוזא; וחומשיה = זוזא [17], אלמא: קרן - כעין שגנב, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה - כשעת העמדה בדין [18]!
אמר רבא: לעולם דמעיקרא שויא ארבעה והשתא נמי שויא ארבעה; ודקא קשיא 'כפילא ארבעה וחומשיה זוזא' - הכא במאי עסקינן? - כגון שנשבע וחזר ונשבע ארבע פעמים והודה, והתורה אמרה 'וחמישיתיו': התורה ריבתה חמישיות הרבה בקרן אחת.
אמר מר: וחכמים אומרים 'בראשו וחמישיתו': ממון המשתלם בראש מוסיף חומש, ממון שאין משתלם בראש - אין מוסיף חומש; אבל אשם מייתי! מאי שנא חומש דלא משלם, דכתיב 'בראשו וחמישיתו' - אשם נמי לא משלם, דהא כתיב 'בראשו וחמישיתו... ואת אשמו'?
אמרי לך רבנן: 'את' פסקיה קרא.
ורבי שמעון בן יוחאי?
'ואת' ערביה קרא.
ורבנן אמרי לך: [19] לא ליכתוב רחמנא לא וי"ו ולא 'את'!
ורבי שמעון בן יוחאי אמר לך: 'את' - לא סגיא דלא כתב, לאפסוקי בין ממון גבוה [20] לממון הדיוט [21]; הלכך אתא וי"ו - ערביה קרא.
אמר רבי אילעא: גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור - נעשה שינוי בידו וקנאו [22]; [23] טבח ומכר - שלו הוא טובח שלו הוא מוכר [24].
איתיביה רבי חנינא לרבי אילעא: גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור - משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב [25]' ואי סלקא דעתך קנייה בשינוי - אמאי משלם? שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!?
אמר ליה: ואלא מאי - שינוי לא קני? אמאי משלם כעין שגנב? לשלם כי השתא!
אמר ליה: כי השתא - היינו טעמא דלא: משלם משום דאמר ליה: "תורא גנבי ממך? דיכרא גנבי ממך [26]"?
אמר ליה: רחמנא ניצלן מהאי דעתא!
אמר ליה: אדרבה, רחמנא ניצלן מדעתא דידך!
מתקיף לה רבי זירא: וניקנינהו בשינוי השם [27]?
אמר רבא: שור בן יומו קרוי 'שור'; איל בן יומו קרוי 'איל': שור בן יומו קרוי 'שור' דכתיב (ויקרא כב כז) שור או כשב או עז כי יולד [והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה’]; איל בן יומו קרוי 'איל', דכתיב (בראשית לא לח: זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו) ואילי צאנך לא אכלתי - אילים הוא דלא אכל, כבשים אכל? אלא - לאו שמע מינה 'איל בן יומו קרוי איל'?!
מכל מקום קשיא [28]?!
אמר רב ששת: הא - מני? - בית שמאי היא, דאמרי שינוי במקומו עומד ולא קני [29], דתניא: ’[הבא על זונה:] נתן לה באתננה חיטין ועשאתן סולת, זיתים ועשאתן שמן, ענבים ועשאן יין: תני חדא אסור [30]' ותני חדא מותר'; ואמר רב יוסף: תני גוריון דמאספורק: בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין!
מאי טעמא דבית שמאי? דכתיב (דברים כג יט: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם) 'גם' - לרבות שינוייהם; ובית הלל: 'שניהם' ולא – שינוייהם.
ובית שמאי - ההוא
הערות
עריכה- ^ הגנב פטמה
- ^ וקשיא לרב דאמר 'תשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין' וקסלקא דעתא בין שִבְּחָהּ בין הכחישהּ הגנב בידים
- ^ ומשני
- ^ אבל שָבְחָה בדמים: שהוקרו בהמות בשוק או שנתפטמה מאליה - משלם כפל כי השתא
- ^ הגנב הכחישה בידים: בטורח מלאכה או במקל
- ^ הלכך מההיא שעתא דאכחשה - אתחלה לה טביחה
- ^ בשעה שאבדה מן העולם
- ^ בידים
- ^ וב'המפקיד' (בבא מציעא דף מג,א) מפרש טעמא: דכל כמה דאיתיה בעינא - ברשותא דמרה קיימא, דהא בעי לאהדורה; הלכך ברשותא דמרה הוקרה, וההיא שעתא דתברה ושתייה - הוא דקא גזיל לה; אבל איתבר ממילא - אמאי מחייבת ליה? אההיא שעתא דגזלה, וההיא שעתא - זוזא הוא דשוייא; וגבי טביחה ומכירה - הוי כי תברה או שתייה
- ^ משום שבועה; ואין כאן כפל דמודה בקנס פטור
- ^ שהרי חומש - לבעלים הוא, והוא שקל; ועל כרחך הא דרבי יעקב בששוין כאחד: החומש והכפל קמיירי [כפי שאומרת הגמרא להלן], דאי הוה כפילא טפי מחומשא - לאו חומשא הוי, ולא מיפטר ליה עד דמשלם חומש, דחומש כפרה דשבועה הוא
- ^ שאינו משלם אלא קרן: 'והשיב את אשמו' (במדבר ה ז) - היינו קרן: שהוא אשם וחוטא עליו; ובקרא אחרינא (במדבר ה כה) כתיב התם 'ואת אשמו יביא לה' [איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן]
- ^ כי הכא, דאיכא כפל
- ^ לא שייך בה דין חומש כלל, ואפילו לא שוין חומשא וכפילא - פטור
- ^ ורבי שמעון - אשם קאתי לאסופי לפטורא
- ^ וכיון דאינן שוין - לא 'חומש' מקרי, ולא סליק ליה
- ^ דחומש בתר קרנא שיימינן, וקרן משלם כעין שגנב; נמצא קרן ארבעה, וחומשו מוסיף עליו מבחוץ = זוזא; וכפילא = זוזא, וכפל כשעת העמדה בדין
- ^ והיינו כרב; דאי לאו קרן כעין שגנב - לא הוי זוזא חומש; ואי כפל כעין שגנב - הוי ארבעה! אלא שמע מינה כרב
- ^ אי לערבינהו קבעי -
- ^ אשם
- ^ חומש; דלאו אורח ארעא לערובינהו להדיא
- ^ בשינוי, להא מילתא
- ^ דאם
- ^ ופטור מארבעה וחמשה; אבל קרן וכפל משלם: קרן כי השתא, וכפל כעין שגנב או כשעת העמדה בדין
- ^ לקמן אותבינן לרב מהא דאמר 'תשלומי כפל ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין'; ולרבה דאמר 'תברה או שתייה משלם ד' [כדהשתא]’ - ליכא לאותובי, דיכול לשנויי דהך מתניתא - כפל ארבעה וחמשה דוקא נקט, אבל קרן היכא דאשכח - כי השתא משלם
- ^ בתמיה
- ^ נהי דשבח דגופיה לא הוי שינוי, דממילא קשבח ואזל, ומיהו בשמא ודאי אישתני
- ^ לרבי אילעא
- ^ אף על גב דאישתני - לא נפיק מרשות בעלים
- ^ לקרבן