פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


אין לי אלא ידו; גגו חצירו וקרפיפו [שאם הצליח לגרום שהבהמה תכנס לחצירו וכו’] – מנין [שיהיה חייב בכפל ותשלומי ארבעה וחמשה]? תלמוד לומר: [תחילת הפסוק] אם המצא תמצא - מכל מקום'.

אם כן לימא קרא או 'המצא המצא' או 'תמצא תמצא'? מדשני קרא - שמע מינה תרתי.

גופא: אמר רב: קרן - כעין שגנב; תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה - כשעת העמדה בדין.

מאי טעמא דרב?

אמר קרא 'גניבה' ו'חיים' (שמות כב ג: אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם); אמאי קאמר רחמנא 'חיים' בגניבה? אחייה לקרן כעין שגנב.

אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא, דתניא: 'כחושה והשמינה [1] - משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב [2].

אמרי [3]: משום דאמר ליה: "אנא פטימנא - ואת שקלת?" [4].

תא שמע: שמינה והכחישה [5] - משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב!?

התם נמי משום דאמרינן ליה "מה לי קטלה כולה, מה לי קטלה פלגא" [6]; כי קאמר רב - ביוקרא וזולא הוא דקאמר.

היכי דמי?: אילימא דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה זוזי - 'קרן כעין שגנב'? לימא פליגא דרב אדרבה, דאמר רבה 'האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה, מעיקרא שויא זוזא ולבסוף [7] שויא ארבעה זוזי: תברה [8] או שתייה - משלם ארבעה; איתבר ממילא - משלם זוזא' [9]!

אמרי: כי קאמר רב - כגון דמעיקרא שויא ארבעה ולבסוף שויא זוזא: קרן - כעין שגנב, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה - כשעת העמדה בדין.

תני רבי חנינא לסיועיה לרב: 'בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון, ונשבע, והודה, ובאו עדים: אם עד שלא באו עדים הודה - משלם קרן וחומש ואשם [10]; ואם משבאו עדים הודה - משלם תשלומי כפל ואשם, וחומשו עולה לו בכפילו [11] - דברי רבי יעקב;


עמוד ב


וחכמים אומרים: (ויקרא ה כד: או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו) בראשו וחמשתיו [יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו] - ממון המשתלם בראש [12] - מוסיף חומש; ממון שאין משתלם בראש [13] - אין מוסיף חומש [14]; רבי שמעון בן יוחאי אומר: אין חומש ואשם משתלם במקום שיש כפל. [15]' קתני מיהת חומשו עולה לו בכפילו - דברי רבי יעקב - היכי דמי?: אילימא דמעיקרא שויא ארבעה ולבסוף שויא ארבעה - חומשו עולה לו בכפילו? כפילא ארבעה וחומשא זוזא [16]!? אלא - לאו דמעיקרא שויא ארבעה, ולבסוף שויא זוזא, דכפילא = זוזא; וחומשיה = זוזא [17], אלמא: קרן - כעין שגנב, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה - כשעת העמדה בדין [18]!

אמר רבא: לעולם דמעיקרא שויא ארבעה והשתא נמי שויא ארבעה; ודקא קשיא 'כפילא ארבעה וחומשיה זוזא' - הכא במאי עסקינן? - כגון שנשבע וחזר ונשבע ארבע פעמים והודה, והתורה אמרה 'וחמישיתיו': התורה ריבתה חמישיות הרבה בקרן אחת.

אמר מר: וחכמים אומרים 'בראשו וחמישיתו': ממון המשתלם בראש מוסיף חומש, ממון שאין משתלם בראש - אין מוסיף חומש; אבל אשם מייתי! מאי שנא חומש דלא משלם, דכתיב 'בראשו וחמישיתו' - אשם נמי לא משלם, דהא כתיב 'בראשו וחמישיתו... ואת אשמו'?

אמרי לך רבנן: 'את' פסקיה קרא.

ורבי שמעון בן יוחאי?

'ואת' ערביה קרא.

ורבנן אמרי לך: [19] לא ליכתוב רחמנא לא וי"ו ולא 'את'!

ורבי שמעון בן יוחאי אמר לך: 'את' - לא סגיא דלא כתב, לאפסוקי בין ממון גבוה [20] לממון הדיוט [21]; הלכך אתא וי"ו - ערביה קרא.

אמר רבי אילעא: גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור - נעשה שינוי בידו וקנאו [22]; [23] טבח ומכר - שלו הוא טובח שלו הוא מוכר [24].

איתיביה רבי חנינא לרבי אילעא: גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור - משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב [25]' ואי סלקא דעתך קנייה בשינוי - אמאי משלם? שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!?

אמר ליה: ואלא מאי - שינוי לא קני? אמאי משלם כעין שגנב? לשלם כי השתא!

אמר ליה: כי השתא - היינו טעמא דלא: משלם משום דאמר ליה: "תורא גנבי ממך? דיכרא גנבי ממך [26]"?

אמר ליה: רחמנא ניצלן מהאי דעתא!

אמר ליה: אדרבה, רחמנא ניצלן מדעתא דידך!

מתקיף לה רבי זירא: וניקנינהו בשינוי השם [27]?

אמר רבא: שור בן יומו קרוי 'שור'; איל בן יומו קרוי 'איל': שור בן יומו קרוי 'שור' דכתיב (ויקרא כב כז) שור או כשב או עז כי יולד [והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה’]; איל בן יומו קרוי 'איל', דכתיב (בראשית לא לח: זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו) ואילי צאנך לא אכלתי - אילים הוא דלא אכל, כבשים אכל? אלא - לאו שמע מינה 'איל בן יומו קרוי איל'?!

מכל מקום קשיא [28]?!

אמר רב ששת: הא - מני? - בית שמאי היא, דאמרי שינוי במקומו עומד ולא קני [29], דתניא: ’[הבא על זונה:] נתן לה באתננה חיטין ועשאתן סולת, זיתים ועשאתן שמן, ענבים ועשאן יין: תני חדא אסור [30]' ותני חדא מותר'; ואמר רב יוסף: תני גוריון דמאספורק: בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין!

מאי טעמא דבית שמאי? דכתיב (דברים כג יט: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם) 'גם' - לרבות שינוייהם; ובית הלל: 'שניהם' ולא – שינוייהם.

ובית שמאי - ההוא


הערותעריכה

  1. ^ הגנב פטמה
  2. ^ וקשיא לרב דאמר 'תשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין' וקסלקא דעתא בין שִבְּחָהּ בין הכחישהּ הגנב בידים
  3. ^ ומשני
  4. ^ אבל שָבְחָה בדמים: שהוקרו בהמות בשוק או שנתפטמה מאליה - משלם כפל כי השתא
  5. ^ הגנב הכחישה בידים: בטורח מלאכה או במקל
  6. ^ הלכך מההיא שעתא דאכחשה - אתחלה לה טביחה
  7. ^ בשעה שאבדה מן העולם
  8. ^ בידים
  9. ^ וב'המפקיד' (בבא מציעא דף מג,א) מפרש טעמא: דכל כמה דאיתיה בעינא - ברשותא דמרה קיימא, דהא בעי לאהדורה; הלכך ברשותא דמרה הוקרה, וההיא שעתא דתברה ושתייה - הוא דקא גזיל לה; אבל איתבר ממילא - אמאי מחייבת ליה? אההיא שעתא דגזלה, וההיא שעתא - זוזא הוא דשוייא; וגבי טביחה ומכירה - הוי כי תברה או שתייה
  10. ^ משום שבועה; ואין כאן כפל דמודה בקנס פטור
  11. ^ שהרי חומש - לבעלים הוא, והוא שקל; ועל כרחך הא דרבי יעקב בששוין כאחד: החומש והכפל קמיירי [כפי שאומרת הגמרא להלן], דאי הוה כפילא טפי מחומשא - לאו חומשא הוי, ולא מיפטר ליה עד דמשלם חומש, דחומש כפרה דשבועה הוא
  12. ^ שאינו משלם אלא קרן: 'והשיב את אשמו' (במדבר ה ז) - היינו קרן: שהוא אשם וחוטא עליו; ובקרא אחרינא (במדבר ה כה) כתיב התם 'ואת אשמו יביא לה' [איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן]
  13. ^ כי הכא, דאיכא כפל
  14. ^ לא שייך בה דין חומש כלל, ואפילו לא שוין חומשא וכפילא - פטור
  15. ^ ורבי שמעון - אשם קאתי לאסופי לפטורא
  16. ^ וכיון דאינן שוין - לא 'חומש' מקרי, ולא סליק ליה
  17. ^ דחומש בתר קרנא שיימינן, וקרן משלם כעין שגנב; נמצא קרן ארבעה, וחומשו מוסיף עליו מבחוץ = זוזא; וכפילא = זוזא, וכפל כשעת העמדה בדין
  18. ^ והיינו כרב; דאי לאו קרן כעין שגנב - לא הוי זוזא חומש; ואי כפל כעין שגנב - הוי ארבעה! אלא שמע מינה כרב
  19. ^ אי לערבינהו קבעי -
  20. ^ אשם
  21. ^ חומש; דלאו אורח ארעא לערובינהו להדיא
  22. ^ בשינוי, להא מילתא
  23. ^ דאם
  24. ^ ופטור מארבעה וחמשה; אבל קרן וכפל משלם: קרן כי השתא, וכפל כעין שגנב או כשעת העמדה בדין
  25. ^ לקמן אותבינן לרב מהא דאמר 'תשלומי כפל ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין'; ולרבה דאמר 'תברה או שתייה משלם ד' [כדהשתא]’ - ליכא לאותובי, דיכול לשנויי דהך מתניתא - כפל ארבעה וחמשה דוקא נקט, אבל קרן היכא דאשכח - כי השתא משלם
  26. ^ בתמיה
  27. ^ נהי דשבח דגופיה לא הוי שינוי, דממילא קשבח ואזל, ומיהו בשמא ודאי אישתני
  28. ^ לרבי אילעא
  29. ^ אף על גב דאישתני - לא נפיק מרשות בעלים
  30. ^ לקרבן