פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

|- מידי כוליה קאמרינן? פלגא קאמרינן [1]! אמר קרא (שמות כא לה: וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי) וחצו את כספו [וגם את המת יחצון] - כספו של זה [2] ולא כספו של אחר.


ולא תהא שן ורגל חייבת ברשות הניזק אלא חצי נזק, מקל וחומר מקרן: ומה קרן, שברשות הרבים חייבת - ברשות הניזק אינה משלמת אלא חצי נזק, שן ורגל, שברשות הרבים פטורה - אינו דין שברשות הניזק [אינו] משלם [אלא] חצי נזק?

אמר קרא (שמות כב ד: כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו) ישלם [3] - תשלומין מעליא.

ולא תהא קרן ברשות הרבים חייב מקל וחומר: ומה שן ורגל, שברשות הניזק נזק שלם - ברשות הרבים פטורה, קרן, שברשות הניזק חצי נזק - אינו דין שברשות הרבים פטורה?

אמר רבי יוחנן: אמר קרא: (שמות כא לה: וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת) יחצון [4] אין חצי נזק חלוק לא ברשות הרבים ולא ברשות היחיד.

ויהא אדם חייב בכופר [5] מקל וחומר: ומה שור, שאינו חייב [6] בארבעה דברים [7] - חייב בכופר, אדם, שחייב בארבעה דברים - אינו דין שיהא חייב בכופר!?

אמר קרא (שמות כא ל: אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו) ככל אשר יושת עליו; 'עליו' - ולא על אדם [8].

ויהא שור חייב בארבעה דברים מקל וחומר: ומה אדם, שאינו חייב בכופר - חייב בארבעה דברים, שור, שחייב בכופר - אינו דין שיהא חייב בארבעה דברים?

אמר קרא (ויקרא כד יט: ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו): איש בעמיתו [9] ולא שור בעמיתו [10].

איבעיא להו: רגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק [11] - מהו שתשלם כופר? מי אמרינן מידי דהוה אקרן: קרן, כיון דעבד תרי ותלתא זמני אורחיה הוא, ומשלם כופר - הכא נמי לא שנא [12]? או דלמא קרן כוונתו להזיק, האי אין כוונתו להזיק?

תא שמע: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ונגחו לבעל הבית ומת: השור בסקילה, ובעליו - בין תם בין מועד - משלם כופר שלם - דברי רבי טרפון. כופר שלם בתם לרבי טרפון מנא ליה? לאו משום דסבר ליה כרבי יוסי הגלילי דאמר [13] תם משלם חצי כופר ברשות הרבים, ומייתי [14] לה מקל וחומר מרגל [15] - אלמא איכא כופר ברגל [16]!

אמר רב שימי מנהרדעא: תנא - מניזקין דרגל מייתי לה [17].

ולפרוך: מה לניזקין דרגל שכן ישנן באש [18]?

מִטָּמוּן [19].

מה לטמון שכן ישנו בבור [20]?

מִכֵּלִים [21].

מה לכלים שישנן באש?

מכלים טמונים [22].

מה לכלים טמונים, שישנן באדם!?

אלא - לאו שמע מינה מכופר דרגל מייתי לה, אלמא איכא כופר ברגל?

שמע מינה!

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: הכי נמי מסתברא דאיכא כופר ברגל; דאי סלקא דעתא ליכא כופר ברגל, ותנא מניזקין דרגל מייתי לה – לפרוך: מה לניזקין דרגל שכן ישנן ברגל [23]! אלא - לאו שמע מינה מכופר דרגל מייתי לה! אלמא איכא כופר ברגל - שמע מינה.

משנה:

אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן;

סימא את עין חבירו [24] ושיבר את הכלים - משלם נזק שלם.

גמרא:

קתני סימא את עין חבירו דומיא דשיבר את הכלים: מה התם [25]: נזק - אִין, ארבעה דברים – לא [26], אף סימא את עין חבירו [27]: נזק – אִין, ארבעה דברים לא [28].


עמוד ב


מנא הני מילי [29]?

אמר חזקיה - וכן תנא דבי חזקיה: אמר קרא (שמות כא כה: כויה תחת כויה) פצע תחת פצע [חבורה תחת חבורה] [30] לחייבו על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון.

האי - מבעי ליה ליתן צער במקום נזק [31]!?

אם כן לכתוב קרא 'פצע בפצע'; מאי 'תחת פצע'? - שמע מינה תרתי [עיין במלבי"ם].

אמר רבה:

1</ref> היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה, ועמד, ונפלה: לענין נזקין – חייב [32], לענין ארבעה דברים - פטור, לענין שבת - מלאכת מחשבת אסרה תורה [33], לענין גלות [34] – פטור [35], לענין עבד [36] - פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן, דתניא: 'הרי שהיה רבו רופא ואמר לו "כחול עיני" - וסימאה, "חתור לי שיני" – והפילה: שיחק באדון ויצא לחרות; רבן שמעון בן גמליאל אומר (שמות כא כו: וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו) ושיחתה [לחפשי ישלחנו תחת עינו]- עד שיתכוין לשחתה.

2</ref> הכיר בה ושכחה, ועמד ונפלה: לענין נזקין – חייב; לענין ארבעה דברים - פטור [37]; לענין גלות – חייב, דאמר קרא (במדבר לה יא: והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש) בשגגה - מכלל דהוה ליה ידיעה, והא - הויא ליה ידיעה; לענין שבת - פטור [38]; לענין עבד - פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן;

3</ref> נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע: לענין נזקין – חייב; לענין ארבעה דברים – פטור; לענין שבת [39] - מלאכת מחשבת בעינן; לענין גלות [40] (שמות כא יג: ו)אשר לא צדה [והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה] אמר רחמנא - פרט לנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע [41]; לענין עבד - פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן.[## אם צדה – קרוב למזיד; אבל אשר לא צדה עיר מקלט קולטו – נמוקי יוסף]

4</ref> נתכוין לזרוק ארבע וזרק שמנה: לענין נזקין – חייב; לענין ארבעה דברים – פטור; לענין שבת: באומר "כל מקום שתרצה תנוח" – אִין [42], אי לא – לא [43]; לענין גלות: 'אשר לא צדה' - פרט לנתכוין לזרוק ארבע וזרק שמנה; לענין עבד - פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן;

5</ref> ואמר רבה: זרק [44] כלי מראש הגג, ובא אחר ושברו במקל - פטור [45]; מאי טעמא? מנא תבירא תבר [46];

6</ref> ואמר רבה: זרק [47] כלי מראש הגג, והיו תחתיו כרים או כסתות, בא אחר וסלקן, או קדם וסלקן – פטור; מאי טעמא? בעידנא דשדייה פסוקי מפסקי גיריה [48].

7</ref> ואמר רבה: זרק תינוק מראש הגג, ובא אחר וקבלו בסייף: פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן, דתניא: 'הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות, בין בבת אחת בין בזה אחר זה – כולן פטורין [49];

הערותעריכה

  1. ^ דתחייב כי קרן, דהא מקרן מייתי לה; וקרא ד'בשדה אחר' לחיובי ביה ברשות הניזק נזק שלם אתא, דהכי משמע: בשדה אחר - נזק שלם
  2. ^ קרן
  3. ^ לגמרי משמע
  4. ^ דקרא יתירא הוא, דנכתוב 'וחצו את כספו וגם את המת'; אלא לדרשא אתא: דאף ברשות הרבים נמי חייב
  5. ^ כגון במזיד ולא אתרו ביה, דליתיה בר קטלא ולא בר גלות
  6. ^ בחבלה
  7. ^ צער ריפוי שבת ובושת, אלא נזק לחודיה
  8. ^ על נזקי שור משלמין כופר, אבל על נזקי אדם אין משלמין כופר, אלא: או מיתה או גלות
  9. ^ הוי בדין נתינת מומין
  10. ^ בעמיתו של בעליו
  11. ^ דחיובא דרגל בחצר הניזק הוא
  12. ^ דרגל מועדת מתחילתו היא להלך ולדרוס
  13. ^ בפירקין ד(לקמן דף מב,א)
  14. ^ רבי טרפון לרשות הניזק כופר שלם
  15. ^ כי היכי דגמר לקרן תם לענין נזקין במתניתין; והכי גמר לה: מה שן ורגל, שפטורין ברשות הרבים לגמרי - ברשות הניזק כופר שלם, קרן – שברשות הרבים חצי כופר כרבי יוסי הגלילי - אינו דין שברשות הניזק כופר שלם! מדגמר רבי טרפון הכי
  16. ^ דאי לאו הכי - במאי מייתי לה?
  17. ^ ולעולם ליכא כופר ברגל, והכי גמר רבי טרפון: מה רגל - שברשות הרבים פטור מנזקין - ברשות הניזק נזק שלם, קרן - שברשות הרבים חצי כופר כרבי יוסי הגלילי - אינו דין שברשות הניזק כופר שלם!?
  18. ^ תאמר בכופר שאינו באש, כדאמרינן בפרק קמא (דף י,א)
  19. ^ שפטור באש וחייב ברגל; ומייתי לה הכי: מה רגל - שברשות הרבים פטורה מכלום - חייבת ברשות הניזק אפילו על הטמון נזק שלם, קרן – שברשות הרבים חצי כופר כו'
  20. ^ שאם היה גדי טמון בשק או במרצוף ונתגלגל ונפל לבור - חייב
  21. ^ פטר בהו את הבור, ומכלים דרגל מייתי לה, וכדפרישית
  22. ^ דרגל מייתי לה
  23. ^ תאמר בכופר שאינו ברגל
  24. ^ אפילו בשוגג
  25. ^ כלים
  26. ^ דלא שייכי בהו
  27. ^ בשוגג
  28. ^ דלא מחייבי ארבעה דברים, אלא: או מזיד או קרוב למזיד דומיא: ד'כי יריבון אנשים' (שמות כא יח) דהתם כתיב ריפוי ושבת
  29. ^ דנזק חייב אפילו שוגג
  30. ^ קרא יתירא הוא, להך דרשה, דהא כתיב (ויקרא כד יט: ואיש) כי יתן מום בעמיתו - כאשר עשה [כן יעשה לו (פסוק כ) שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו]; 'וכויה' ו'חבורה' - דרשינן ב'החובל' (לקמן דף פד,ב)
  31. ^ דאפילו היכא דאיכא נזק - משלם נמי צער; דלא תימא צער דכתבה רחמנא - היינו בדליכא נזק, כגון כוואו בשפוד על צפרנו דלא אפחתיה מכספיה; ולהך דרשה מפקינן ליה בהחובל
  32. ^ דהא אפקינן שוגג כמזיד ואונס כרצון
  33. ^ שנתכוין לעשות מלאכה, אלא כסבור שהיום חול, או סבור שמלאכה זו מותרת; וכל הני דאמרינן הכא - לא נתכוונו לעשות המלאכה, הלכך פטור
  34. ^ כגון אם נפלה על האדם ומת
  35. ^ דגבי גלות כתיב 'מכה נפש בשגגה' (במדבר לה) ולא מיקרי 'שגגה' אלא היכא דהוה ליה ידיעה מעיקרא, וזה לא הכיר בה מעולם
  36. ^ אם נפלה על עבדו וסימאה עינו
  37. ^ דאף על גב דהכיר בה - הויא שכחה שוגג ולא פשיעה
  38. ^ ואף על גב דמקריא שגגה, לענין גלות פטור בשבת, דבעינן 'מלאכת מחשבת': שנתכוין לעשות מלאכה וכסבור שהיום חול, וזה לא נתכוין
  39. ^ פטור
  40. ^ חייב, דכתיב
  41. ^ שאינו בתורת (שמות כא יד) וכי יזיד איש [על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות] אלא בתורת 'ושמתי לך מקום [אשר ינוס שמה] (שמות כא יג); לישנא אחרינא: 'ואשר לא צדה' - פרט למתכוין כו': דפטור מגלות, דהכי משמע 'אשר לא צדה': שלא נתכוין לצדד ולזרוק אצלו – ינוס, פרט לזה שצדה
  42. ^ חייב, שהרי יש כאן מלאכת מחשבת: דזרק ארבע
  43. ^ אבל נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע - אפילו אמר "כל מקום שתרצה תנוח" – פטור: שעיקר מחשבתו אינה למלאכה
  44. ^ בעל הכלי כלי מראש הגג
  45. ^ זה ששברו במקל קודם שבירתה
  46. ^ שהרי סופה לישבר
  47. ^ מזיק
  48. ^ שהרי מזריקתו אין סופו לישבר עד שינטלו הכרים וזה שנטל הכרים ואפילו הזורק עצמו נטלן – פטור, דגרמא בניזקין הוי
  49. ^ דבעינן שיכה 'כל נפש אדם' - כל הנפש, ואין כאן מכה 'כל הנפש' - ופטורים ממיתה; לרבי יהודה בן בתירא חייב זה שקיבלו בסייף מפני שקירב את מיתתו