ביאור:בבלי בבא קמא דף כו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

|- מידי כוליה קאמרינן? פלגא קאמרינן ^[1]! אמר קרא (שמות כא לה: וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי) וחצו את כספו [וגם את המת יחצון] - כספו של זה ^[2] ולא כספו של אחר.

ולא תהא שן ורגל חייבת ברשות הניזק אלא חצי נזק, מקל וחומר מקרן: ומה קרן, שברשות הרבים חייבת - ברשות הניזק אינה משלמת אלא חצי נזק, שן ורגל, שברשות הרבים פטורה - אינו דין שברשות הניזק [אינו] משלם [אלא] חצי נזק?

אמר קרא (שמות כב ד: כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו) ישלם ^[3] - תשלומין מעליא.

ולא תהא קרן ברשות הרבים חייב מקל וחומר: ומה שן ורגל, שברשות הניזק נזק שלם - ברשות הרבים פטורה, קרן, שברשות הניזק חצי נזק - אינו דין שברשות הרבים פטורה?

אמר רבי יוחנן: אמר קרא: (שמות כא לה: וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת) יחצון ^[4] אין חצי נזק חלוק לא ברשות הרבים ולא ברשות היחיד.

ויהא אדם חייב בכופר ^[5] מקל וחומר: ומה שור, שאינו חייב ^[6] בארבעה דברים ^[7] - חייב בכופר, אדם, שחייב בארבעה דברים - אינו דין שיהא חייב בכופר!?

אמר קרא (שמות כא ל: אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו) ככל אשר יושת עליו; 'עליו' - ולא על אדם ^[8].

ויהא שור חייב בארבעה דברים מקל וחומר: ומה אדם, שאינו חייב בכופר - חייב בארבעה דברים, שור, שחייב בכופר - אינו דין שיהא חייב בארבעה דברים?

אמר קרא (ויקרא כד יט: ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו): איש בעמיתו ^[9] ולא שור בעמיתו ^[10].

איבעיא להו: רגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק ^[11] - מהו שתשלם כופר? מי אמרינן מידי דהוה אקרן: קרן, כיון דעבד תרי ותלתא זמני אורחיה הוא, ומשלם כופר - הכא נמי לא שנא ^[12]? או דלמא קרן כוונתו להזיק, האי אין כוונתו להזיק?

תא שמע: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ונגחו לבעל הבית ומת: השור בסקילה, ובעליו - בין תם בין מועד - משלם כופר שלם - דברי רבי טרפון. כופר שלם בתם לרבי טרפון מנא ליה? לאו משום דסבר ליה כרבי יוסי הגלילי דאמר ^[13] תם משלם חצי כופר ברשות הרבים, ומייתי ^[14] לה מקל וחומר מרגל ^[15] - אלמא איכא כופר ברגל ^[16]!

אמר רב שימי מנהרדעא: תנא - מניזקין דרגל מייתי לה ^[17].

ולפרוך: מה לניזקין דרגל שכן ישנן באש ^[18]?

מִטָּמוּן ^[19].

מה לטמון שכן ישנו בבור ^[20]?

מִכֵּלִים ^[21].

מה לכלים שישנן באש?

מכלים טמונים ^[22].

מה לכלים טמונים, שישנן באדם!?

אלא - לאו שמע מינה מכופר דרגל מייתי לה, אלמא איכא כופר ברגל?

שמע מינה!

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: הכי נמי מסתברא דאיכא כופר ברגל; דאי סלקא דעתא ליכא כופר ברגל, ותנא מניזקין דרגל מייתי לה – לפרוך: מה לניזקין דרגל שכן ישנן ברגל ^[23]! אלא - לאו שמע מינה מכופר דרגל מייתי לה! אלמא איכא כופר ברגל - שמע מינה.

משנה:

אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן;

סימא את עין חבירו ^[24] ושיבר את הכלים - משלם נזק שלם.

גמרא:

קתני סימא את עין חבירו דומיא דשיבר את הכלים: מה התם ^[25]: נזק - אִין, ארבעה דברים – לא ^[26], אף סימא את עין חבירו ^[27]: נזק – אִין, ארבעה דברים לא ^[28].

עמוד ב

מנא הני מילי ^[29]?

אמר חזקיה - וכן תנא דבי חזקיה: אמר קרא (שמות כא כה: כויה תחת כויה) פצע תחת פצע [חבורה תחת חבורה] ^[30] לחייבו על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון.

האי - מבעי ליה ליתן צער במקום נזק ^[31]!?

אם כן לכתוב קרא 'פצע בפצע'; מאי 'תחת פצע'? - שמע מינה תרתי [עיין במלבי"ם].

אמר רבה:

1</ref> היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה, ועמד, ונפלה: לענין נזקין – חייב ^[32], לענין ארבעה דברים - פטור, לענין שבת - מלאכת מחשבת אסרה תורה ^[33], לענין גלות ^[34] – פטור ^[35], לענין עבד ^[36] - פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן, דתניא: 'הרי שהיה רבו רופא ואמר לו "כחול עיני" - וסימאה, "חתור לי שיני" – והפילה: שיחק באדון ויצא לחרות; רבן שמעון בן גמליאל אומר (שמות כא כו: וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו) ושיחתה [לחפשי ישלחנו תחת עינו]- עד שיתכוין לשחתה.

2</ref> הכיר בה ושכחה, ועמד ונפלה: לענין נזקין – חייב; לענין ארבעה דברים - פטור ^[37]; לענין גלות – חייב, דאמר קרא (במדבר לה יא: והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש) בשגגה - מכלל דהוה ליה ידיעה, והא - הויא ליה ידיעה; לענין שבת - פטור ^[38]; לענין עבד - פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן;

3</ref> נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע: לענין נזקין – חייב; לענין ארבעה דברים – פטור; לענין שבת ^[39] - מלאכת מחשבת בעינן; לענין גלות ^[40] (שמות כא יג: ו)אשר לא צדה [והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה] אמר רחמנא - פרט לנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע ^[41]; לענין עבד - פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן.[## אם צדה – קרוב למזיד; אבל אשר לא צדה עיר מקלט קולטו – נמוקי יוסף]

4</ref> נתכוין לזרוק ארבע וזרק שמנה: לענין נזקין – חייב; לענין ארבעה דברים – פטור; לענין שבת: באומר "כל מקום שתרצה תנוח" – אִין ^[42], אי לא – לא ^[43]; לענין גלות: 'אשר לא צדה' - פרט לנתכוין לזרוק ארבע וזרק שמנה; לענין עבד - פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן;

5</ref> ואמר רבה: זרק ^[44] כלי מראש הגג, ובא אחר ושברו במקל - פטור ^[45]; מאי טעמא? מנא תבירא תבר ^[46];

6</ref> ואמר רבה: זרק ^[47] כלי מראש הגג, והיו תחתיו כרים או כסתות, בא אחר וסלקן, או קדם וסלקן – פטור; מאי טעמא? בעידנא דשדייה פסוקי מפסקי גיריה ^[48].

7</ref> ואמר רבה: זרק תינוק מראש הגג, ובא אחר וקבלו בסייף: פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן, דתניא: 'הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות, בין בבת אחת בין בזה אחר זה – כולן פטורין ^[49];

הערות

^ דתחייב כי קרן, דהא מקרן מייתי לה; וקרא ד'בשדה אחר' לחיובי ביה ברשות הניזק נזק שלם אתא, דהכי משמע: בשדה אחר - נזק שלם
^ קרן
^ לגמרי משמע
^ דקרא יתירא הוא, דנכתוב 'וחצו את כספו וגם את המת'; אלא לדרשא אתא: דאף ברשות הרבים נמי חייב
^ כגון במזיד ולא אתרו ביה, דליתיה בר קטלא ולא בר גלות
^ בחבלה
^ צער ריפוי שבת ובושת, אלא נזק לחודיה
^ על נזקי שור משלמין כופר, אבל על נזקי אדם אין משלמין כופר, אלא: או מיתה או גלות
^ הוי בדין נתינת מומין
^ בעמיתו של בעליו
^ דחיובא דרגל בחצר הניזק הוא
^ דרגל מועדת מתחילתו היא להלך ולדרוס
^ בפירקין ד(לקמן דף מב,א)
^ רבי טרפון לרשות הניזק כופר שלם
^ כי היכי דגמר לקרן תם לענין נזקין במתניתין; והכי גמר לה: מה שן ורגל, שפטורין ברשות הרבים לגמרי - ברשות הניזק כופר שלם, קרן – שברשות הרבים חצי כופר כרבי יוסי הגלילי - אינו דין שברשות הניזק כופר שלם! מדגמר רבי טרפון הכי
^ דאי לאו הכי - במאי מייתי לה?
^ ולעולם ליכא כופר ברגל, והכי גמר רבי טרפון: מה רגל - שברשות הרבים פטור מנזקין - ברשות הניזק נזק שלם, קרן - שברשות הרבים חצי כופר כרבי יוסי הגלילי - אינו דין שברשות הניזק כופר שלם!?
^ תאמר בכופר שאינו באש, כדאמרינן בפרק קמא (דף י,א)
^ שפטור באש וחייב ברגל; ומייתי לה הכי: מה רגל - שברשות הרבים פטורה מכלום - חייבת ברשות הניזק אפילו על הטמון נזק שלם, קרן – שברשות הרבים חצי כופר כו'
^ שאם היה גדי טמון בשק או במרצוף ונתגלגל ונפל לבור - חייב
^ פטר בהו את הבור, ומכלים דרגל מייתי לה, וכדפרישית
^ דרגל מייתי לה
^ תאמר בכופר שאינו ברגל
^ אפילו בשוגג
^ כלים
^ דלא שייכי בהו
^ בשוגג
^ דלא מחייבי ארבעה דברים, אלא: או מזיד או קרוב למזיד דומיא: ד'כי יריבון אנשים' (שמות כא יח) דהתם כתיב ריפוי ושבת
^ דנזק חייב אפילו שוגג
^ קרא יתירא הוא, להך דרשה, דהא כתיב (ויקרא כד יט: ואיש) כי יתן מום בעמיתו - כאשר עשה [כן יעשה לו (פסוק כ) שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו]; 'וכויה' ו'חבורה' - דרשינן ב'החובל' (לקמן דף פד,ב)
^ דאפילו היכא דאיכא נזק - משלם נמי צער; דלא תימא צער דכתבה רחמנא - היינו בדליכא נזק, כגון כוואו בשפוד על צפרנו דלא אפחתיה מכספיה; ולהך דרשה מפקינן ליה בהחובל
^ דהא אפקינן שוגג כמזיד ואונס כרצון
^ שנתכוין לעשות מלאכה, אלא כסבור שהיום חול, או סבור שמלאכה זו מותרת; וכל הני דאמרינן הכא - לא נתכוונו לעשות המלאכה, הלכך פטור
^ כגון אם נפלה על האדם ומת
^ דגבי גלות כתיב 'מכה נפש בשגגה' (במדבר לה) ולא מיקרי 'שגגה' אלא היכא דהוה ליה ידיעה מעיקרא, וזה לא הכיר בה מעולם
^ אם נפלה על עבדו וסימאה עינו
^ דאף על גב דהכיר בה - הויא שכחה שוגג ולא פשיעה
^ ואף על גב דמקריא שגגה, לענין גלות פטור בשבת, דבעינן 'מלאכת מחשבת': שנתכוין לעשות מלאכה וכסבור שהיום חול, וזה לא נתכוין
^ פטור
^ חייב, דכתיב
^ שאינו בתורת (שמות כא יד) וכי יזיד איש [על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות] אלא בתורת 'ושמתי לך מקום [אשר ינוס שמה] (שמות כא יג); לישנא אחרינא: 'ואשר לא צדה' - פרט למתכוין כו': דפטור מגלות, דהכי משמע 'אשר לא צדה': שלא נתכוין לצדד ולזרוק אצלו – ינוס, פרט לזה שצדה
^ חייב, שהרי יש כאן מלאכת מחשבת: דזרק ארבע
^ אבל נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע - אפילו אמר "כל מקום שתרצה תנוח" – פטור: שעיקר מחשבתו אינה למלאכה
^ בעל הכלי כלי מראש הגג
^ זה ששברו במקל קודם שבירתה
^ שהרי סופה לישבר
^ מזיק
^ שהרי מזריקתו אין סופו לישבר עד שינטלו הכרים וזה שנטל הכרים ואפילו הזורק עצמו נטלן – פטור, דגרמא בניזקין הוי
^ דבעינן שיכה 'כל נפש אדם' - כל הנפש, ואין כאן מכה 'כל הנפש' - ופטורים ממיתה; לרבי יהודה בן בתירא חייב זה שקיבלו בסייף מפני שקירב את מיתתו

[1] דתחייב כי קרן, דהא מקרן מייתי לה; וקרא ד'בשדה אחר' לחיובי ביה ברשות הניזק נזק שלם אתא, דהכי משמע: בשדה אחר - נזק שלם

[2] קרן

[3] לגמרי משמע

[4] דקרא יתירא הוא, דנכתוב 'וחצו את כספו וגם את המת'; אלא לדרשא אתא: דאף ברשות הרבים נמי חייב

[5] כגון במזיד ולא אתרו ביה, דליתיה בר קטלא ולא בר גלות

[6] בחבלה

[7] צער ריפוי שבת ובושת, אלא נזק לחודיה

[8] על נזקי שור משלמין כופר, אבל על נזקי אדם אין משלמין כופר, אלא: או מיתה או גלות

[9] הוי בדין נתינת מומין

[10] בעמיתו של בעליו

[11] דחיובא דרגל בחצר הניזק הוא

[12] דרגל מועדת מתחילתו היא להלך ולדרוס

[13] בפירקין ד(לקמן דף מב,א)

[14] רבי טרפון לרשות הניזק כופר שלם

[15] כי היכי דגמר לקרן תם לענין נזקין במתניתין; והכי גמר לה: מה שן ורגל, שפטורין ברשות הרבים לגמרי - ברשות הניזק כופר שלם, קרן – שברשות הרבים חצי כופר כרבי יוסי הגלילי - אינו דין שברשות הניזק כופר שלם! מדגמר רבי טרפון הכי

[16] דאי לאו הכי - במאי מייתי לה?

[17] ולעולם ליכא כופר ברגל, והכי גמר רבי טרפון: מה רגל - שברשות הרבים פטור מנזקין - ברשות הניזק נזק שלם, קרן - שברשות הרבים חצי כופר כרבי יוסי הגלילי - אינו דין שברשות הניזק כופר שלם!?

[18] תאמר בכופר שאינו באש, כדאמרינן בפרק קמא (דף י,א)

[19] שפטור באש וחייב ברגל; ומייתי לה הכי: מה רגל - שברשות הרבים פטורה מכלום - חייבת ברשות הניזק אפילו על הטמון נזק שלם, קרן – שברשות הרבים חצי כופר כו'

[20] שאם היה גדי טמון בשק או במרצוף ונתגלגל ונפל לבור - חייב

[21] פטר בהו את הבור, ומכלים דרגל מייתי לה, וכדפרישית

[22] דרגל מייתי לה

[23] תאמר בכופר שאינו ברגל

[24] אפילו בשוגג

[25] כלים

[26] דלא שייכי בהו

[27] בשוגג

[28] דלא מחייבי ארבעה דברים, אלא: או מזיד או קרוב למזיד דומיא: ד'כי יריבון אנשים' (שמות כא יח) דהתם כתיב ריפוי ושבת

[29] דנזק חייב אפילו שוגג

[30] קרא יתירא הוא, להך דרשה, דהא כתיב (ויקרא כד יט: ואיש) כי יתן מום בעמיתו - כאשר עשה [כן יעשה לו (פסוק כ) שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו]; 'וכויה' ו'חבורה' - דרשינן ב'החובל' (לקמן דף פד,ב)

[31] דאפילו היכא דאיכא נזק - משלם נמי צער; דלא תימא צער דכתבה רחמנא - היינו בדליכא נזק, כגון כוואו בשפוד על צפרנו דלא אפחתיה מכספיה; ולהך דרשה מפקינן ליה בהחובל

[32] דהא אפקינן שוגג כמזיד ואונס כרצון

[33] שנתכוין לעשות מלאכה, אלא כסבור שהיום חול, או סבור שמלאכה זו מותרת; וכל הני דאמרינן הכא - לא נתכוונו לעשות המלאכה, הלכך פטור

[34] כגון אם נפלה על האדם ומת

[35] דגבי גלות כתיב 'מכה נפש בשגגה' (במדבר לה) ולא מיקרי 'שגגה' אלא היכא דהוה ליה ידיעה מעיקרא, וזה לא הכיר בה מעולם

[36] אם נפלה על עבדו וסימאה עינו

[37] דאף על גב דהכיר בה - הויא שכחה שוגג ולא פשיעה

[38] ואף על גב דמקריא שגגה, לענין גלות פטור בשבת, דבעינן 'מלאכת מחשבת': שנתכוין לעשות מלאכה וכסבור שהיום חול, וזה לא נתכוין

[39] פטור

[40] חייב, דכתיב

[41] שאינו בתורת (שמות כא יד) וכי יזיד איש [על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות] אלא בתורת 'ושמתי לך מקום [אשר ינוס שמה] (שמות כא יג); לישנא אחרינא: 'ואשר לא צדה' - פרט למתכוין כו': דפטור מגלות, דהכי משמע 'אשר לא צדה': שלא נתכוין לצדד ולזרוק אצלו – ינוס, פרט לזה שצדה

[42] חייב, שהרי יש כאן מלאכת מחשבת: דזרק ארבע

[43] אבל נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע - אפילו אמר "כל מקום שתרצה תנוח" – פטור: שעיקר מחשבתו אינה למלאכה

[44] בעל הכלי כלי מראש הגג

[45] זה ששברו במקל קודם שבירתה

[46] שהרי סופה לישבר

[47] מזיק

[48] שהרי מזריקתו אין סופו לישבר עד שינטלו הכרים וזה שנטל הכרים ואפילו הזורק עצמו נטלן – פטור, דגרמא בניזקין הוי

[49] דבעינן שיכה 'כל נפש אדם' - כל הנפש, ואין כאן מכה 'כל הנפש' - ופטורים ממיתה; לרבי יהודה בן בתירא חייב זה שקיבלו בסייף מפני שקירב את מיתתו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]