ביאור:בבלי חגיגה דף ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

חגיגה פרק ראשון הכל חייבין

משנה:

הכל חייבין בראייה ^[1] חוץ מחרש שוטה וקטן ^[2], וטומטום, ואנדרוגינוס, ונשים, ועבדים שאינם משוחררים, החיגר, והסומא ^[3], והחולה, והזקן, ומי שאינו יכול לעלות ברגליו ^[4].

איזהו קטן?

כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית - דברי בית שמאי;

ובית הלל אומרים: כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית ^[5],

שנאמר (שמות כג יד) שלש רגלים [תחג לי בשנה] ^[6];

בית שמאי אומרים: הראייה שתי כסף ^[7] והחגיגה מעה כסף ^[8];

ובית הלל אומרים: הראייה מעה כסף, והחגיגה שתי כסף.

גמרא:

הכל לאתויי מאי?

לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין;

ולרבינא, דאמר ^[9] 'מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראייה', הכל לאתויי מאי?

לאתויי חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני.

הניחא למאן דאמר כולן תשלומין זה לזה ^[10], אלא למאן דאמר כולן תשלומין דראשון – הכל לאתויי מאי?

לאתויי סומא באחת מעיניו, ודלא כי האי תנא, דתניא [תוספתא חגיגה פ"א מ"ב]: 'יוחנן בן דהבאי אומר משום רבי יהודה: סומא באחת מעיניו - פטור מן הראייה, שנאמר [שמות כג,יז: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן ה’] 'יֵרָאֶה' – יִרְאֶה ^[11]: כדרך שבא לִרְאות ^[12] - כך בא לֵירָאות ^[13] [- ספרי ראה פסקה קמג]: מה לִראותך בשתי עיניו - אף לֵיראות ^[14] בשתי עיניו ^[15];

ואיבעית אימא לעולם כדאמרי מעיקרא, ודקא קשיא לך הא דרבינא - לא קשיא: כאן [רבינא] כמשנה ראשונה, כאן כמשנה אחרונה, דתנן [עדויות פ"א מ"יג; גיטין פ"ד מ"ג]: 'מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד - דברי בית הלל; אמרו להם בית שמאי:

עמוד ב

תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם ^[16]: לישא שפחה אינו יכול ^[17], בת חורין אינו יכול ^[18]; ליבטיל? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיהו מה יח) [

כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלקים יצר הארץ ועשה הוא כוננה] לא תהו בראה לשבת יצרה [אני ה' ואין עוד] ^[19]; אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב לו שטר על חצי דמיו; וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי' ^[20].

חוץ מחרש שוטה וקטן כו':

קתני חרש דומיא דשוטה וקטן: מה שוטה וקטן דלאו בני דעה - אף חרש דלאו בר דעה הוא, וקא משמע לן כדתנן ^[21]: חרש שדיברו חכמים בכל מקום ^[22] = ^[23] שאינו שומע ואינו מדבר ^[24] - הא מדבר ואינו שומע ^[25], שומע ואינו מדבר – חייב.

תנינא ^[26] להא, דתנו רבנן ^[27]: המדבר ואינו שומע - זהו 'חרש'; שומע ואינו מדבר - זהו 'אלם'; זה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם ^[28];

וממאי דמדבר ואינו שומע זהו 'חרש', שומע ואינו מדבר זהו 'אלם'? דכתיב (תהלים לח יד) ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו;

ואיבעית אימא כדאמרי אינשי: אישתקיל מילוליה ^[29].

מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר - חייב:

והתניא: 'מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר - פטור ^[30]' ^[31]?

אמר רבינא - ואיתימא רבא ^[32]: חסורי מיחסרא והכי קתני: 'הכל חייבין בראייה ובשמחה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר - שפטור מן הראייה, ואף על פי שפטור מן הראייה ^[33] - חייב בשמחה ^[34], ואת שאינו לא שומע ולא מדבר ושוטה וקטן פטור אף מן השמחה הואיל ופטורים מכל מצות האמורות בתורה' ^[35].

תניא נמי הכי: 'הכל חייבין בראייה ובשמחה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר, שפטורין מן הראייה; ואף על פי שפטור מן הראייה -

הערות

^ במצות ראיית כל זכורך [שמות כג,יז: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן ה’] שצריכים להתראות בעזרה ברגל
^ דלאו בני דעה נינהו ופטורין ממצות
^ כולה יליף מקראי בגמרא
^ מירושלים לעזרה; ובגמרא מפרש להו
^ אבל מכאן ואילך, אף על פי שאינו חייב מן התורה - הטילו חכמים על אביו ועל אמו לחנכו במצות
^ הראוי לעלות ברגליו חייב הכתוב, וכיון דגדול פטור מן התורה - קטן לאו בר חינוך הוא
^ גדול הבא להיראות צריך להביא עולה, ואינה פחותה משתי כסף: שתי מעות כסף, שהן שליש דינר, שנאמר ולא יראו פני ריקם (שמות כג טו), ויליף בגמרא שצריך להביא עולה; אף על פי שלא נתנה בו תורה שיעור - חכמים נתנו שיעור
^ שלמי חגיגה חייבין היחידים להביא ברגל, דילפינן לה בשלהי פירקין (דף ט.) מוחגותם אותו חג לה' (שמות יב יד; ויקרא כג,מא)
^ לקמן בפירקין (דף ד.)
^ לקמן אמרינן בפירקין (דף ט.) שיש לקרבנות החג תשלומין כל שבעה, ואיפליגו בה אמוראי: איכא למאן דאמר תשלומין זה לזה, ואיכא למאן דאמר כולם תשלומין דראשון הן; ואמרינן: מאי בינייהו? חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני איכא בינייהו: מאן דאמר 'כולן תשלומין לראשון', מי שמחויב בראשון ולא הביא יביא באחד משאר הימים, ומי שאינו מחויב אינו צריך תשלומין; ומאן דאמר תשלומין זה לזה - קסבר החובה מוטלת על כל אחד מן שאר הימים ולא על הראשון לבדו, הלכך אף מי שפטור בראשון ונראה בשני - חייב להביא, ואם לא יביא בו ביום יביא למחר
^ 'יראה' כתיב וקרינן יֵרָאֶה: יִראה כל זכורך את פני האדון דמשמע שהאדם רואה את השכינה; יֵרָאֶה כל זכורך את פני האדון משמע שהאדון בא לראותך; הקיש הכתוב ראייתך לראייתו
^ כדרך שבא לִראותך
^ כך הוא בא ליראות ממך
^ מן האדם
^ של אדם
^ כל תקנת רבו כאן היא, אבל תקנת העבד אין כאן: אם נתקן במשפט הממון לא נתקן בפריה ורביה
^ מפני צד החרות שבו, וכתיב לא יהיה קדש וגו' (דברים כג יח)
^ מפני צד עבדות שבו
^ לא ברא הקב"ה את הארץ להיות בלא יישוב, אלא לשבת יצרה
^ משנה ראשונה = קודם שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי; סיפא דמתניתין, דקתני 'חוץ מן העבדים שאינן משוחררים' דאוקמא רבינא במי שחציו עבד וחציו בן חורין דפטור - נשנית קודם שחזרו בית הלל, אבל לאחר שהודו לבית שמאי שיש על בית דין לכוף את אדונו לשחררו, והוה ליה כאלו משוחרר כבר, וחייב; ומשנה שנשנית לא זזה ממקומה
^ בריש מסכת תרומות (פ"א מ"ב)
^ שהשוו אותו לשוטה לפוטרו
^ לא דברו אלא במי
^ הכי קים להו לרבנן דמי שאינו שומע ואינו מדבר דלאו בני דעה נינהו
^ תחילתו היה פקח עד שלמד לדבר ואח"כ נתחרש
^ במתניתין [נ"ל שצ"ל 'במתניתא’]
^ בברייתא ולמדנו שהברייתא הזאת עיקר וסומכין עליה
^ היינו כמתניתין, דלא פטר אלא חרש הדומה לשוטה
^ אלם כמשמעו, נוטריקון אישתקיל מלוליה = ניטל דבורו
^ מן הראייה
^ קשיין אהדדי מתניתין וברייתא
^ מתניתין דתני אצל ראייה חרש - דומיא דשוטה
^ בעולת ראייה ליראות
^ ולקמן פריך מאי שנא לענין ראייה דפטור [חרש המדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר] ולענין שמחה דמחייב
^ דאף על פי דלא דומה לשוטה – פטור; וכי תניא מתניתין דומיא דשוטה - גבי שמחה הוא דתני, ותרי מיני חרש תנא מתניתין, וחסורי מיחסרא מתניתין והכי קתני: הכל חייבין בראייה חוץ מחרש כל דהו: או שומע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע

[1] במצות ראיית כל זכורך [שמות כג,יז: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן ה’] שצריכים להתראות בעזרה ברגל

[2] דלאו בני דעה נינהו ופטורין ממצות

[3] כולה יליף מקראי בגמרא

[4] מירושלים לעזרה; ובגמרא מפרש להו

[5] אבל מכאן ואילך, אף על פי שאינו חייב מן התורה - הטילו חכמים על אביו ועל אמו לחנכו במצות

[6] הראוי לעלות ברגליו חייב הכתוב, וכיון דגדול פטור מן התורה - קטן לאו בר חינוך הוא

[7] גדול הבא להיראות צריך להביא עולה, ואינה פחותה משתי כסף: שתי מעות כסף, שהן שליש דינר, שנאמר ולא יראו פני ריקם (שמות כג טו), ויליף בגמרא שצריך להביא עולה; אף על פי שלא נתנה בו תורה שיעור - חכמים נתנו שיעור

[8] שלמי חגיגה חייבין היחידים להביא ברגל, דילפינן לה בשלהי פירקין (דף ט.) מוחגותם אותו חג לה' (שמות יב יד; ויקרא כג,מא)

[9] לקמן בפירקין (דף ד.)

[10] לקמן אמרינן בפירקין (דף ט.) שיש לקרבנות החג תשלומין כל שבעה, ואיפליגו בה אמוראי: איכא למאן דאמר תשלומין זה לזה, ואיכא למאן דאמר כולם תשלומין דראשון הן; ואמרינן: מאי בינייהו? חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני איכא בינייהו: מאן דאמר 'כולן תשלומין לראשון', מי שמחויב בראשון ולא הביא יביא באחד משאר הימים, ומי שאינו מחויב אינו צריך תשלומין; ומאן דאמר תשלומין זה לזה - קסבר החובה מוטלת על כל אחד מן שאר הימים ולא על הראשון לבדו, הלכך אף מי שפטור בראשון ונראה בשני - חייב להביא, ואם לא יביא בו ביום יביא למחר

[11] 'יראה' כתיב וקרינן יֵרָאֶה: יִראה כל זכורך את פני האדון דמשמע שהאדם רואה את השכינה; יֵרָאֶה כל זכורך את פני האדון משמע שהאדון בא לראותך; הקיש הכתוב ראייתך לראייתו

[12] כדרך שבא לִראותך

[13] כך הוא בא ליראות ממך

[14] מן האדם

[15] של אדם

[16] כל תקנת רבו כאן היא, אבל תקנת העבד אין כאן: אם נתקן במשפט הממון לא נתקן בפריה ורביה

[17] מפני צד החרות שבו, וכתיב לא יהיה קדש וגו' (דברים כג יח)

[18] מפני צד עבדות שבו

[19] לא ברא הקב"ה את הארץ להיות בלא יישוב, אלא לשבת יצרה

[20] משנה ראשונה = קודם שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי; סיפא דמתניתין, דקתני 'חוץ מן העבדים שאינן משוחררים' דאוקמא רבינא במי שחציו עבד וחציו בן חורין דפטור - נשנית קודם שחזרו בית הלל, אבל לאחר שהודו לבית שמאי שיש על בית דין לכוף את אדונו לשחררו, והוה ליה כאלו משוחרר כבר, וחייב; ומשנה שנשנית לא זזה ממקומה

[21] בריש מסכת תרומות (פ"א מ"ב)

[22] שהשוו אותו לשוטה לפוטרו

[23] לא דברו אלא במי

[24] הכי קים להו לרבנן דמי שאינו שומע ואינו מדבר דלאו בני דעה נינהו

[25] תחילתו היה פקח עד שלמד לדבר ואח"כ נתחרש

[26] במתניתין [נ"ל שצ"ל 'במתניתא’]

[27] בברייתא ולמדנו שהברייתא הזאת עיקר וסומכין עליה

[28] היינו כמתניתין, דלא פטר אלא חרש הדומה לשוטה

[29] אלם כמשמעו, נוטריקון אישתקיל מלוליה = ניטל דבורו

[30] מן הראייה

[31] קשיין אהדדי מתניתין וברייתא

[32] מתניתין דתני אצל ראייה חרש - דומיא דשוטה

[33] בעולת ראייה ליראות

[34] ולקמן פריך מאי שנא לענין ראייה דפטור [חרש המדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר] ולענין שמחה דמחייב

[35] דאף על פי דלא דומה לשוטה – פטור; וכי תניא מתניתין דומיא דשוטה - גבי שמחה הוא דתני, ותרי מיני חרש תנא מתניתין, וחסורי מיחסרא מתניתין והכי קתני: הכל חייבין בראייה חוץ מחרש כל דהו: או שומע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]