ביאור:בבלי בבא קמא דף מח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מאי 'ברשות' ומאי 'שלא ברשות' איכא [הרי הנתבע איננו בעל החצר, ומדוע זה משנה אם נתן רשות או לא נתן רשות]?

אמרי: 'ברשות' - הויא לה שן ברשות הניזק ^[1], ושן ברשות הניזק חייבת; 'שלא ברשות' - הויא לה שן ברשות הרבים ^[2], ושן ברשות הרבים פטורה.

תא שמע: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ובא שור ממקום אחר ונגחו – פטור; ואם הכניס ברשות – חייב; מאן 'פטור' ומאן 'חייב'? לאו פטור בעל חצר וחייב בעל חצר?

לא, פטור בעל השור וחייב בעל השור.

אי הכי ^[3] – [אבל אי אמרת בבעל השור] מאי 'ברשות' ומאי 'שלא ברשות' ^[4] איכא?

אמרי: הא מני? - רבי טרפון היא, דאמר משונה קרן בחצר הניזק - נזק שלם משלם; 'ברשות' הויא לה קרן בחצר הניזק ומשלם נזק שלם; 'שלא ברשות' הויא לה קרן ברשות הרבים, ולא משלמא אלא חצי נזק ^[5].

ההיא איתתא דעלתה למיפא בההוא ביתא; אתא ברחא ^[6] דמרי דביתא, אכלה ללישא, חביל ^[7] ומית; חייבה רבא לשלומי דמי ברחא.

לימא פליגא אדרב, דאמר רב: 'הויא לה שלא תאכל'?

אמרי: הכי? השתא: התם - שלא ברשות, לא קביל עליה נטירותא ^[8]; הכא – ברשות, קביל עליה נטירותא ^[9]!

ומאי שנא מהאשה שנכנסה לטחון חטין אצל בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית – פטור, ואם הוזקה – חייבת: טעמא שלא ברשות, הא ברשות – פטור!?

אמרי: לטחון חטים, כיון דלא בעיא צניעותא מידי - לא בעי מסלקי מרוותא דחצר נפשייהו, ועליה דידיה רמי נטירותא; אבל למיפא - כיון דבעיא היא צניעותא ^[10] - מרוותא דחצר מסלקי נפשייהו, הלכך עלה דידה רמיא נטירותא.

הכניס שורו לחצר בעל הבית [שלא ברשות, ונגחו שורו של בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית - פטור; נגח הוא שורו של בעל הבית – חייב]:

אמר רבא: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, וחפר בה בורות שיחין ומערות - בעל השור חייב בנזקי חצר, ובעל חצר חייב בנזקי הבור ^[11]; אף על גב דאמר מר (שמות כא לג: וכי יפתח איש בור או) כי יכרה איש בור [ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור] - ולא שור בור ^[12], הכא, כיון דאית ליה להאיך למלוייה ^[13] ולא קא מלייה ^[14] - כמאן דכרייה דמי.

ואמר רבא: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, והזיק את בעל הבית או בעל הבית הוזק בו ^[15] – חייב; רבץ - פטור ^[16].

ומשום דרבץ פטור?

אמר רב פפא: מאי 'רבץ'? - שהרביץ גללים ונטנפו כליו של בעל הבית ^[17], דהויא גללים = בור, ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים ^[18].

הניחא לשמואל, דאמר: כל תקלה - בור הוא, אלא לרב, דאמר: עד דמפקר ליה - מאי איכא למימר?

אמרי: סתם גללים אפקורי מפקיר להו.

ואמר רבא: נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות, והזיק את בעל הבית ^[19] או בעל הבית הוזק בו ^[20] – חייב; הזיקו בעל הבית – פטור.

אמר רב פפא: לא אמרן אלא דלא הוה ידע ביה, אבל הוה ידע ביה: הזיקו בעל הבית – חייב; מאי טעמא? - משום דאמר ליה: "נהי דאית לך רשותא לאפוקי, לאזוקי לית לך רשותא".

ואזדו לטעמייהו: דאמר רבא - ואיתימא רב פפא:

עמוד ב

שניהם ברשות ^[21] או שניהם שלא ברשות ^[22]: הזיקו ^[23] זה את זה ^[24] – חייבין ^[25]; הוזקו זה בזה – פטורין; טעמא דשניהם ברשות או שניהם שלא ברשות, אבל אחד ברשות ואחד שלא ברשות: דברשות – פטור ^[26], שלא ברשות - חייב.

נפל לבור והבאיש מימיו חייב [נפל לבורו והבאיש מימיו – חייב]:

אמר רבא: לא שנו אלא שהבאיש בשעת נפילה ^[27], אבל לאחר נפילה – פטור.

מאי טעמא?

הוי שור = בור, ומים = כלים ^[28], ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים.

הניחא לשמואל דאמר: כל תקלה - בור הוא, אלא לרב, דאמר: עד דמפקר ליה - מאי איכא למימר ^[29]?

אלא אי איתמר, הכי איתמר: אמר רבא: לא שנו אלא שהבאיש מגופו ^[30], אבל הבאיש מריחו ^[31] – פטור.

מאי טעמא?

גרמא בעלמא הוא ^[32] וגרמא בעלמא לא מיחייב.

היה אביו או בנו לתוכו - משלם את הכופר:

ואמאי? הא תם הוא?

אמר רב: במועד ליפול על בני אדם בבורות עסקינן.

אי הכי - בר קטלא הוא ^[33]!?

אמר רב יוסף: דחזא ירוקא ^[34] ונפל ^[35].

שמואל אמר: ^[36] הא מני - רבי יוסי הגלילי היא, דאמר: תם משלם חצי כופר.

עולא אמר: רבי יוסי הגלילי היא, דאמר כרבי טרפון, דאמר: קרן בחצר הניזק - נזק שלם משלם, הכי נמי: כופר שלם משלם.

בשלמא לעולא ^[37]: היינו דקתני היה אביו 'או בנו 'לתוכו ^[38], אלא לשמואל ^[39] - מאי איריא אביו או בנו? אפילו אחר [שאיננו מבני החצר] נמי?

אורחיה דמילתא קתני.

ואם הכניס ברשות - בעל חצר חייב [רבי אומר: בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור]:

איתמר: רב אמר: הלכתא כתנא קמא, ושמואל אמר: הלכתא כרבי.

תנו רבנן: "כנוס שורך ושמרו": הזיק – חייב, הוזק – פטור; "כנוס שורך ואני 'אשמרנו": הוזק – חייב, הזיק – פטור.

הא - גופא קשיא: אמרת "כנוס שורך ושמרו": הזיק - חייב, הוזק - פטור טעמא דאמר ליה "שמרו" דחייב בעל השור, ופטור בעל חצר; הא סתמא - חייב בעל חצר ופטור בעל השור, דבסתמא מקבל עליה נטירותא!? אימא סיפא: "כנוס שורך ואני אשמרנו": הוזק – חייב, הזיק – פטור טעמא דאמר ליה "ואני אשמרנו" - הוא דמחייב בעל החצר ופטור בעל השור, הא סתמא - חייב בעל השור ופטור בעל חצר, דבסתמא לא מקבל עליה נטירותא!? אתאן לרבי, דאמר 'עד שיקבל עליה נטירותא בעל הבית לשמור'; רישא רבנן וסיפא רבי!??

אמר רבי אלעזר: תברא! מי ששנה זו - לא שנה זו ^[40]!

רבא אמר: כולה רבנן היא: איידי דנסיב רישא "שמרו", תנא סיפא "ואני אשמרנו".

רב פפא אמר: כולה רבי היא, וסבר לה כרבי טרפון דאמר 'קרן בחצר הניזק - נזק שלם משלם'; הלכך: אמר ליה "שמרו" - לא מקני ליה מקום בחצר, והויא ליה 'קרן בחצר הניזק', וקרן בחצר הניזק משלם נזק שלם; לא אמר ליה "שמרו" - אקנויי אקני ליה מקום בחצר, והויא ליה חצר השותפין, וקרן בחצר השותפין אינו משלם אלא חצי נזק ^[41].

משנה:

שור שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה - פטור מדמי ולדות; ^[42]

ואדם שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה - משלם דמי ולדות.

כיצד משלם דמי ולדות?

שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:

הערות עריכה

^ דכיון דיהיב ליה בעל חצר רשותא לעיולי - דוכתא אקני ליה בגוה, והויא ליה 'חצר הניזק וחצר השותפין' דפטור בה על השן ועל הרגל - ה"מ משותף לחבריה דחצר של שניהם; אבל שור מעלמא, דעל ואזיק לחד מינייהו – 'ובער בשדה אחר' קרינן ביה
^ לאו דוקא; כלומר: לאו 'בשדה אחר' דניזק קרינא ביה
^ אי אמרת בשלמא 'פטור' ו'חייב' - בעל החצר, היינו ד'שלא ברשות - פטור': דאין עליו לשמרו
^ בקרן אין חילוק בין חצר הניזק לרשות הרבים
^ והאי 'פטור' - מנזק שלם קאמר, וברשות חייב נזק שלם
^ עז
^ נתחמם
^ דבהמתו
^ דבהמתו; וטעמא דרבא - לאו משום דקסבר דמאן דעל ברשות קביל עליה נטירותא דבהמות בעל חצר, דהא איהו הוא דשני לעיל 'כולה רבנן היא', ואוקי דבעל קדירות - כי על ברשות - לא קביל עליו נטירותא; והכא - כדמפרש טעמא לקמיה: דלמיפא בעיא צניעותא, ואסתלקו מרוותא דחצר; וגמרא, דאותביה מהאשה שנכנסה לטחון - משום דלא אסיק למילתיה הוא
^ שמגלה זרועותיה
^ אם הפקיר רשותו
^ הני מילי בבור ברשות הרבים, דלאו עליה דידיה רמייה למלויי
^ מקמי דליפקריה, דהא בור דידיה הוא
^ וכי אפקר בתר הכי - נותן תקלה ברשות הרבים
^ שנתקל בו
^ קסלקא דעתא השתא 'רבץ ושיבר כלים', או נתקל בו בעל הבית לאחר שרבץ
^ לאחר מיכן
^ ודוקא כליו, אבל הוא עצמו הוזק - חייב בעל השור, ולא פטרינן ליה משום איש בור - ולא שור בור, דכל מידי דהוו דידיה בשעת נפילה, כגון גללים, וכגון שנפלה גמלו ולא העמידה - מחייבינן ליה משום בור, ואף על גב דאיהו לא כרייה, אלא הגמל כרהו - כיון דבשעת נפילה דידיה הוא, ועליה לסלוקיה, כמו דכרייה איהו דמי, ואף על גב דמפקר ליה בתר שעתא; ולא דמי לשורו שחפר בור ברשות הרבים: דחפירה לאו דידיה היא; ולדליל הנקשר ברגל התרנגול מאליו - דדליל לאו דידיה הוא
^ קרי בין מתכוין בין שאין מתכוין, ומיהו בידים הזיקו
^ שזה היה עומד במקומו ובא בעל הבית ונתקל בו
^ כגון ברשות הרבים, או חצר השותפין, או שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס
^ כגון שניהן רצין ברשות הרבים
^ בידים
^ ואפילו שלא במתכוין
^ דבנזקין לא שני לן בין מתכוין לשאין מתכוין; והא דתנן ב'המניח' (לעיל דף לב,א) שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים, והזיקו זה את זה – פטורין, ההוא 'הזיקו' = הוזקו הוא, ולא דק בלישניה
^ בין היזק דבידים בין היזק דממילא, ובדלא ידע ליה
^ דהוי מזיק ממש ולא דמי לבור
^ כל חפצים ככלים, דלא חייב בבור (עלה מיתה אלא על נזקי בהמה) ושאר חפצים 'הזיקן זו היא מיתתן'
^ הא לית ליה תורת בור, וממונו הוא, ומשורו למדנו, ולא פטר ביה כלים
^ שהיה מלוכלך בטיט
^ לאו גופיה הוא
^ דסרחון דנבילה ממילא אתי לה, ונבילה גרמא הוא: שגורמת לסרחון שיבא
^ בנפילה קמייתא, והיאך בא לידי מועד? בשלמא גבי מועד דנגיחות, איכא למימר כדאמרינן בפירקין ד(לעיל דף מא,א) דקטל וערק; אי נמי בשאין מכירין את השור; אי נמי שהוזמו זוממי זוממין; אבל זה - לא עלה מן הבור מאליו, וליכא למימר 'ערק' ולא 'אין מכירין' ולא 'הוזמו', דמילתא דאית ליה קלא היא
^ עשב על פי הבור, ובא לאכול
^ דאהך נפילה לא איכוין; ומיהו כופר שלא בכוונה משלם בנפילה אחרונה, ואף על פי שאין השור בסקילה; ושמעינן לרב (לעיל דף מד,א) דאמר פטור מזה ומזה - הני מילי במועד לנגיחות בכוונה, וערק לאגמא בראשונה, ונגח ארבעה [עיין מהר"ם] שלא בכוונה - פטר ליה מגזירת הכתוב, דכתיב 'השור יסקל וגם בעליו וגו' (שמות כא כט): כל זמן שאין השור בסקילה - אין בעלים משלמין כופר, אבל זה - שלא היתה בו חיוב סקילה כלל - אין העדאתו אלא לכופר של שן ורגל בחצר הניזק, דאוקמינן ברגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק דאיכא כופר ברגל, ואף על גב דשלא בכוונה הוא, ואין השור בסקילה; והכי נמי דחזא ירוקא ונפל: תולדה דשן היא, דמתכוין להנאתו. ואי תימא 'משונה הוא, ואין זו שן!' - כיון דאייעד ליה - אורחא הוא. ולאוקמי להך נפילה אחרונה במתכוין והשור בסקילה - לא מצינן, דלגבי כוונה - תם הוא, וליכא כופר, דהא כל כמה דלא חזי ירוקא - לא אייעד
^ לעולם בתם, ומתניתין - 'חצי כופר' קאמר;
^ עולא מוקים לה נמי בתם וכופר שלם
^ דהוי קרן בחצר הניזק, דמשלם כופר שלם
^ דאמר חצי כופר
^ רישא רבנן וסיפא רבי
^ וסיפא דוקא, ורישא - לא תידוק מינה 'הא סתמא - הוזק חייב' דודאי סתמא נמי: 'הזיק - חייב [בעל בשור], הוזק – פטור [בעל החצר]’; והאי דנקט "ושמרו" - לחיוביה נזק שלם קאמר, אם הוזק שורו של בעל חצר; הא סתמא - חצי נזק
^ הוא הדין למתכוין לָאשה - נמי פטור, כדאמרינן בפירקין ד(לעיל דף מב,א) נקי מדמי ולדות; ובגמרא מפרש אמאי נקט 'מתכוין לחבירו'

[1] דכיון דיהיב ליה בעל חצר רשותא לעיולי - דוכתא אקני ליה בגוה, והויא ליה 'חצר הניזק וחצר השותפין' דפטור בה על השן ועל הרגל - ה"מ משותף לחבריה דחצר של שניהם; אבל שור מעלמא, דעל ואזיק לחד מינייהו – 'ובער בשדה אחר' קרינן ביה

[2] לאו דוקא; כלומר: לאו 'בשדה אחר' דניזק קרינא ביה

[3] אי אמרת בשלמא 'פטור' ו'חייב' - בעל החצר, היינו ד'שלא ברשות - פטור': דאין עליו לשמרו

[4] בקרן אין חילוק בין חצר הניזק לרשות הרבים

[5] והאי 'פטור' - מנזק שלם קאמר, וברשות חייב נזק שלם

[6] עז

[7] נתחמם

[8] דבהמתו

[9] דבהמתו; וטעמא דרבא - לאו משום דקסבר דמאן דעל ברשות קביל עליה נטירותא דבהמות בעל חצר, דהא איהו הוא דשני לעיל 'כולה רבנן היא', ואוקי דבעל קדירות - כי על ברשות - לא קביל עליו נטירותא; והכא - כדמפרש טעמא לקמיה: דלמיפא בעיא צניעותא, ואסתלקו מרוותא דחצר; וגמרא, דאותביה מהאשה שנכנסה לטחון - משום דלא אסיק למילתיה הוא

[10] שמגלה זרועותיה

[11] אם הפקיר רשותו

[12] הני מילי בבור ברשות הרבים, דלאו עליה דידיה רמייה למלויי

[13] מקמי דליפקריה, דהא בור דידיה הוא

[14] וכי אפקר בתר הכי - נותן תקלה ברשות הרבים

[15] שנתקל בו

[16] קסלקא דעתא השתא 'רבץ ושיבר כלים', או נתקל בו בעל הבית לאחר שרבץ

[17] לאחר מיכן

[18] ודוקא כליו, אבל הוא עצמו הוזק - חייב בעל השור, ולא פטרינן ליה משום איש בור - ולא שור בור, דכל מידי דהוו דידיה בשעת נפילה, כגון גללים, וכגון שנפלה גמלו ולא העמידה - מחייבינן ליה משום בור, ואף על גב דאיהו לא כרייה, אלא הגמל כרהו - כיון דבשעת נפילה דידיה הוא, ועליה לסלוקיה, כמו דכרייה איהו דמי, ואף על גב דמפקר ליה בתר שעתא; ולא דמי לשורו שחפר בור ברשות הרבים: דחפירה לאו דידיה היא; ולדליל הנקשר ברגל התרנגול מאליו - דדליל לאו דידיה הוא

[19] קרי בין מתכוין בין שאין מתכוין, ומיהו בידים הזיקו

[20] שזה היה עומד במקומו ובא בעל הבית ונתקל בו

[21] כגון ברשות הרבים, או חצר השותפין, או שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס

[22] כגון שניהן רצין ברשות הרבים

[23] בידים

[24] ואפילו שלא במתכוין

[25] דבנזקין לא שני לן בין מתכוין לשאין מתכוין; והא דתנן ב'המניח' (לעיל דף לב,א) שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים, והזיקו זה את זה – פטורין, ההוא 'הזיקו' = הוזקו הוא, ולא דק בלישניה

[26] בין היזק דבידים בין היזק דממילא, ובדלא ידע ליה

[27] דהוי מזיק ממש ולא דמי לבור

[28] כל חפצים ככלים, דלא חייב בבור (עלה מיתה אלא על נזקי בהמה) ושאר חפצים 'הזיקן זו היא מיתתן'

[29] הא לית ליה תורת בור, וממונו הוא, ומשורו למדנו, ולא פטר ביה כלים

[30] שהיה מלוכלך בטיט

[31] לאו גופיה הוא

[32] דסרחון דנבילה ממילא אתי לה, ונבילה גרמא הוא: שגורמת לסרחון שיבא

[33] בנפילה קמייתא, והיאך בא לידי מועד? בשלמא גבי מועד דנגיחות, איכא למימר כדאמרינן בפירקין ד(לעיל דף מא,א) דקטל וערק; אי נמי בשאין מכירין את השור; אי נמי שהוזמו זוממי זוממין; אבל זה - לא עלה מן הבור מאליו, וליכא למימר 'ערק' ולא 'אין מכירין' ולא 'הוזמו', דמילתא דאית ליה קלא היא

[34] עשב על פי הבור, ובא לאכול

[35] דאהך נפילה לא איכוין; ומיהו כופר שלא בכוונה משלם בנפילה אחרונה, ואף על פי שאין השור בסקילה; ושמעינן לרב (לעיל דף מד,א) דאמר פטור מזה ומזה - הני מילי במועד לנגיחות בכוונה, וערק לאגמא בראשונה, ונגח ארבעה [עיין מהר"ם] שלא בכוונה - פטר ליה מגזירת הכתוב, דכתיב 'השור יסקל וגם בעליו וגו' (שמות כא כט): כל זמן שאין השור בסקילה - אין בעלים משלמין כופר, אבל זה - שלא היתה בו חיוב סקילה כלל - אין העדאתו אלא לכופר של שן ורגל בחצר הניזק, דאוקמינן ברגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק דאיכא כופר ברגל, ואף על גב דשלא בכוונה הוא, ואין השור בסקילה; והכי נמי דחזא ירוקא ונפל: תולדה דשן היא, דמתכוין להנאתו. ואי תימא 'משונה הוא, ואין זו שן!' - כיון דאייעד ליה - אורחא הוא. ולאוקמי להך נפילה אחרונה במתכוין והשור בסקילה - לא מצינן, דלגבי כוונה - תם הוא, וליכא כופר, דהא כל כמה דלא חזי ירוקא - לא אייעד

[36] לעולם בתם, ומתניתין - 'חצי כופר' קאמר;

[37] עולא מוקים לה נמי בתם וכופר שלם

[38] דהוי קרן בחצר הניזק, דמשלם כופר שלם

[39] דאמר חצי כופר

[40] רישא רבנן וסיפא רבי

[41] וסיפא דוקא, ורישא - לא תידוק מינה 'הא סתמא - הוזק חייב' דודאי סתמא נמי: 'הזיק - חייב [בעל בשור], הוזק – פטור [בעל החצר]’; והאי דנקט "ושמרו" - לחיוביה נזק שלם קאמר, אם הוזק שורו של בעל חצר; הא סתמא - חצי נזק

[42] הוא הדין למתכוין לָאשה - נמי פטור, כדאמרינן בפירקין ד(לעיל דף מב,א) נקי מדמי ולדות; ובגמרא מפרש אמאי נקט 'מתכוין לחבירו'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]