ביאור:בבלי ערכין דף ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ב"ה למעשה, מסכת ערכין פותחת שני סוגים של שויות אנושית. על בסיס ממוני - תפוקה ממונית. ועל בסיס אנושי גרידא. ללא קשר לרווחים שאני מסוגל לנפק, אלא לעצם היותי נפש. שלכן גם אדם שנקרא מנוול ומוכה שחין שיש ספק בערכו הממוני, אם יאמר מאן: ערכו אשלם. הרי שיהיה מחוייב בסך נקוב.
והביאור: לפני שאני עושה במחשבה דיבור או במעשה, אני קודם קיים: נוכח, חי, ותופס. ולזה יש שווי מהותי נקוב. לא על בסיס חוץ אלא פנים. ולזה אין קשר ושייכות לפרמטרים ממוניים אלא לפרמטרים של חיים. להיות האדם חי. וכפי שנגזר מלשון הכתוב: 'נפשות'. משמע לעצם היות האדם נפש. ולכן תעריף זה אינו משתנה מאדם לאדם.
בנוסף ישנו ערך הנקרא דמים והוא נקבע לפי תפוקה ושווי ממוני.
השאלה המענינת על דרך ההערכה הראשונה היא: כיצד נופל לשון שוויות וממון על מה שאין לו ביטוי ממוני והוא הערך הראשון שתקף גם במנוול ומוכה שחין, שהוא כינוי לאדם שתועלתו הממונית אינה?! אומנם ביארנו, אבל יתכן שאפשר לחדד, ונעשה בהמשך.