פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


כפרא דודי [1].

תנו רבנן: 'הנותן עצים לחרש לעשות מהן כסא ועשה מהן ספסל, ספסל ועשה מהן כסא: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי עציו [2];

רבי יהודה אומר: אם השבח יתר על היציאה - נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח;

ומודה רבי מאיר אם נתן עצים לחרש לעשות מהן כסא נאה ועשה מהן כסא כעור, ספסל נאה ועשה ספסל כעור, אם השבח יתר על היציאה - נותן לו דמי היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו דמי השבח.'

איבעיא להו: יש שבח סמנין על הצמר או אין שבח סמנין על הצמר [3]?

היכי דמי?: אילימא דגזל סמנין ודקינהו [כתש ו/או שחק] ותרנהו [4] וצבע בהן [5], [6] תיפוק ליה משום דקנינהו בשינוי!

לא, צריכא דגזל סמנין שרויין וצבע בהו; מאי? יש שבח סמנין על גבי צמר, דאמר ליה: "הב לי סמנאי דשקלתינהו!"? או דלמא אין שבח סמנין על גבי הצמר, דאמר ליה: "לית לך גבאי ולא מידי!"?

אמרי: ואי אין שבח סמנין על גבי צמר [7] מי מצי אמר ליה "לית לך גבאי ולא מידי" [8]? - נימא ליה "הב לי סמנאי דאפסדתינהו!"?

אלא להך גיסא: אין שבח סמנין על גבי הצמר, ובעי שלומי ליה? או דלמא יש שבח סמנין על גבי צמר, ואמר ליה: "הא מנחי קמך, שקלינהו!"?

'שקלינהו'? במאי שקליה?

בצפון [9].

צפון עבורי מיעבר, השבה לא עביד!

אלא הכא במאי עסקינן: כגון דגזל צמר וסמנין דחד, וצבעיה לההוא צמר בהנך סמנין, וקא מהדר ליה ניהליה לצמר [10] יש שבח סמנין על גבי הצמר [11], וקא מהדר ליה סמנין וצמר [12]? או דלמא אין שבח סמנין על גבי צמר, וצמר מהדר ליה, סמנין לא מהדר ליה?

אמרי: תיפוק ליה דאייקר ליה ניהליה בדמי!

לא, צריכא דזל ציבעא [13].

ואיבעית אימא: כגון שצבע בהו קופא [14].

רבינא אמר: הכא במאי עסקינן? - כגון דצמר דחד וסמנין דחד [15], וקאתי קוף וצבעיה לההוא צמר בהנך סמנין: יש שבח סמנין על גבי צמר, דאמר ליה "הב לי סמנאי, דגבך נינהו!"? או דלמא אין שבח סמנין על גבי צמר, ואמר ליה "לית לך גבאי כלום!"?

תא שמע: [ערלה פ"ג מ"א] בגד שצבעו בקליפי ערלה [16] – ידלק אלמא חזותא מילתא היא!

אמר רבא: הנאה הנראה לעינים אסרה תורה [17], דתניא: ’[ויקרא יט,כג: וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו; שלש שנים יהיה לכם] ערלים לא יאכל; אין לי אלא איסור אכילה, מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע [בו] ולא ידליק בו את הנר? תלמוד לומר 'וערלתם ערלתו את פריו'; 'ערלים לא יאכל' - לרבות את כולם.'

תא שמע: בגד שצבעו בקליפי שביעית [18] – ידלק [ראיה שחזותא מילתא]!

שאני התם, דאמר קרא (ויקרא כה ז: ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל) תהיה - בהויתה תהא.


עמוד ב


רבא רמי: תנן: בגד שצבעו בקליפי ערלה – ידלק' אלמא חזותא מילתא היא, ורמינהי: [אהלות פ"ג מ"ב] רביעית דם [19] שנבלעה בבית [20] - הבית טמא [21]',

ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי: הא [’טמא’] בכלים דהוו מעיקרא [22], הא [’טהור’] בכלים דאתו לבסוף [23];

נבלעה בכסות – רואין: אם מתכבסת הכסות ויוצא ממנה רביעית דם [24] – טמאה, ואם לאו – טהורה [25] [26].

אמר רב כהנא: מקולי רביעיות שנו כאן: בדם תבוסה דרבנן [27]. [28]

רבא רמי: תנן: [שביעית פ"ז מ"א] ממין הצובעין: ספיחי סטים [29] וקוצה [30] - יש להן שביעית ולדמיהן שביעית [31]; יש להן ביעור ולדמיהן ביעור' [32]- אלמא עצים יש בהן משום קדושת שביעית; ורמינהי: עלי קנים ועלי גפנים שגיבבן בחבא [33] על פני השדה: לקטן לאכילה - יש בהן משום קדושת שביעית, לעצים - אין בהן משום קדושת שביעית [34]',

[35] אמר קרא (ויקרא כה ו: והיתה שבת הארץ לכם) לאכלה [לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך] - במי שהנאתו וביעורו שוין [36], יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן [37].

והא איכא עצים דמשחן [38] דהנאתן וביעורן שוין [39]!?

אמר רבא:


הערותעריכה

  1. ^ קינח בו את היורה; כלומר: בשירי צבע שנשתיירו ביורה צבעו; 'כופרא' לשון קינוח, כמו 'בליתא דפרסא למכפריה' [ב'הכל שוחטין', חולין דף ח,א]
  2. ^ דקנינהו בשינוי; אבל נתן עצים כו' דלא שינה ולא קני - ידו על התחתונה
  3. ^ כלומר: חזותא מילתא היא - או לאו מילתא
  4. ^ שראן במים כדרכן
  5. ^ צמר שלו
  6. ^ מבעיא לן: יש שבח סמנין על הצמר, דחזותא מילתא היא, ואמר ליה הב לי סמנאי דשקלתינהו כו' כדבעיא למימר קמן
  7. ^ נהי נמי דחזותא לאו מילתא היא
  8. ^ בתמיה
  9. ^ שוו"ן [סבון]
  10. ^ כשהוא צבוע, מאי?
  11. ^ דחזותא מילתא היא
  12. ^ כלומר: בהך השבה דצמר קמהדר סמנים
  13. ^ צמר צבוע הוזל בעולם, ואין מגיעין שבח לדמי סמנים, ואמר ליה נגזל "אני הייתי מוכר סמנים, או הייתי צובע בגד, ועכשיו הפסדתני" - דהא לא השביחו בצמר
  14. ^ גזל קוף וסמנים, וצבע את הקוף, ומחזירו לו; דלא אייקר ליה; ואמרי לה: קופה של נצרים
  15. ^ ולאו לענין גזלן קבעי לה, דאין כאן גזל
  16. ^ קליפי אגוזים או שאר פירות; אבל קליפת העץ - לא, דאין ערלה אלא בפירות
  17. ^ מראה בעלמא אף על פי שאין בו ממש, כגון נר וצבע
  18. ^ אסור לעשות סחורה בפירותיה, וקליפי פירות קאמר ולא קליפי עצים, דעצים - אין שביעית חלה עליהן, כדלקמן, דסתם עצים להסקה ניתנו
  19. ^ מטמאה באהל, דכתיב 'על כל נפשות מת לא יבא' (ויקרא כא יא), ודם הוא הנפש, וקים להו לרבנן דברביעית דם - חי
  20. ^ בקרקע הבית
  21. ^ כלים שבבית; דבית לא מקבל טומאה, דקרקע היא
  22. ^ בבית קודם שנבלעה, שהיתה בעין, והאהיל הבית עליה ועל הכלים ונטמאו
  23. ^ לאחר שנבלעה
  24. ^ שאם יתנו מים במדה ימצאו רביעית יותר: שבתחילה נבלעה בו יותר מרביעית, והכניס הכסות לבית
  25. ^ הבית, שלא האהיל על רביעית, שכבר חסר בהבלעו בכסות; אבל הכסות טמא, שתחלת נגיעה ברביעית מצומצם נטמאה
  26. ^ וקתני מיהת 'ואם לאו טהור' אף על גב דחזותא דרביעית איכא (שהדם שנשאר בבגד, שאי אפשר לסוחטו) נראה לנו בבגד, אלמא חזותא לאו מילתא היא
  27. ^ 'מקולי רביעיות' של דם קל, כגון דם תבוסה שאינו מטמא באהל אלא מדרבנן
  28. ^ דם תבוסה: הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו, ספק כולה בחייו ספק כולה במותו [בפרק 'תינוקת' (נדה דף עא,א).
  29. ^ קרוג"א בלע"ז [כרכום]
  30. ^ גושד"א בלע"ז [איסטיס, פסטל]; להכי נקט 'ספיחי': דבשביעית ליכא אלא ספיחים
  31. ^ שאין עושין מהן סחורה, דרחמנא אמר 'לאכלה' - ולא לסחורה; ואסור לצבוע בהן, דהיינו 'סחורה'; אבל מותרים הן להסיקן קודם זמן הביעור, דהיינו דומיא דלאכלה
  32. ^ כשמגיע זמן הביעור - חייב לבערן, כדכתיב 'ולבהמתך ולחיה וגו' (ויקרא כה): כָּלָה לחיה מן השדה - כַּלֵּה לבהמתך שבביתך; והני ספיחי - עץ בעלמא נינהו
  33. ^ לעשות מהן מחבוא: אוצר לימות החורף
  34. ^ ויהנה מהן אף לאחר זמן הביעור
  35. ^ ומשני:
  36. ^ דבר שבשעת הנאתו כלה מן העולם
  37. ^ שלאחר ביעורן שנעשים גחלים - הוא דהויא עיקר הנאתן; אבל מיני צבעים - בשעת רתיחת היורה כלה השורש וקולט הצבע; נמצאו הנאתן וביעורן שוה, הלכך חיילא עלייהו שביעית
  38. ^ שמאירין כנר אבוקה לנושאן בידו
  39. ^ תיחול עלייהו שביעית