פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וחד אמר שבעה [1]; ואמרי לה שלשים.

תנו רבנן: ’[דברי הימים ב לב,לג: וישכב יחזקיהו עם אבותיו ויקברוהו במעלה קברי בני דוד] וכבוד עשו לו במותו [כל יהודה וישבי ירושלם וימלך מנשה בנו תחתיו] - זה חזקיה מלך יהודה שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף [2] - דברי רבי יהודה [3];

אמר לו רבי נחמיה: והלא לפני אחאב עשו כן? אלא שהניחו ספר תורה על מטתו ואמרו "קיים זה מה שכתוב בזה"'.

והאידנא נמי עבדינן הכי?

אפוקי מפקינן [4], אנוחי [5] לא מנחינן.

ואיבעית אימא: אנוחי נמי מנחינן, "קיים" לא אמרינן.

אמר רבה בר בר חנה: [6] הוה אזילנא בהדיה דרבי יוחנן למשאל שמעתא; כי הוה עייל לבית הכסא והוה בעינא מיניה מלתא לא פשיט לן עד דמשי ידיה ומנח תפילין ומברך והדר אמר לן [7]: אפילו 'קיים' אמרינן, "לימד" לא אמרינן [8].

והאמר מר גדול למוד תורה שהלמוד מביא לידי מעשה [9]?

לא קשיא: הא למיגמר [10], [11] הא - לאגמורי [12].

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: מאי דכתיב '(ישעיהו לב כ) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור'? - כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים - זוכה לנחלת שני שבטים, שנאמר 'אשריכם זורעי' [13] - ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר (הושע י יב) זרעו לכם לצדקה [ו]קצרו לפי חסד [נירו לכם ניר ועת לדרוש את ה' עד יבוא וירה צדק לכם]; ואין מים [’על כל מים’] אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה א) הוי כל צמא לכו למים [ואשר אין לו כסף; לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב];

וזוכה לנחלת שני שבטים [14]: זוכה לכילה, כיוסף, דכתיב (בראשית מט כב) בן פורת יוסף [בן פרת עלי עין] בנות צעדה עלי שור [15];

וזוכה לנחלת יששכר, דכתיב (בראשית מט יד) יששכר חמור גרם [רֹבֵץ בין המשפתים] [16].

אית דאמרי: אויביו נופלין לפניו כיוסף [17], דכתיב (דברים לג יז: בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו) בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ [והם רבבות אפרים, והם אלפי מנשה];

וזוכה לבינה כיששכר, דכתיב (דברי הימים א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל [ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם].

הדרן עלך 'ארבעה אבות'

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-עריכה


בבא קמא פרק שני 'כיצד הרגל'

משנה:

כיצד [18] הרגל מועדת?[19] לשבר בדרך הלוכה [20]:

הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר [21];

היתה מבעטת [22] או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים [23] - משלם חצי נזק.

דרסה על הכלי ושברתו, ונפל [שבר מהכלי הנשבר] על כלי [24] ושברו: על הראשון משלם נזק שלם [25], ועל האחרון [26] - [27] משלם חצי נזק.

התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר; היה דליל קשור ברגליו [28] או שהיה מהדס [29] ומשבר את הכלים - משלם חצי נזק [30].


עמוד ב

גמרא:

אמר ליה רבינא לרבא: היינו 'רגל' היינו 'בהמה' [31]?

אמר ליה: תנא אבות [32] וקתני [33] תולדות [34].

אלא מעתה - סיפא [המשנה הבאה, בדף יט,ב] דקתני ’[כיצד] השן מועדת [לאכול את הראוי לה]; הבהמה מועדת [לאכול פירות וירקות]’ - מאי אבות ומאי תולדות איכא [35]!? [36]

הוה קמהדר ליה [37] בבדיחותא [38], ואמר ליה: אנא שנאי חדא [39] ואת שני חדא [40].

וטעמא מאי [41]?

אמר רב אשי: תנא שן דחיה וקתני שן דבהמה: סלקא דעתא אמינא (שמות כב ד: כי יבער איש שדה או כרם) ושלח את בעירה [ובער בשדה אחר - מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם] כתיב [42], בהמה -אִין, חיה - לא, קא משמע לן [43] דחיה בכלל בהמה [44].

אי הכי - הא [45] מבעי ליה למיתני ברישא [46]!?

האי דאתיא ליה מדרשא - חביבא ליה.

אי הכי רישא נמי [משנתנו שעוסקת ברגל] ליתני ההיא [47] דלא כתיבא, ברישא?

הכי? השתא: התם אידי ואידי [48] אבות נינהו; הך דאתיא ליה מדרשא - חביבא ליה; הכא [49] - שביק אב ותני תולדה [50]?

איבעית אימא: איידי דסליק מרגל [51] פתח ברגל.

תנו רבנן: 'בהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר; כיצד? בהמה שנכנסה לחצר הניזק והזיקה בגופה דרך הלוכה, ובשערה דרך הלוכה, באוכף [52] שעליה, ובשליף [53] שעליה, ובפרומביא שבפיה, ובזוג שבצוארה, וחמור במשאו - משלם נזק שלם.

סומכוס אומר: צרורות, וחזיר שהיה נובר [54] באשפה והזיק - משלם נזק שלם'. [55]

הזיק [בדברי סומכוס] – פשיטא!?

אלא אימא התיז [56] והזיק - משלם נזק שלם.

צרורות? מאן דכר שמיהו?

חסורי מחסרא והכי קתני [בברייתא, לפני דברי סומכוס]: צרורות' - כי אורחייהו [57] – '[58] חצי נזק [59]; [60] וחזיר שהיה נובר באשפה והתיז [61] והזיק - משלם חצי נזק [62]; [ועכשיו באים דברי סומכוס כמו שכתובים בברייתא]: סומכוס אומר: צרורות, וחזיר שהיה נובר באשפה והתיז והזיק - משלם נזק שלם.

[במשנה: התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר; היה דליל קשור ברגליו או שהיה מהדס [63] ומשבר את הכלים - משלם חצי נזק.]

תנו רבנן: 'תרנגולין שהיו מפריחין ממקום למקום ושברו כלים בכנפיהן [64] - משלמין נזק שלם; ברוח שבכנפיהן [65] - משלמין חצי נזק.

סומכוס אומר: נזק שלם'.

תניא אידך: 'תרנגולין שהיו מהדסין [66] על גבי עיסה ועל גבי פירות, וטינפו או ניקרו [67] - משלם נזק שלם; העלו עפר [68] או צרורות - משלמין חצי נזק.

סומכוס אומר: נזק שלם'.

תניא אידך: תרנגול שהיה מפריח ממקום למקום, ויצתה רוח מתחת כנפיו ושיברה את הכלים - משלם חצי נזק.

סתמא כרבנן.

אמר רבא: בשלמא סומכוס - קסבר כחו כגופו דמי; אלא רבנן: אי כגופו דמי - כוליה נזק בעי לשלם, ואי לאו כגופו דמי - חצי נזק נמי לא לשלם [69]?

הדר אמר רבא: לעולם כגופו דמי, וחצי נזק צרורות הלכתא גמירי לה.

אמר רבא: כל שבזב טמא [70] - בנזקין משלם נזק שלם; כל שבזב טהור [71] - בנזקין [72] משלם חצי נזק.

ורבא - צרורות אתא לאשמועינן [73]?

לא! רבא - עֶגְלָה מושכת בקרון קא משמע לן [74].

תניא כותיה דרבא: בהמה מועדת לשבר בדרך הלוכה. כיצד? בהמה שנכנסה לחצר הניזק, והזיקה בגופה דרך הלוכה, ובשערה דרך הלוכה, באוכף שעליה, ובשליף שעליה, ובפרומביא [75] שבפיה, ובזוג [76] שבצוארה, וחמור במשאו, ועגלה מושכת בקרון - משלם נזק שלם.

תנו רבנן: תרנגולים שהיו מחטטין [77] בחבל דלי, ונפסק החבל, ונשבר הדלי - משלמין נזק שלם.

בעי רבא: דרסה על כלי ולא שברתו, ונתגלגל למקום אחר ונשבר - מהו? בתר מעיקרא [78] אזלינא, וגופיה הוא [79]? או דלמא בתר תבר מנא אזלינא, וצרורות נינהו?

תפשוט ליה מדרבה, דאמר רבה: 'זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל [80] – פטור [81], דאמרינן ליה: מנא תבירא תבר"' [82].

לרבה פשיטא ליה, לרבא מבעיא ליה!

תא שמע: הידוס [83] אינו מועד; ויש אומרים הרי זה מועד.

'הידוס' סלקא דעתך [84]? אלא לאו 'הידוס והתיז' [85], ובהא קמפלגי: דמר סבר: בתר מעיקרא אזלינן [86], ומר סבר: בתר תבר מנא אזלינן?

לא,

הערותעריכה

  1. ^ ימים
  2. ^ כמו 'וחלצה נעלו' (דברים כה ט): שקרעו בגדיהם עד שנראו כתפיהם
  3. ^ 'זה חזקיה מלך יהודה' לישנא דש"ס הוא, ולא לאשמועינן דזהו חזקיה, דהאי קרא בחזקיה כתיב! אלא אגב אורחיה: דמפרש מאי כבוד עשו לו במותו - נקיט ואמר הכי
  4. ^ ספר תורה קמי גברא רבה
  5. ^ על מטתו
  6. ^ כלומר: זימנא חדא
  7. ^ הכי
  8. ^ ו'לימד' אמרו לחזקיה; והאידנא לא משום כבודו דחזקיה, ד'לימד' עדיף מ'קיים'
  9. ^ אלמא מעשה עדיף
  10. ^ לעצמו מעשה עדיף
  11. ^ אבל
  12. ^ לאגמורי לאחריני עדיף ממעשה; הלכך 'לימד' לא אמרינן
  13. ^ 'זורעי' היינו צדקה וחסד כדמפרש לקמיה
  14. ^ דהכי משמע: רגליכם ישולחו בנחלת השור והחמור: יוסף ויששכר
  15. ^ היינו כילה
  16. ^ 'חמור גרם' מתרגמא 'עתיר בניכסין'
  17. ^ יוסף איקרי שור
  18. ^ כלומר: במה
  19. ^ Note:הפיסוק – לפי רש"י; אך אי זה הפשט במשנה, אלא: כיצד 'הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה'?, שכך ['הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה'] נאמר במשנה הקודמת, בדף טו,ב; ומשנה זו מפרשת את המשנה ההיא. וראה הערה להלן.
  20. ^ כלומר בכך היא מועדת: שמשברת דרך הלוכה
  21. ^ קפריך בגמרא: היינו רגל היינו בהמה, הא תנא ליה 'לשבר דרך הלוכה'!? [רש"י מסביר שהוא מפרש את המשנה לפי קושית הגמרא להלן; כי לולא הגמרא היה לפרש את המשנה אחרת: כיצד 'הרגל מועדת לשבר דרך הילוכה' – כפי שנאמר במשנה לעיל דף יד ע"ב? הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר; וכן שאר 'כיצד' במשניות בפרק זה]
  22. ^ שינוי הוא זה, ותולדה דקרן, הלכך חצי נזק ותו לא
  23. ^ אף על גב דלאו שינוי הוא, אלא אורחיה הוא - אפילו הכי חצי נזק ותו לא, דהלכתא גמירי להו; וברשות הניזק קאמר, דברשות הרבים פטור, כדאוקימנא בריש פרק קמא (דף ג:): דצרורות תולדה דרגל לפוטרו ברשות הרבים
  24. ^ אחר
  25. ^ נזקי רגל הן, ומשלמת כולה
  26. ^ על ידי צרורות נשבר
  27. ^ הלכך
  28. ^ כל דבר הנקשר ברגל התרנגול קרי 'דליל', ואית דגרסי 'דלי'
  29. ^ מרקד
  30. ^ דדליל היינו צרורות כדמפרש בגמרא: דאדייה אדויי; והידוס נמי: כגון שהתיז, והצרורות שברו את הכלים
  31. ^ מאי 'רגל' ומאי 'בהמה' דתני תרתי במתניתין? הא חדא היא, ואמאי הדר תני 'הבהמה מועדת'
  32. ^ רגל ממש, שדרסה ברגליה
  33. ^ וסיפא קתני
  34. ^ הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליף שעליה דרך הלוכה - דתולדות דרגל הן, דהזיקה מצוי ואין כוונתה להזיק
  35. ^ (והא) ליכא למימר דהאי דתנא 'בהמה מועדת לאכול פירות וירקות' הוי להו תולדה, דהיינו שן ממש
  36. ^ ותולדה דשן היינו נתחככה בכותל להנאתה.
  37. ^ רבא לרבינא
  38. ^ בשחוק
  39. ^ רישא
  40. ^ סיפא
  41. ^ אסיפא קאי [כיצד השן מועדת וכו’]
  42. ^ 'בעירה' היינו תרגום של בהמה
  43. ^ מתניתין דאשן דחיה נמי מיחייב,
  44. ^ דכתיב (דברים יד ד) 'זאת הבהמה אשר תאכלו' ומפרש בתריה 'איל צבי ויחמור' (דברים יד ה)
  45. ^ שן בהמה
  46. ^ והדר שן חיה
  47. ^ בהמה, דהוי תולדה
  48. ^ שן דחיה ושן דבהמה
  49. ^ גבי רגל
  50. ^ בתמיה
  51. ^ בפרק קמא (דף טו,ב) תנן [במשנה: חמשה תמים וחמשה מועדים] הרגל מועדת ולא תנן 'הבהמה'
  52. ^ שול"א בלע"ז
  53. ^ משאוי שבאמתחת ובמרצופין
  54. ^ בחוטמו; ובלע"ז פורי"ר
  55. ^ סומכוס לית ליה הלכתא דחצי נזק צרורות, אלא נזק שלם סבירא ליה.
  56. ^ דהוה צרורות
  57. ^ כלומר: אף על גב דאורחייהו להתיז צרורות
  58. ^ משלם
  59. ^ כדמפרש לקמיה: דהלכתא גמירי לה
  60. ^ וכן
  61. ^ צרורות בחוטמו
  62. ^ הוי נמי כצרורות דרגל דכל מה שהוא כחו ולא גופו קרי צרורות
  63. ^ מרקד
  64. ^ שנגעו בכנפיהם בכלי
  65. ^ היינו צרורות, דכחו הוא
  66. ^ מרקדין
  67. ^ בחרטום שלהם שקורין בי"ק
  68. ^ מן הארץ לעיסה
  69. ^ דלא אשכחן חצי נזק אלא במשונה, אבל במידי דאורחיה לא
  70. ^ משמע נגיעה ממש
  71. ^ כגון שזרק חפץ על אדם - הוי טהור
  72. ^ כעין צרורות חצי נזק
  73. ^ בתמיה
  74. ^ אתא לאשמועינן דבזב טמא: אם הלכה קרון שהזב עליה על גבי כלים – טמאים, משום מדרס הזב; ובנזקין נמי: עגלה שמשכה בקרון על גבי כלים - כגופה הוי, ולא כצרורות; ואם התיז צרורות מתחת הקרון - דבזב טהור - בנזקין נמי צרורות נינהו
  75. ^ רסן
  76. ^ אישקליטא
  77. ^ מנקרין בחרטומיהן
  78. ^ שדחפתו
  79. ^ ובגופה תבר מנא
  80. ^ קודם שנח
  81. ^ המשברו, וחייב הזורק
  82. ^ אלמא בתר מעיקרא אזלינן; והואיל וסופו לישבר לכשינוח כמי ששברו הוא דמי
  83. ^ רקידת התרנגולים
  84. ^ אמאי לא ליהוו מועד הא אורחיה הוא
  85. ^ שגלגל הכלי ברקידתו למקום אחר, ונשבר
  86. ^ מאן דאמר 'מועד' לנזק שלם - סבר בתר מעיקרו אזלינן