ביאור:בבלי בבא קמא דף מא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


[הריגת האשה על ידי בית דין נחשב] כמאן דקטלה [השור] דמי [שהרי הוא רבעהּ, ובעל השור ישלם כופר] - קא משמע לן.

רבא אמר: לעולם דרבעה וקטלה; ודקא קשיא לך 'מה לי קטלה בקרנים מה לי קטלה ברביעה' - קרן כוונתו להזיק; האי - כוונתו להנאת עצמו הוא.

במאי פליגי?

ברגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק [1]: לאביי משלם כופר [2], לרבא לא משלם כופר.

[סיכום המחלוקת בין רב לשמואל בתחילת הגמרא:] תניא כוותיה דרב: שור האיצטדין אינו חייב מיתה, וכשר לגבי מזבח, מפני שהוא כמעושה.

משנה:

שור שנגח את האדם ומת: מועד משלם כופר, ותם פטור מן הכופר, וזה וזה חייבין מיתה [3];

וכן בבן [4] וכן בבת [5] - [6].

נגח עבד או אמה - נותן שלשים סלעים, בין שהוא יפה מאה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד.

גמרא:

וכי מאחר דמתם קטלינן ליה - מועד היכי משכחת לה?

אמר רבה: הכא במאי עסקינן? - כגון שאמדוהו לשלשה בני אדם [7].

רב אשי אמר: אומדנא - לאו כלום הוא, אלא הכא במאי עסקינן? - כגון שסיכן לשלשה בני אדם [8].

רב זביד אמר: כגון שהרג שלשה בהמות.

ומועד לבהמה הוי מועד לאדם [9]?

אלא אמר רב שימי: כגון שהרג שלשה עובדי כוכבים.

ומועד לעובדי כוכבים הוי מועד לישראל?

אלא אמר רבי שמעון בן לקיש: כגון שהרג שלשה בני אדם טרפה [10].

ומועד לטרפה הוי מועד לשָלם [11]?

אלא אמר רב פפא: דקטל וערק [12] לאגמא, דקטל וערק לאגמא.

רב אחא בריה דרב איקא אמר: כגון שהוזמו זוממי זוממין. [13]

הניחא אי לייעודי תורא בעינן [14] – שפיר [15], אלא אי לייעודי גברא בעינן [16] - מימר אמר ליה "לא הוה ידענא [17]"!?

כגון דאמרי "כל אימת דקטיל תוריה [18] - גביה הוה קאי [19]".

רבינא אמר: [20] במכירין את בעל השור ואין מכירין את השור [21].

מאי הוה ליה [22] למעבד [23]?

משום דאמרי ליה "תורא נגחנא אית לך בבקרך, איבעי לך נטורי כולי בקרך".

[שור שנגח את האדם ומת: מועד משלם כופר, ותם פטור מן הכופר] וזה וזה חייבין מיתה:

תנו רבנן [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה י]: 'ממשמע שנאמר (שמות כא כח וכי יגח שור את איש או את אשה ומת) סקול יסקל השור [ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי] - איני יודע שנבילה היא, ונבילה אסורה באכילה? מה תלמוד לומר 'לא יאכל את בשרו'?

מגיד לך הכתוב: שאם שחטו לאחר שנגמר דינו - אסור באכילה [24].

אין לי אלא באכילה, בהנאה מנין?

תלמוד לומר: 'ובעל השור נקי’’.

מאי משמע?

שמעון בן זומא אומר: כאדם שאומר לחבירו "יצא איש פלוני נקי מנכסיו, ואין לו בהם הנאה של כלום"'.

וממאי ד'לא יאכל את בשרו' להיכא דשחטו אחר שנגמר דינו שאסור באכילה? אימא דהיכא דשחטו לאחר שנגמר דינו שרי באכילה הוא, והאי 'לא יאכל את בשרו' להיכא דסקליה מסקל, [25] דאסור בהנאה הוא, כדרבי אבהו [26], דאמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר 'לא יֵאָכֵל', 'לא תאכַל', 'לא תאכלוּ' - אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה, [27] לגר בנתינה ולעובד כוכבים במכירה' [28]!?

אמרי: הני מילי [29] - היכא דנפיק ליה איסור אכילה ואיסור הנאה מקרא: מ'לא יאכל' [30]; אבל הכא - דאיסור אכילה מ'סקֹל יסקל' נפקא, אי סלקא דעתך האי 'לא יאכל את בשרו' איסור הנאה הוא [31] - נכתוב רחמנא 'לא יהנה', אי נמי [32] 'לא יֵאָכֵל' [33]; 'את בשרו' למה לי? [34] דאף על גב דעבדיה כעין בשר [35] – דשחטיה – אסור [36].

מתקיף לה מר זוטרא: אימא: הני מילי [37] -


עמוד ב


היכא דבדק צור ושחט בו [38], דעבדיה כעין סקילה, אבל היכא דשחטיה בסכין – לא.

אמרי: אטו סכין כתיבא באורייתא [39]? והתנן [חולין פ"א מ"ב]: השוחט במגל יד, בצור, ובקנה - שחיטתו כשירה!?

והשתא: דנפקא ליה איסור אכילה ואיסור הנאה 'מלא יאכל את בשרו' [40] – 'בעל השור נקי' למה לי?

להנאת עורו; דסלקא דעתך אמינא 'בשרו הוא דאסור בהנאה, אבל עורו נשתרי בהנאה' - קמשמע לן: 'בעל השור נקי'.

ולהנך תנאי דמפקי ליה להאי 'בעל השור נקי' לדרשה אחרינא [כדבעינן למימר קמן] - הנאת עורו מנא להו?

נפקא להו מ'את בשרו' - את הטפל לבשרו; מאי ניהו? עורו!

והאי תנא 'את' לא דריש, כדתניא [41]: 'שמעון העמסוני - ואמרי לה נחמיה העמסוני - היה דורש כל 'את'ין שבתורה; כיון שהגיע ל'את ה' אלהיך תירא [ואתו תעבד ובשמו תשבע (דברים ו יג)][42] - פירש; אמרו לו תלמידיו: רבי: כל אתין שדרשת מה תהא עליהן?

אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה - כך קבלתי שכר על הפרישה.

- עד שבא רבי עקיבא ולימד: את 'ה' אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים.'.

תנו רבנן: ’[בשור תם נאמר:] (שמות כא כח: וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקל יסקל השור ולא יאכל את בשרו) ובעל השור נקי: רבי אליעזר אומר: נקי מחצי כופר [43];

אמר לו רבי עקיבא: [44] והלא [45] הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו [46] - [47] "הביאהו לבית דין וישלם לך [48]"!

אמר לו רבי אליעזר: כך אני בעיניך, שדיני בזה שחייב מיתה? אין דיני [49] אלא כשהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים [50]'.

  • על פי בעלים - מודה בקנס הוא [51]? [52]
  • קסבר כופרא כפרה [53].

תניא אידך: 'אמר לו רבי אליעזר: עקיבא - כך אני בעיניך, שדיני בזה שחייב מיתה? אין דיני אלא במתכוון להרוג את הבהמה - והרג את האדם, למצרי - והרג ישראל, לנפלים - והרג בן קיימא [54].

הי אמר ליה ברישא?

רב כהנא משמיה דרבא אמר: 'מתכוון' אמר ליה ברישא [55].

רב טביומי משמיה דרבא אמר: 'המית' אמר ליה ברישא.

רב כהנא משמיה דרבא אמר:: 'מתכוון' אמר ליה ברישא: משל לצייד ששולה דגים מן הים:


הערות עריכה

  1. ^ דאילו ברשות הרבים אין חייב ברגל לדברי הכל, דכתיב 'בשדה אחר' (שמות כב ד) בפרק קמא (דף ג,ב)
  2. ^ אף על פי שלא נתכוון להזיק [דהיינו רגל], דהא אוקי דרבעה ולא קטלה - הא קטלה משלם כופר
  3. ^ דבתם נמי כתיב: 'סקל יסקל' (שמות כא כח: וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי)
  4. ^ קטן
  5. ^ תינוקת
  6. ^ חייב עליהן סקילה וכופר כגדולים
  7. ^ שרץ אחריהן זה אחר זה וברחו מפניו, ואמדו: שאם לא ברחו - היה הורגן
  8. ^ לפיכך לא נסקל בשנים הראשונים; וכשנגח שלישי - מתו כולם, הלכך משלם עליו כופר
  9. ^ בתמיה
  10. ^ אטרפה לא קטלינן ליה, דגברא קטילא קטיל
  11. ^ בתמיה
  12. ^ לאחר שהעידו בו - ברח
  13. ^ כשנגח שתי נגיחות ראשונות, והעידו בו שתי כיתות עדים - באו כת אחת והזימום ופטרוהו; וכשנגח נגיחה שלישית והעידו בו באתה כת המזמת להזימן, והוזמה אותה הכת אף על הזמות ראשונות, ונמצא השור מועד, ומשלם כופר על השלישית.
  14. ^ שלשה ימים דכתיבי בקרא
  15. ^ הרי נגח שלש נגיחות בשלשה ימים, ואף על גב שלא נתקיימה העדאתו אלא בכת אחת - לא איכפת לן
  16. ^ שלשה ימים
  17. ^ שתי נגיחות הראשונות, דאינטריה, שהמזימין הטעוני
  18. ^ שהמזימין העידו דגביה
  19. ^ וראה בנגיחותיו
  20. ^ משכחת לה דלא נסקל בשתים הראשונות כגון שהעדים המעידים עליו
  21. ^ ובשלישית הוכר
  22. ^ לבעלים
  23. ^ ואמאי מחייבת ליה כופר
  24. ^ דהכי משמע קרא: משבא שור לידי סקילה – יסקל, ושוב לא יאכל את בשרו
  25. ^ ואתא 'לא יאכל'
  26. ^ ו'נקי' מבעיא ליה לדרשה אחריתי: לחצי כופר ולדמי ולדות, כדלקמן
  27. ^ שכתב לך בה 'לא תאכלוּ':
  28. ^ והוצרך הכתוב לפרש לך בה היתר הנאה: 'לגר אשר בשעריך [תתננה ואכלה] (דברים יד כא); אלמא 'לא תאכלו' - איסור הנאה הוי משמע
  29. ^ דמפיק קרא לאיסור הנאה בלשון אכילה
  30. ^ אגב דמורי לן נמי אאכילה - מפיק ליה בלשון אכילה
  31. ^ אי להנאה גרידתא אתא
  32. ^ אפילו לדידך - לכתוב
  33. ^ ותו לא
  34. ^ אלא - לאו לאשמועינן
  35. ^ שחוטה בהכשר
  36. ^ באכילה ובהנאה, דהשתא אצטריך ליה לקרא לאפוקי בלשון אכילה
  37. ^ דאסור אם שחטו
  38. ^ דהיינו כעין סקילה באבנים
  39. ^ שתהא שחיטתו חשיבא להתיר יותר משחיטת צור
  40. ^ כרבי אבהו להיכא דשחטיה, וכל שכן להיכא דסקליה
  41. ^ דפירש מהן נחמיה
  42. ^ לא ידע מה לרבות
  43. ^ דלא תימא כשהמית משלם חצי כופר, כי היכי דבנזקין חצי נזק
  44. ^ פשיטא דפטור:
  45. ^ אם חייב היה
  46. ^ וזה שנסקל - ממה משלם?
  47. ^ יאמרו לו בעלים
  48. ^ וישלמו לך הימנו
  49. ^ אין מדרשי זה שאני דורש
  50. ^ שאינו נסקל; אבל ממונא אימא לשלם!? להכי אצטריך קרא
  51. ^ פטור! וכי היכי דמפטר מקטלא - מפטר נמי מכופר, ולמה לי קרא
  52. ^ והוא הדין דהוה מצי למפרך אעד אחד: פשיטא דפטור
  53. ^ לפיכך - אי לא מעטיה - הוה אמינא ליחייב בין בעד אח,ד בין על פי עצמו, כי היכי דתיהוי ליה כפרה
  54. ^ דפטור מסקילה כדתנן במתניתין (לקמן דף מד,א)
  55. ^ דראיה גדולה היא, דלהאי - ודאי אצטריך קרא; אבל המית על פי עד אחד כו' - ראיה קטנה היא, דאיכא לאותוביה 'מודה בקנס פטור'; ובעד אחד נמי איכא למימר 'פשיטא דלא מחייב, דהא תרי בעינן לאפוקי ממונא, ואפילו גבי מועד נמי פטור'