ביאור:בבלי בבא קמא דף צט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

והקדיחו יוּרה ^[1] - נותן לו דמי צמרו'; דמי צמרו – אִין, 'דמי צמרו ושבחו' – לא; לאו שהקדיחו לאחר נפילה ^[2], דאיכא שבחא ^[3], ושמע מינה 'אומן קונה בשבח כלי'?

אמר שמואל: הכא במאי עסקינן? - כגון שהקדיחו בשעת נפילה, דליכא שבחא.

אבל הקדיחו לאחר נפילה – מאי? נותן לו דמי צמרו ושבחו! - לימא שמואל לית ליה דרב אסי ^[4]?

אמר לך שמואל: הכא במאי עסקינן ^[5]? - כגון דצמר וסמנין דבעל הבית ^[6], וצַבַּע - אגר ידיה הוא דשקיל ^[7].

אי הכי 'נותן לו דמי צמרו וסמנין' מיבעי ליה!?

אלא שמואל - דחויי קא מדחי ליה ^[8].

תא שמע: 'הנותן טליתו לאומן, גמרו, והודיעו - אפילו מכאן ועד עשרה ימים אינו עובר עליו משום (ויקרא יט יג: לא תעשק את רעך ולא תגזל) לא תלין [פעלת שכיר אתך עד בקר]; נתנה לו בחצי היום, כיון ששקעה עליו החמה - עובר עליו משום 'בל תלין’’ ואי סלקא דעתא 'אומן קונה בשבח כלי' אמאי עובר משום 'בל תלין' ^[9]?

אמר רב מרי בריה דרב כהנא: בגרדא דסרבלא ^[10], דליכא שבחא.

סוף סוף למאי יהבה נהליה? לרכוכי? כיון דרככיה - היינו שבחא!

לא, צריכא דאגריה לביטשי ^[11], ביטשא ביטשא במעתא ^[12], דהיינו שכירות ^[13];

ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא, דלא אגריה לביטשי ^[14] - ^[15] מסייע ליה לרב ששת; דבעו מיניה מרב ששת: קבלנות - עובר עליו משום בל תלין? או אינו עובר? ואמר להו רב ששת: עובר.

לימא דרב ששת פליגא אדרב אסי ^[16]?

אמר שמואל בר אחא: בשליחא דאיגרתא ^[17].

לימא כתנאי: "עשה לי שירים ^[18], נזמין וטבעות ואקדש לך ^[19]": כיון שעשאן – מקודשת, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה.; מאי ממון? אילימא אותו ממון - מכלל דרבי מאיר סבר 'אותו ממון – לא'!? אלא במאי מקדשא? אלא פשיטא: מאי ממון - ממון אחר!; וסברוה דכולי עלמא 'ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ^[20]' ^[21], ודכולי עלמא 'המקדש במלוה אינה מקודשת' ^[22]; מאי - לאו באומן קונה בשבח כלי קמיפלגי, דרבי מאיר סבר 'אומן קונה בשבח כלי' ^[23], ורבנן סברי 'אין אומן קונה בשבח כלי' ^[24]?!

לא, דכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי, אלא הכא – ב'ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף' קא מיפלגי: רבי מאיר סבר: אין לשכירות אלא לבסוף ^[25], ורבנן סברי: יש לשכירות מתחילה ועד סוף;

ואי בעית אימא: דכולי עלמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, והכא - במקדש במלוה קמיפלגי: דרבי מאיר סבר: המקדש במלוה מקודשת, ורבנן סברי: המקדש במלוה אינה מקודשת.

עמוד ב

רבא אמר: דכולי עלמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ודכולי עלמא המקדש במלוה אינה מקודשת, ודכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי; אלא הכא במאי עסקינן? - כגון שהוסיף לה נופך משלו; רבי מאיר סבר: מלוה ופרוטה ^[26] - דעתה אפרוטה ^[27], ורבנן סברי: מלוה ופרוטה - דעתה אמלוה, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: '"^[28] בשכר שעשיתי עמך" - אינה מקודשת ^[29]; "בשכר שאעשה עמך" – מקודשת ^[30]; רבי נתן אומר: "בשכר שאעשה עמך" - אינה מקודשת ^[31], וכל שכן "בשכר שעשיתי עמך" ^[32]; ורבי יהודה הנשיא אומר: באמת אמרו: בין "בשכר שעשיתי עמך" ובין "בשכר שאעשה עמך" - אינה מקודשת, ואם הוסיף לה נופך משלו – מקודשת ^[33] ^[34].' <מאי איכא> בין תנא קמא לרבי נתן? - איכא בינייהו שכירות; בין רבי נתן לרבי יהודה הנשיא - איכא בינייהו מלוה ופרוטה.

אמר שמואל: טַבּח אומן שקלקל ^[35] - חייב לשלם: מזיק הוא, פושע הוא, נעשה כאומר "לו שחוט לי מכאן" ושחט לו מכאן;

למה ליה למימר 'מזיק הוא, פושע הוא'?

אי אמר 'מזיק הוא' הוה אמינא: הני מילי היכא דקא עביד בשכר ^[36], אבל דהיכא דקא עביד בחנם – לא; קא משמע לן 'פושע הוא'.

איתיביה רב חמא בר גוריא לשמואל: הנותן בהמה לטבח וניבלה: אומן פטור ^[37], הדיוט חייב; ואם נותן שכר - בין הדיוט בין אומן חייב!?

אמר ליה [שמואל]: לעכר מוחך ^[38].

אתא ההוא מרבנן קא מותיב ליה ^[39]; אמר ליה: השתא שקלת מאי דשקל חברך; קאמינא לכו אנא רבי מאיר, וקאמריתו לי רבנן!? אמאי לא דייקת מילי: שאני אומר 'מזיק הוא, פושע הוא, נעשה כאומר לו "שחוט לי מכאן" ושחט לו מכאן'; מאן אית ליה האי סברא? רבי מאיר, דאמר 'מבעי ליה למירמי אנפשיה'.

הי רבי מאיר?

אילימא [הא] רבי מאיר, <קל"ן סימן> דתנן [בבא קמא פ"ד מ"ט]: 'קשרו בעליו במוסירה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק - בין תם בין מועד – חייב, דברי רבי מאיר'.

התם - בקראי פליגי ^[40].

אלא הא רבי מאיר, דתנן [בבא קמא פ"ט מ"ד; צה,ב; ק,א; ק,ב]: 'לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו'

התם - בידים קלאו מיניה ^[41].

אלא הא רבי מאיר, דתניא: 'נשברה כדו ולא סילקה, נפלה גמלו ולא העמידה: רבי מאיר אומר: חייב בנזקן, וחכמים אומרים: פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים', וקיימא לן דבנתקל פושע הוא פליגי.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: טבח אומן שקלקל – חייב, ואפילו הוא אומן כטבחי ציפורי.

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבה בר בר חנה: עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון ואמר ליה "זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגולים ואפטרך"?

לא קשיא: כאן בחנם, כאן בשכר, כי הא דאמר רבי זירא: הרוצה שיתחייב לו טבח - יקדים לו דינר.

מיתיבי: המוליך חטים לטחון ^[42] ולא לתתן, ועשאן סובין או מורסן ^[43]; קמח לנחתום, ועשאו פת ניפולין ^[44]; בהמה לטבח, וניבלה – חייב, מפני שהוא כנושא שכר ^[45]!

אימא 'מפני שהוא [לא 'כנושא שכר' אלא] נושא שכר [ממש]’.

ההוא מגרומתא ^[46] דאתאי לקמיה דרב; טרפיה, ופטריה לטבח מלשלומי דמי. פגעו ביה רב כהנא ורב אסי בההוא גברא ^[47], אמרו ליה: "עביד בך רב תרתי!"

מאי 'תרתי'? אילימא תרתי לגריעותא: 1</ref>דאיבעי ליה לאכשורי כרבי יוסי ברבי יהודה, וטרפה כרבנן, ואי נמי כרבנן 2</ref>דאיבעי ליה חיובא לטבחא, - ומי שרי למימר כי האי גונא? והתניא: 'לכשיצא ^[48] לא יאמר "אני מזכה וחבירי מחייבין, אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי", ועל זה נאמר (משלי יא יג): הולך רכיל מגלה סוד [ונאמן רוח מכסה דבר]’!? אלא תרתי למעליותא: דלא אוכלך ספק איסורא ^[49], ומנעך מספק גזילה ^[50].

איתמר: המראה דינר לשולחני ^[51] ונמצא רע: תני חדא אומן פטור, הדיוט חייב ותניא אידך בין אומן בין הדיוט – חייב!?

אמר רב פפא: כי תניא אומן 'פטור' - כגון דנכו ואיסור ^[52], דלא צריכי למיגמר כלל;

אלא במאי טעו? - טעו בסיכתא ^[53] חדתא ^[54], דההיא שעתא דנפק מתותי סיכתא.

ההיא איתתא דאחזיא דינרא לרבי חייא ^[55]; אמר לה: "מעליא הוא".

למחר אתאי לקמיה, ואמרה ליה: "אחזיתיה, ואמרו לי 'בישא הוא', ולא קא נפיק לי!"

אמר ליה לרב: זיל חלפיה ניהלה, וכתוב אפנקסי: דין עסק ביש ^[56].

ומאי שנא דנכו ואיסור, דפטירי?

משום דלא צריכי למיגמר.

רבי חייא נמי לאו למיגמר קא בעי!?

רבי חייא - לפנים משורת הדין הוא דעבד, כדתני רב יוסף (שמות יח כ: והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון):

'והודעת להם' - זה

הערות

^ נתקלקל הצבע מעצמו
^ לאחר שקלט הצבע
^ ונעשה שבח בצמר
^ הואיל ומהדר לאוקמי בהכי מתניתין; ומהשתא לא עבדינן כרב אסי, דהא קיימא לן כשמואל בדיני
^ הא מתניתין דמשמע דאי הקדיח לאחר נפילה יהיב ליה נמי דמי שבחיה
^ דהא ליכא למימר 'אומן קונה בשבח כלי', דסמנין הוא דמשבחי ליה
^ שכיר בעלמא הוא; ודאי אומן שהסמנין שלו - קונה בשבח כלי, ואין משלם אלא דמי צמרו
^ כלומר: ממתניתין לא תסייעיה, ולא משום דנשמע מינה דשמואל פליג אדרב אסי
^ הא זבוני קא מזבן ליה ניהליה ולא 'שכירות' היא
^ פלוקי"ר [סריקת צמר ל]בגדים
^ פלארא"ש בלע"ז: ושכרו לדרכהּ [לדרוך עליה לשם כיבוס, כגון במים; וכן כתבו תוספות]
^ והתנה עמו סכום הדריכות: כל דריכה במעה
^ דשכיר יום הוא ולא קבלן דליקני בשבחא
^ למנין בטשי, וקבלנות הוא, וקתני 'עובר'
^ לא גרסינן 'נימא'
^ דמדקאמר 'עובר' קסבר 'אין אומן קונה בשבח כלי', ולא זביני נינהו; וכיון דלא קני בשבחא, היכא דנתן לו עצים לעשות מהן תיבה ועשאה, ושיברה - משלם תיבה!
^ דקבלנות היא: שלא שכרו ליום אלא להוליך לו אגרת למקום פלוני; בההיא קאמר רב ששת דעובר, דליכא שבחא דליקני
^ צמידין [כמו: 'בהמה יוצאת בשיר’] משלי [חומרי הגלם – שלי ולא שלך]
^ בשכר פעולתך
^ כיון שעלה שכרו לפרוטה - נתחייבה לו מיד פרוטה, והויא ליה מלוה גבה
^ ואי לאו דאומן קונה בשבח כלי - משום שכירות לא לימא רבי מאיר דתתקדש, דהמקדש במלוה אינה מקודשת
^ דמלוה להוצאה ניתנה, ואינה בעין!
^ וכי יהיב לה ניהליה - מקדשה בשבחא, [מה] דאית ליה בגוויה, אף על פי שלא נתן לה ממון אחר
^ ואינה מקודשת עד שיגיע ממון אחר לידה
^ כי מהדר להו ניהלה, הלכך לאו מלוה הוא
^ כי יהיב לה פרוטה מדידיה
^ ומיקדשא; להכי נקט 'פרוטה', דקדושי אשה דיו להו בכך
^ התקדש לי
^ הואיל וכבר החזירו לה, והוא מלוה גבה
^ דאינה לשכירות אלא לבסוף, וכי מהדר להו ניהלה - מיקדשא ליה בשכרו
^ דקסבר רבי נתן 'ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף', וכל פרוטה ופרוטה הוה ליה מלוה
^ דמיום שהחזירו לה - נזקף שכרו עליה במלוה
^ דקסבר: מלוה ופרוטה - דעתה אפרוטה
^ ואילו לרבי נתן, אף על גב דהוסיף לה - אינה מקודשת, דדעתה אמלוה
^ וכל שכן הדיוט, דלא היה לו לשוחטה, הואיל ואינו בקי
^ דמזיק חייב באונסין, דאדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד; מדקרי ליה 'מזיק' - לחייבו באונס; שמע מינה באותו שכר קאמר, וקא משמע לן דפושע הוא, דלא חשיב ליה אונס אלא פשיעה, דהוה ליה למירמיה אנפשיה שמא תפרכס הבהמה ויזהר בה
^ דאנוס הוא
^ כמו 'מים עכורים'
^ הא מילתא [כמו שהקשה רב חמא בר גוריא]
^ וגזירת הכתוב הוא [בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה]
^ שנתכוון לשנות
^ אדם הממונה על כך [אולי גירסת רש"י: לטוחן], ועליו ללותתן במים, וכותשן במכתשת להסיר הקליפה החיצונה כדי שתהא סולת נקיה
^ סובין גסין ממורסן
^ נשבר ונופל כשאוחזין אותו
^ אף זה חייב כנושא שכר, ואף על פי שאין נושא; אלמא פשיעה היא, ולא אונס; גבי שומר חנם נמי חייב
^ שחט מתוך אחת הטבעות והגרים חוץ בין טבעת לטבעת, ושייר מלא החוט על פני רובה; ורבי יוסי ברבי יהודה מכשר ליה במלא החוט על פני רובה, ורבנן בעו על פני כולה [ב'הכל שוחטין', חולין דף יח,א]
^ בעל הבהמה
^ בדיין קמיירי, בסנהדרין
^ דמספקא ליה הלכתא כמאן: אי כרבנן דאסרי, אי כרבי יוסי ברבי יהודה דמכשר
^ דאי כשרה היא הוי טבח פטור
^ לדעת אם טוב הוא, ויקבלנו מחבירו
^ שולחנין אומנין היו
^ קויי"ץ בלע"ז
^ שנפסל המטבע והעמידו צורה אחרת, ועדיין לא היו בקיאין בה
^ רב - שומר גנזיו של רבי חייא דודו הוה
^ סחורה רעה היא שעל עסקי חנם אני מפסיד שלא היה לי לראותה

[1] נתקלקל הצבע מעצמו

[2] לאחר שקלט הצבע

[3] ונעשה שבח בצמר

[4] הואיל ומהדר לאוקמי בהכי מתניתין; ומהשתא לא עבדינן כרב אסי, דהא קיימא לן כשמואל בדיני

[5] הא מתניתין דמשמע דאי הקדיח לאחר נפילה יהיב ליה נמי דמי שבחיה

[6] דהא ליכא למימר 'אומן קונה בשבח כלי', דסמנין הוא דמשבחי ליה

[7] שכיר בעלמא הוא; ודאי אומן שהסמנין שלו - קונה בשבח כלי, ואין משלם אלא דמי צמרו

[8] כלומר: ממתניתין לא תסייעיה, ולא משום דנשמע מינה דשמואל פליג אדרב אסי

[9] הא זבוני קא מזבן ליה ניהליה ולא 'שכירות' היא

[10] פלוקי"ר [סריקת צמר ל]בגדים

[11] פלארא"ש בלע"ז: ושכרו לדרכהּ [לדרוך עליה לשם כיבוס, כגון במים; וכן כתבו תוספות]

[12] והתנה עמו סכום הדריכות: כל דריכה במעה

[13] דשכיר יום הוא ולא קבלן דליקני בשבחא

[14] למנין בטשי, וקבלנות הוא, וקתני 'עובר'

[15] לא גרסינן 'נימא'

[16] דמדקאמר 'עובר' קסבר 'אין אומן קונה בשבח כלי', ולא זביני נינהו; וכיון דלא קני בשבחא, היכא דנתן לו עצים לעשות מהן תיבה ועשאה, ושיברה - משלם תיבה!

[17] דקבלנות היא: שלא שכרו ליום אלא להוליך לו אגרת למקום פלוני; בההיא קאמר רב ששת דעובר, דליכא שבחא דליקני

[18] צמידין [כמו: 'בהמה יוצאת בשיר’] משלי [חומרי הגלם – שלי ולא שלך]

[19] בשכר פעולתך

[20] כיון שעלה שכרו לפרוטה - נתחייבה לו מיד פרוטה, והויא ליה מלוה גבה

[21] ואי לאו דאומן קונה בשבח כלי - משום שכירות לא לימא רבי מאיר דתתקדש, דהמקדש במלוה אינה מקודשת

[22] דמלוה להוצאה ניתנה, ואינה בעין!

[23] וכי יהיב לה ניהליה - מקדשה בשבחא, [מה] דאית ליה בגוויה, אף על פי שלא נתן לה ממון אחר

[24] ואינה מקודשת עד שיגיע ממון אחר לידה

[25] כי מהדר להו ניהלה, הלכך לאו מלוה הוא

[26] כי יהיב לה פרוטה מדידיה

[27] ומיקדשא; להכי נקט 'פרוטה', דקדושי אשה דיו להו בכך

[28] התקדש לי

[29] הואיל וכבר החזירו לה, והוא מלוה גבה

[30] דאינה לשכירות אלא לבסוף, וכי מהדר להו ניהלה - מיקדשא ליה בשכרו

[31] דקסבר רבי נתן 'ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף', וכל פרוטה ופרוטה הוה ליה מלוה

[32] דמיום שהחזירו לה - נזקף שכרו עליה במלוה

[33] דקסבר: מלוה ופרוטה - דעתה אפרוטה

[34] ואילו לרבי נתן, אף על גב דהוסיף לה - אינה מקודשת, דדעתה אמלוה

[35] וכל שכן הדיוט, דלא היה לו לשוחטה, הואיל ואינו בקי

[36] דמזיק חייב באונסין, דאדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד; מדקרי ליה 'מזיק' - לחייבו באונס; שמע מינה באותו שכר קאמר, וקא משמע לן דפושע הוא, דלא חשיב ליה אונס אלא פשיעה, דהוה ליה למירמיה אנפשיה שמא תפרכס הבהמה ויזהר בה

[37] דאנוס הוא

[38] כמו 'מים עכורים'

[39] הא מילתא [כמו שהקשה רב חמא בר גוריא]

[40] וגזירת הכתוב הוא [בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה]

[41] שנתכוון לשנות

[42] אדם הממונה על כך [אולי גירסת רש"י: לטוחן], ועליו ללותתן במים, וכותשן במכתשת להסיר הקליפה החיצונה כדי שתהא סולת נקיה

[43] סובין גסין ממורסן

[44] נשבר ונופל כשאוחזין אותו

[45] אף זה חייב כנושא שכר, ואף על פי שאין נושא; אלמא פשיעה היא, ולא אונס; גבי שומר חנם נמי חייב

[46] שחט מתוך אחת הטבעות והגרים חוץ בין טבעת לטבעת, ושייר מלא החוט על פני רובה; ורבי יוסי ברבי יהודה מכשר ליה במלא החוט על פני רובה, ורבנן בעו על פני כולה [ב'הכל שוחטין', חולין דף יח,א]

[47] בעל הבהמה

[48] בדיין קמיירי, בסנהדרין

[49] דמספקא ליה הלכתא כמאן: אי כרבנן דאסרי, אי כרבי יוסי ברבי יהודה דמכשר

[50] דאי כשרה היא הוי טבח פטור

[51] לדעת אם טוב הוא, ויקבלנו מחבירו

[52] שולחנין אומנין היו

[53] קויי"ץ בלע"ז

[54] שנפסל המטבע והעמידו צורה אחרת, ועדיין לא היו בקיאין בה

[55] רב - שומר גנזיו של רבי חייא דודו הוה

[56] סחורה רעה היא שעל עסקי חנם אני מפסיד שלא היה לי לראותה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]