ביאור:בבלי בבא קמא דף צט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


והקדיחו יוּרה [1] - נותן לו דמי צמרו'; דמי צמרו – אִין, 'דמי צמרו ושבחו' – לא; לאו שהקדיחו לאחר נפילה [2], דאיכא שבחא [3], ושמע מינה 'אומן קונה בשבח כלי'?

אמר שמואל: הכא במאי עסקינן? - כגון שהקדיחו בשעת נפילה, דליכא שבחא.

אבל הקדיחו לאחר נפילה – מאי? נותן לו דמי צמרו ושבחו! - לימא שמואל לית ליה דרב אסי [4]?

אמר לך שמואל: הכא במאי עסקינן [5]? - כגון דצמר וסמנין דבעל הבית [6], וצַבַּע - אגר ידיה הוא דשקיל [7].

אי הכי 'נותן לו דמי צמרו וסמנין' מיבעי ליה!?

אלא שמואל - דחויי קא מדחי ליה [8].

תא שמע: 'הנותן טליתו לאומן, גמרו, והודיעו - אפילו מכאן ועד עשרה ימים אינו עובר עליו משום (ויקרא יט יג: לא תעשק את רעך ולא תגזל) לא תלין [פעלת שכיר אתך עד בקר]; נתנה לו בחצי היום, כיון ששקעה עליו החמה - עובר עליו משום 'בל תלין’’ ואי סלקא דעתא 'אומן קונה בשבח כלי' אמאי עובר משום 'בל תלין' [9]?

אמר רב מרי בריה דרב כהנא: בגרדא דסרבלא [10], דליכא שבחא.

סוף סוף למאי יהבה נהליה? לרכוכי? כיון דרככיה - היינו שבחא!

לא, צריכא דאגריה לביטשי [11], ביטשא ביטשא במעתא [12], דהיינו שכירות [13];

ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא, דלא אגריה לביטשי [14] - [15] מסייע ליה לרב ששת; דבעו מיניה מרב ששת: קבלנות - עובר עליו משום בל תלין? או אינו עובר? ואמר להו רב ששת: עובר.

לימא דרב ששת פליגא אדרב אסי [16]?

אמר שמואל בר אחא: בשליחא דאיגרתא [17].

לימא כתנאי: "עשה לי שירים [18], נזמין וטבעות ואקדש לך [19]": כיון שעשאן – מקודשת, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה.; מאי ממון? אילימא אותו ממון - מכלל דרבי מאיר סבר 'אותו ממון – לא'!? אלא במאי מקדשא? אלא פשיטא: מאי ממון - ממון אחר!; וסברוה דכולי עלמא 'ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף [20]' [21], ודכולי עלמא 'המקדש במלוה אינה מקודשת' [22]; מאי - לאו באומן קונה בשבח כלי קמיפלגי, דרבי מאיר סבר 'אומן קונה בשבח כלי' [23], ורבנן סברי 'אין אומן קונה בשבח כלי' [24]?!

לא, דכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי, אלא הכא – ב'ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף' קא מיפלגי: רבי מאיר סבר: אין לשכירות אלא לבסוף [25], ורבנן סברי: יש לשכירות מתחילה ועד סוף;

ואי בעית אימא: דכולי עלמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, והכא - במקדש במלוה קמיפלגי: דרבי מאיר סבר: המקדש במלוה מקודשת, ורבנן סברי: המקדש במלוה אינה מקודשת.


עמוד ב


רבא אמר: דכולי עלמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ודכולי עלמא המקדש במלוה אינה מקודשת, ודכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי; אלא הכא במאי עסקינן? - כגון שהוסיף לה נופך משלו; רבי מאיר סבר: מלוה ופרוטה [26] - דעתה אפרוטה [27], ורבנן סברי: מלוה ופרוטה - דעתה אמלוה, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: '"[28] בשכר שעשיתי עמך" - אינה מקודשת [29]; "בשכר שאעשה עמך" – מקודשת [30]; רבי נתן אומר: "בשכר שאעשה עמך" - אינה מקודשת [31], וכל שכן "בשכר שעשיתי עמך" [32]; ורבי יהודה הנשיא אומר: באמת אמרו: בין "בשכר שעשיתי עמך" ובין "בשכר שאעשה עמך" - אינה מקודשת, ואם הוסיף לה נופך משלו – מקודשת [33] [34].' <מאי איכא> בין תנא קמא לרבי נתן? - איכא בינייהו שכירות; בין רבי נתן לרבי יהודה הנשיא - איכא בינייהו מלוה ופרוטה.

אמר שמואל: טַבּח אומן שקלקל [35] - חייב לשלם: מזיק הוא, פושע הוא, נעשה כאומר "לו שחוט לי מכאן" ושחט לו מכאן;

למה ליה למימר 'מזיק הוא, פושע הוא'?

אי אמר 'מזיק הוא' הוה אמינא: הני מילי היכא דקא עביד בשכר [36], אבל דהיכא דקא עביד בחנם – לא; קא משמע לן 'פושע הוא'.

איתיביה רב חמא בר גוריא לשמואל: הנותן בהמה לטבח וניבלה: אומן פטור [37], הדיוט חייב; ואם נותן שכר - בין הדיוט בין אומן חייב!?

אמר ליה [שמואל]: לעכר מוחך [38].

אתא ההוא מרבנן קא מותיב ליה [39]; אמר ליה: השתא שקלת מאי דשקל חברך; קאמינא לכו אנא רבי מאיר, וקאמריתו לי רבנן!? אמאי לא דייקת מילי: שאני אומר 'מזיק הוא, פושע הוא, נעשה כאומר לו "שחוט לי מכאן" ושחט לו מכאן'; מאן אית ליה האי סברא? רבי מאיר, דאמר 'מבעי ליה למירמי אנפשיה'.

הי רבי מאיר?

אילימא [הא] רבי מאיר, <קל"ן סימן> דתנן [בבא קמא פ"ד מ"ט]: 'קשרו בעליו במוסירה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק - בין תם בין מועד – חייב, דברי רבי מאיר'.

התם - בקראי פליגי [40].

אלא הא רבי מאיר, דתנן [בבא קמא פ"ט מ"ד; צה,ב; ק,א; ק,ב]: 'לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו'

התם - בידים קלאו מיניה [41].

אלא הא רבי מאיר, דתניא: 'נשברה כדו ולא סילקה, נפלה גמלו ולא העמידה: רבי מאיר אומר: חייב בנזקן, וחכמים אומרים: פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים', וקיימא לן דבנתקל פושע הוא פליגי.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: טבח אומן שקלקל – חייב, ואפילו הוא אומן כטבחי ציפורי.

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבה בר בר חנה: עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון ואמר ליה "זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגולים ואפטרך"?

לא קשיא: כאן בחנם, כאן בשכר, כי הא דאמר רבי זירא: הרוצה שיתחייב לו טבח - יקדים לו דינר.

מיתיבי: המוליך חטים לטחון [42] ולא לתתן, ועשאן סובין או מורסן [43]; קמח לנחתום, ועשאו פת ניפולין [44]; בהמה לטבח, וניבלה – חייב, מפני שהוא כנושא שכר [45]!

אימא 'מפני שהוא [לא 'כנושא שכר' אלא] נושא שכר [ממש]’.

ההוא מגרומתא [46] דאתאי לקמיה דרב; טרפיה, ופטריה לטבח מלשלומי דמי. פגעו ביה רב כהנא ורב אסי בההוא גברא [47], אמרו ליה: "עביד בך רב תרתי!"

מאי 'תרתי'? אילימא תרתי לגריעותא: 1</ref>דאיבעי ליה לאכשורי כרבי יוסי ברבי יהודה, וטרפה כרבנן, ואי נמי כרבנן 2</ref>דאיבעי ליה חיובא לטבחא, - ומי שרי למימר כי האי גונא? והתניא: 'לכשיצא [48] לא יאמר "אני מזכה וחבירי מחייבין, אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי", ועל זה נאמר (משלי יא יג): הולך רכיל מגלה סוד [ונאמן רוח מכסה דבר]’!? אלא תרתי למעליותא: דלא אוכלך ספק איסורא [49], ומנעך מספק גזילה [50].

איתמר: המראה דינר לשולחני [51] ונמצא רע: תני חדא אומן פטור, הדיוט חייב ותניא אידך בין אומן בין הדיוט – חייב!?

אמר רב פפא: כי תניא אומן 'פטור' - כגון דנכו ואיסור [52], דלא צריכי למיגמר כלל;

אלא במאי טעו? - טעו בסיכתא [53] חדתא [54], דההיא שעתא דנפק מתותי סיכתא.

ההיא איתתא דאחזיא דינרא לרבי חייא [55]; אמר לה: "מעליא הוא".

למחר אתאי לקמיה, ואמרה ליה: "אחזיתיה, ואמרו לי 'בישא הוא', ולא קא נפיק לי!"

אמר ליה לרב: זיל חלפיה ניהלה, וכתוב אפנקסי: דין עסק ביש [56].

ומאי שנא דנכו ואיסור, דפטירי?

משום דלא צריכי למיגמר.

רבי חייא נמי לאו למיגמר קא בעי!?

רבי חייא - לפנים משורת הדין הוא דעבד, כדתני רב יוסף (שמות יח כ: והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון):

'והודעת להם' - זה


הערות עריכה

  1. ^ נתקלקל הצבע מעצמו
  2. ^ לאחר שקלט הצבע
  3. ^ ונעשה שבח בצמר
  4. ^ הואיל ומהדר לאוקמי בהכי מתניתין; ומהשתא לא עבדינן כרב אסי, דהא קיימא לן כשמואל בדיני
  5. ^ הא מתניתין דמשמע דאי הקדיח לאחר נפילה יהיב ליה נמי דמי שבחיה
  6. ^ דהא ליכא למימר 'אומן קונה בשבח כלי', דסמנין הוא דמשבחי ליה
  7. ^ שכיר בעלמא הוא; ודאי אומן שהסמנין שלו - קונה בשבח כלי, ואין משלם אלא דמי צמרו
  8. ^ כלומר: ממתניתין לא תסייעיה, ולא משום דנשמע מינה דשמואל פליג אדרב אסי
  9. ^ הא זבוני קא מזבן ליה ניהליה ולא 'שכירות' היא
  10. ^ פלוקי"ר [סריקת צמר ל]בגדים
  11. ^ פלארא"ש בלע"ז: ושכרו לדרכהּ [לדרוך עליה לשם כיבוס, כגון במים; וכן כתבו תוספות]
  12. ^ והתנה עמו סכום הדריכות: כל דריכה במעה
  13. ^ דשכיר יום הוא ולא קבלן דליקני בשבחא
  14. ^ למנין בטשי, וקבלנות הוא, וקתני 'עובר'
  15. ^ לא גרסינן 'נימא'
  16. ^ דמדקאמר 'עובר' קסבר 'אין אומן קונה בשבח כלי', ולא זביני נינהו; וכיון דלא קני בשבחא, היכא דנתן לו עצים לעשות מהן תיבה ועשאה, ושיברה - משלם תיבה!
  17. ^ דקבלנות היא: שלא שכרו ליום אלא להוליך לו אגרת למקום פלוני; בההיא קאמר רב ששת דעובר, דליכא שבחא דליקני
  18. ^ צמידין [כמו: 'בהמה יוצאת בשיר’] משלי [חומרי הגלם – שלי ולא שלך]
  19. ^ בשכר פעולתך
  20. ^ כיון שעלה שכרו לפרוטה - נתחייבה לו מיד פרוטה, והויא ליה מלוה גבה
  21. ^ ואי לאו דאומן קונה בשבח כלי - משום שכירות לא לימא רבי מאיר דתתקדש, דהמקדש במלוה אינה מקודשת
  22. ^ דמלוה להוצאה ניתנה, ואינה בעין!
  23. ^ וכי יהיב לה ניהליה - מקדשה בשבחא, [מה] דאית ליה בגוויה, אף על פי שלא נתן לה ממון אחר
  24. ^ ואינה מקודשת עד שיגיע ממון אחר לידה
  25. ^ כי מהדר להו ניהלה, הלכך לאו מלוה הוא
  26. ^ כי יהיב לה פרוטה מדידיה
  27. ^ ומיקדשא; להכי נקט 'פרוטה', דקדושי אשה דיו להו בכך
  28. ^ התקדש לי
  29. ^ הואיל וכבר החזירו לה, והוא מלוה גבה
  30. ^ דאינה לשכירות אלא לבסוף, וכי מהדר להו ניהלה - מיקדשא ליה בשכרו
  31. ^ דקסבר רבי נתן 'ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף', וכל פרוטה ופרוטה הוה ליה מלוה
  32. ^ דמיום שהחזירו לה - נזקף שכרו עליה במלוה
  33. ^ דקסבר: מלוה ופרוטה - דעתה אפרוטה
  34. ^ ואילו לרבי נתן, אף על גב דהוסיף לה - אינה מקודשת, דדעתה אמלוה
  35. ^ וכל שכן הדיוט, דלא היה לו לשוחטה, הואיל ואינו בקי
  36. ^ דמזיק חייב באונסין, דאדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד; מדקרי ליה 'מזיק' - לחייבו באונס; שמע מינה באותו שכר קאמר, וקא משמע לן דפושע הוא, דלא חשיב ליה אונס אלא פשיעה, דהוה ליה למירמיה אנפשיה שמא תפרכס הבהמה ויזהר בה
  37. ^ דאנוס הוא
  38. ^ כמו 'מים עכורים'
  39. ^ הא מילתא [כמו שהקשה רב חמא בר גוריא]
  40. ^ וגזירת הכתוב הוא [בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה]
  41. ^ שנתכוון לשנות
  42. ^ אדם הממונה על כך [אולי גירסת רש"י: לטוחן], ועליו ללותתן במים, וכותשן במכתשת להסיר הקליפה החיצונה כדי שתהא סולת נקיה
  43. ^ סובין גסין ממורסן
  44. ^ נשבר ונופל כשאוחזין אותו
  45. ^ אף זה חייב כנושא שכר, ואף על פי שאין נושא; אלמא פשיעה היא, ולא אונס; גבי שומר חנם נמי חייב
  46. ^ שחט מתוך אחת הטבעות והגרים חוץ בין טבעת לטבעת, ושייר מלא החוט על פני רובה; ורבי יוסי ברבי יהודה מכשר ליה במלא החוט על פני רובה, ורבנן בעו על פני כולה [ב'הכל שוחטין', חולין דף יח,א]
  47. ^ בעל הבהמה
  48. ^ בדיין קמיירי, בסנהדרין
  49. ^ דמספקא ליה הלכתא כמאן: אי כרבנן דאסרי, אי כרבי יוסי ברבי יהודה דמכשר
  50. ^ דאי כשרה היא הוי טבח פטור
  51. ^ לדעת אם טוב הוא, ויקבלנו מחבירו
  52. ^ שולחנין אומנין היו
  53. ^ קויי"ץ בלע"ז
  54. ^ שנפסל המטבע והעמידו צורה אחרת, ועדיין לא היו בקיאין בה
  55. ^ רב - שומר גנזיו של רבי חייא דודו הוה
  56. ^ סחורה רעה היא שעל עסקי חנם אני מפסיד שלא היה לי לראותה