ביאור:בבלי בבא קמא דף לט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שלא יהא חוטא נשכר.

ונתביה לעניים?

אמר רב מרי: משום דהוי ממון שאין לו תובעים ^[1].

משנה:

שור של פקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן – חייב,

ושל חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח – פטור;

שור של חרש שוטה וקטן שנגח, בית דין מעמידין להן אפוטרופוס ומעידין להן ^[2] בפני אפוטרופוס ^[3].

^[4]

נתפקח החרש, נשתפה השוטה, והגדיל הקטן - חזר לתמותו ^[5], דברי רבי מאיר;

רבי יוסי אומר: הרי הוא בחזקתו.

שור האצטדין ^[6] אינו חייב מיתה, שנאמר (שמות כא כח: ו)כי יגח [שור את איש או את אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי] - ולא שיגיחוהו.

גמרא:

הא גופא קשיא: אמרת שור של חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח - פטור אלמא אין מעמידין אפוטרופוס לתם ^[7] לגבות מגופו ^[8]; אימא סיפא שור של חרש שוטה וקטן שנגח - בית דין מעמידין להם אפוטרופוס ומעידין להם בפני אפוטרופוס - אלמא מעמידין להם אפוטרופוס לתם לגבות מגופו!?

אמר רבא: הכי קתני: ^[9] ואם הוחזקו נגחנין - מעמידין להם אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס ^[10] ומשוינן להו מועד, דכי הדר ונגח - לשלם מעלייה.

מעליית מאן?

רבי יוחנן אמר: מעליית יתומין; רבי יוסי בר חנינא אמר: מעליית אפוטרופוס.

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רב יהודה אמר רב אסי: 'אין נזקקין ^[11] לנכסי יתומין ^[12] אלא אם כן רבית אוכלת בהן ^[13]' ^[14], ורבי יוחנן אמר: או לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה, משום מזוני ^[15]!?

איפוך: רבי יוחנן אמר: מעליית אפוטרופסין; רבי יוסי בר חנינא אמר: מעליית יתומין.

אמר רבא: משום דקשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן - משוית ליה לרבי יוסי בר חנינא טועה? והא רבי יוסי בר חנינא דיינא הוא ^[16], ונחית לעומקיה דדינא!? אלא לעולם לא תיפוך, ומזיק שאני: רבי יוחנן אמר: מעליית יתומים; דאי אמרת מעליית אפוטרופוס -

עמוד ב

ממנעי ולא עבדי ^[17]; רבי יוסי בר חנינא אמר: מעליית אפוטרופוס ^[18], וחוזרין ונפרעין מן היתומים לכי גדלי ^[19].

ומעמידים להן אפוטרופין לתם לגבות מגופו:

תנאי היא, דתניא [תוספתא בבא קמא פ"ד ה"ד [ליברמן]]: 'שור שנתחרשו בעליו ושנשתטו בעליו ושהלכו בעליו למדינת הים: יהודה בן נקוסא אמר סומכוס: הרי הוא בתמותו עד שיעידו בו בפני הבעלים; וחכמים אומרים: מעמידין להן אפוטרופין ומעידין בהן בפני אפוטרופין;

נתפקח החרש, נשתפה השוטה, והגדיל הקטן, ובאו בעליו ממדינת הים: יהודה בן נקוסא אמר סומכוס: חזר לתמותו ^[20] עד שיעידו בו בפני בעלים; רבי יוסי אמר: "הרי הוא בחזקתו".

אמרו: מאי הרי הוא בתמותו' דקאמר סומכוס ^[21]? אילימא דלא מייעד כלל ^[22] - הא מדקתני סיפא '^[23] חזר לתמותו - מכלל דאייעד ^[24]; אלא מאי הרי הוא בתמותו? - הרי הוא בתמימותו: דלא מחסרינן ליה ^[25]; אלמא אין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו;

וחכמים אומרים: מעמידין להן אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס - - אלמא מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו;

וסיפא במאי קמיפלגי?

'רשות משנה' איכא בינייהו: סומכוס סבר 'רשות משנה' ^[26], ורבי יוסי סבר 'רשות אינה משנה'.

תנו רבנן: שור חרש שוטה וקטן שנגח: רבי יעקב משלם חצי נזק.

רבי יעקב מאי עבידתיה? אלא אימא 'רבי יעקב אומר: משלם חצי נזק'.

במאי עסקינן ^[27]?: אי בתם – פשיטא! דכולי עלמא נמי חצי נזק הוא דמשלם!? ואי במועד: אי דעבדי ליה שמירה ^[28] - כלל כלל לא בעי לשלומי, ואי דלא עבדי ליה שמירה ^[29] - כוליה נזק בעי שלומי!?

אמר רבא: לעולם במועד, והכא במאי עסקינן? - דעבדי שמירה פחותה ^[30] ולא עבדי ליה שמירה מעולה, ורבי יעקב סבר לה כרבי יהודה דאמר 'צד תמות במקומה עומדת', וסבר לה כרבי יהודה דאמר 'מועד סגי ליה בשמירה פחותה', וסבר לה כרבנן דאמרי 'מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו'. ^[31]

אמר ליה אביי: ולא פליגי ^[32]? והתניא: שור של חרש שוטה וקטן שנגח: רבי יהודה מחייב, ורבי יעקב אומר: חצי נזק הוא דמשלם?

אמר רבה בר עולא: מה שמחייב רבי יהודה - פירש רבי יעקב.

ולאביי דאמר פליגי - במאי פליגי ^[33]?

אמר לך: הכא במאי עסקינן? - במועד ולא נטריה כלל: רבי יעקב סבר לה כרבי יהודה בחדא ופליג עליה בחדא: סבר כרבי יהודה בחדא ד[אילו] רבי יהודה סבר 'צד תמות במקומה עומדת' ^[34] ופליג עליה בחדא: דאילו רבי יהודה סבר 'מעמידין להן אפוטרופוס לתם לגבות מגופו ^[35]' ורבי יעקב סבר 'אין מעמידין', ולא משלם אלא פלגא דמועד ^[36].

אמר ליה רב אחא בר אביי לרבינא: בשלמא לאביי דאמר 'פליגי' – שפיר ^[37]; אלא לרבא דאמר 'לא פליגי' ^[38] אדמוקי לה ^[39] במועד - נוקמא בתם!?

הערות

^ אי אמרת ליהוי דעניים - מאן אתי תבע ליה לדינא? אי תבע ליה עני, אמר ליה "לעני אחר יהיבנא ליה"
^ וקסלקא דעתא השתא דהאי מעידין בהם דקאמר - למגבי חצי נזק תמות; וקשיא רישא לסיפא
^ ולאחר שלשה עדיות נעשה מועד ומשלם נזק שלם מעלייה
^ המשך דברי רש"י: בגמרא מפרש דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו; אבל בנזקי מועד מעמידין אפוטרופוס לשור היתומים להיות במקום הבעלים, לקיים 'והועד בבעליו' (שמות כא כט), וגובים הנזק מנכסי הקרקע של יתומים; אבל תם - דגבייתו מגופו הוא, והוא מטלטלין - אין מעמידין אפוטרופוס לכך, כדאמרינן בפרק קמא (דף יד,ב): "שוה כסף" - מלמד שאין בית דין נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות ואוקימנא ביתמי. ואיכא דאמר טעמא משום דפלגא נזקא קנסא, ויתמי לאו בני קנסא נינהו; וקשיא לי: אם כן מאי 'לגבות מגופו' דנקט? ועוד: לקמן בשמעתין אמרינן במועד למאן דאמר 'צד תמות במקומה עומדת' - אינה נגבית מן היתומים מהאי טעמא, ואי טעמא משום קנסא הוא - במועד מי הוי קנסא? הא לאו בחזקת שימור קיימי!
^ דקסבר 'רשות משנה': מועד שיצא מרשות זה ונכנס ליד בעלים אחרים - הרשות משנה את דין העדאתו
^ שמיוחד לנגיחות ומלמדין אותו לכך
^ לשור תם של חרש שוטה וקטן
^ להיות אפוטרופוס במקום בעלים, לקיים 'והועד בבעליו' ויגבה חצי נזקו מגופו
^ שור של חרש שוטה וקטן שנגחו
^ ולא לגבות חצי נזק, אלא:
^ בית דין
^ לגבות מהן כלום, ואפילו שטר שכתב אביהם, כדמפרש טעמא במסכת ערכין: דיתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו; אלא נטר עד דגדלי, ומפקי ליה וגבי; והתם מותבינן ליה כמה תיובתות, ושנינהו:
^ בשטר שיש בו רבית: שלוה אביהן מנכרי ברבית
^ דחיישינן להפסד שלהן ומוכרין בית דין מנכסיהן ופורעין אותו חוב
^ שכל זמן שלא יתנו לה כתובה - ניזונת משלהם
^ ולא קאמר דנזקקין לנכסי יתומים
^ אפוטרופוס
^ שלא שמרהו כראוי
^ דאי לא - ממנעי ולא עבדי
^ לקמן מפרש מאי קאמר
^ ברישא
^ בשלש נגיחות לשלם מעלייה כשהועד
^ נתפקח החרש
^ דקסבר 'רשות משנה'; מכלל דמעיקרא אייעד ליה
^ דלא גבי נגיחות תמות מיניה
^ הרשות שנשתנה לה: שיצא מידי אפוטרופוס ונכנס לרשות בעלים - משנה את העדאתו
^ דאצטריך ליה למיתני 'חצי נזק' ולא תנא 'רבי יעקב מחייב'
^ מעולה ונפרצה בלילה או שפרצוה לסטין משום הכי פטר ליה מנזק שלם
^ מעולה
^ נעל בפניה כראוי; ואמרינן: (דף נה,ב) דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה - זהו 'כראוי', והיינו 'שמירה פחותה' אצל רוח שאינה מצויה
^ ואצטריך לאשמועינן דמשתלם חצי נזק ולא כולו, ולאפוקי מהני תנאי דפליגי בשילהי פירקין, דאיכא למאן דאמר [רבי יהודה] דפטור, ואיכא דמחייב ליה נזק שלם; ואשמועינן הכא דרבי יעקב סבר לה כרבי יהודה דאמר בשילהי פירקין במועד סגי ליה בשמירה פחותה, דמייתרי ביה קראי, ומפטר מנזק שלם; ומיהו בחצי נזק מחייב כדאמרינן לקמן: לא פטר רבי יהודה אלא על צד העדאה שבו, אבל 'צד תמות במקומה עומדת', ותם לא סגי ליה בשמירה פחותה, דלא מייתרי ביה קראי, ואף על גב דהך 'צד תמות' מגופיה משתלם - אית ליה לרבי יעקב 'מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופיה', כרבנן דפליגי עליה דסומכוס לעיל.
^ רבי יעקב ורבי יהודה
^ אי בתם - לא קאמר רבי יהודה נזק שלם; ואי במועד ושמירה פחותה - הא שמעינן ליה לרבי יהודה אפילו בשור של פיקח חצי נזק ותו לא; ואי בדלא נטריה כלל - מאי טעם דרבי יעקב
^ וקאמר רבי יהודה נזק שלם: החצי מן העלייה והחצי מן גופו, דשמעינן לרבי יהודה לקמן דכל תם ונעשה מועד - צד תמות במקומה עומדת, ומגופו נגבית
^ והאי - אף על גב דלית ליה בעלים בני דעה - מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו צד תמות
^ דכל תם ונעשה מועד - צד תמות במקומה עומדת לגבות מגופו; הלכך הכא פטור מצד תמות, דבהך פליג עליה: דקסבר אין מעמידין אפוטרופוס לתם כו'
^ מוקי לה במועד למתניתא קמייתא - דבתם ליכא לאוקמא לאשמועינן דמעמידין אפוטרופוס לתם, דאשמועינן ליה במתניתא בתרייתא, דאמר 'אין מעמידין', הלכך על כרחך קמייתא נמי במועד, ולא נטריה כלל ומשלם חצי נזק דמועדת
^ ואית ליה לרבי יעקב 'מעמידין אפוטרופוס לתם'
^ לקמייתא

[1] אי אמרת ליהוי דעניים - מאן אתי תבע ליה לדינא? אי תבע ליה עני, אמר ליה "לעני אחר יהיבנא ליה"

[2] וקסלקא דעתא השתא דהאי מעידין בהם דקאמר - למגבי חצי נזק תמות; וקשיא רישא לסיפא

[3] ולאחר שלשה עדיות נעשה מועד ומשלם נזק שלם מעלייה

[4] המשך דברי רש"י: בגמרא מפרש דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו; אבל בנזקי מועד מעמידין אפוטרופוס לשור היתומים להיות במקום הבעלים, לקיים 'והועד בבעליו' (שמות כא כט), וגובים הנזק מנכסי הקרקע של יתומים; אבל תם - דגבייתו מגופו הוא, והוא מטלטלין - אין מעמידין אפוטרופוס לכך, כדאמרינן בפרק קמא (דף יד,ב): "שוה כסף" - מלמד שאין בית דין נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות ואוקימנא ביתמי. ואיכא דאמר טעמא משום דפלגא נזקא קנסא, ויתמי לאו בני קנסא נינהו; וקשיא לי: אם כן מאי 'לגבות מגופו' דנקט? ועוד: לקמן בשמעתין אמרינן במועד למאן דאמר 'צד תמות במקומה עומדת' - אינה נגבית מן היתומים מהאי טעמא, ואי טעמא משום קנסא הוא - במועד מי הוי קנסא? הא לאו בחזקת שימור קיימי!

[5] דקסבר 'רשות משנה': מועד שיצא מרשות זה ונכנס ליד בעלים אחרים - הרשות משנה את דין העדאתו

[6] שמיוחד לנגיחות ומלמדין אותו לכך

[7] לשור תם של חרש שוטה וקטן

[8] להיות אפוטרופוס במקום בעלים, לקיים 'והועד בבעליו' ויגבה חצי נזקו מגופו

[9] שור של חרש שוטה וקטן שנגחו

[10] ולא לגבות חצי נזק, אלא:

[11] בית דין

[12] לגבות מהן כלום, ואפילו שטר שכתב אביהם, כדמפרש טעמא במסכת ערכין: דיתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו; אלא נטר עד דגדלי, ומפקי ליה וגבי; והתם מותבינן ליה כמה תיובתות, ושנינהו:

[13] בשטר שיש בו רבית: שלוה אביהן מנכרי ברבית

[14] דחיישינן להפסד שלהן ומוכרין בית דין מנכסיהן ופורעין אותו חוב

[15] שכל זמן שלא יתנו לה כתובה - ניזונת משלהם

[16] ולא קאמר דנזקקין לנכסי יתומים

[17] אפוטרופוס

[18] שלא שמרהו כראוי

[19] דאי לא - ממנעי ולא עבדי

[20] לקמן מפרש מאי קאמר

[21] ברישא

[22] בשלש נגיחות לשלם מעלייה כשהועד

[23] נתפקח החרש

[24] דקסבר 'רשות משנה'; מכלל דמעיקרא אייעד ליה

[25] דלא גבי נגיחות תמות מיניה

[26] הרשות שנשתנה לה: שיצא מידי אפוטרופוס ונכנס לרשות בעלים - משנה את העדאתו

[27] דאצטריך ליה למיתני 'חצי נזק' ולא תנא 'רבי יעקב מחייב'

[28] מעולה ונפרצה בלילה או שפרצוה לסטין משום הכי פטר ליה מנזק שלם

[29] מעולה

[30] נעל בפניה כראוי; ואמרינן: (דף נה,ב) דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה - זהו 'כראוי', והיינו 'שמירה פחותה' אצל רוח שאינה מצויה

[31] ואצטריך לאשמועינן דמשתלם חצי נזק ולא כולו, ולאפוקי מהני תנאי דפליגי בשילהי פירקין, דאיכא למאן דאמר [רבי יהודה] דפטור, ואיכא דמחייב ליה נזק שלם; ואשמועינן הכא דרבי יעקב סבר לה כרבי יהודה דאמר בשילהי פירקין במועד סגי ליה בשמירה פחותה, דמייתרי ביה קראי, ומפטר מנזק שלם; ומיהו בחצי נזק מחייב כדאמרינן לקמן: לא פטר רבי יהודה אלא על צד העדאה שבו, אבל 'צד תמות במקומה עומדת', ותם לא סגי ליה בשמירה פחותה, דלא מייתרי ביה קראי, ואף על גב דהך 'צד תמות' מגופיה משתלם - אית ליה לרבי יעקב 'מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופיה', כרבנן דפליגי עליה דסומכוס לעיל.

[32] רבי יעקב ורבי יהודה

[33] אי בתם - לא קאמר רבי יהודה נזק שלם; ואי במועד ושמירה פחותה - הא שמעינן ליה לרבי יהודה אפילו בשור של פיקח חצי נזק ותו לא; ואי בדלא נטריה כלל - מאי טעם דרבי יעקב

[34] וקאמר רבי יהודה נזק שלם: החצי מן העלייה והחצי מן גופו, דשמעינן לרבי יהודה לקמן דכל תם ונעשה מועד - צד תמות במקומה עומדת, ומגופו נגבית

[35] והאי - אף על גב דלית ליה בעלים בני דעה - מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו צד תמות

[36] דכל תם ונעשה מועד - צד תמות במקומה עומדת לגבות מגופו; הלכך הכא פטור מצד תמות, דבהך פליג עליה: דקסבר אין מעמידין אפוטרופוס לתם כו'

[37] מוקי לה במועד למתניתא קמייתא - דבתם ליכא לאוקמא לאשמועינן דמעמידין אפוטרופוס לתם, דאשמועינן ליה במתניתא בתרייתא, דאמר 'אין מעמידין', הלכך על כרחך קמייתא נמי במועד, ולא נטריה כלל ומשלם חצי נזק דמועדת

[38] ואית ליה לרבי יעקב 'מעמידין אפוטרופוס לתם'

[39] לקמייתא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]