ביאור:בבלי בבא קמא דף קה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


בשעמד בדין.

אי בשעמד בדין - אפילו חומש נמי משלם?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לפי שאין משלמין חומש על כפירת שעבוד קרקעות [1].

רבא אמר [3]: [4] הכא במאי עסקינן? - כגון שהיתה דיסקייא של אביו [5] מופקדת ביד אחרים [6]: קרן משלם - דהא איתיה; חומש לא משלם - דכי אישתבע [7] - בקושטא אישתבע, דהא לא הוה ידע [8].

[מחל לו על זה ועל זה] חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן [- אינו צריך לילך אחריו]:

אמר רב פפא: לא שנו אלא שאין [9]גזילה [10] קיימת [11], אבל [12]גזילה [13] קיימת - צריך לילך אחריו: חיישינן שמא תייקר [14].

איכא דאמרי: אמר רב פפא: לא שנא גזילה קיימת ולא שנא שאין גזילה קיימת, אינו צריך לילך אחריו: לשמא תייקר לא חיישינן.

אמר רבא: גזל שלש אגודות בשלש פרוטות, והוזלו ועמדו על שתים: אם החזיר לו שתים - חייב להחזיר לו [15] אחרת [16]', ותנא תונא [17]: גזל חמץ ועבר עליו הפסח - אומר לו הרי שלך לפניך"; טעמא דאיתיה בעיניה, הא ליתיה בעיניה - אף על גב דהשתא לאו ממונא, כיון דמעיקרא ממונא הוא - בעי שלומי; הכא נמי: אף על גב דהשתא לא שוה פרוטה - [כיון דמעיקרא הוי שוה פרוטה] בעי שלומי.

בעי רבא: גזל שתי אגודות בפרוטה, והחזיר לו אחת מהן – מהו? מי אמרינן 'השתא ליכא גזילה'? או דלמא 'הא לא הדר גזילה, דהואי גביה'?

הדר פשטה: גזילה אין כאן, השבה אין כאן.

אי גזילה אין כאן - השבה יש כאן?

הכי קאמר: אף על פי שגזילה אין כאן - מצות השבה אין כאן.

ואמר רבא: הרי אמרו: נזיר שגילח ושייר שתי שערות - לא עשה ולא כלום.

בעי רבא: גילח אחת [18] ונשרה אחת – מהו [19]?

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: נזיר שגילח אחת אחת קא מבעיא ליה לרבא [20]? [21].

אמר ליה: לא, צריכא כגון שנשר אחת מהן [22] וגילח אחת: מי אמרינן 'השתא מיהת הא ליכא שיעור'? או דלמא 'הא לאו גילוח הוא, דמעיקרא הא שייר שתי שערות, והשתא כי גילח לא הוי שתי שערות'?

הדר פשטה: שער אין כאן, גילוח אין כאן;

אי שער אין כאן - גילוח יש כאן?

הכי קאמר: אף על פי ששער אין כאן - מצות גילוח אין כאן.

ואמר רבא: הרי אמרו: חבית שניקבה וסתמוה שמרים [23] - הצילוה [24]

בעי רבא: אגף [25] חציה [26] – מהו [27]?

אמר ליה רב יימר לרב אשי: לאו משנתנו היא זו, דתנן [במסכת כלים פ"י מ"ו]: חבית שניקבה וסתמוה שמרים – הצילוה; פקקה בזמורה [28] - עד שימרח [29]; היו בה שתים - עד שימרח מן הצדדים ובין זמורה לחבירתה - טעמא דמרח, הא לא מרח – לא; אמאי? ותיהוי כי אגף חציה?

אמרי: הכי? השתא: התם אי לא מרח - לא קאי; אגף חציה במידי דקאי – קאי!? [ולא איפשטה.]

ואמר רבא: הרי אמרו: גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו "הרי שלך לפניך";

בעי רבא:


עמוד ב


נשבע עליו [30] מהו?: מי אמרינן 'כיון דאי מיגנב בעי שלומי ליה - ממונא קא כפר ליה'? או דלמא 'השתא מיהת הא מנח [31] ועפרא בעלמא הוא, ולא כפר ליה ממונא [32]'?

מילתא דאיבעיא ליה לרבא פשיטא ליה לרבה, דאמר רבה: '"שורי גנבת", והוא אומר "לא גנבתי"; "מה טיבו אצלך?" – "שומר חנם אני עליו" [33] - חייב [34], שהרי פטר עצמו [35] מגניבה ואבידה [36];

"שומר שכר אני עליו" – חייב, שהרי פטר עצמו משבורה ומתה; "שואל אני עליו" – חייב, שהרי פטר עצמו ממתה מחמת מלאכה' [37]; אלמא אף על גב דהא קאים [38], [39] כיון דאי מיגניב - ממונא קא כפר [40], השתא נמי ממונא קא כפר! הכא נמי: אף על גב [41] [42] דעפרא בעלמא הוא, כיון דאי מיגניב [43] - בעי שלומי ליה ממונא מעליא [44], השתא נמי ממונא קא כפר ליה [45].

יתיב רבא וקאמר להא שמעתא. איתיביה רב עמרם לרבא" ’[ויקרא ה,כב: או מצא אבדה] וכחש בה [ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה] - פרט למודה בעיקר; כיצד? "שורי גנבת!" והוא אומר "לא גנבתי"! – "מה טיבו אצלך?" – "אתה מכרתו לי" [46], "אתה נתתו לי במתנה", "אביך מכרו לי", "אביך נתנו לי במתנה", "אחר פרתי רץ", "מאליו בא אצלי", "תועה בדרך מצאתיו [47]", "שומר חנם אני עליו", "שומר שכר אני עליו", "שואל אני עליו" - ונשבע והודה, יכול יהא חייב? תלמוד לומר 'וכחש בה' - פרט למודה בעיקר.

אמר ליה: תדורא [48]: כי תניא ההיא - דקאמר ליה "הילך" [49]; כי קאמינא: דקיימא באגם.

"אתה מכרתו לי" - מאי 'מודה בעיקר' איכא?

לא, צריכא דאמר ליה: "לא נתתי לך דמי, שקיל תורך וזיל".

"אתה נתתו לי", "אביך נתנו לי" - מאי 'מודה בעיקר' איכא?

דאמר ליה "על מנת דעבידנא לך נייח דנפשא ולא עבדי לך - שקיל תורך וזיל".

"תועה בדרך מצאתיו" - לימא "איבעי לך לאהדוריה לי [50]!"?

אמר אבוה דשמואל: באומר "שבועה אבידה מצאתי ולא הייתי יודע שהיא שלך שאחזירנה לך".

תניא: 'אמר בן עזאי: שלש שבועות הן [51]: הכיר בה [52] ולא במוצאה [53] [54], [55] במוצאה ולא בה [56], לא בה ולא במוצאה [57]'.

לא בה ולא במוצאה - קושטא אשתבע?

אימא 'בה ובמוצאה'.

למאי הלכתא?

רב אמי אמר רבי חנינא: לפטור [58].

ושמואל אמר: לחיוב;

ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: המשביע עד אחד [59] – פטור [60]; ורבי אלעזר ברבי שמעון מחייב; במאי קא מיפלגי? מר סבר דבר הגורם לממון כממון דמי ומר סבר לאו כממון דמי.

אמר רב ששת: הכופר בפקדון [61] - נעשה עליו גזלן [62], וחייב באונסין. ותנא תונא [ספרא קדושים פרשתא ב הלכה ג]: ’[ויקרא ה,כב: או מצא אבדה] וכחש בה [ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה] - למדנו עונש [63], אזהרה מנין? תלמוד לומר (ויקרא יט יא: לא תגנבו ו)לא תכחשו [ולא תשקרו איש בעמיתו]; מאי - לאו לעונש ממון?

[64]

לא, לעונש שבועה [65].

הא מדקתני סיפא 'ואישתבע' - מכלל דרישא דלא אישתבע - דקתני סיפא: 'ונשבע על שקר' - למדנו עונש [66]; אזהרה מנין? - תלמוד לומר: (ויקרא יט יא: ו)לא תשקרו [67]; ומדסיפא דאישתבע רישא דלא אישתבע!?

אמרי: אידי ואידי דאישתבע: כאן [68] שהודה [69], כאן שבאו עדים: אתו עדים - חייב באונסין; אודויי אודי - חייב בקרן וחומש ואשם.

מתיב רמי בר חמא: [70] '[71] ושכנגדו [72] חשוד על השבועה [73] – כיצד? אחד [74] שבועת העדות, ואחד [75] שבועת הפקדון [76] - ואפילו שבועת שוא [77]'; ואם איתא [78] - בכפירה הוא דאיפסיל ליה [79]!?

אמרי: הכא במאי עסקינן? דקאי באגם [80] דלאו כפירה הוא, דסבר: אשתמיטנא ליה אדאזילנא ומייתינא ליה [81].

תדע: דאמר רב אידי בר אבין: הכופר במלוה [82] - כשר לעדות [83];


הערות עריכה

  1. ^ דחומש - אמאי קאתי? אשבועתא! - לאו שבועה היא, דקיימא לן [שבועות (דף מב,ב)] 'אין נשבעין על הקרקעות'; והאי בן, כי אישתבע - כפר לה שעבוד הקרקעות, דאי לאו משום אחריות נכסים - לאו עליה רמיא לשלומי
  2. ^ לא גרסינן; חדא: דהא תני התם דמשום כבוד אביהם חייבים להחזיר; ועוד: דקמשני ליה 'כשעמד בדין קודם מיתתו', והך העמדה - מאי מהני? הרי כפר ונשבע ולא הודה, דהא אוקמינן דלא הודה אב והודה בנו! ועוד: דקמשני 'כשעמד בדין' מכלל דעד השתא בשלא עמד בדין, והא 'נשבע הוא ואביו' קתני, מכלל דבבית דין הוה! הלכך לא גרסינן ליה, והכי גרסינן: אי הכי חומש נמי משלם!? אמר רב הונא כו' אי הכי ממון גמור הוא, וחומש נמי לשלם
  3. ^ לעולם בגזילה קיימת
  4. ^ ודקשיא לך 'ולחייב הבן חומש על שבועת עצמו כיון דהודה'?
  5. ^ שממון אביו נתון בה
  6. ^ וגזילה זו בתוכה
  7. ^ האי
  8. '^ ולא תימא בשיקרא אשתבע, כדסברת לעיל; ותנן במסכת שבועות (פ"ד מ"ב; דף לו,ב) וחייבים על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון, ואין חייבין על שגגתה גרידתא', כי הכא, דליביה אנסיה
  9. ^ אותה חצי פרוטה מן ה
  10. ^ עצמה
  11. ^ וחצי פרוטה - הוא דמחייב ליה, ולאו ממונא איכא
  12. ^ אם מן ה
  13. ^ עצמה
  14. ^ ותעמוד על הפרוטה
  15. ^ אגודה
  16. ^ ואף על פי דהשתא לא שויא פרוטה, כיון דבשעת גזילה הוי שוה פרוטה - בעי לאהדוריה ולהוליכה אחריו
  17. ^ תנא דידן סייעתו
  18. ^ מהשתים ששייר
  19. ^ הוי גילוח או לא
  20. ^ כל השערות אחת אחת קמבעיא ליה - בתמיה
  21. ^ כלומר: הא - ודאי גילוח הוי, כיון שבשעה שבא לגלח האי שיור - הוה ביה שיעור גילוח, וגילח אחת ואף על פי דנשרה שניה - גילוח הוא
  22. ^ שכשבא לגלח אין כאן שיעור גילוח
  23. ^ ונתנוה על פי ארובה, וממרחת יפה סביבותיה, וטומאה בבית
  24. ^ מצלת על העלייה כולה מלבא בה שום טומאה, דסתימת שמרים - סתימה היא, ולא שלטה ביה טומאה [במסכת כלים בפרק 'ואלו כלים מצילין' [פ"י]
  25. ^ לשון מגופה
  26. ^ היה בה תחתיה שיעור נקב לטמא, וכלי המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה; ואגף בטיט חציה
  27. ^ מי אמרינן השתא מיהא ליכא שיעור נקב? או דלמא הא לא סתם שיעור סתימה
  28. ^ ואין שם שמרים
  29. ^ בטיט מן הצדדין של זמורה לסותמו היטב
  30. ^ לאחר שנאסר נשבע שאין אצלו, ולא גזלו ממנו
  31. ^ ויכול לפטור בו את עצמו
  32. ^ ואשתכח דלאו מידי כפריה
  33. ^ ונשבע והודה
  34. ^ קרבן שבועה אף על פי שהודה קודם שבועה בגוף הממון
  35. ^ בשבועה
  36. ^ שאם היה נגנב ממנו משבועה ואילך היה נפטר בדברי שקר, שהרי הוא עצמו גנבו, וחייב בכל אונסין עד שיחזירנו
  37. ^ שואל פטור במתה מחמת מלאכה ומכחש בשר מחמת מלאכה, דלמעבד מלאכה שייליה, ולאו לאוקמה בכילתא
  38. ^ ומודה ליה בגויה, והשתא איהו לא כפר מידי
  39. ^ אפילו הכי
  40. ^ דשמא סוף השבועה לבא לידי כפירת ממון - חייב
  41. ^ דכפירה דחמץ
  42. ^ כהודאה הוא, דהא
  43. ^ כיון דשמא יאבד
  44. ^ ויתחייב לו ממון ונמצא שתועיל לו שבועה זו להפטר
  45. ^ חייב
  46. ^ לקמן פריך מאי מודה בעיקר איכא
  47. ^ והביאותיו לבית
  48. ^ אין לב
  49. ^ וליכא למימר 'אילו מיגניב', דהא קמיה קאי, ושקיל ליה
  50. ^ כשמצאתו לא היה לך לאוספו אל ביתך, שהרי מכיר היית בו, ואין לך גנב גדול מזה
  51. ^ בעדות אבידה: שהשביע את העד "אם ראית את אבידתי" ואמר "לאו" ואחר כך הודה
  52. ^ האבידה
  53. ^ שאמר שראה אותה מהלכת ברשות אחרת, ואינו יודע מי הוא
  54. ^ גירסא אחרת בדברי רש"י: בה ולא במוצאה: אי הוה מסהיד ליה 'ראיתיה שנמצא בזוית פלוני, ואיני יודע מי מצאה' היה מחזר באותה שכונה עד שיודיעוהו, וכל שכן 'במוצאה ולא בה' [מסורת הש"ס: כל שכן בה ובמוצאה]; [ומיהו ממון ממש לא מפסדו, דאי נמי אסהידו ליה 'ראינו שמצא פלוני זה' - היה יכול לומר "נאנסה ממני" ופוטר עצמו משבועה
  55. ^ או הודה שהכיר
  56. ^ והיה לו לומר "איש פלוני מצא אבידה, ואיני יודע אם שלך הוא"
  57. ^ ובעד אחד קמיירי
  58. ^ על כולן פטור העד
  59. ^ וכפר ואמר "שבועה שאיני יודע לך עדות"
  60. ^ העד מקרבן שבועת העדות, דהא אי הוה מסהיד ליה - לא הוה מחייב להיאך אלא שבועה; ואף על גב דאיכא למימר דלמא לא משתבע - גורם לממון פטור; והני נמי גורם לממון נינהו
  61. ^ ובאו עדים
  62. ^ משעת כפירה, ואף על פי שלא נשבע; ומכאן ואילך אין לו דין דשומר חנם, אלא חייב באונסים אם יאנס
  63. ^ דכתיב בתריה 'והשיב את הגזילה', אלמא קמה ליה ברשותיה משעת 'וכחש' עד דעביד השבה, וזהו עונשה
  64. ^ הכי גרסינן: מאי לאו עונש כפירה? כלומר: עונש דמאי? לאו דאיעניש אכפירה, אף על גב דלא אשתבע?
  65. ^ האי עונש דענשיה קרא להתחייב באונסין - משום שבועת שקר היא, אבל אי לא אשתבע - לא
  66. ^ דכתיב בתריה חומש ואשם
  67. ^ דהיינו אזהרת שבועת שקר, דסמיך ליה [פסוק יב] 'לא תשבעו בשמי לשקר'; ומ'לא תשקרו' נפקא לן דבשבועת כפירת ממון משתעי, כדכתיב 'איש בעמיתו', כמו 'וכחש בעמיתו' בפקדון
  68. ^ בסיפא
  69. ^ שיש חומש ואשם
  70. ^ במסכת שבועות (פ"ז מ"ר, דף מד,ב), גבי ואלו נשבעין ונוטלין, דזה אחד מהן:
  71. ^ מי שהיה לו חבירו חייב שבועה
  72. ^ והוא
  73. ^ שנמצא שְַקרָן בשבועתו - שכנגדו נשבע ונוטל
  74. ^ שנחשד על
  75. ^ שנחשד על
  76. ^ שראינוהו שנשבע לשקר
  77. ^ ואפילו לא נחשד אלא לשבועת שוא, שאין בה כפירת ממון, ורע לשמים הוא ולא רע לבריות - נפסל לשבועת ממון
  78. ^ לדרב ששת: דמשעת כפירתו נעשה גזלן - למה לי למתנייה גבי הנך, דמשמע דלא אפסיל עד שעת שבועה כי הנך?
  79. ^ הא משעת כפירה אפסיל ליה, משום דהוי גזלן
  80. ^ וכי אמר רב ששת: כגון דאמרי סהדי דכי כפר ליה - בידיה נקט ליה
  81. ^ דהיכא דאיכא למימר 'לאשתמוטי איכוין עד דמייתי ליה' - לא מפסיל בלא שבועה
  82. ^ ולא נשבע ובאו עדים
  83. ^ דמלוה להוצאה ניתנה ואינה עכשיו בידו ורוצה לדחותו עד שתשיג ידו