ביאור:בבלי בבא קמא דף סט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


"חייב אתה ליתן לו", טבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמשה;

מאי טעמא? כיון דלא פסקוה מילתא - אכתי גנב הוא!?

לא, צריכא דאמרי ליה "חייב אתה ליתן לו".

גופא: אמר רבי יוחנן: גזל ולא נתייאשו הבעלים - שניהם אינן יכולים להקדיש" זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו.

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא אמר רבי יוחנן 'הלכה כסתם משנה', ותנן [מעשר שני פ"ה מ"א]: 'כרם רבעי היו מציינין אותו בקזוזות אדמה [1] -

  • סימנא כי אדמה: מה אדמה איכא הנאה מינה [2] - אף האי נמי, כי מפרקא [3] - שרי לאיתהנויי מינה -

ושל ערלה - בחרסית [4]

  • סימנא כחרסית: מה חרסית שאין הנאה מינה - אף האי דלית ביה הנאה מיניה!

ושל קברות - בסיד עריכה

  • סימנא דחיור כעצמות,

וממחה [5] ושופך [6]

  • כי היכי דניחוור טפי;

אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים [7]? - בשביעית,

  • דהפקר נינהו [8] -

אבל בשאר שני שבוע [9] - הלעיטהו לרשע וימות [10];

והצנועין מניחין את המעות ואומרים "כל הנלקט מזה מחולל על המעות הללו"' [11] [עד כאן לשון המשנה – עם הערות הגמרא שזורים בתוכו]; וכי תימא 'מאן תנא 'צנועין' [12] - [13] רבן שמעון בן גמליאל [14], ורבי יוחנן כסתם יחידאה לא אמר' - והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו, חוץ מערב [15] וצידן [16] וראיה אחרונה [17]!?

אמרי: לא תימא '"כל הנלקט מזה"' אלא אימא "כל המתלקט [18] מזה".

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: צנועין ורבי דוסא אמרו דבר אחד [19] ורבי דוסא – "נלקט" קאמר, דתניא: רבי יהודה אומר: שחרית בעל הבית עומד ואומר "כל שילקטו עניים היום יהא הפקר"; רבי דוסא אומר: לעיתותי ערב אומר "כל שלקטו 'עניים יהא הפקר"!'

איפוך דרבי יהודה לרבי דוסא ורבי דוסא לרבי יהודה.

אמאי אפכת מתניתא? אפכה לרבי יוחנן, ואימא: 'צנועין ורבי יהודה אמרו דבר אחד'!?

אמרי: לא סגיא דלא מתהפכת מתניתא, דבהא מתניתא קתני דאית ליה לרבי יהודה ברירה [20], ושמעינן ליה לרבי יהודה בעלמא דלית ליה ברירה, דתניא:


עמוד ב


[תוספתא מסכת דמאי [21] פרק ח הלכה ז] 'הלוקח יין מבין הכותים [22] אומר: "שני לוגין [23] שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה; עשרה - מעשר ראשון; תשעה - מעשר שני" - ומיחל [24] ושותה מיד [ובן במשנה דמאי פ"ז מ"ד] - דברי רבי מאיר; רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין [25].'

אמרי: סוף סוף - אמאי קא אפכת לה למתניתא? משום דקשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה? השתא נמי קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, דאמרת לרבי יוחנן 'לא תימא "כל הנלקט"' אלא אימא "כל המתלקט" - אלמא אית ליה ברירה, והא רבי יוחנן לית ליה ברירה, דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן: 'האחין שחלקו - לקוחות הן [26] ומחזירין זה לזה ביובל [27]'.

אלא לעולם "כל הנלקט" [28]; [29] ורבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח [30], דתנן [(לעיל סב,ב)] אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל - אמאי? בשלמא לגנב ראשון לא משלם (שמות כב ו: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר) וגונב מבית האיש [אם ימצא הגנב ישלם שנים] ולא מבית הגנב [31], - אלא לבעלים נשלם? אלא - לאו שמע מינה: זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו!?

ומאי חזית דאזיל בתר ההיא סתמא? ליעביד כי האי סתמא דצנועין!?

משום דמסייע ליה קרא (ויקרא כז יד) ואיש כי יקדיש את ביתו קדש לה' [והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום]; מה ביתו ברשותו - אף כל ברשותו.

אמר אביי: אי לאו דאמר רבי יוחנן 'צנועין ורבי דוסא אמרו דבר אחד' - הוה אמינא: צנועין אית להו דרבי דוסא, ורבי דוסא לית ליה דצנועין: צנועין אית להו דרבי דוסא: ומה בגנב עבדו רבנן תקנתא - עניים צריכא למימר? רבי דוסא לית ליה דצנועין: עניים - הוא דעבדו להו רבנן תקנתא, אבל גנב לא עבדו ליה רבנן תקנתא.

אמר רבא: אי לאו דאמר רבי יוחנן 'צנועין ורבי דוסא אמרו דבר אחד' - הוה אמינא: מאן תנא 'צנועין'? - רבי מאיר היא; לאו אמר רבי מאיר [32] 'מעשר - ממון [שני] גבוה הוא [33]' ואפילו הכי לענין פדייה אוקמיה רחמנא ברשותיה [34] דכתיב '(ויקרא כז לא) ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יוסף עליו': קרייה רחמנא 'מעשרו', ומוסיף חומש! [35] כרם רבעי נמי: [36] גמר 'קדש' 'קדש' ממעשר [37]: כתיב הכא (ויקרא יט כד: ובשנה הרביעת יהיה כל פריו) קדש הלולים [לה’], וכתיב גבי מעשר (ויקרא כז ל) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש [לה’]’: מה קדש דכתיב גבי מעשר - אף על גב דממון גבוה הוא, לענין פדייה אוקמיה רחמנא ברשותיה - אף האי קדש נמי דכתיב גבי כרם רבעי - אף על גב דלאו ממון דידיה הוא - לענין אחולי אוקמיה רחמנא ברשותיה, דהא כי איתיה ברשותיה נמי - הא לאו דידיה הוא, והא מצי מחיל - משום הכי מצי מחיל, אבל גבי לקט - כיון דממונא דידיה, כי איתיה ברשותיה - הוא דמצי מפקר ליה; כי ליתיה ברשותיה - לא מצי מפקר ליה.

אמר רבינא: אי לאו דאמר רבי יוחנן 'צנועין ורבי דוסא אמרו דבר אחד' - הוה אמינא: מאן תנא 'צנועין'? - רבי דוסא היא, כי היכי דלא תקשי סתם משנה לרבי יוחנן, ורבי יוחנן


הערות עריכה

  1. ^ מוט"ש: נותן פיסת רגבים סביבות הגבולים להודיע שהוא כרם רבעי, ואסור בלא פדיון
  2. ^ לאחר זמן בחרישה וזריעה וקצירה
  3. ^ בפדיון
  4. ^ כתותי רעפים; טיבל"ש בלע"ז
  5. ^ את הסיד במים
  6. ^ סביבות הקבר
  7. ^ דעבדינן להו היכירא לעוברים ושבים
  8. ^ ובהיתר הן באין לאכול
  9. ^ שהן באים לגזול
  10. ^ יניחם ויאכלו דבר האסור
  11. ^ אלמא אף על גב דליתיה ברשותיה - מפריק ותופס פדיונו
  12. ^ לאו סתמא היא
  13. ^ אלא
  14. ^ מסיים ואזיל ליה למילתיה
  15. ^ ב'גט פשוט'
  16. ^ במי שאחזו קורדיקוס
  17. ^ בפרק שני דסנהדרין
  18. ^ שעתידין ללקוט
  19. ^ לענין לקט קציר קמיירי, דקיימא לן: שני שבולין – לקט; שלש - אינו לקט; ואין כל העניים בקיאין בהלכה, לפיכך צריך בעל הבית להפקיר
  20. ^ דקאמר "כל שילקוט"; וכי לקיט אמרינן 'הוברר שזה הפקר'; ואף על פי שאין בעל הבית יודע בשחרית, דשמא לא ילקטו יותר על דינם
  21. ^ ליברמן
  22. ^ בערב שבת בין השמשות, כדתניא בתוספתא 'וקדש עליו היום' ואין לו מה לשתות בשבת ואין לו פנאי להפריש
  23. ^ ממאה
  24. ^ מוציא מעשר שני לחולין על מעות שיש לו בבית, דמה שיש לו פנאי לתקן – יתקן, דהא באמירה בעלמא סגי, כדאמרינן לקמן
  25. ^ דלית להו ברירה, לומר 'מן החולין הוא שותה, ותרומה ומעשר ראשון נותרין בנוד'
  26. ^ ולא אמרינן 'הוברר הדבר שזה חלק המגיע לכל אחד', וירושה - לא קאמר רחמנא דתיהדר; אלא אמרינן: חלקו של זה היה ראוי לזה, והחליפו - והרי הוא כמקח
  27. ^ וחוזרין ומחליפין ביובל
  28. ^ אמרו צנועין ורבי דוסא
  29. ^ ודקא קשיא סתם משנה דצנועין לרבי יוחנן -
  30. ^ ואי קשיא: והא לא סגיא דלא מתהפכא מתניתא? - משום ברירה לא תיפוך, דאית ליה לרבי יהודה ברירה, וטעמא דלוקח יין קתני התם: משום 'שמא יבקע הנוד' ולא משום ברירה
  31. ^ הכי גרסינן הכא
  32. ^ בקדושין נד,ב
  33. ^ דכל היכא דאיתיה למעשר - לאו דידיה הוא, אלא דגבוה הוא
  34. ^ דמחייב ליה חומשא, ואי לאו דידיה הוא - לא הוה יהיב חומש, שאין מוסיף חומש אלא בעלים, דכתיב 'ממעשרו'
  35. ^ הכא:
  36. ^ אף על גב דלאו דידיה הוא
  37. ^ אבל לקט והקדש בעלמא – לא; אבל השתא דאמר רבי יוחנן 'צנועין ורבי דוסא אמרו דבר אחד' - שמע מינה טעמייהו משום דלא בעי 'ברשותו'; ואפילו במילתא דעלמא, דכל כמה דלא אייאוש - יכול להפקיר ולהקדיש ולחלל