ביאור:בבלי בבא קמא דף יד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ולא קבל עליו שמירת נזקיו [1].
אי הכי - אימא סיפא 'נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצתה והזיקה פטור' - הא ביום חייב!? הא לא קבל עליו שמירת נזקיו!?
הכי קאמר: 'אם קבל עליו שמירת נזקיו – חייב; נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצתה והזיקה – פטור'.
איני [2]! והא תני רב יוסף: 'חצר השותפים והפונדק [3] חייב בהן על השן ועל הרגל' [4] - תיובתא דרבי אלעזר!
אמר לך רבי אלעזר: ותסברא מתניתא מי לא פליגי [5] כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק - חייב בכל [6];
2</ref> דמזיק ולא לניזק - פטור מכל [7];
3</ref> לזה ולזה, כגון חצר השותפים והבקעה - פטור בה על השן ועל הרגל [8], [9] על הנגיחה ועל הנגיפה ועל הנשיכה ועל הרביצה ועל הבעיטה [10]: תם משלם חצי נזק [11] מועד משלם נזק שלם;
4</ref> לא לזה ולא לזה, כגון חצר שאינו של שניהם [12] - חייב בו על השן ועל הרגל [13]; על הנגיחה ועל הנשיכה ועל הנגיפה ועל הרביצה ועל הבעיטה: תם משלם חצי נזק מועד משלם נזק שלם.' [14]
קתני מיהת 'חצר השותפין והבקעה פטור בה על השן ועל הרגל' [15].
[16] קשיא אהדדי! כי תניא ההיא [17] - בחצר מיוחדת לזה ולזה, בין לפירות בין לשוורים [18]; ההיא דרב יוסף - בחצר מיוחדת לפירות ואינה מיוחדת לשוורים: דלגבי שן הויא לה חצר הניזק [19].
דיקא נמי דקתני הכא דומיא דפונדק [20], וקתני התם דומיא דבקעה [21], שמע מינה.
מתקיף לה רבי זירא: כיון דמיוחדת לפירות - הא בעינן 'ובער בשדה אחר' וליכא [22]?
אמר ליה אביי: כיון דאינה מיוחדת לשוורים - 'שדה אחר' קרינא ביה [23].
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: לימא: מדמתניתא לא פליגי - אמוראי נמי לא פליגי [24]?
אמר ליה: אִין; ואם תמצא לומר פליגי - בקושיא דרבי זירא ובפירוקא דאביי פליגי [25].
גופא: ארבעה כללות היה רבי שמעון בן אלעזר אומר בנזקין:
'כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק חייב בכל'; 'על הכל' לא קתני [26], אלא 'חייב בכל': בכולי נזק (אתא לאשמועינן דחייב נזק שלם); מני? רבי טרפון היא, דאמר [27] 'משונה קרן בחצר הניזק: נזק שלם משלם' [28].
אימא סיפא: 'לא לזה ולא לזה, כגון חצר שאינו של שניהם - חייב בה על השן ועל הרגל'; מאי 'לא לזה ולא לזה'? אילימא: לא לזה ולא לזה כלל, אלא דאַחֵר [29] - והא בעינא 'ובער בשדה אחר' וליכא? אלא פשיטא לא לזה ולא לזה אלא דחד [30], וקתני סיפא 'תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם' - אתאן לרבנן, דאמרי 'משונה קרן בחצר הניזק חצי נזק הוא דמשלם'; רישא רבי טרפון וסיפא רבנן?
אין, דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה [31]: שיננא! שבוק מתניתין [32] ותא אבתראי [33]: רישא רבי טרפון וסיפא רבנן [34].
רבינא משמיה דרבא אמר: כולה רבי טרפון היא, ומאי 'לא לזה ולא לזה'? לא לזה ולא לזה לפירות, אלא דחד [35]; 'לזה ולזה' – לשוורים, דלגבי שן הויא לה חצר הניזק [36], לגבי קרן הויא לה רשות הרבים [37].
אי הכי – 'ארבעה'? שלשה [38] הוו [39]!?
אמר רב נחמן בר יצחק:
שלשה כללות בארבע מקומות [40].
משנה:
שום כסף שוה כסף בפני בית דין, ועל פי עדים בני חורין בני ברית; והנשים בכלל הנזק; והניזק והמזיק בתשלומין [41].
גמרא:
מאי 'שום כסף'?
אמר רב יהודה: שום זה [42] - לא יהא אלא בכסף [43].
תנינא [44] להא, דתנו רבנן [45]: פרה שהזיקה טלית [46] וטלית שהזיקה פרה [47]: אין אומרים 'תצא פרה בטלית וטלית בפרה [48]', אלא שמין אותה בדמים [49].
שוה כסף:
דתנו רבנן 'שוה כסף' [50]: מלמד שאין בית דין נזקקין [51] אלא לנכסים שיש להן אחריות [52]; אבל אם קדם ניזק ותפס מטלטלין - בית דין גובין לו מהן.
אמר מר: '"שוה כסף": מלמד שאין בית דין נזקקין אלא לנכסים שיש להן אחריות' מאי משמע?
אמר רבה בר עולא: דבר השוה כל כסף [53];
דבר שאין לו אונאה [56]?
[57].
עבדים ושטרות [58] - נמי אין להן אונאה [59]?
אלא אמר רבה בר עולא: דבר הנקנה בכסף [60].
עבדים [61] ושטרות נמי נקנין בכסף [62]?
אלא אמר רב אשי: 'שוה כסף' [63] - [64] ולא כסף [65]; והני כולהו [66] כסף נינהו [67].
רמי ליה רב יהודה בר חיננא לרב הונא בריה דרב יהושע: תנא '"שוה כסף": מלמד שאין בית דין נזקקין אלא לנכסים שיש להן אחריות' והתניא (שמות כא לד) [בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו] 'ישיב' - לרבות שוה כסף, ואפילו סובין [68]!?
הכא במאי עסקינן – ביתמי [69].
אי ביתמי - אימא סיפא: 'אם קדם ניזק ותפס מטלטלין - בית דין גובין לו מהן' אי ביתמי - אמאי בית דין גובין לו מהן?
כדאמר רבא אמר רב נחמן [70]: 'שתפס מחיים [71]' הכא נמי שתפס מחיים.
בפני בית דין:
[72]: פרט למוכר נכסיו [73] ואחר כך הולך לבית דין [74]; שמע מינה לוה ומכר נכסיו ואחר כך בא לבית דין - אין בית דין גובין לו מהן [75]?!
אלא [76]: פרט לבית דין הדיוטות [77].
על פי עדים:
[78] - פרט למודה בקנס ואחר כך באו עדים, שהוא פטור.
הניחא למאן דאמר 'מודה בקנס ואחר כך באו עדים - פטור' אלא למאן דאמר 'מודה בקנס ואחר כך באו עדים – חייב' מאי איכא למימר [79]?
סיפא אצטריך ליה:
הערות
עריכה- ^ אם יזיק הוא את אחרים
- ^ אדרבי אלעזר פריך
- ^ בית גדול שרגילין אורחים ואכסנאין ללון בו; ואם הזיק זה את זה
- ^ ולא הוי כרשות הרבים, דהואיל ואינו מיוחד לבני רשות הרבים אלא לאותן הדרין בו – כ'שדה אחר' קרינן ביה, שהרי על ידי שכירות הם דרים שם
- ^ דליכא ברייתא דקאי כוותי? והתניא [תוספתא פ"א מ"ו]: ארבעה כללות היה רבי שמעון בן אלעזר אומר בנזקין: 1
- ^ לקמן מפרש שאפילו קרן תמה משלם נזק שלם, הואיל ונכנס לרשותו והזיקה
- ^ דאמר ליה "תורך ברשותי מאי בעי"
- ^ דלא קרינן ביה 'בשדה אחר' דמשמע שיהא מיוחד לניזק
- ^ אבל
- ^ שהן תולדותיו של קרן
- ^ דכרה"ר הוא שהרי לשניהן רשות בו
- ^ אלא של אחד מהן: של ניזק
- ^ נזק שלם
- ^ ולקמן פריך: 'הא תנא רישא דבחצר הניזק אפילו קרן תמה משלם נזק שלם?'
- ^ והיינו כר' אלעזר
- ^ וקפריך גמרא:
- ^ דפטור
- ^ דהויא ליה חצר השותפין לגבי שן ולגבי קרן; הלכך בשן פטור ברשות הרבים ובקרן תמה חצי נזק ברשות הרבים משלם
- ^ שלא היה לו להכניס שם שוורים, ולא דמי לרשות הרבים
- ^ פונדק אינו מיוחד לשוורים, לפי ששם מונחת פרגמטיא של סוחרים, ואינן מניחין ליכנס שם שוורים שלא ידחפו ויטנפו כליהם
- ^ רועים שם שוורים
- ^ שהרי יש למזיק רשות בה להכניס פירותיו
- ^ שהרי נכנס שלא ברשות שלא היה לו רשות לשוורים
- ^ דהא דרב חסדא בשאינה מיוחדת לשוורים, ודרבי אלעזר במיוחדת אף לשוורים
- ^ ובחצר המיוחדת לפירות ולא לשוורים רב חסדא כאביי, דכיון דאינה מיוחדת לשוורים - 'שדה אחר' קרינא ביה; ורבי אלעזר כרבי זירא: כיון דיש למזיק רשות בה לפירות - לא קרינא ביה שדה אחר
- ^ דליהוי משמע 'על השן והרגל ועל הקרן', אלא 'חייב בכל' דמשמע על הקרן אף על גב שהוא תם
- ^ לקמן בפרק כיצד (דף כד:)
- ^ קרן תמה וכל תולדותיה קרי 'משונה', הואיל ושינו את וסתן, שלא היו דרכן לכך
- ^ שאינו לא ניזק ולא מזיק, וקתני 'חייב על השן'
- ^ כלומר דניזק
- ^ לקמן גבי חמשה תמין
- ^ לא תטרח לשנויי כחד תנא
- ^ ואימא כוותי, דאוקי אנא רישא
- ^ וארבע כללות דקאמר רבי שמעון - תרי מינייהו בחד דוכתא: חד כרבי טרפון וחד כרבנן
- ^ דניזק
- ^ וחייב המזיק בנזקי שן, שהרי לגבי פירות אינה אלא דניזק
- ^ שהרי ברשות הכניס שם שורו, ומשום הכי הוא משלם חצי נזק ותו לא
- ^ כללות
- ^ דהאי כללא בתרא שמעינן ליה מקמאי: דכיון דלגבי שן הויא חצר הניזק - למה ליה למתני 'חייב על השן'? הא תנא ליה רישא: 'כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק - חייב בכל'; וקרן בחצר השותפין - הא תנא ליה רישא: 'כגון חצר השותפין והבקעה - על הנגיחה ועל הנגיפה תם משלם חצי נזק'
- ^ דאין כאן אלא שלשה דינין: ברשות הניזק - חייב בכל; ברשות המזיק פטור מכל; בחצר השותפים חייב בחצי נזק בקרן, ופטור על השן והרגל; אבל ארבעה מקומות הן, שאינן דינן שוה: דיש חצר השותפין שהוא חייב בה על השן, כגון דמיוחדת לחד לפירות ולשניהן לשוורין
- ^ כולה מתניתין מפרש בגמרא
- ^ של נזקין
- ^ שיהו בית דין שמין כמה שוה הנזק: מנה או מאתים, וכך ישלם לו
- ^ במתניתין
- ^ בברייתא [תוספתא פ"א מ"ב]; ושמע מינה דהא ברייתא עיקר היא
- ^ שדרסה עליה בחצר הניזק
- ^ ברשות הרבים, כגון שנתקלה בהמה בטלית ונשבר רגל פרה
- ^ יטול את הפרה שהזיקה טליתו, ולא תהא נשומית, אלא הן חסר והן יותר - יטלנה
- ^ שמין הניזקין בכסף, ולפי מה שהזיק את חבירו (יותר) - ישלם
- ^ כלומר שוה כסף יפרע לו
- ^ ליפרע מן המזיק
- ^ אלא אם כן יש לו קרקע דהיינו 'שוה כסף' דמתניתין; ולקמן מפרש מאי משמע
- ^ שנותנין עליו
- ^ וקפריך:
- ^ מאי 'כל כסף' דקאמרת
- ^ שאפילו קנאן ביותר מדמיהן שתות - אין מוכר חייב להחזיר לו
- ^ כדקאמרינן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף נו.): 'העבדים והשטרות והקרקעות אין להן אונאה אפילו קנאן ביותר מדמיהן'
- ^ אם מכר שטרות לחבירו
- ^ אין יכול לוקח לתבוע ממנו אונאה
- ^ בלא משיכה: דקרקע נקנה בכסף - בפרק קמא דקדושין (דף כו.)
- ^ עבד נמי נקנה בכסף כדקתני בקדושין (דף יד.)
- ^ שטרות דנקנות בכסף לא איתפרש היכא
- ^ דהיינו קרקעות
- ^ והכי משמע: 'שוה כסף' ישלם
- ^ עצמו
- ^ מטלטלים ועבדים ושטרות
- ^ דמצי לאמטויינהו ממתא למתא ומזדבני
- ^ אלמא דמטלטלין נמי גבינן לניזקין
- ^ ביתמי קאמרינן, דאי שבק להו אבוהון המזיק מקרקעי - גבי מינייהו; אבל ממטלטלי - לא, דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב, דאיכא למימר לאחר מיתת אביהן קנאום
- ^ במסכתא כתובות בפרק 'הכותב'
- ^ דאבוהון
- ^ הכי משמע מתניתין: שוה כסף בפני בית דין: שיהו קרקעותיו בפני בית דין
- ^ וכילה המעות
- ^ שאין בית דין נפרעין מן הלקוחות
- ^ בתמיה! והא קיימא לן דאתי מלוה וטריף
- ^ להכי אתא מתניתין
- ^ דבית דין מומחין דנין דיני קנסות, ולא בית דין הדיוטות
- ^ על פי עדים שיעידו על הנזק בבית דין שזה הזיקו
- ^ פלוגתא הוא לקמן בפרק 'מרובה' (דף עה.)