ביאור:בבלי בבא קמא דף כז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רבי יהודה בן בתירא אומר: בזה אחר זה האחרון חייב מפני שקירב מיתתו.'

8</ref> בא שור [1] וקבלו בקרניו [2]: פלוגתא דרבי ישמעאל בנו של יוחנן בן ברוקא ורבנן [3], דתניא: ’[שמות כא,ל: אם כפר יושת עליו] ונתן פדיון נפשו [ככל אשר יושת עליו] - דמי ניזק; רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: דמי מזיק [4];

9</ref> ואמר רבה: נפל מראש הגג ונתקע באשה – חייב בארבעה דברים [5] וביבמתו - לא קנה [6]: חייב בנזק בצער בריפוי בשבת, אבל בושת – לא, דתנן: 'אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין.

10</ref> ואמר רבה: נפל מראש הגג ברוח שאינה מצויה, והזיק ובייש - חייב על הנזק ופטור בארבעה דברים; ברוח מצויה והזיק ובייש - חייב בארבעה דברים ופטור על הבשת, ואם נתהפך [7] - חייב אף על הבשת [8] דתניא: 'ממשמע שנאמר (דברים כה יא: כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו) ושלחה ידה [והחזיקה במבשיו] - איני יודע שהחזיקה? מה תלמוד לומר 'והחזיקה'? לומר לך: כיון שנתכוין להזיק - אף על פי שלא נתכוין לבייש.

11</ref> ואמר רבה: הניח לו גחלת על לבו ומת - פטור [9]; על בגדו ונשרף – חייב [10].

אמר רבא: תרוייהו תננהי: 'על לבו' – דתנן [סנהדרין פ"ט מ"א]: כבש עליו [11] לתוך האור או לתוך המים ואינו יכול לעלות משם ומת [12] – חייב; דחפו לתוך האור או לתוך המים ויכול לעלות משם ומת – פטור;

'בגדו' – דתנן [בבא קמא פ"ח מ"ז]: "קְרַע את כסותי", "שַבֵּר את כדי" – חייב [13]; [14] "על מנת לפטור" – פטור.

בעי רבה: הניח גחלת על לב עבדו – מהו? כגופו דמי או כממונו דמי?

אם תמצא לומר כגופו דמי - שורו מהו?

הדר פשטה: עבדו – כגופו [15]; שורו – כממונו [16].

הדרן עלך כיצד הרגל


-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=- עריכה

בבא קמא פרק שלישי 'המניח את הכד' [כז,א]

משנה:

המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה – פטור [17]; ואם הוזק בה [18] - בעל החבית חייב בנזקו [19].

גמרא:

פתח ב'כד' וסיים ב'חבית'! ותנן נמי [משנה ה; (להלן לא,ב)] זה בא בחביתו וזה בא בקורתו; נשברה כדו של זה בקורתו של זה – פטור [20]' פתח ב'חבית' [21] וסיים ב'כד' [22]! ותנן נמי [פ"י מ"ד; (להלן קטו,א)] זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש; נסדקה חבית של דבש ושפך זה יינו והציל את הדבש לתוכו [23] - אין לו אלא שכרו [24]' פתח ב'כד' [25] וסיים ב'חבית' [26]!?

אמר רב פפא: היינו 'כד' היינו 'חבית'; למאי נפקא מינה? למקח וממכר [27]!

היכי דמי? אילימא באתרא דכדא לא קרו חבית וחבית לא קרו כדא - הא לא קרו לה!

לא, צריכא דרובא קרו לה לכדא 'כדא' ולחביתא 'חביתא', ואיכא נמי דקרו לחביתא 'כדא' ולכדא 'חביתא': מהו דתימא 'זיל בתר רובא' -


עמוד ב


קא משמע לן דאין הולכין בממון אחר הרוב [28].

ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור:

אמאי פטור? איבעי ליה לעיוני ומיזל?

אמרי דבי רב משמיה דרב: בממלא רשות הרבים כולה חביות.

שמואל אמר: באפילה שנו;

רבי יוחנן אמר: בקרן זוית [29].

אמר רב פפא: לא דיקא מתניתין אלא או כשמואל או כרבי יוחנן [30], דאי כרב - מאי אריא 'נתקל'? אפילו שבר נמי!

אמר רב זביד משמיה דרבא: הוא הדין דאפילו שבר; והאי דקתני נתקל - איידי דבעי למתני סיפא: ואם הוזק בה בעל חבית חייב בנזקו - דדוקא נתקל, אבל שבר [31] – לא [32]: מאי טעמא? הוא דאזיק אנפשיה - קתני רישא [33] נתקל.

אמר ליה רבי אבא לרב אשי: הכי אמרי במערבא משמיה דרבי אלעאי: [34] - לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים.

הוה עובדא בנהרדעא וחייב שמואל [35]; בפומבדיתא - וחייב רבה.

בשלמא שמואל - כשמעתיה [36] אלא רבה - לימא כשמואל סבירא ליה?

אמר רב פפא: קרנא דעצרא הוי [37], דכיון דברשות קעבדי [38] - איבעי ליה לעיוני ומיזל.

שלח ליה רב חסדא לרב נחמן: הרי אמרו 'לרכובה - שלש [39] ולבעיטה [40] – חמש, ולסנוקרת [41] - שלש עשרה [42]'; לפנדא דמרא [43] ולקופינא דמרא [44] - מאי?

שלח ליה: 'חסדא! חסדא! קנסא [45] קא מגבית בבבל? אימא לי גופא דעובדא [46] היכי הוה.'

שלח ליה: דההוא גרגותא [47] דבי תרי, דכל יומא הוה דלי חד מנייהו; אתא חד, קא דלי ביומא דלא דיליה; אמר ליה: 'יומא דידי הוא!' לא אשגח ביה. שקל פנדא דמרא – מחייה.

אמר ליה: מאה פנדי [48] בפנדא [49] למחייה: אפילו למאן דאמר 'לא עביד איניש דינא לנפשיה [50]' - במקום [51] פסידא - עביד איניש דינא לנפשיה.

דאתמר: רב יהודה אמר: לא עביד איניש דינא לנפשיה. רב נחמן אמר: עביד איניש דינא לנפשיה.

היכא דאיכא פסידא [52] - [53] כולי עלמא לא פליגי דעביד איניש דינא לנפשיה; כי פליגי היכא דליכא פסידא: רב יהודה אמר: לא עביד איניש דינא לנפשיה, דכיון דליכא פסידא - ליזיל קמיה דיינא; רב נחמן אמר: עביד איניש דינא לנפשיה: דכיון דבדין עביד - לא טרח.

מתיב רב כהנא: 'בן בג בג אומר: אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות [54] שמא תראה עליו כגנב, אלא שבור את שיניו [55] ואמור לו "שלי אני נוטל" [56]'!

אמר ליה:


הערות עריכה

  1. ^ מועד
  2. ^ ומת
  3. ^ לענין כופר
  4. ^ לרבי ישמעאל דאמר 'כופר - במזיק שיימינן' - משלם כופר, אבל לרבנן - דשיימינן בניזק – האי [תינוק] לא הוה ליה דמים, ופטור
  5. ^ וכגון שנפל ברוח מצויה, דהוה ליה קרוב למזיד
  6. ^ אף על פי ששנינו (יבמות דף נג,ב): 'הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד – קנה', הני מילי היכא דנתכוין לביאת אשה אחרת, אבל זה - לא נתכוין לשום ביאה! הלכך לא קנה; ואם חזר ועשה אחד מן האחין בה מאמר - פסלה עליו
  7. ^ לאחר שהתחיל לנפול
  8. ^ דנתכוין לנפול על האדם להנאתו, אף על פי שלא נתכוין לשם בשת
  9. ^ שהיה לו לסלקה
  10. ^ דהא דלא סלקה - סבר "אתבעיניה ליה בדינא ויפרע לי"
  11. ^ שתקפו שם
  12. ^ עד שמת
  13. ^ דהכי קאמר ליה: אם תרצה - קרע ושלם
  14. ^ אבל פירש לו
  15. ^ ואם הניח אדם גחלת על לב עבדו – פטור, שהיה לו לעבד לסלקה
  16. ^ שאין בו דעת לסלקה וחייב
  17. ^ בגמרא מפרש טעמא
  18. ^ הנתקל
  19. ^ מפרש בגמרא
  20. ^ שלשניהן רשות להלך
  21. ^ דקתני 'זה בא בחביתו'
  22. ^ דקתני 'נשברה כדו של זה כו'
  23. ^ מפני שהדבש דמיו יקרים
  24. ^ כשאר פועל, ואין בעל הדבש משלם דמי היין
  25. ^ דקתני 'וזה בא בכדו של דבש'
  26. ^ דקתני נסדקה חבית של דבש
  27. ^ שביד המוכר לתת לו איזה שירצה ואפילו התנה עמו 'חבית' - דמשמע גדולה - נותן לו כד, שהיא קטנה
  28. ^ היכא דמסתפקא לן מילתא כגון הכא, וכגון (לקמן דף מו,א) המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן - לא אמרינן בתר רובא זיל, ולחרישה קנאו, והוי טעות - אלא אמר 'המוציא מחבירו עליו הראיה' ויכול לומר לו "לשחיטה מכרתיו לך"
  29. ^ כשנכנסין ממבוי למבוי מן הצד: הניחה בצד המבוי אצל הקרן וכשהחזיר זה פניו - לא ראה אותה
  30. ^ שהמניח לא פשע, הלכך דוקא 'נתקל' אבל שבר ברצון - חייב
  31. ^ ברצון, ואחר כך הוזק בחרסיו
  32. ^ פטור בעל החבית
  33. ^ נמי
  34. ^ אמתניתין מהדר: דלא תימא באפילה או בקרן זוית, אלא אפילו באורה פטור הנתקל; ודקשיא לך 'איבעי ליה עיוני ומיזל'
  35. ^ את הנתקל לשלם
  36. ^ דמוקי למתניתין באפילה, הא באורה - חייב
  37. ^ קרן זוית הסמוכה לבית הבד
  38. ^ שמנהגם היה כן: כשהיתה בית הבד מליאה - בני אדם היו הבאים מושיבין כליהם ברשות הרבים וממתינין עד שיצאו אלו
  39. ^ מנהג הדיינין לגבות מן הבועט את חבירו בארכובתו של בועט שלשה סלעים לבשת לפי שגדולה בשת מכת הארכובה מדחיפת היד
  40. ^ ברגל
  41. ^ אוכף של חמור שהכה בו את חבירו
  42. ^ סלעים לבשתו לבד חיוב שאר הדברים
  43. ^ בית יד של פושיי"ר [את חפירה או טורייא, או מגריפה]
  44. ^ הברזל עצמו אצל הנקב
  45. ^ בשת - קנס הוא
  46. ^ דפנדא וקופינא
  47. ^ בור מים מכונסין להשקות שדות
  48. ^ מאה הכאות היה לו להכותו שהרי גְזָלוֹ מימיו
  49. ^ היינו בית יד
  50. ^ ואפילו דין אמת לא יעשה הוא לעצמו, אלא ילך אצל הדיין
  51. ^ דאיכא
  52. ^ אי אזיל לבי דינא: דאדאזיל לבי דינא ואתי - קא דלי האי, ולא ידע מאי דלי; או שמא יכלו המים מן הבור ואין לו פרעון לזה דקא מפסיד
  53. ^ כי האי גוונא
  54. ^ בגניבה ובסתר
  55. ^ כלומר: קח בחזקה
  56. ^ וקשיא לרב יהודה