פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


ואם היה זקן או חולה [1] - נותנה לכל כהן שירצה, ועבודתה ועורה לאנשי משמר.'

האי 'זקן או חולה' - היכי דמי? אי דמצי עביד עבודה - עבודתה ועורה נמי תיהוי דידיה, ואי דלא מצי עביד עבודה - שליח היכי משוי?

אמר רב פפא: שיכול לעשות על ידי הדחק עבודה: דכי עביד ליה על ידי הדחק - עבודה היא, ומשוי שליח [2]; אכילה - דכי אכיל על ידי הדחק אכילה גסה היא [3], ואכילה גסה לאו כלום הוא! משום הכי עבודתה ועורה לאנשי משמר [4].

אמר רב ששת: אם היה כהן [5] טמא בקרבן צבור [6] - נותנה לכל מי שירצה [7] ועבודתה ועורה לאנשי משמר.

היכי דמי?: אי דאיכא טהורים [8] - טמאים מי מצו עבדי [9]? ואי דליכא טהורים – 'עבודתה ועורה לאנשי משמר'? הא טמאים נינהו, ולא מצו אכלי!?

אמר רבא: אימא 'לבעלי מומין טהורין שבאותו משמר [10]'.

אמר רב אשי: אם היה כהן גדול אונן [11] - נותנה לכל כהן שירצה [12] ועבודתה ועורה לאנשי משמר.

מאי קא משמע לן? תנינא [הוריות פ"ג מ"ה]: 'כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב [13]!?

סלקא דעתא אמינא 'כי חס רחמנא עליה דכהן גדול - לקרובי הוא, אבל לשוויי שליח לא מצי משוי' - קא משמע לן.

משנה:

הגוזל את הגר ונשבע לו ומת - הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח, שנאמר (במדבר ה ח) ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו;

היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת [14] - הכסף ינתן לבניו [15], והאשם ירעה עד שיסתאב [16], וימכר ויפלו דמיו לנדבה [17];

נתן הכסף לאנשי משמר ומת - אין היורשין יכולין להוציא מידם, שנאמר (במדבר ה י: ואיש את קדשיו לו יהיו) ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה;

נתן [18] הכסף ליהויריב [19], ואשם [20] לידעיה [21] [22] – יצא [23];

אשם ליהויריב וכסף לידעיה: אם קיים האשם - יקריבוהו בני ידעיה [24], ואם לא - יחזיר ויביא אשם אחר, שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו – יצא; הביא אשמו עד שלא הביא גזילו - לא יצא;

נתן את הקרן [25] ולא נתן את החומש - אין החומש מעכב [26].

גמרא:

תנו רבנן: ’[במדבר ה,ח: ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו - האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו] 'אשם' - זה קרן; 'המושב' - זה חומש;

או אינו אלא 'אשם' - זה איל [27]?

ולמאי נפקא מינה [28]?

[29] לאפוקי מדרבא [30], דאמר רבא: גזל הגר שהחזירו בלילה - לא יצא; החזירו חצאין - לא יצא; מאי טעמא? 'אשם' קרייה רחמנא [31]!

כשהוא אומר 'מלבד איל הכפורים' הוי אומר 'אשם' [32] - זה קרן.'

תניא אידך: ’’אשם' זה קרן; 'המושב' - זה חומש;

או אינו אלא 'אשם' זה חומש [33],

למאי נפקא מינה? לאפוקי ממתניתין, דתנן: נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש - אין החומש מעכב; [34] אדרבה חומש מעכב [35]!

כשהוא אומר (במדבר ה ז: והתודו את חטאתם אשר עשו) והשיב את אשמו בראשו וחמישתו [יסף עליו ונתן לאשר אשם לו] - הוי אומר 'אשם' זה קרן.'

תניא אידך: ’’אשם' - זה קרן; 'המושב' - זה חומש; ובגזל הגר הכתוב מדבר;

או אינו אלא 'המושב' - זה כפל, ובגניבת הגר הכתוב מדבר?

כשהוא אומר 'והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו' - הרי בממון המשתלם בראש [36] הכתוב מדבר.'

גופא: אמר רבא: גזל הגר שהחזירו בלילה - לא יצא; החזירוהו חצאין - לא יצא; מאי טעמא? - 'אשם' קרייה רחמנא.

ואמר רבא: גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן וכהן [37] לא יצא ידי חובתו [38]; מאי טעמא? דכתיב 'האשם המושב': עד שיהא השבה לכל כהן וכהן.

בעי רבא: אין בו [39] למשמרת [40] יהויריב, ויש בו [41]


עמוד ב


למשמרת [42] ידעיה [43] מהו?

היכי דמי?

אילימא דיהביה לידעיה במשמרת ידעיה - הא אית ביה!?

לא, צריכא דיהביה לידעיה במשמרתו דיהויריב – מאי? מי אמרינן כיון דלאו משמרתו הוא - ולא כלום הוא? או דלמא כיון דלא חזי ליה - מעיקרא לידעיה קאי?

תיקו.

בעי רבא: כהנים מהו שיחלקו גזל הגר כנגד גזל הגר?: מי אמרינן 'אשם' קרייה רחמנא: מה אשם אין חולקין אשם כנגד אשם [44], אף גזל אין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר? או דלמא גזל הגר - ממונא הוא?

הדר פשטה: 'אשם' קרייה רחמנא.

רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא: אמר רבא: כהנים אין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר; מאי טעמא? 'אשם' קרייה רחמנא.

בעי רבא: כהנים בגזל הגר: יורשין [45] הוו? או מקבלי מתנות [46] הוו?

למאי נפקא מינה?

כגון שגזל חמץ שעבר עליו הפסח: אי אמרת 'יורשין הוו' - היינו האי דירתי – מורית [47]; ואי אמרת 'מקבלי מתנות הוו' - מתנה קאמר רחמנא דניתיב להו, והא לא קא יהיב להו מידי דעפרא בעלמא הוא.

רב זעירא בעי [48] הכי: אפילו אם תימצי לומר 'מקבלי מתנה הוו' - הא לא איבעיא לן, דההיא – 'מתנה' אמר רחמנא דניתיב להו [49]; אלא כי קמבעיא לן: כגון שנפלו לו [50] עשר בהמות בגזל הגר: מחייבי לאפרושי מינייהו מעשר או לא? יורשין הוו - דאמר מר 'קנו [51] בתפיסת הבית [52] - חייבין' או דלמא 'מקבלי מתנות הוו' ותנן [בכורות פ"ט מ"ג]: 'הלוקח [53] והניתן לו במתנה - פטור ממעשר בהמה [54]' – מאי?

תא שמע: עשרים וארבע מתנות כהונה 'ניתנו לאהרן ולבניו, וכולן ניתנו בכלל ופרט וכלל [55] וברית מלח [56]: כל המקיימן כאילו מקיים כלל ופרט וכלל וברית מלח [57]; כל העובר עליהם כאילו עובר על כלל ופרט וכלל וברית מלח;

ואלו הן: עשר במקדש [58], וארבע בירושלים [59], ועשר בגבולים [60]:

עשר במקדש: 1</ref>חטאת בהמה 2</ref>וחטאת העוף 3</ref>ואשם ודאי [61] 4</ref>ואשם תלוי [62] 5</ref>וזבחי שלמי צבור [63] 6</ref>ולוג שמן של מצורע [64] 7</ref>ומותר העומר [65] 8</ref>ושתי הלחם 9</ref>ולחם הפנים 10</ref>ושירי מנחות [66];

וארבע בירושלים: 1</ref>הבכורה [67] 2</ref>והביכורים [68] 3</ref>והמורם מן התודה [69] ואיל נזיר [70] 4</ref>ועורות קדשים [71];

ועשרה בגבולין: 1</ref>תרומה 2</ref>ותרומת מעשר 3</ref>וחלה 4</ref>וראשית הגז 5</ref>והמתנות 6</ref>ופדיון הבן 7</ref>ופדיון פטר חמור 8</ref>ושדה אחוזה [72] 9</ref>ושדה חרמים [73] 10</ref>וגזל הגר' - וקא קרי מיהת 'מתנה' [74], שמע מינה: מקבלי מתנות הוו!

שמע מינה.

נתן את הכסף לאנשי משמר [ומת - אין היורשין יכולין להוציא מידם, שנאמר (במדבר ה י: ואיש את קדשיו לו יהיו) ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה]:

אמר אביי: שמע מינה: כסף מכפר מחצה, דאי לא מכפר - הוה אמינא מהדר ליורשין; מאי טעמא? - אדעתא דהכי [75] לא יהב ליה!

אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין [76] דאדעתא דהכי לא אפרשה!?

אמרי: חטאת שמתו בעליה - הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא.

אלא מעתה אשם שמתו בעליו ליפוק לחולין, דאדעתא דהכי לא אפרשיה!?

אשם נמי הלכתא גמירי לה: 'כל שבחטאת מתה - באשם רועה [77] [וכל זמן שהוא תם - אין יוצא לחולין לימכר; לפיכך ירעה</ref>' [78]!

אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה, דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה!?

התם - אנן סהדי


הערותעריכה

  1. ^ וראוי לעבודה, כדמפרש לקמן, ואין ראוי לאכילה
  2. ^ דהואיל דהוא חזי לעבודה - מצי לשוייה שליח
  3. ^ שנפשו קצה בה
  4. ^ דכיון דלא חזי לאכילה - לא משוי שליח לאכילה
  5. ^ של המשמר
  6. ^ ויש לו קרבן צבור להקריב
  7. ^ דהואיל דהוא יכול להקריבו, דהא קרבן צבור דוחה את הטומאה - שליח נמי מצי עביד. קרבן צבור בא בטומאה, ואין נאכל בטומאה [ב'כיצד צולין' (פסחים עו ב)]
  8. ^ בההוא משמר
  9. ^ וכיון דלא מצו עבדי - שליח היכי משווי
  10. ^ מתחלקת, דקיימא לן (זבחים צח ב): איש חולק, ואפילו בעל מום, בקדשים ובמנחות
  11. ^ ויש לו קרבן עצמו להקריב
  12. ^ דכיון דכהן גדול מקריב אונן, דכתיב (ויקרא כא יב) 'לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא' - אם מת אביו ואמו, דהוי אונן - אפילו הכי מקדושתו לא יצא, 'ולא יחלל' כלומר: דעבודתו שיעבוד באנינות לא תתחלל, הא אחר הדיוט שלא יצא - חילל
  13. ^ כשתסתלק אנינותו, דאנינות לילה דרבנן; דאנינות דאורייתא אינו אלא יום מיתה, דכתיב (עמוס ח י) 'ואחריתה כיום מר', אלמא אין מרירות אלא יום אחד
  14. ^ בדרך
  15. ^ של גזלן, דהא זכה ביה ממיתת הגר, אלא דבעי למעבד השבה כי היכי דתיהוי ליה כפרה אשבועתיה, והשתא תו ליכא כפרה כיון דמית ליה
  16. ^ דהוי אשם שמתו בעליו, וקיימא לן לקמן 'כל שבחטאת מתה - באשם רועה'
  17. ^ לשופרות קיץ המזבח: עולות; בשר לשם ועורות לכהנים
  18. ^ הגזלן את
  19. ^ במשמרתו
  20. ^ ואחר כך נתן אשם
  21. ^ במשמרתו
  22. ^ משמרת יהויריב ראשונה לכל המשמרות, ושל ידעיה אחריה
  23. ^ כדמפרש ואזיל: שהמביא גזילו עד שלא הביא קרבן אשמו – יצא, וזה זכה בשלו וזה בשלו
  24. ^ דקנסינהו ליהויריב להחזיר האשם, דשלא כדין עבוד בני יהויריב דקבול אשם מקמי כסף; ולידעיה ליכא למקנס מידי, דבמשמר דידהו קבילי; ורבי יהודה, דפליג אברייתא בגמרא - במתניתין מודה
  25. ^ לכהנים
  26. ^ מלהקריב את האשם אם לא נתן עדיין ולבסוף נתן
  27. ^ אשם, ו'מושב' זה קרן
  28. ^ דהא ממה נפשך תרוייהו קאמר קרא
  29. ^ תיפוק ליה מינה
  30. ^ דאמר ד'אשם' קרייה רחמנא לקרן
  31. ^ ומה אשם אינו בא בלילה, דכתיב (ויקרא ז לח) 'ביום צותו', ואינו בא לחצאין - אף קרן
  32. ^ דרישא
  33. ^ ו'מושב' זה קרן
  34. ^ נימא
  35. ^ ד'אשם' קרייה רחמנא, לשון קרבן
  36. ^ קרן לבדו, שהוא 'ראש'
  37. ^ שבמשמר
  38. ^ ומוסיף משלו עוד להשלים
  39. ^ שוה פרוטה
  40. ^ לכל משמר
  41. ^ שוה פרוטה
  42. ^ לכל משמר
  43. ^ שהן מועטין
  44. ^ אין חולקים מנחות כנגד מנחות וקרבן כנגד קרבן, מ'לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו' (ויקרא ז י) נפקא לן [בקדושין נג,א, ובמנחות פרק 'אלו מנחות' עג,א]
  45. ^ הגר
  46. ^ גבוה
  47. ^ ירושה זאת נפלה להן, והרי היא לפניהן; שאילו היה הגר קיים היה זה אומר לו "הרי שלך לפניך"
  48. ^ לה
  49. ^ דהא מתנה יהיב להו רחמנא, והרי הן לפניהן
  50. ^ לכהן
  51. ^ יתומים שקנו בהמות
  52. ^ כלומר: נפלו להן בהמות בירושה עד שלא חלקו
  53. ^ לקח עשרה טלאים שלא נתעשרו מן השוק
  54. ^ ובמסכת בכורות [דף נה,ב] מפרש טעמא
  55. ^ 'לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה' (במדבר יח ח) – כלל; 'וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש' (במדבר יח ט) - פרט כל מתנה בפני עצמה 'כל תרומֹת קדשים' (במדבר יח יט) - חזר וכלל
  56. ^ והדר כתיב 'ברית מלח עולם הוא' וגו' בסוף הפרשה (במדבר יח יט)
  57. ^ כל המקיימן כאילו קיים כל התורה כולה שניתנה לדרוש בכלל ופרט וכלל, וכאילו קיים כל הקרבנות שניתנה בהן ברית מלח
  58. ^ נאכל לפנים מן הקלעים
  59. ^ בכל העיר
  60. ^ בערי ארץ ישראל
  61. ^ חמשה הן: גזילות, מעילות, שפחה חרופה, נזיר, ומצורע; וחד חשיב להו
  62. ^ בא על ספק כרת: שלא נודע לו שעבר ודאי שיביא חטאת
  63. ^ כבשי עצרת שנקראו 'שלמים', כדכתיב (ויקרא כג יט) 'ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים;' וקדשי קדשים הן, כדכתיב (ויקרא כג כ) 'קדש יהיו לה' לכהן', ונאכלים לפנים מן הקלעים
  64. ^ מה שנשאר בלוג מיציקה לכף כהן של השמאלית - נאכל לכהנים, דתניא [במנחות עג,א ובזבחים מד,ב] לכל קרבנם [במדבר יח,ט]’ - לרבות לוג שמן של מצורע דהוא נמי קרוי 'קרבן', דכתיב 'והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן' (ויקרא יד יב; יד,כד), וסמיך ליה לקרא קמא 'בקדש הקדשים תאכלנו' ב'ויקח קרח' (במדבר יח י)
  65. ^ מנחת העומר נקמצת, ושיריה נאכלים; וכל המנחות קדשי הקדשים הן, כדכתיב (ויקרא ו י) 'לא תאפה חמץ [חלקם נתתי אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם]; אבל מותר העומר דחשיב [פ"א דחלה מ"ג] דנפדה ונאכל לכל אדם – היינו המותר מהשני סאין שלוקח ומוציא ממנו עשירית איפה כדאיתא במנחות פרק 'רבי ישמעאל' במשנה
  66. ^ כל מנחות הנקמצות: מנחת נדבה ומנחת חוטא ומנחת סוטה
  67. ^ בכור תם נאכל בכל העיר
  68. ^ וכן הבכורים צריכין חומה, כדכתיב (דברים יב ז) 'ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם וגו', ואמר מר: 'תרומת ידך' אלו בכורים (מכות יז א)
  69. '^ חזה ושוק, וארבע חלות מארבע מינים שבה: חלות, ורקיקין, חמץ, ורבוכה; וכתיב (ויקרא ז יד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לכהן הזורק וגו'
  70. ^ והמורם מאיל נזיר: זרוע בשלה, וחלה, ורקיק; וחזה ושוק של שלמים בכלל 'תודה' הוא, ד'תודה' - שלמים אקרי; והנך תרתי: תודה ואיל נזיר - משום דדמיין להדדי - חשיב להו בחדא, כדאמר ב'שחיטת חולין' בפרק 'הזרוע'
  71. ^ עורות עולה וחטאות ואשמות; אבל קדשים קלים - עורותיהן לבעלים, כדאמר בזבחים פרק 'טבול יום' (דף קג,א); ומשום הכי קא חשיב להו בהדי הנך דבירושלים, למעוטי דאין נחשבים בהדי הנך דגבולים, דהני עורות לא מתייהבי להו אלא בירושלים; ובהדי הנך דבמקדש לא חשיב אלא הנהו דאי נפקי חוץ לקלעים מפסלי ב'יוצא'
  72. ^ שהקדישוה בעליה, ולא גאלה, ומכרה גזבר: כשהלוקח מחזירה ביובל - מתחלקת לכהנים
  73. ^ ישראל שהחרימו שדיהן
  74. ^ וגזל הגר נמי קרי ליה 'מתנת גבולין': שאם נתנו לכהן המשמר חוץ לירושלים – יצא, ואיל אשמו יעלה לירושלים להקריב
  75. ^ דלא תיהוי ליה כפרה
  76. ^ ולא תיזל למיתה
  77. ^ עד שיומם וימכר ויפלו דמיו לקיץ המזבח, עולה: בשר לשם ועורה לכהנים; זה מדרש דרש יהוידע הכהן [בשקלים (דף ט,ב) ובתמורה דף כג,ב
  78. ^ והוא מעצמו אין יכול להשתנות מאשם לעולה