ביאור:בבלי זבחים דף ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן ^[1] – כשרים ^[2], אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ^[3], חוץ מן הפסח והחטאת ^[4]: הפסח - בזמנו ^[5], והחטאת בכל זמן.

רבי אליעזר אומר: אף האשם ^[6].

הפסח בזמנו והחטאת והאשם בכל זמן: אמר רבי אליעזר: החטאת באה על חטא והאשם בא על חטא: מה חטאת פסולה שלא לשמה - אף האשם פסול שלא לשמו.

יוסי בן חוני אומר: הנשחטין לשם פסח ^[7] ולשם חטאת ^[8] – פסולין ^[9];

שמעון אחי עזריה* אומר: שחטן ^[10] לשם גבוה מהן – כשרין ^[11]; לשם נמוך מהן - פסולין ^[12]; כיצד? - קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים - פסולין; קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים – כשרין; [לדוגמא:] הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים – כשרין; שלמים ששחטן לשם בכור ולשם מעשר - פסולין ^[13].

^[14]

גמרא:

למה לי למיתנא 'אלא שלא עלו' ^[15]? ליתני 'ולא עלו לבעלים לשם חובה' ^[16]?

הא קא משמע לן: לבעלים - הוא דלא עלו לשם חובה, אבל בקדושתייהו קיימי ^[17], ואסור לשנויי בהו ^[18], וכדרבא, דאמר רבא: עולה ששחטה שלא לשמה - אסור לזרוק דמה שלא לשמה, איבעית אימא סברא איבעית אימא קרא: איבעית אימא סברא: משום דשני בה ^[19] כל הני - לישני בה וליזיל?! איבעית אימא קרא: (דברים כג כד) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה [אשר דברת בפיך];

האי נדבה? -

עמוד ב

נדר הוא ^[20]!? אלא: אם כמה שנדרת עשית ^[21] - יהא נדר ^[22], ואם לא - נדבה יהא ^[23].

ונדבה - מי שרי לשנויי בה ^[24]? ^[25]

אמר ליה רבינא לרב פפא: לא הוית גבן באורתא בתחומא בי חרמך ^[26] ^[27], דרמי רבא מילי מעלייתא אהדדי, ושני להו ^[28]!

מאי מילי מעלייתא?

תנן: כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כו' ^[29]; טעמא דשלא לשמן, הא סתמא - עלו נמי לבעלים לשם חובה, אלמא סתמא נמי כלשמן דמי; ורמינהי: 'כל הגט שנכתב שלא לשם אשה ^[30] – פסול ^[31]' - וסתמא נמי פסול ^[32]!? ושני ^[33]: זבחים - בסתם לשמן עומדין ^[34], אשה בסתמא - לאו לגירושין עומדת.

וזבחים בסתמא כשירין – מנלן ^[35]? אילימא מהא דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כו' ^[36], ולא קתני 'שלא נזבחו לשמן' ^[37]- גבי גט נמי, הקתני כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול' ^[38], ולא קתני 'שלא נכתב לשם אשה פסול'!?

אלא מהא, דתנן ^[39] כיצד 'לשמן ושלא לשמן [שני הדברים גם יחד]’? "לשם פסח" ו"לשם שלמים" ^[40]; טעמא דאמר 'לשם פסח' ו'לשם שלמים', הא לשם פסח וסתמא ^[41] – כשר ^[42]! אלמא סתמן - כלשמן דמי ^[43]!

דילמא שאני התם, דאמר: כל העושה - לדעת ראשונה הוא עושה ^[44]!?

אלא מסיפא: שלא לשמן ולשמן: "לשם שלמים" ו"לשם פסח"; טעמא דאמר "לשם שלמים" ו"לשם פסח"; הא סתמא ו"לשם פסח" ^[45] – כשר ^[46]!

דילמא שאני התם, דאמר 'יוכיח סופו על תחילתו'; אי נמי איידי דתנא לשמן ושלא לשמן - תנא נמי שלא לשמן ולשמן ^[47]!?

אלא מהא ^[48]: 'לשם ששה דברים הזבח נזבח: לשם זבח ^[49], לשם זובח ^[50], לשם שם ^[51], לשם אשים ^[52], לשם ריח ^[53], לשם ניחוח ^[54]; והחטאת ואשם - לשם חטא.

אמר רבי יוסי: אף מי שלא היה בלבו לשם אחת מכל אלו ^[55] – כשר, שתנאי בית דין הוא' ^[56] אַתְּנוּ בית דין דלא לימא לשמו, דילמא אתי למימר שלא לשמו; ואי סלקא דעתך סתמא פסול - קיימי בית דין ומתני מילתא דמיפסיל ביה?!

וגבי גט - דסתמא פסול מנלן ^[57]? אילימא מהא, דתנן [גיטין פ"א מ"ד]: 'היה עובר בשוק ושמע סופרים מקרין ^[58]: "איש פלוני גירש פלונית ממקום פלוני", ואמר "זה שמי וזה שם אשתי" - פסול לגרש בו'!

דילמא כדרב פפא, דאמר רב פפא: הכא - בסופרים העשויין להתלמד עסקינן, ולא איכתוב לשום כריתות כלל ^[59].

אלא מהא [המשך המשנה שם]:

הערות

^ שנשחט עולה לשם שלמים
^ לזרוק דמן ולהקטיר אימוריהם ולאכול את הנאכלין אף על פי שמצותן לשוחטן לשמן, כדיליף בגמרא
^ וצריך להביא אחר לחובתו או לנדרו, וישחטנו לשמו
^ שהן פסולין לגמרי, ויליף לה בגמרא
^ פסול שלא לשמו כל זמן שחיטתו, דהיינו מחצות היום של ערב פסח עד הערב; אבל קודם לכן ואחר מכאן קיימא לן (לקמן דף ז:) דפסח בשאר ימות השנה - שלמים הוא, וכל דינו כשלמים; ואמרינן לעיל דשאר זבחים כשרין שלא לשמן! ובגמרא יליף לה מקראי
^ כדמפרש טעמא ואזיל
^ כל שאר זבחים שנזבחו בי"ד בניסן לשם פסח
^ או שנזבחו לשם חטאת בכל זמן
^ כי היכי דאינהו פסולין לשם אחרים; ובגמרא יליף טעמא דאחרים לשם פסח בברייתא
^ לשאר זבחים
^ כדמפרש ואזיל; ובגמרא (לקמן דף יא:) יליף לה ומפרש להאי 'כשרין' אי כשרין ועלו קאמר, ובתרתי פליגי, אי כשרין ולא עלו קאמר, ובגבוה ובנמוך הוא דפליגי
^ לגמרי
^ בכור ומעשר בהמה נמוכין משלמים, כדאמרינן בפרק 'כל התדיר' (לקמן דף פט.) מפני שהשלמים טעונין מתן ארבע [קרנות המזבח], סמיכה, ונסכים, ותנופת חזה ושוק
^ ' שמעון אחי עזריה' על שם שעזריה עסק בפרקמטיא וסיפק צורכי שמעון אחיו בשעה שהיה עוסק בתורה, והתנו ביניהן שיהא חלק לעזריה בשכר תלמודו של שמעון, כדאמרינן בסוטה (דף כא.) 'אם יתן איש את כל הון ביתו וגו' (שיר השירים ח ז) - לא כשמעון אחי עזריה'; לפיכך נקרא על שמו: שלמד על ידו
^ להאריך בלשונו
^ לשון קצרה, כדקיימא לן (פסחים דף ג:) 'לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה'
^ שאין בהם שום ירידה, אלא אותה לבדו
^ תו שינויא אחרינא: לעבוד אחת משאר עבודות לכתחילה שלא לשמה; מיהו אם עבר ושינה - כשר
^ חדא זימנא
^ דהא כאשר נדרת כתיב; ויש חילוק בין נדר לנדבה: נדר = דאמר "הרי עלי" ונדבה – "הרי זו"
^ שעבד עבודותיה לשמה
^ ויעלה זה לנדרך
^ כאילו התנדבת לזה נדבה אחרת, ולא לשם הראשונה
^ וכיון דרחמנא קרייה 'נדבה' - מי שרי לשנויי בה? הא אמרינן בפרק שני (לקמן ד' כט:) 'אסור לחשב בקדשים', ויליף מקרא דלא יחשב (ויקרא ז יח)
^ והכי מידרש קרא: אם מוצא שפתיך תשמור ועשית - אז יהיה נדר אשר נדרת, ואם לאו – נדבה.
^ שם מקום
^ כלומר: חבל על שלא היית אמש בשבת אצלנו בתוך התחום, שתוכל לבא לבית המדרש ולשמוע
^ ופירקן
^ משמע דעקר שמייהו בהדיא
^ האשה הזאת שנכתב לשום אחרת ששמה כשם זו
^ דכתיב (דברים כד א) וכתב לה - לשמה
^ כגון: אם כתבו הסופר [סתם] לשם לאה, שיהא מזומן לכשיבא אדם אצלו ששמו ושם אשתו כן, ויתננו לו; ולקמן מפרש מנלן ממתניתין דסתם פסול
^ ותריץ רבא גופיה דרמינהו אהדדי
^ הילכך: כל כמה דלא עקר שמייהו בהדיא - הוו לשמן
^ ממתניתין היכי שמע ליה רבא, דתיקשה ליה
^ משמע: דעקר שמן מהן
^ משמע: שלא הזכיר שמן עלייהו, דהיינו סתמא
^ משמע: שנכתב לשם אחרת בפירוש
^ מתניתין [פ"א מ"ד] היא
^ כך חישב עליו
^ שלא חישב אחריו לשם שלמים
^ ואף על גב דסוף שחיטה - סתמא אישתחיט
^ דאי כשלא לשמן דמי, הויא ליה כאילו אמר "לשם פסח" ו"לשם שלמים"
^ אבל היכא דשחטיה כוליה סתמא אימא לך דפסול
^ תחילה שחטה סתם וסופה לשם פסח
^ ולא מיפסיל משום תחילתה, אלמא סתמא - כלשמן
^ כלומר: לעולם לא תידוק מיניה הא סתמא ולשם פסח כשר, דלעולם אימא לך פסול: דסתמא - כשלא לשמו; והאי דקתני "לשם שלמים" - איידי דפריש ב"לשמן" ו"לא לשמן" - לשם שלמים, דהתם דווקא הוא, דאילו סתמא הוי כשר - דעל דעת ראשונה הוא עושה, פריש נמי תנא דמתניתין בשלא לשמו ולשמו 'לשם שלמים' ו'לשם פסח', ולאו דווקא, דהוא הדין לסתמא ולשם פסח: דמיפסל בתחילת שחיטה
^ משנה בפרק בית שמאי [פ"ד מ"ו], ומקראי יליף להו
^ לשם מה שהוקדש
^ שיתכפר בו בעליו, ולא שיתכפר בו אחר
^ להקב"ה
^ להקטירם ולא לעשותם צלי על המזבח קרבוניי"ש בלע"ז
^ לאפוקי איברים, שצלאן והעלן, דשוב אין בהן ריח; והכי מפרש להו התם
^ לשם הנחת רוח להקב"ה שאמר ונעשה רצונו
^ לשמו, אלא סתם ולא הזכיר אחד מאלה
^ שישחטו סתם ולא יזכירו בשחיטתן לשמו, כדמפרש טעמא ואזיל:
^ כלומר: היכי שמע ליה רבא ממתניתין דגיטין דפסול, דתיקשה ליה ורמינהי אהדדי
^ את התלמידין, שמלמדין אותן לכתוב טופסי גיטין
^ אבל היכא דאיכתב לשם כריתות: שיהא מזומן לו לכשיזדמן לו מגרש ששמו ושם אשתו שוין בו - כשר

[1] שנשחט עולה לשם שלמים

[2] לזרוק דמן ולהקטיר אימוריהם ולאכול את הנאכלין אף על פי שמצותן לשוחטן לשמן, כדיליף בגמרא

[3] וצריך להביא אחר לחובתו או לנדרו, וישחטנו לשמו

[4] שהן פסולין לגמרי, ויליף לה בגמרא

[5] פסול שלא לשמו כל זמן שחיטתו, דהיינו מחצות היום של ערב פסח עד הערב; אבל קודם לכן ואחר מכאן קיימא לן (לקמן דף ז:) דפסח בשאר ימות השנה - שלמים הוא, וכל דינו כשלמים; ואמרינן לעיל דשאר זבחים כשרין שלא לשמן! ובגמרא יליף לה מקראי

[6] כדמפרש טעמא ואזיל

[7] כל שאר זבחים שנזבחו בי"ד בניסן לשם פסח

[8] או שנזבחו לשם חטאת בכל זמן

[9] כי היכי דאינהו פסולין לשם אחרים; ובגמרא יליף טעמא דאחרים לשם פסח בברייתא

[10] לשאר זבחים

[11] כדמפרש ואזיל; ובגמרא (לקמן דף יא:) יליף לה ומפרש להאי 'כשרין' אי כשרין ועלו קאמר, ובתרתי פליגי, אי כשרין ולא עלו קאמר, ובגבוה ובנמוך הוא דפליגי

[12] לגמרי

[13] בכור ומעשר בהמה נמוכין משלמים, כדאמרינן בפרק 'כל התדיר' (לקמן דף פט.) מפני שהשלמים טעונין מתן ארבע [קרנות המזבח], סמיכה, ונסכים, ותנופת חזה ושוק

[14] ' שמעון אחי עזריה' על שם שעזריה עסק בפרקמטיא וסיפק צורכי שמעון אחיו בשעה שהיה עוסק בתורה, והתנו ביניהן שיהא חלק לעזריה בשכר תלמודו של שמעון, כדאמרינן בסוטה (דף כא.) 'אם יתן איש את כל הון ביתו וגו' (שיר השירים ח ז) - לא כשמעון אחי עזריה'; לפיכך נקרא על שמו: שלמד על ידו

[15] להאריך בלשונו

[16] לשון קצרה, כדקיימא לן (פסחים דף ג:) 'לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה'

[17] שאין בהם שום ירידה, אלא אותה לבדו

[18] תו שינויא אחרינא: לעבוד אחת משאר עבודות לכתחילה שלא לשמה; מיהו אם עבר ושינה - כשר

[19] חדא זימנא

[20] דהא כאשר נדרת כתיב; ויש חילוק בין נדר לנדבה: נדר = דאמר "הרי עלי" ונדבה – "הרי זו"

[21] שעבד עבודותיה לשמה

[22] ויעלה זה לנדרך

[23] כאילו התנדבת לזה נדבה אחרת, ולא לשם הראשונה

[24] וכיון דרחמנא קרייה 'נדבה' - מי שרי לשנויי בה? הא אמרינן בפרק שני (לקמן ד' כט:) 'אסור לחשב בקדשים', ויליף מקרא דלא יחשב (ויקרא ז יח)

[25] והכי מידרש קרא: אם מוצא שפתיך תשמור ועשית - אז יהיה נדר אשר נדרת, ואם לאו – נדבה.

[26] שם מקום

[27] כלומר: חבל על שלא היית אמש בשבת אצלנו בתוך התחום, שתוכל לבא לבית המדרש ולשמוע

[28] ופירקן

[29] משמע דעקר שמייהו בהדיא

[30] האשה הזאת שנכתב לשום אחרת ששמה כשם זו

[31] דכתיב (דברים כד א) וכתב לה - לשמה

[32] כגון: אם כתבו הסופר [סתם] לשם לאה, שיהא מזומן לכשיבא אדם אצלו ששמו ושם אשתו כן, ויתננו לו; ולקמן מפרש מנלן ממתניתין דסתם פסול

[33] ותריץ רבא גופיה דרמינהו אהדדי

[34] הילכך: כל כמה דלא עקר שמייהו בהדיא - הוו לשמן

[35] ממתניתין היכי שמע ליה רבא, דתיקשה ליה

[36] משמע: דעקר שמן מהן

[37] משמע: שלא הזכיר שמן עלייהו, דהיינו סתמא

[38] משמע: שנכתב לשם אחרת בפירוש

[39] מתניתין [פ"א מ"ד] היא

[40] כך חישב עליו

[41] שלא חישב אחריו לשם שלמים

[42] ואף על גב דסוף שחיטה - סתמא אישתחיט

[43] דאי כשלא לשמן דמי, הויא ליה כאילו אמר "לשם פסח" ו"לשם שלמים"

[44] אבל היכא דשחטיה כוליה סתמא אימא לך דפסול

[45] תחילה שחטה סתם וסופה לשם פסח

[46] ולא מיפסיל משום תחילתה, אלמא סתמא - כלשמן

[47] כלומר: לעולם לא תידוק מיניה הא סתמא ולשם פסח כשר, דלעולם אימא לך פסול: דסתמא - כשלא לשמו; והאי דקתני "לשם שלמים" - איידי דפריש ב"לשמן" ו"לא לשמן" - לשם שלמים, דהתם דווקא הוא, דאילו סתמא הוי כשר - דעל דעת ראשונה הוא עושה, פריש נמי תנא דמתניתין בשלא לשמו ולשמו 'לשם שלמים' ו'לשם פסח', ולאו דווקא, דהוא הדין לסתמא ולשם פסח: דמיפסל בתחילת שחיטה

[48] משנה בפרק בית שמאי [פ"ד מ"ו], ומקראי יליף להו

[49] לשם מה שהוקדש

[50] שיתכפר בו בעליו, ולא שיתכפר בו אחר

[51] להקב"ה

[52] להקטירם ולא לעשותם צלי על המזבח קרבוניי"ש בלע"ז

[53] לאפוקי איברים, שצלאן והעלן, דשוב אין בהן ריח; והכי מפרש להו התם

[54] לשם הנחת רוח להקב"ה שאמר ונעשה רצונו

[55] לשמו, אלא סתם ולא הזכיר אחד מאלה

[56] שישחטו סתם ולא יזכירו בשחיטתן לשמו, כדמפרש טעמא ואזיל:

[57] כלומר: היכי שמע ליה רבא ממתניתין דגיטין דפסול, דתיקשה ליה ורמינהי אהדדי

[58] את התלמידין, שמלמדין אותן לכתוב טופסי גיטין

[59] אבל היכא דאיכתב לשם כריתות: שיהא מזומן לו לכשיזדמן לו מגרש ששמו ושם אשתו שוין בו - כשר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]