ביאור:בבלי גיטין דף ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתם – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דקס", שהיא ר"ת "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי – עברי בויקימילון

מסכת גיטין פרק ראשון המביא גט

משנה:

המביא גט ממדינת הים ^[1] - צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" ^[2].

רבן גמליאל אומר: אף המביא מן הרקם ומן החגר ^[3].

רבי אליעזר אומר: אפילו מכפר לודים ^[4] ללוד ^[5].

וחכמים אומרים: אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" אלא המביא ממדינת הים. ^[6]

והמוליך ^[7] והמביא ממדינה למדינה במדינת הים - צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם".

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו מהגמוניא להגמוניא. ^[8]

רבי יהודה אומר: מרקם למזרח ^[9] - ורקם ^[10] כמזרח ^[11]; מאשקלון לדרום - ואשקלון כדרום ^[12]; מעכו לצפון - ועכו כצפון ^[13].

רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין.

המביא גט בארץ ישראל - אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", ואם יש עליו עוררים ^[14] - יתקיים בחותמיו ^[15].

גמרא:

מאי טעמא?

רבה אמר:

עמוד ב

לפי שאין בקיאין לשמהּ ^[16].

רבא אמר: לפי שאין עדים מצויין לקיימו ^[17]. ^[18]

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דאתיוהו בי תרי ^[19];

אי נמי ממדינה למדינה בארץ ישראל ^[20];

אי נמי באותה מדינה במדינת הים ^[21].

ולרבה, דאמר 'לפי שאין בקיאין לשמה' - ליבעי תרי, מידי דהוה אכל עדיות שבתורה ^[22]?

^[23] עד אחד נאמן באיסורין ^[24].

אימור דאמרינן 'עד אחד נאמן באיסורין' - כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן, דלא איתחזק איסורא ^[25], אבל הכא, דאיתחזק ^[26] איסורא דאשת איש ^[27] - הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה ^[28] פחות משנים ^[29]?

רוב ^[30] בקיאין הן ^[31]; ואפילו לרבי מאיר, דחייש למיעוטא ^[32] - סתם ספרי דדייני ^[33] מיגמר גמירי ^[34], ורבנן הוא דאצרוך ^[35]; והכא

הערותעריכה

^ כל חוץ לארץ קרי ליה 'מדינת הים' בר מבבל, כדאמר (לקמן דף ו,א)
^ וטעמא מפרש בגמרא; ושליח זה - הבעל עשאו שליח להולכה
^ תרגום של 'בין קדש ובין ברד' מתרגמינן בין רקם לחגר (בראשית טז יד)
^ שהיא מחוצה לארץ
^ שהיא סמוכה לה, והיא מארץ ישראל; ובגמרא מפרש פלוגתייהו
^ בגמרא מפרש מאי מוספי אתנא קמא דרישא.
^ מארץ ישראל למדינת הים
^ בגמרא מפרש: עיר אחת שהיו בה שני הגמונים ומקפידין זה על זה שלא יהו בני הגמוניא זו נכנסים לחברתה.
^ מרקם עד סוף העולם למזרחו הוי מדינת הים
^ עצמה
^ נדונית כמזרח העולם, ולא כארץ ישראל; והמביא מרקם - צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", וכן כולם. רקם למזרחו של ארץ ישראל וחוצה לה
^ ואשקלון לדרומה
^ ועכו לצפונה; אבל מערב של ארץ ישראל אין צריך גבול, שהים הגדול גבולה, כדכתיב (במדבר לד ו) 'וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגו'
^ שהבעל מערער שהוא מזוייף
^ ואם יעידו העדים על חתימת ידיהם או עדים אחרים יכירו חתימתם – כשר; ואם אין עליו עוררים - מסתמא כשר, דהא בקיאין 'לשמה', ועדים מצויין תמיד לקיימו, כדאמרינן בגמרא: בתי דינין קבועין
^ אין בני מדינת הים בני תורה, ואין יודעין שצריך לכתוב הגט לשם האשה, וקרא כתיב 'וכתב לה ספר כריתות' (דברים כד א) 'להּ' - דהיינו לשמה; הילכך אומר השליח "בפני נכתב ובפני נחתם" - וממילא שיילינן ליה אם נכתב לשמה, והוא אומר 'אִין'; ולקמיה מפרש מאי טעמא לא אצרכוהו נמי למימר 'לשמה'
^ אין שיירות מצויות משם לכאן, שאם יבא הבעל ויערער לומר "לא כתבתיו" - שיהו עדים מצויין להכיר חתימת העדים, והאמינוהו לשליח
^ ולקמן פריך: בין לרבא בין לרבה ליבעי תרי!?
^ ושניהם נעשו שלוחים לגרשה, והגט יוצא מתחת ידי שניהם: לרבה בעי למימר, לרבא לא בעי למימר, שהרי שנים הם, ואם יערער בעל - הרי הם מצויין לקיימו
^ כגון יהודה וגליל: דסלקא דעתא השתא דלא שכיחי שיירתא, לרבה - דלא חייש לעירעורא דנימא מזויף הוא - לא בעי למימר, הואיל ובקיאין כל בני ארץ ישראל 'לשמה', לרבא בעי למימר, דהא אין שיירות מצויות
^ כגון מעיר לעיר במדינה אחת. 'מדינה' - רונטריד"א בלע"ז. ובמדינת הים - לרבה בעי למימר, דהא אין בקיאין לשמה; לרבא, דאמר 'לפי שאין וכו', ומתניתין משום ערעורא דזיוף הוא - הכא לא צריך, דהא שכיחי שיירתא
^ קושיא הוא
^ ומשני:
^ שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה, ועל השחיטה, ועל ניקור הגיד והחלב
^ דחלב בהך חתיכה איסורא גופא
^ בהך איתתא
^ ומטבל ושחיטה לא גמרינן לה, כדאמרינן ביבמות (פח,א): דהתם בידו לתקנן, לפיכך נאמן להעיד עליהן
^ ראוי להתירו
^ דיליף 'דבר' 'דבר' מממון: כתיב הכא 'כי מצא בה ערות דבר' (דברים כד א) וכתיב התם 'על פי שנים עדים יקום דבר' (דברים יט טו); במסכת סוטה (דף ג,ב)
^ ישראל
^ ואין לחושדן
^ גבי קטן וקטנה: אין חולצין ולא מייבמין קטן, שמא ימצא סריס, קטנה - שמא תמצא איילונית כו' - במסכת יבמות (קיט,א)
^ סופרי הדיינים שרגילין לכתוב כל שטרי גיטין
^ דגט אשה בעי לשמה
^ למיחש למלתא, משום דאיכא דאשכח כתוב ועומד, כגון שנכתב לשם אחד מבני עירו ששמו כשמו ושמה כשמה, ונמלך מלגרש

[1] כל חוץ לארץ קרי ליה 'מדינת הים' בר מבבל, כדאמר (לקמן דף ו,א)

[2] וטעמא מפרש בגמרא; ושליח זה - הבעל עשאו שליח להולכה

[3] תרגום של 'בין קדש ובין ברד' מתרגמינן בין רקם לחגר (בראשית טז יד)

[4] שהיא מחוצה לארץ

[5] שהיא סמוכה לה, והיא מארץ ישראל; ובגמרא מפרש פלוגתייהו

[6] בגמרא מפרש מאי מוספי אתנא קמא דרישא.

[7] מארץ ישראל למדינת הים

[8] בגמרא מפרש: עיר אחת שהיו בה שני הגמונים ומקפידין זה על זה שלא יהו בני הגמוניא זו נכנסים לחברתה.

[9] מרקם עד סוף העולם למזרחו הוי מדינת הים

[10] עצמה

[11] נדונית כמזרח העולם, ולא כארץ ישראל; והמביא מרקם - צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", וכן כולם. רקם למזרחו של ארץ ישראל וחוצה לה

[12] ואשקלון לדרומה

[13] ועכו לצפונה; אבל מערב של ארץ ישראל אין צריך גבול, שהים הגדול גבולה, כדכתיב (במדבר לד ו) 'וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגו'

[14] שהבעל מערער שהוא מזוייף

[15] ואם יעידו העדים על חתימת ידיהם או עדים אחרים יכירו חתימתם – כשר; ואם אין עליו עוררים - מסתמא כשר, דהא בקיאין 'לשמה', ועדים מצויין תמיד לקיימו, כדאמרינן בגמרא: בתי דינין קבועין

[16] אין בני מדינת הים בני תורה, ואין יודעין שצריך לכתוב הגט לשם האשה, וקרא כתיב 'וכתב לה ספר כריתות' (דברים כד א) 'להּ' - דהיינו לשמה; הילכך אומר השליח "בפני נכתב ובפני נחתם" - וממילא שיילינן ליה אם נכתב לשמה, והוא אומר 'אִין'; ולקמיה מפרש מאי טעמא לא אצרכוהו נמי למימר 'לשמה'

[17] אין שיירות מצויות משם לכאן, שאם יבא הבעל ויערער לומר "לא כתבתיו" - שיהו עדים מצויין להכיר חתימת העדים, והאמינוהו לשליח

[18] ולקמן פריך: בין לרבא בין לרבה ליבעי תרי!?

[19] ושניהם נעשו שלוחים לגרשה, והגט יוצא מתחת ידי שניהם: לרבה בעי למימר, לרבא לא בעי למימר, שהרי שנים הם, ואם יערער בעל - הרי הם מצויין לקיימו

[20] כגון יהודה וגליל: דסלקא דעתא השתא דלא שכיחי שיירתא, לרבה - דלא חייש לעירעורא דנימא מזויף הוא - לא בעי למימר, הואיל ובקיאין כל בני ארץ ישראל 'לשמה', לרבא בעי למימר, דהא אין שיירות מצויות

[21] כגון מעיר לעיר במדינה אחת. 'מדינה' - רונטריד"א בלע"ז. ובמדינת הים - לרבה בעי למימר, דהא אין בקיאין לשמה; לרבא, דאמר 'לפי שאין וכו', ומתניתין משום ערעורא דזיוף הוא - הכא לא צריך, דהא שכיחי שיירתא

[22] קושיא הוא

[23] ומשני:

[24] שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה, ועל השחיטה, ועל ניקור הגיד והחלב

[25] דחלב בהך חתיכה איסורא גופא

[26] בהך איתתא

[27] ומטבל ושחיטה לא גמרינן לה, כדאמרינן ביבמות (פח,א): דהתם בידו לתקנן, לפיכך נאמן להעיד עליהן

[28] ראוי להתירו

[29] דיליף 'דבר' 'דבר' מממון: כתיב הכא 'כי מצא בה ערות דבר' (דברים כד א) וכתיב התם 'על פי שנים עדים יקום דבר' (דברים יט טו); במסכת סוטה (דף ג,ב)

[30] ישראל

[31] ואין לחושדן

[32] גבי קטן וקטנה: אין חולצין ולא מייבמין קטן, שמא ימצא סריס, קטנה - שמא תמצא איילונית כו' - במסכת יבמות (קיט,א)

[33] סופרי הדיינים שרגילין לכתוב כל שטרי גיטין

[34] דגט אשה בעי לשמה

[35] למיחש למלתא, משום דאיכא דאשכח כתוב ועומד, כגון שנכתב לשם אחד מבני עירו ששמו כשמו ושמה כשמה, ונמלך מלגרש

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]