ביאור:בבלי גיטין דף ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מסכת גיטין פרק ראשון המביא גט

משנה:

המביא גט ממדינת הים ^[1] - צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" ^[2].

רבן גמליאל אומר: אף המביא מן הרקם ומן החגר ^[3].

רבי אליעזר אומר: אפילו מכפר לודים ^[4] ללוד ^[5].

וחכמים אומרים: אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" אלא המביא ממדינת הים. ^[6]

והמוליך ^[7] והמביא ממדינה למדינה במדינת הים - צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם".

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו מהגמוניא להגמוניא. ^[8]

רבי יהודה אומר: מרקם למזרח ^[9] - ורקם ^[10] כמזרח ^[11]; מאשקלון לדרום - ואשקלון כדרום ^[12]; מעכו לצפון - ועכו כצפון ^[13].

רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין.

המביא גט בארץ ישראל - אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", ואם יש עליו עוררים ^[14] - יתקיים בחותמיו ^[15].

גמרא:

מאי טעמא?

רבה אמר:

עמוד ב

לפי שאין בקיאין לשמהּ ^[16].

רבא אמר: לפי שאין עדים מצויין לקיימו ^[17]. ^[18]

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דאתיוהו בי תרי ^[19];

אי נמי ממדינה למדינה בארץ ישראל ^[20];

אי נמי באותה מדינה במדינת הים ^[21].

ולרבה, דאמר 'לפי שאין בקיאין לשמה' - ליבעי תרי, מידי דהוה אכל עדיות שבתורה ^[22]?

^[23] עד אחד נאמן באיסורין ^[24].

אימור דאמרינן 'עד אחד נאמן באיסורין' - כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן, דלא איתחזק איסורא ^[25], אבל הכא, דאיתחזק ^[26] איסורא דאשת איש ^[27] - הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה ^[28] פחות משנים ^[29]?

רוב ^[30] בקיאין הן ^[31]; ואפילו לרבי מאיר, דחייש למיעוטא ^[32] - סתם ספרי דדייני ^[33] מיגמר גמירי ^[34], ורבנן הוא דאצרוך ^[35]; והכא

הערותעריכה

^ כל חוץ לארץ קרי ליה 'מדינת הים' בר מבבל, כדאמר (לקמן דף ו,א)
^ וטעמא מפרש בגמרא; ושליח זה - הבעל עשאו שליח להולכה
^ תרגום של 'בין קדש ובין ברד' מתרגמינן בין רקם לחגר (בראשית טז יד)
^ שהיא מחוצה לארץ
^ שהיא סמוכה לה, והיא מארץ ישראל; ובגמרא מפרש פלוגתייהו
^ בגמרא מפרש מאי מוספי אתנא קמא דרישא.
^ מארץ ישראל למדינת הים
^ בגמרא מפרש: עיר אחת שהיו בה שני הגמונים ומקפידין זה על זה שלא יהו בני הגמוניא זו נכנסים לחברתה.
^ מרקם עד סוף העולם למזרחו הוי מדינת הים
^ עצמה
^ נדונית כמזרח העולם, ולא כארץ ישראל; והמביא מרקם - צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", וכן כולם. רקם למזרחו של ארץ ישראל וחוצה לה
^ ואשקלון לדרומה
^ ועכו לצפונה; אבל מערב של ארץ ישראל אין צריך גבול, שהים הגדול גבולה, כדכתיב (במדבר לד ו) 'וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגו'
^ שהבעל מערער שהוא מזוייף
^ ואם יעידו העדים על חתימת ידיהם או עדים אחרים יכירו חתימתם – כשר; ואם אין עליו עוררים - מסתמא כשר, דהא בקיאין 'לשמה', ועדים מצויין תמיד לקיימו, כדאמרינן בגמרא: בתי דינין קבועין
^ אין בני מדינת הים בני תורה, ואין יודעין שצריך לכתוב הגט לשם האשה, וקרא כתיב 'וכתב לה ספר כריתות' (דברים כד א) 'להּ' - דהיינו לשמה; הילכך אומר השליח "בפני נכתב ובפני נחתם" - וממילא שיילינן ליה אם נכתב לשמה, והוא אומר 'אִין'; ולקמיה מפרש מאי טעמא לא אצרכוהו נמי למימר 'לשמה'
^ אין שיירות מצויות משם לכאן, שאם יבא הבעל ויערער לומר "לא כתבתיו" - שיהו עדים מצויין להכיר חתימת העדים, והאמינוהו לשליח
^ ולקמן פריך: בין לרבא בין לרבה ליבעי תרי!?
^ ושניהם נעשו שלוחים לגרשה, והגט יוצא מתחת ידי שניהם: לרבה בעי למימר, לרבא לא בעי למימר, שהרי שנים הם, ואם יערער בעל - הרי הם מצויין לקיימו
^ כגון יהודה וגליל: דסלקא דעתא השתא דלא שכיחי שיירתא, לרבה - דלא חייש לעירעורא דנימא מזויף הוא - לא בעי למימר, הואיל ובקיאין כל בני ארץ ישראל 'לשמה', לרבא בעי למימר, דהא אין שיירות מצויות
^ כגון מעיר לעיר במדינה אחת. 'מדינה' - רונטריד"א בלע"ז. ובמדינת הים - לרבה בעי למימר, דהא אין בקיאין לשמה; לרבא, דאמר 'לפי שאין וכו', ומתניתין משום ערעורא דזיוף הוא - הכא לא צריך, דהא שכיחי שיירתא
^ קושיא הוא
^ ומשני:
^ שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה, ועל השחיטה, ועל ניקור הגיד והחלב
^ דחלב בהך חתיכה איסורא גופא
^ בהך איתתא
^ ומטבל ושחיטה לא גמרינן לה, כדאמרינן ביבמות (פח,א): דהתם בידו לתקנן, לפיכך נאמן להעיד עליהן
^ ראוי להתירו
^ דיליף 'דבר' 'דבר' מממון: כתיב הכא 'כי מצא בה ערות דבר' (דברים כד א) וכתיב התם 'על פי שנים עדים יקום דבר' (דברים יט טו); במסכת סוטה (דף ג,ב)
^ ישראל
^ ואין לחושדן
^ גבי קטן וקטנה: אין חולצין ולא מייבמין קטן, שמא ימצא סריס, קטנה - שמא תמצא איילונית כו' - במסכת יבמות (קיט,א)
^ סופרי הדיינים שרגילין לכתוב כל שטרי גיטין
^ דגט אשה בעי לשמה
^ למיחש למלתא, משום דאיכא דאשכח כתוב ועומד, כגון שנכתב לשם אחד מבני עירו ששמו כשמו ושמה כשמה, ונמלך מלגרש

[1] כל חוץ לארץ קרי ליה 'מדינת הים' בר מבבל, כדאמר (לקמן דף ו,א)

[2] וטעמא מפרש בגמרא; ושליח זה - הבעל עשאו שליח להולכה

[3] תרגום של 'בין קדש ובין ברד' מתרגמינן בין רקם לחגר (בראשית טז יד)

[4] שהיא מחוצה לארץ

[5] שהיא סמוכה לה, והיא מארץ ישראל; ובגמרא מפרש פלוגתייהו

[6] בגמרא מפרש מאי מוספי אתנא קמא דרישא.

[7] מארץ ישראל למדינת הים

[8] בגמרא מפרש: עיר אחת שהיו בה שני הגמונים ומקפידין זה על זה שלא יהו בני הגמוניא זו נכנסים לחברתה.

[9] מרקם עד סוף העולם למזרחו הוי מדינת הים

[10] עצמה

[11] נדונית כמזרח העולם, ולא כארץ ישראל; והמביא מרקם - צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", וכן כולם. רקם למזרחו של ארץ ישראל וחוצה לה

[12] ואשקלון לדרומה

[13] ועכו לצפונה; אבל מערב של ארץ ישראל אין צריך גבול, שהים הגדול גבולה, כדכתיב (במדבר לד ו) 'וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגו'

[14] שהבעל מערער שהוא מזוייף

[15] ואם יעידו העדים על חתימת ידיהם או עדים אחרים יכירו חתימתם – כשר; ואם אין עליו עוררים - מסתמא כשר, דהא בקיאין 'לשמה', ועדים מצויין תמיד לקיימו, כדאמרינן בגמרא: בתי דינין קבועין

[16] אין בני מדינת הים בני תורה, ואין יודעין שצריך לכתוב הגט לשם האשה, וקרא כתיב 'וכתב לה ספר כריתות' (דברים כד א) 'להּ' - דהיינו לשמה; הילכך אומר השליח "בפני נכתב ובפני נחתם" - וממילא שיילינן ליה אם נכתב לשמה, והוא אומר 'אִין'; ולקמיה מפרש מאי טעמא לא אצרכוהו נמי למימר 'לשמה'

[17] אין שיירות מצויות משם לכאן, שאם יבא הבעל ויערער לומר "לא כתבתיו" - שיהו עדים מצויין להכיר חתימת העדים, והאמינוהו לשליח

[18] ולקמן פריך: בין לרבא בין לרבה ליבעי תרי!?

[19] ושניהם נעשו שלוחים לגרשה, והגט יוצא מתחת ידי שניהם: לרבה בעי למימר, לרבא לא בעי למימר, שהרי שנים הם, ואם יערער בעל - הרי הם מצויין לקיימו

[20] כגון יהודה וגליל: דסלקא דעתא השתא דלא שכיחי שיירתא, לרבה - דלא חייש לעירעורא דנימא מזויף הוא - לא בעי למימר, הואיל ובקיאין כל בני ארץ ישראל 'לשמה', לרבא בעי למימר, דהא אין שיירות מצויות

[21] כגון מעיר לעיר במדינה אחת. 'מדינה' - רונטריד"א בלע"ז. ובמדינת הים - לרבה בעי למימר, דהא אין בקיאין לשמה; לרבא, דאמר 'לפי שאין וכו', ומתניתין משום ערעורא דזיוף הוא - הכא לא צריך, דהא שכיחי שיירתא

[22] קושיא הוא

[23] ומשני:

[24] שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה, ועל השחיטה, ועל ניקור הגיד והחלב

[25] דחלב בהך חתיכה איסורא גופא

[26] בהך איתתא

[27] ומטבל ושחיטה לא גמרינן לה, כדאמרינן ביבמות (פח,א): דהתם בידו לתקנן, לפיכך נאמן להעיד עליהן

[28] ראוי להתירו

[29] דיליף 'דבר' 'דבר' מממון: כתיב הכא 'כי מצא בה ערות דבר' (דברים כד א) וכתיב התם 'על פי שנים עדים יקום דבר' (דברים יט טו); במסכת סוטה (דף ג,ב)

[30] ישראל

[31] ואין לחושדן

[32] גבי קטן וקטנה: אין חולצין ולא מייבמין קטן, שמא ימצא סריס, קטנה - שמא תמצא איילונית כו' - במסכת יבמות (קיט,א)

[33] סופרי הדיינים שרגילין לכתוב כל שטרי גיטין

[34] דגט אשה בעי לשמה

[35] למיחש למלתא, משום דאיכא דאשכח כתוב ועומד, כגון שנכתב לשם אחד מבני עירו ששמו כשמו ושמה כשמה, ונמלך מלגרש

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]