ביאור:בבלי גיטין דף ב
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
ע
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מסכת גיטין פרק ראשון המביא גט
משנה:
המביא גט ממדינת הים [1] - צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" [2].
רבן גמליאל אומר: אף המביא מן הרקם ומן החגר [3].
רבי אליעזר אומר: אפילו מכפר לודים [4] ללוד [5].
וחכמים אומרים: אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" אלא המביא ממדינת הים. [6]
והמוליך [7] והמביא ממדינה למדינה במדינת הים - צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם".
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו מהגמוניא להגמוניא. [8]
רבי יהודה אומר: מרקם למזרח [9] - ורקם [10] כמזרח [11]; מאשקלון לדרום - ואשקלון כדרום [12]; מעכו לצפון - ועכו כצפון [13].
רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין.
המביא גט בארץ ישראל - אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", ואם יש עליו עוררים [14] - יתקיים בחותמיו [15].
גמרא:
מאי טעמא?
רבה אמר:
לפי שאין בקיאין לשמהּ [16].
רבא אמר: לפי שאין עדים מצויין לקיימו [17]. [18]
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דאתיוהו בי תרי [19];
אי נמי ממדינה למדינה בארץ ישראל [20];
אי נמי באותה מדינה במדינת הים [21].
ולרבה, דאמר 'לפי שאין בקיאין לשמה' - ליבעי תרי, מידי דהוה אכל עדיות שבתורה [22]?
[23] עד אחד נאמן באיסורין [24].
אימור דאמרינן 'עד אחד נאמן באיסורין' - כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן, דלא איתחזק איסורא [25], אבל הכא, דאיתחזק [26] איסורא דאשת איש [27] - הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה [28] פחות משנים [29]?
רוב [30] בקיאין הן [31]; ואפילו לרבי מאיר, דחייש למיעוטא [32] - סתם ספרי דדייני [33] מיגמר גמירי [34], ורבנן הוא דאצרוך [35]; והכא
הערותעריכה
- ^ כל חוץ לארץ קרי ליה 'מדינת הים' בר מבבל, כדאמר (לקמן דף ו,א)
- ^ וטעמא מפרש בגמרא; ושליח זה - הבעל עשאו שליח להולכה
- ^ תרגום של 'בין קדש ובין ברד' מתרגמינן בין רקם לחגר (בראשית טז יד)
- ^ שהיא מחוצה לארץ
- ^ שהיא סמוכה לה, והיא מארץ ישראל; ובגמרא מפרש פלוגתייהו
- ^ בגמרא מפרש מאי מוספי אתנא קמא דרישא.
- ^ מארץ ישראל למדינת הים
- ^ בגמרא מפרש: עיר אחת שהיו בה שני הגמונים ומקפידין זה על זה שלא יהו בני הגמוניא זו נכנסים לחברתה.
- ^ מרקם עד סוף העולם למזרחו הוי מדינת הים
- ^ עצמה
- ^ נדונית כמזרח העולם, ולא כארץ ישראל; והמביא מרקם - צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", וכן כולם. רקם למזרחו של ארץ ישראל וחוצה לה
- ^ ואשקלון לדרומה
- ^ ועכו לצפונה; אבל מערב של ארץ ישראל אין צריך גבול, שהים הגדול גבולה, כדכתיב (במדבר לד ו) 'וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגו'
- ^ שהבעל מערער שהוא מזוייף
- ^ ואם יעידו העדים על חתימת ידיהם או עדים אחרים יכירו חתימתם – כשר; ואם אין עליו עוררים - מסתמא כשר, דהא בקיאין 'לשמה', ועדים מצויין תמיד לקיימו, כדאמרינן בגמרא: בתי דינין קבועין
- ^ אין בני מדינת הים בני תורה, ואין יודעין שצריך לכתוב הגט לשם האשה, וקרא כתיב 'וכתב לה ספר כריתות' (דברים כד א) 'להּ' - דהיינו לשמה; הילכך אומר השליח "בפני נכתב ובפני נחתם" - וממילא שיילינן ליה אם נכתב לשמה, והוא אומר 'אִין'; ולקמיה מפרש מאי טעמא לא אצרכוהו נמי למימר 'לשמה'
- ^ אין שיירות מצויות משם לכאן, שאם יבא הבעל ויערער לומר "לא כתבתיו" - שיהו עדים מצויין להכיר חתימת העדים, והאמינוהו לשליח
- ^ ולקמן פריך: בין לרבא בין לרבה ליבעי תרי!?
- ^ ושניהם נעשו שלוחים לגרשה, והגט יוצא מתחת ידי שניהם: לרבה בעי למימר, לרבא לא בעי למימר, שהרי שנים הם, ואם יערער בעל - הרי הם מצויין לקיימו
- ^ כגון יהודה וגליל: דסלקא דעתא השתא דלא שכיחי שיירתא, לרבה - דלא חייש לעירעורא דנימא מזויף הוא - לא בעי למימר, הואיל ובקיאין כל בני ארץ ישראל 'לשמה', לרבא בעי למימר, דהא אין שיירות מצויות
- ^ כגון מעיר לעיר במדינה אחת. 'מדינה' - רונטריד"א בלע"ז. ובמדינת הים - לרבה בעי למימר, דהא אין בקיאין לשמה; לרבא, דאמר 'לפי שאין וכו', ומתניתין משום ערעורא דזיוף הוא - הכא לא צריך, דהא שכיחי שיירתא
- ^ קושיא הוא
- ^ ומשני:
- ^ שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה, ועל השחיטה, ועל ניקור הגיד והחלב
- ^ דחלב בהך חתיכה איסורא גופא
- ^ בהך איתתא
- ^ ומטבל ושחיטה לא גמרינן לה, כדאמרינן ביבמות (פח,א): דהתם בידו לתקנן, לפיכך נאמן להעיד עליהן
- ^ ראוי להתירו
- ^ דיליף 'דבר' 'דבר' מממון: כתיב הכא 'כי מצא בה ערות דבר' (דברים כד א) וכתיב התם 'על פי שנים עדים יקום דבר' (דברים יט טו); במסכת סוטה (דף ג,ב)
- ^ ישראל
- ^ ואין לחושדן
- ^ גבי קטן וקטנה: אין חולצין ולא מייבמין קטן, שמא ימצא סריס, קטנה - שמא תמצא איילונית כו' - במסכת יבמות (קיט,א)
- ^ סופרי הדיינים שרגילין לכתוב כל שטרי גיטין
- ^ דגט אשה בעי לשמה
- ^ למיחש למלתא, משום דאיכא דאשכח כתוב ועומד, כגון שנכתב לשם אחד מבני עירו ששמו כשמו ושמה כשמה, ונמלך מלגרש