פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


’’שניהם' - ולא ולדותיהם' הוא דאתא;

ובית הלל?

תרתי שמעית מינה: ’’הם' - ולא שינויהם, 'הם' - ולא ולדותיהם'.

ובית הלל - הכתיב 'גם'?

'גם' לבית הלל קשיא.

עד כאן לא פליגי [1], אלא דמר סבר: שינוי קונה ומר סבר: אין שינוי קונה, אבל לענין שלומי [2] - כולי עלמא כדמעיקרא משלם, דקתני 'משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב'; - לימא תיהוי תיובתא דרב, דאמר רב [3] 'קרן - כעין שגנב משלם; תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה - כשעת העמדה בדין [4]' [5]

אמר רבא: טלאים – כדמעיקרא [6]; דמים - כשל עכשיו.

תוספות ד"ה טלאים כדמעיקרא - נראה לר"י דה"פ: דלענין טלה ונעשה איל או כחושה ונתפטמה או איפכא - לשלם כפל נמי וכן ד' וה' – כדמעיקרא, כמו קרן; אבל דמים - דהיינו יוקרא וזולא - כשל עכשיו: ששמין אותו טלה של שעת גניבה לפי גדלותו או קטנותו שהיה בשעת גניבה לפי יוקרא וזולא דהשתא; וטעמא דטלאים - משום דא"ל "תורא גנבי ממך"? והוא הדין כחושה והשמינה, דא"ל "שמינה גנבי ממך"? אבל לגבי דמים אין שייך למימר "יוקרא גנבי מינך"! ובלישנא דקרא נמי: גוף צאן ובקר נזכרים בפסוק ודרשינן מינה (לקמן דף סז,ב) שאם גנב שור שוה מנה לא ישלם תחתיו ה' נגידים, דכתיב 'תחתיו' דמשמע תחת גוף השור, ומשום דלשון גוף השור נזכר בפסוק - משום הכי אמרינן 'טלאים כדמעיקרא' ואע"פ שעל שעת טביחה בא ד' וה', מ"מ כמו כן שעת גניבה גרמה לו: שאם אין גניבה אין טביחה ומכירה, אבל 'דמים' שכל עיקרם תלוים בשומת ב"ד וגם אין נזכרין בפסוק - סברא הוא דמוקמינן בהו אחייה לקרן דוקא כעין שגנב, ולא ד' וה' אלא כשעת העמדה בדין: שב"ד שמין אותה באותה שעה.

ור"ת מפרש דאין חילוק בין טלאים ליוקרא וזולא, וה"פ: טלאים שדבר בהן הברייתא דהיינו טלה ונעשה איל שנשתנו למעליותא - כדמעיקרא וה"ה ביוקרא וזולא: דמעיקרא שוין זוזא ולבסוף ארבעה, דהיינו כדמעיקרא, דלהחמיר על ד' וה' לא אמר רב; דמים פי' דמים דאיירי בהו רב, כגון דמעיקרא שוים ארבעה ולבסוף שוים זוזא, דנשתנו לגריעותא - בההיא קאמר רב כשל עכשיו וה"ה בטלאים כגון שמינה והכחישה דהוי כשל עכשיו; והא דאמר לעיל שמינה והכחישה כעין שגנב - צ"ל דוקא בהכחישה בידים.

אמר רבה: שינוי קונה [7]! [8] כתיבא [9] ותנינא [10]:

כתיבא: (ויקרא ה כג: והיה כי יחטא ואשם) והשיב את הגזלה אשר גזל [או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא]; מה תלמוד לומר 'אשר גזל'? אם כעין שגזל – יחזיר; ואם לאו - דמים בעלמא בעי שלומי;

תנינא: [11]: הגוזל עצים ועשאן כלים, צמר ועשאן בגדים - משלם כשעת הגזילה;

אי נמי [12]: 'לא הספיק ליתנו לו [13] עד שצבעו – פטור [14]'

אלמא שינוי קונה.

יאוש [15]: אמרי רבנן דניקני [16], מיהו לא ידעינן אי דאורייתא אי דרבנן: אי דאורייתא מידי דהוה אמוצא אבידה: מוצא אבידה - לאו כיון דמייאש מרה מינה מקמי דתיתי לידיה - קני ליה [17]? האי נמי: כיון דמייאש מרה - קני ליה, אלמא קני [18]!? או דלמא לא דמיא לאבידה: אבידה - הוא דכי אתאי לידיה - בהתירא אתיא לידיה, אבל האי - כיון דבאיסורא אתאי לידיה - מדרבנן הוא דאמור רבנן ניקני, מפני תקנת השבים [19].

ורב יוסף אמר: יאוש אינו קונה [20], ואפילו מדרבנן.

איתיביה רב יוסף לרבה: 'גזל חמץ ועבר עליו הפסח


עמוד ב


אומר לו [21] "הרי שלך לפניך [22]" [23]; והאי - כיון דמטא עידן איסורא - ודאי מייאש, ואי סלקא דעתא 'יאוש קנה' - אמאי אומר לו "הרי שלך לפניך"? דמי מעליא בעי שלומי ליה!?

אמר ליה: כי קאמינא אנא - זה מתייאש וזה רוצה לקנות; האי - זה מתייאש וזה אינו רוצה לקנות.

איתיביה אביי לרבה: ’[ויקרא א,ג: אם עולה] קרבנו [מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני ה’] - ולא הגזול [24]'; [25] היכי דמי?: אילימא לפני יאוש - למה לי קרא? פשיטא! אלא - לאו לאחר יאוש? שמע מינה יאוש לא קני!?

אמר ליה רבא: וליטעמיך [26] - הא דתניא [27]: ’[ויקרא טו,ה: ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב] 'משכבו' - ולא הגזול [28]', היכי דמי?: אילימא דגזל עמרא ועבדיה משכב - מי איכא למאן [29] דאמר 'שינוי מעשה לא קני' [30]? אלא מאי אית לך למימר - דגזל משכב דחבריה? הכי נמי דגזל קרבן דחבריה [31]!

[32]

תוספות ד"ה דגזל קרבן דחבריה – תימה: ל"ל קרא? דאי בחטאת - הא אפי' הוא עצמו אם אכל חלב אתמול והפריש קרבן אין מתכפר באותו קרבן על חלב שאכל היום! ואי בעולה ושלמים - הא אמרי' בפסחים [33] המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום! והיה נראה לאוקמי בפסח: שיכול למנות אחרים עמו על פסחו ולמוכרו, כדמוכח התם; אבל קשה: דהאי קרא בעולה כתיב - אם לא שיעמיד בפסח באם אינו ענין! ואין לומר שבא הכתוב לפסול הקרבן, דהא אמרינן (לקמן דף עו,א) גבי גנב שאם שחט תמימים לפנים לשם בעלים - יחזרו קרן לבעלים.

איתיביה אביי לרב יוסף: ’[כלים פ"כו מ"ט] עורות של בעל הבית - מחשבה מטמאתן [34], ושל עבדן [35] - אין מחשבה מטמאתן [36]; של גנב - מחשבה מטמאתן [37], של גזלן - אין מחשבה מטמאתן [38]; רבי שמעון אומר: חילוף הדברים: של גזלן - מחשבה מטמאתן, ושל גנב - אין מחשבה מטמאתן, לפי שלא נתייאשו הבעלים' [39] - ושמע מינה יאוש קנה!?

אמר ליה: הכא במאי עסקינן? - כגון שקיצען [40].

מתקיף לה רבה בר רב חנן: והלא עיצבא שנו כאן [41] ועיצבא אין צריכה קיצוע [42], דתנן [43] ’[כלים פ"כו מ"ח] כל מקום שאין חסרון מלאכה - מחשבה מטמאתו; יש חסרון מלאכה - אין מחשבה מטמאתו, חוץ מן העיצבא [44]'!?

אלא אמר רבא: האי מילתא - קשי בה רבה לרב יוסף עשרין ותרתין שנין ולא איפרקה, עד דיתיב רב יוסף ברישא, ופרקה: שינוי השם כשינוי מעשה דמי: שינוי מעשה - מאי טעמא? התם מעיקרא עצים השתא כלים; שינוי השם נמי: מעיקרא קרו ליה 'משכא' והשתא 'אברזין [45]' [46].

והרי 'מריש', דאיכא שינוי השם, דמעיקרא 'כשורא' [47] והשתא 'טללא' [48], ותנן על המריש [49] הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו מפני תקנת השבים [50]?

- טעמא מפני תקנת השבים,


הערותעריכה

  1. ^ רבי אילעא ורבי חנינא
  2. ^ כגון כפל לרבי אילעא, וארבעה וחמשה לרבי חנינא; אי נמי ביוקרא וזולא בלא שינוי
  3. ^ לעיל
  4. ^ כשהוזלה, וכל שכן כשהוקרה
  5. ^ דהתם אפילו קרן מחייב ליה רב כי השתא, דהא כרבה סבירא ליה, דאמר 'תברה או שתייה - משלם ארבעה'
  6. ^ כלומר: בא לשלם טלאים - כדמעיקרא סגי, דטלה גנב וטלה משלם
  7. ^ היכא דשני להו בידים - פשיטא ליה דמדאורייתא ודאי קנה, וכי מהדר - לא בעי לאהדרינהו בעינייהו, אלא דמים משלם, כגון צמר ועשאו בגדים
  8. ^ דהא
  9. ^ בהדיא
  10. ^ אבל יאוש מספקא ליה הא דאמור רבנן 'קני': אי דאורייתא אי דרבנן
  11. ^ בבא קמא פ"ט מ"א
  12. ^ חולין פ"יא מ"ג
  13. ^ לראשית הגז לכהן
  14. ^ מראשית הגז, דקנייה בשינוי, ואפילו דמים לא משלם, דאין כהן יכול להזמינו בדין, דיכול לומר "לאחֵר אתננו"; אבל קודם שצבעו - מי שחטפו זכה בו
  15. ^ שנתייאשו הבעלים
  16. ^ ודיו אם משלם דמיו
  17. '^ אם נתייאשו בעלים קודם שמצאה זה – קנה, דתניא ב'אלו מציאות' (בבא מציעא דף כב,ב) מנין לאבידה ששטפה נהר - הואיל ונתייאשו הבעלים - שהיא מותרת? תלמוד לומר: '...אשר תאבד ממנו (דברים כב ג): שאבודה ממנו ומצויה לשאר בני אדם, יצתה זו; אלמא קני
  18. ^ והכא בגזילה דאתי לידיה מקמי יאוש, והדר אייאוש סגי ליה בדמים
  19. ^ שלא יהא צריך לחזר ולטרוח אחר הגזילה עצמה
  20. ^ והיא עצמה ישלם
  21. ^ לנגזל
  22. ^ בעין, כמות שהוא
  23. ^ דהיזק שאינו ניכר הוא
  24. ^ דגזול לאו לרצון אתי
  25. ^ קסלקא דעתא דגזל בהמת חולין ואייתי;
  26. ^ דסלקא דעתך דגזל חולין ואקדשינהו
  27. ^ גבי זב
  28. ^ גזירת הכתוב להוציא את המשכב הגזול שאינו נעשה אב הטומאה לטמא אדם
  29. ^ חד מהני אמוראי
  30. ^ הא ביאוש הוא דפליגי!
  31. ^ שהקדיש חבירו, ולעולם לפני יאוש
  32. ^ ואיצטריך לאשמועינן דאינו עולה לרצון כלל ואפילו לבעלים הראשונים; ואף על גב דלא הוה יאוש. לישנא אחרינא דגזל קרבן דחבריה, הלכך אפילו לאחר יאוש לא קנייה, דקרבן אינו נגזל: דכל היכא דאיתיה - בי גזא דרחמנא איתיה.
  33. ^ דף פט,ב; תוספתא פ"ז ה"ח [ליברמן]
  34. ^ בעל הבית אינו עשוי למוכרן, ועושה מהן מטות ודולבקאות וקטבלאות ומשחשב עליהן לדבר שראוי לו בלא חסרון מלאכה - מקבלין טומאה מיד
  35. ^ העשוי למכור
  36. ^ דעביד דממליך ומזבין, והלוקח יעשה מהם מנעלים, ועדיין לא נגמרה מלאכתן לכך
  37. ^ דקננהו ביאוש, דקסבר סתם גניבה - יאוש בעלים היא, דלא ידע למאן לתבעו
  38. ^ ואף על פי שחישב עליהן לדבר שאין בו חסרון מלאכה, כגון לכיסוי חבילות, סוסים ופרדים - כמו שעושין מעורות דובין; מאי טעמא? דסתם גזילות ליכא יאוש: דכיון דידע מאן שקליה - אזיל ותבע ליה לדינא
  39. ^ סתם גזילה איכא יאוש, דכיון דלעיניה גזלה מיניה - איניש אלִמא הוא; אבל סתם גניבה - ליכא יאוש, דסבר משכחנא ליה לגנב
  40. ^ דרומי"ר בלעז: דאיכא תרתי: שינוי מעשה ויאוש; ולעולם יאוש גרידא לא קני
  41. ^ שחשב עליהן לעיצבא: דולבקי שאוכלין עליו, וכעין שולחן הוא
  42. ^ דבלאו קיצוע נמי מטמאה, דהא חזיא למילתיה, שהקיצוע אינו עשוי אלא לייפות; ומנא תימרא דבעיצבא קעסיק?
  43. ^ גבי דההיא במסכת כלים
  44. ^ שאף על פי שמחסר קיצוע - מחשבה מטמאתה
  45. ^ הוא עיצבא בלשון ארמי
  46. ^ אבל יאוש גרידא לא קני
  47. ^ קודם שניתן בבנין
  48. ^ גג; לאחר שנתנו בבירה ונותן עליו תקרת נסרים ועלייה
  49. ^ קורה
  50. ^ ותקנות קחשיב ואזיל במסכת גיטין