פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


אפילו הכי, כיון דקא מקני ליה בהכי - הויא מכירה.

גנב וטבח ביום הכפורים [... משלם תשלומי ארבעה וחמשה]:

אמרי: אמאי? נהי דקטלא ליכא - מלקות מיהא איכא [1], וקיימא לן דאינו לוקה ומשלם!?

אמרי: הא מני? רבי מאיר היא, דאמר [2] לוקה ומשלם [3].

אי רבי מאיר - אפילו טבח בשבת [4]!? וכי תימא 'לוקה ומשלם' אית ליה, 'מת ומשלם' לית ליה – ולא? והתניא: גנב וטבח בשבת, גנב וטבח לעבודה זרה, גנב שור הנסקל וטבחו - משלם ארבעה וחמשה [5], דברי רבי מאיר; וחכמים פוטרין [ואם כן מדוע במשנה הושמטה המלה 'טבח’]!

אמרי: בר מינה דההיא, דהא אתמר עלה: אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן - ואמרי לה אמר רבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש, רבי אבין ורבי אלעא וכל חבורתא משמיה דרבי יוחנן אמרי: בטובח על ידי אחר.*

וכי זה [6] חוטא וזה [7] מתחייב [8]?

אמר רבא: שאני הכא, דאמר קרא (שמות כא לז: כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה) 'וטבחו' ו'מכרו': מה מכירה על ידי אחר [9] - אף טביחה על ידי אחר.

דבי רבי ישמעאל תנא: ’’או' - לרבות את השליח';

דבי חזקיה תנא: ’’תחת' - לרבות את השליח';

מתקיף לה מר זוטרא: מי איכא מידי דאילו עביד איהו לא מיחייב, ועביד שליח ומיחייב?

אמר ליה רב אשי: התם [10] - לאו משום דלא מיחייב הוא, אלא דקם ליה בדרבה מיניה.

ואי בטובח על ידי אחר - מאי טעמא דרבנן דפטרי?

אמרי: מאן חכמים? - רבי שמעון, דאמר 'שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה' [11].

אמרי: בשלמא עבודה זרה, ושור הנסקל [12] - שחיטה שאינה ראויה היא, אלא שבת - שחיטה ראויה היא, דתנן [חולין פ"א מ"א]: השוחט בשבת וביום הכפורים - אף על פי שמתחייב בנפשו - שחיטתו כשירה.

אמרי: [רבי שמעון] סבר לה כרבי יוחנן הסנדלר, דתניא [תוספתא מסכת שבת [13] פרק ב הלכה טו]: המבשל בשבת בשוגג יאכל [14]; במזיד לא יאכל [15] - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג - יאכל [16] במוצאי שבת [17]; במזיד - לא יאכל [18] עולמית [19]; רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג - יאכל למוצאי שבת לאחרים, ולא לו; במזיד - לא יאכל עולמית, לא לו ולא לאחרים.

מאי טעמא דרבי יוחנן הסנדלר?

כדדריש רבי חייא אפיתחא דבי נשיאה: '(שמות לא יד) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם [מחלליה מות יומת כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה]: מה קדש אסור באכילה - אף מעשה שבת אסורין באכילה.

אי 'מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה'?

תלמוד לומר: 'לכם': שלכם יהא.

יכול אפילו בשוגג [20]?

תלמוד לומר: [21] מחלליה מות יומת: במזיד אמרתי לך [22], ולא בשוגג'.

פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר מעשה שבת דאורייתא [23], וחד אמר מעשה שבת דרבנן.

מאן דאמר דאורייתא – כדאמרן; ומאן דאמר דרבנן? אמר קרא: 'קדש הוא' - הוא קדש ואין מעשיו קדש.

בשלמא למאן דאמר דאורייתא – אמטו


עמוד ב


להכי פטרי רבנן [24]; אלא למאן דאמר דרבנן - אמאי פטרי רבנן?

אשארא: אעבודה זרה ושור הנסקל.

ורבי מאיר - אמאי מחייב שוחט לעבודה זרה? כיון דשחט בה פורתא - אסרה [25] אידך איסורי הנאה הוא, ולא דמריה קא טבח <ולא דידיה קא טבח>? [26]

אמר רבא: באומר "בגמר זביחה הוא עובדה [27]" [28].

שור הנסקל - איסורי הנאה נינהו!? לאו דמריה קא טבח <ולאו דידיה קא טבח>!?

אמר רבא: הכא במאי עסקינן? - כגון שמסרו לשומר [29], והזיק בבית שומר והועד בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר, ורבי מאיר סבר לה כרבי יעקב וסבירא ליה כרבי שמעון: סבר לה כרבי יעקב, דאמר [30]: 'אף משנגמר דינו, החזירו שומר לבעלים – מוחזר [31]' [32]; וסבר לה כרבי שמעון דאמר 'דבר הגורם לממון כממון דמי', דתנן [(להלן עד,ב)]: 'רבי שמעון אומר: [33] קדשים שחייב באחריותן [34] – חייב [בלשון המשנה: 'משלם תשלומי ארבעה וחמשה’] [35]; אלמא דבר הגורם לממון - כממון דמי.

אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא. מי מצית מוקמת מתניתין [36] כרבי מאיר [37] ולא כרבי שמעון? והא קתני סיפא רבי שמעון פוטר בשני אלו, מכלל דבכולה מתניתין מודה!?

אמר ליה: לא! מכלל דמודה בטבח ומכר לרפואה ולכלבים [38].

גנב משל אביו וטבח ומכר [ואחר כך מת אביו, גנב וטבח ואחר כך הקדיש - משלם תשלומי ארבעה וחמשה]:

בעא מיניה רבא מרב נחמן: גנב שור של שני שותפין וטבחו, והודה לאחד מהן [39] – מהו [40]? (שמות כא לז: כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו) חמשה בקר [ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה] אמר רחמנא, ולא 'חמשה חצאי בקר'? או דלמא 'חמשה בקר' אמר רחמנא - ואפילו חמשה חצאי בקר?

אמר ליה: 'חמשה בקר' אמר רחמנא ולא 'חמשה חצאי בקר'.

איתיביה [ממשנתנו]: גנב משל אביו, וטבח ומכר, ואחר כך מת אביו - משלם תשלומי ארבעה וחמשה והא הכא - כיון דמת אביו כמו שקדם והודה לאחד מהן דמי, וקתני משלם תשלומי ארבעה וחמשה?

אמר ליה: הכא במאי עסקינן - כגון שעמד אביו בדין.

אבל לא עמד בדין מאי? אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה? אי הכי - אדתני סיפא גנב משל אביו ומת ואחר כך טבח ומכר -אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה - ניפלוג בדידיה: 'במה דברים אמורים? כשעמד בדין, אבל לא עמד בדין - אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה'?

אמר ליה: הכי נמי: איידי דנסיב רישא גנב משל אביו וטבח ומכר, ואחר כך מת אביו נסיב סיפא נמי: גנב משל אביו ומת אביו ואחר כך טבח ומכר.

לצפרא אמר ליה: 'חמשה בקר' אמר רחמנא, ואפילו חמשה חצאי בקר; והאי דלא אמרי לך באורתא -


הערותעריכה

  1. ^ משום לאו
  2. ^ מכות דף ד,א
  3. ^ "מעידים אנו בפלוני שחייב לחבירו מאתים זוז" ונמצאו זוממין - לוקין ומשלמין, שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין
  4. ^ ואף על גב דאיכא חיוב מיתה [ובמשנתנו נאמר: גנב ומכר בשבת, גנב ומכר לעבודה זרה – ולא "טבח"]
  5. ^ אף על גב דאיסורי הנאה הוא – חייב, וכדתני לקמן טעמא
  6. ^ שליח
  7. ^ ושולח
  8. ^ בתשלומי ארבעה וחמשה? והא קיימא לן דאין שליח לדבר עבירה [קדושין דף מב,ב]
  9. ^ אין מכירה אלא בשנים: מוכר ולוקח
  10. ^ כי עביד איהו דפטרה ליה
  11. ^ כדתנן בפרקין: רבי שמעון פוטר בשני אלו
  12. ^ איסורי הנאה נינהו, דאמר במסכת עבודה זרה (דף נד,א) 'אף על פי שאמרו 'המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה' - עשה בה מעשה אסרה
  13. ^ ליברמן
  14. ^ אפילו הוא עצמו, ואפילו בו ביום
  15. ^ בו ביום, והוא הדין לאחרים; ואיידי דתנא רישא בדידיה - תנא נמי סיפא בדידיה; והכי איבעי לן לפרושי ב'הכל שוחטין'
  16. ^ הוא בעצמו
  17. ^ ובו ביום לא הוא ולא אחרים; ואיידי דבעי למיתנא סיפא בדידיה - תנא נמי ברישא בדידיה
  18. ^ הוא
  19. ^ אבל אחרים אוכלים
  20. ^ יאסר באכילה
  21. ^ שם
  22. ^ 'קודש הוא' היכא דשייך דין מיתה
  23. ^ אסורין באכילה
  24. ^ דשחיטה שאינה ראויה היא, וכדברי רבי שמעון
  25. ^ משום זבחי מתים
  26. ^ דקא סלקא דעתך 'ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף', ומתחילתה נאסרה משום זבחי מתים, ולענין תשלומין ארבעה וחמשה 'וטבחו' - כולו בעינן, כדאמרינן לקמן, כי גמר לה - לאו דמריה קטבח, שכבר איבדה ממנו קודם שחיטה, ונאסרה עליו, והוה ליה כמו שהשליכה לאור קודם שחיטה, דמשלם קרן וכפל ותו לא!
  27. ^ לעבודה זרה
  28. ^ הוא עובד בגמר זביחה ולא בתחילה
  29. ^ קודם שהזיק
  30. ^ בשילהי 'שור שנגח ארבעה וחמשה'
  31. ^ ואומר לו "הרי שלך לפניך"
  32. ^ נמצאת שאף על פי שאינו שוה כלום - גורם לממון הוא: דכל זמן שהוא קיים - שומר פוטר את עצמו בו, ואם יאבד - ישלם דמיו
  33. ^ גנב שגנב קדשים מבית בעלים
  34. ^ אם קיבלם בעליו עליו באחריות, כגון דאמר "הרי עלי עולה" והפריש זו
  35. ^ לשלם כפל, דאף על גב דלאו דידיה הוה, אלא דהקדש - כיון דגורם לממון הוא: דאי מית בידו בעי לשלומי - כדידיה דמיא
  36. ^ דגנב וטבח ביום הכפורים
  37. ^ לחודיה דאמר לוקה ומשלם
  38. ^ ואיצטריך לאשמועינן: אף על גב דלרבי שמעון 'שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה', הך שחיטה - ראויה קא חשיב לה; אבל ביום הכפורים פליג, משום דאין לוקה ומשלם
  39. ^ על חלקו, ומודה בקנס פטור
  40. ^ לחייבו לשלם לחבירו את חלקו כשיבאו עדים