ביאור:בבלי בבא קמא דף לב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[המשך המשנה]
ואם עמד בעל קורה – חייב;
ואם אמר לבעל חבית "עמוד"! – פטור;
היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון: נשברה חבית בקורה – חייב;
ואם עמד בעל חבית – פטור;
ואם אמר לבעל קורה "עמוד" – חייב;
וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו.
גמרא:
בעא מיניה רבה בר נתן מרב הונא: המזיק את אשתו בתשמיש המטה – מהו? כיון דברשות קעביד – פטור? או דלמא איבעי ליה לעיוני?
אמר ליה: תניתוה: שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך.
אמר רבא: קל וחומר: ומה יער (דברים יט ה: ואשר יבוא את ריעהו ביער לחטוב עצים ונידחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את ריעהו ומת: הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי) שזה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס, נעשה כמי שנכנס לרשות חבירו – וחייב [גלות], זה שלרשות חבירו נכנס לא כל שכן!?
אלא הא קתני: שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך?
התם תרוייהו כהדדי נינהו [1], הכא - איהו קעביד מעשה.
והיא לא? והכתיב (ויקרא יח כט: כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה) ונכרתו הנפשות העושות [2] מקרב עמם?
הנאה לתרוייהו אית להו, איהו מעשה הוא דקעביד.
היה בעל קורה ראשון [ובעל חבית אחרון, נשברה חבית בקורה פטור בעל הקורה; ואם עמד בעל קורה – חייב; ואם אמר לבעל חבית "עמוד"! – פטור]:
אמר ריש לקיש: שתי פרות ברשות הרבים: אחת רבוצה ואחת מהלכת; בעטה מהלכת ברבוצה – פטורה; רבוצה במהלכת – חייבת;
לימא מסייע ליה היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון, נשברה חבית בקורה – פטור, ואם עמד בעל קורה - חייב, והא הכא - דכרבוצה במהלכת דמי [3] וקתני 'חייב'!
ותסברא? הא - סייעי בעיא [4], לא מסתייא, דלא מסייעי אלא מקשה נמי קשיא [5]: טעמא – דבעטה, הא הוזקה ממילא פטור [6], והא מתניתין [7] - דממילא - וקתני 'חייב'!?
מתניתין - דפסקה [8] לאורחא כשלדא [9]; הכא - כגון דרבעה בחד גיסא: איבעי לה לסגויי באידך גיסא [10].
אלא סיפא דמתניתין מסייע ליה לריש לקיש, דקתני: היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון: נשברה חבית בקורה – חייב; ואם עמד בעל חבית – פטור והא הכא, דכמהלכת ברבוצה דמי - וקתני 'פטור'!
מתניתין - דכי אורחיה קא מסגי [11], [12] הכא [13] אמר ליה: "נהי דאית לך רשות לסגויי עלי - לבעוטי בי לית לך רשותא?" [14]!
משנה:
שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים: אחד רץ ואחד מהלך, או שהיו שניהם רצין והזיקו זה את זה - שניהם פטורין. [15]
גמרא:
מתניתין - דלא כאיסי בן יהודה, דתניא: איסי בן יהודה אומר: רץ חייב מפני שהוא משונה; ומודה איסי בערב שבת בין השמשות שהוא פטור, מפני שרץ ברשות. [16]
אמר רבי יוחנן: הלכה כאיסי בן יהודה.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן 'הלכה כסתם משנה', ותנן: אחד רץ ואחד מהלך, או שהיו שניהם רצין – פטורין?
מתניתין - בערב שבת בין השמשות.
ממאי?
מדקתני או שהיו שניהם רצין – פטורין' הא תו למה לי? השתא אחד רץ ואחד מהלך [17]' – פטור, שניהם רצין מבעיא? אלא הכי קאמר: אחד רץ ואחד מהלך – פטור; במה דברים אמורים? - בערב שבת בין השמשות, אבל בחול - אחד רץ ואחד מהלך – חייב; שניהם רצין אפילו בחול – פטורין.
אמר מר: ומודה איסי בערב שבת בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות – בערב שבת מאי 'ברשות' איכא?
כדרבי חנינא, דאמר רבי חנינא:
בואו ונצא לקראת כלה מלכתא [18]'; ואמרי לה 'לקראת שבת כלה מלכתא'.
רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר 'בואי כלה, בואי כלה'.
משנה:
המבקע [19] ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד [20], ברשות היחיד [21] והזיק ברשות הרבים, ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר [22] – חייב.
גמרא:
וצריכא: דאי תנא 'המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים' - משום דשכיחי רבים [23], אבל מרשות הרבים לרשות היחיד - דלא שכיחי רבים [24] - אימא לא; ואי תנא 'מרשות הרבים לרשות היחיד' - משום דמעיקרא שלא ברשות עביד, אבל מרשות היחיד לרשות הרבים - דברשות עביד - אימא לא; ואי תנא הנך תרתי - הא משום דשכיחי רבים והא משום דשלא ברשות, אבל מרשות היחיד לרשות היחיד אחר - דלא שכיחי רבים ומעיקרא ברשות אימא לא - צריכא.
תנו רבנן: הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות, ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת - פטור [25]; ואם נכנס ברשות – חייב.
מאי 'חייב'?
אמר רבי יוסי בר חנינא: חייב בארבעה דברים [26] ופטור מגלות, לפי שאין דומה ליער: יער, זה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס; זה - לרשות חבירו נכנס.
אמר רבה: קל וחומר: ומה יער: זה לדעתו [27] נכנס וזה לדעתו נכנס, נעשה כמי שנכנס לדעת חבירו וגולה, זה שלדעת חבירו נכנס - לא כל שכן!?
אלא אמר רבה: מאי 'פטור' – מגלות: דלא סגי ליה בגלות; והיינו טעמא דרבי יוסי בר חנינא: משום דהוי ליה שוגג קרוב למזיד [28].
מתיב רבא [מכות פ"ג מ"יד]: הוסיף [29] לו [30] רצועה אחת [31] ומת - הרי זה גולה על ידו והא הכא דשוגג קרוב למזיד הוא, דאיבעי אסוקי אדעתיה דמייתי אינשי בחדא רצועה, וקתני הרי זה גולה!?
אמר רב שימי מנהרדעא: דטעי במנינא.
טפח ליה [32] רבא בסנדליה [33], אמר ליה: אטו הוא [34] מָנִי? והתניא גדול שבדיינין קורא [35], והשני מונה, והשלישי אומר "הכהו"!
אלא אמר רב שימי מנהרדעא: דטעה דיינא גופיה. [## ומדוע גולה המכה? כי עליו לדעת את המנין גם כן?]
מיתיבי [מכות פ"ב מ"ב]: הזורק את האבן לרשות הרבים והרג - הרי זה גולה והא הכא דשוגג קרוב למזיד הוא, דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה, דברשות הרבים שכיחי אינשי, וקתני הרי זה גולה?
אמר רב שמואל בר יצחק: בסותר את כותלו.
איבעי ליה עיוני!?
בסותר בלילה.
בלילה נמי איבעי ליה עיוני!?
בסותר את כותלו ביום לאשפה.
האי אשפה - היכי דמי? אי דשכיחי רבים – מזיד הוא! ואי לא שכיחי רבים - אנוס הוא!?
אמר רב פפא: [לא צריכא אלא] באשפה העשויה להפנות [36] בלילה, ואינה עשויה להפנות ביום, ואיכא דמיקרי ויתיב: מזיד לא הוי, דהא אינה עשויה להפנות ביום; אנוס נמי לא הוי - דהא איכא דמיקרי ויתיב.
רב פפא משמיה דרבא מתני לה [37] ארישא [ולא לגבי הסיפא: ואם נכנס ברשות – חייב]: הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות, ונתזה לו בקעת וטפחה לו על פניו ומת – פטור; אמר רבי יוסי בר חנינא: חייב בארבעה דברים [38] ופטור מגלות.
מאן דמתני לה אסיפא [39] - כל שכן ארישא, ומאן דמתני לה ארישא, אבל אסיפא - כיון דברשות - חייב גלות.
ומי חייב גלות? והתניא: הנכנס לחנותו של נפח ונתזו ניצוצות וטפחו לו על פניו ומת – פטור; ואפילו נכנס ברשות!?
הכא במאי עסקינן - בשוליא דנפחי [40].
שוליא דנפחי למקטלא קאי?
כשרבו מסרהב [41] בו לצאת ואינו יוצא.
ומשום דרבו מסרהב בו לצאת - למיקטליה קאי?
כסבור יצא.
אי הכי - אחר נמי!?
הערות
עריכה- ^ שניהן שוין בשבירתן, שאף בעל חבית סייע בשבירתה
- ^ נואף ונואפת במשמע
- ^ דבעל קורה שעמד הוי משונה שאין דרך לפוש ברשות הרבים
- ^ דרבוצה במהלכת חייבת
- ^ מתניתין לריש לקיש, דאמר 'בעטה רובצת חייבת'
- ^ מהלכת ברבוצה פטורה
- ^ והכא קתני במתניתין
- ^ קורה
- ^ שהיו ראשיה לרוחב הדרך; הלכך אפילו ממילא חייב, שאין דרך לבעל החבית לנטות
- ^ הלכך טעמא דבעטה אבל ממילא פטור
- ^ דקא מסגי בעל הקורה כי אורחיה ואין כאן שינוי הלכך פטור
- ^ אבל
- ^ מהלכת שבעטה ברבוצה, שינתה את דרכה
- ^ ואימא לך דחייבת
- ^ כדמפרש בגמרא.
- ^ מפרש לקמן.
- ^ דרץ שינה ומהלך לא שינה
- ^ כאדם המקבל פני מלך
- ^ עצים
- ^ של אחרים
- ^ שלו
- ^ של אחרים
- ^ והוה ליה לעיוני
- ^ במקום הנזק
- ^ מגלות
- ^ אם לא מת אלא הוזק - נותן לו נזק, צער, ורפוי, ושבת, דהוה ליה פושע; אבל בושת – לא, דאינו חייב על הבושת עד שיתכוין; ורישא דשלא ברשות - פטור מארבעה דברים, דליכא פשיעה; אבל אנזק – חייב, כדקיימא לן 'פצע תחת פצע' (שמות כא כה) - לחייב על האונס כרצון
- ^ שלא נטל רשות מחבירו
- ^ דאיבעי ליה לעיוני
- ^ שליח בית דין
- ^ למי שחייב מלקות
- ^ יותר על מה שאמדוהו בית דין שיכול לקבל
- ^ לרב שימי
- ^ דרב שימי: הכהו על סנדלו. לישנא אחרינא: בעט בסנדלו לרב שימי
- ^ השליח
- ^ והפלא ה' את מכותך וגו' (דברים כח נט)
- ^ בני אדם נפנין בה לנקביהם
- ^ לדרבי יוסי בר חנינא
- ^ דהתם נמי פושע הוא: כיון דחזייה דעייל - איבעי ליה לעיוני
- ^ פטור מגלות, שאינו דומה ליער
- ^ תלמידו של אותו נפח
- ^ מפציר