פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]

ואם עמד בעל קורה – חייב;

ואם אמר לבעל חבית "עמוד"! – פטור;

היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון: נשברה חבית בקורה – חייב;

ואם עמד בעל חבית – פטור;

ואם אמר לבעל קורה "עמוד" – חייב;

וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו.


גמרא:


בעא מיניה רבה בר נתן מרב הונא: המזיק את אשתו בתשמיש המטה – מהו? כיון דברשות קעביד – פטור? או דלמא איבעי ליה לעיוני?

אמר ליה: תניתוה: שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך.

אמר רבא: קל וחומר: ומה יער (דברים יט ה: ואשר יבוא את ריעהו ביער לחטוב עצים ונידחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את ריעהו ומת: הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי) שזה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס, נעשה כמי שנכנס לרשות חבירו – וחייב [גלות], זה שלרשות חבירו נכנס לא כל שכן!?

אלא הא קתני: שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך?

התם תרוייהו כהדדי נינהו [1], הכא - איהו קעביד מעשה.

והיא לא? והכתיב (ויקרא יח כט: כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה) ונכרתו הנפשות העושות [2] מקרב עמם?

הנאה לתרוייהו אית להו, איהו מעשה הוא דקעביד.

היה בעל קורה ראשון [ובעל חבית אחרון, נשברה חבית בקורה פטור בעל הקורה; ואם עמד בעל קורה – חייב; ואם אמר לבעל חבית "עמוד"! – פטור]:

אמר ריש לקיש: שתי פרות ברשות הרבים: אחת רבוצה ואחת מהלכת; בעטה מהלכת ברבוצה – פטורה; רבוצה במהלכת – חייבת;

לימא מסייע ליה היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון, נשברה חבית בקורה – פטור, ואם עמד בעל קורה - חייב, והא הכא - דכרבוצה במהלכת דמי [3] וקתני 'חייב'!

ותסברא? הא - סייעי בעיא [4], לא מסתייא, דלא מסייעי אלא מקשה נמי קשיא [5]: טעמא – דבעטה, הא הוזקה ממילא פטור [6], והא מתניתין [7] - דממילא - וקתני 'חייב'!?

מתניתין - דפסקה [8] לאורחא כשלדא [9]; הכא - כגון דרבעה בחד גיסא: איבעי לה לסגויי באידך גיסא [10].

אלא סיפא דמתניתין מסייע ליה לריש לקיש, דקתני: היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון: נשברה חבית בקורה – חייב; ואם עמד בעל חבית – פטור והא הכא, דכמהלכת ברבוצה דמי - וקתני 'פטור'!

מתניתין - דכי אורחיה קא מסגי [11], [12] הכא [13] אמר ליה: "נהי דאית לך רשות לסגויי עלי - לבעוטי בי לית לך רשותא?" [14]!

משנה:

שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים: אחד רץ ואחד מהלך, או שהיו שניהם רצין והזיקו זה את זה - שניהם פטורין. [15]

גמרא:

מתניתין - דלא כאיסי בן יהודה, דתניא: איסי בן יהודה אומר: רץ חייב מפני שהוא משונה; ומודה איסי בערב שבת בין השמשות שהוא פטור, מפני שרץ ברשות. [16]

אמר רבי יוחנן: הלכה כאיסי בן יהודה.

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן 'הלכה כסתם משנה', ותנן: אחד רץ ואחד מהלך, או שהיו שניהם רצין – פטורין?

מתניתין - בערב שבת בין השמשות.

ממאי?

מדקתני או שהיו שניהם רצין – פטורין' הא תו למה לי? השתא אחד רץ ואחד מהלך [17]' – פטור, שניהם רצין מבעיא? אלא הכי קאמר: אחד רץ ואחד מהלך – פטור; במה דברים אמורים? - בערב שבת בין השמשות, אבל בחול - אחד רץ ואחד מהלך – חייב; שניהם רצין אפילו בחול – פטורין.

אמר מר: ומודה איסי בערב שבת בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות – בערב שבת מאי 'ברשות' איכא?

כדרבי חנינא, דאמר רבי חנינא:


עמוד ב


בואו ונצא לקראת כלה מלכתא [18]'; ואמרי לה 'לקראת שבת כלה מלכתא'.

רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר 'בואי כלה, בואי כלה'.

משנה:

המבקע [19] ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד [20], ברשות היחיד [21] והזיק ברשות הרבים, ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר [22] – חייב.

גמרא:

וצריכא: דאי תנא 'המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים' - משום דשכיחי רבים [23], אבל מרשות הרבים לרשות היחיד - דלא שכיחי רבים [24] - אימא לא; ואי תנא 'מרשות הרבים לרשות היחיד' - משום דמעיקרא שלא ברשות עביד, אבל מרשות היחיד לרשות הרבים - דברשות עביד - אימא לא; ואי תנא הנך תרתי - הא משום דשכיחי רבים והא משום דשלא ברשות, אבל מרשות היחיד לרשות היחיד אחר - דלא שכיחי רבים ומעיקרא ברשות אימא לא - צריכא.

תנו רבנן: הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות, ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת - פטור [25]; ואם נכנס ברשות – חייב.

מאי 'חייב'?

אמר רבי יוסי בר חנינא: חייב בארבעה דברים [26] ופטור מגלות, לפי שאין דומה ליער: יער, זה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס; זה - לרשות חבירו נכנס.

אמר רבה: קל וחומר: ומה יער: זה לדעתו [27] נכנס וזה לדעתו נכנס, נעשה כמי שנכנס לדעת חבירו וגולה, זה שלדעת חבירו נכנס - לא כל שכן!?

אלא אמר רבה: מאי 'פטור' – מגלות: דלא סגי ליה בגלות; והיינו טעמא דרבי יוסי בר חנינא: משום דהוי ליה שוגג קרוב למזיד [28].

מתיב רבא [מכות פ"ג מ"יד]: הוסיף [29] לו [30] רצועה אחת [31] ומת - הרי זה גולה על ידו והא הכא דשוגג קרוב למזיד הוא, דאיבעי אסוקי אדעתיה דמייתי אינשי בחדא רצועה, וקתני הרי זה גולה!?

אמר רב שימי מנהרדעא: דטעי במנינא.

טפח ליה [32] רבא בסנדליה [33], אמר ליה: אטו הוא [34] מָנִי? והתניא גדול שבדיינין קורא [35], והשני מונה, והשלישי אומר "הכהו"!

אלא אמר רב שימי מנהרדעא: דטעה דיינא גופיה. [## ומדוע גולה המכה? כי עליו לדעת את המנין גם כן?]

מיתיבי [מכות פ"ב מ"ב]: הזורק את האבן לרשות הרבים והרג - הרי זה גולה והא הכא דשוגג קרוב למזיד הוא, דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה, דברשות הרבים שכיחי אינשי, וקתני הרי זה גולה?

אמר רב שמואל בר יצחק: בסותר את כותלו.

איבעי ליה עיוני!?

בסותר בלילה.

בלילה נמי איבעי ליה עיוני!?

בסותר את כותלו ביום לאשפה.

האי אשפה - היכי דמי? אי דשכיחי רבים – מזיד הוא! ואי לא שכיחי רבים - אנוס הוא!?

אמר רב פפא: [לא צריכא אלא] באשפה העשויה להפנות [36] בלילה, ואינה עשויה להפנות ביום, ואיכא דמיקרי ויתיב: מזיד לא הוי, דהא אינה עשויה להפנות ביום; אנוס נמי לא הוי - דהא איכא דמיקרי ויתיב.

רב פפא משמיה דרבא מתני לה [37] ארישא [ולא לגבי הסיפא: ואם נכנס ברשות – חייב]: הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות, ונתזה לו בקעת וטפחה לו על פניו ומת – פטור; אמר רבי יוסי בר חנינא: חייב בארבעה דברים [38] ופטור מגלות.

מאן דמתני לה אסיפא [39] - כל שכן ארישא, ומאן דמתני לה ארישא, אבל אסיפא - כיון דברשות - חייב גלות.

ומי חייב גלות? והתניא: הנכנס לחנותו של נפח ונתזו ניצוצות וטפחו לו על פניו ומת – פטור; ואפילו נכנס ברשות!?

הכא במאי עסקינן - בשוליא דנפחי [40].

שוליא דנפחי למקטלא קאי?

כשרבו מסרהב [41] בו לצאת ואינו יוצא.

ומשום דרבו מסרהב בו לצאת - למיקטליה קאי?

כסבור יצא.

אי הכי - אחר נמי!?


הערותעריכה

  1. ^ שניהן שוין בשבירתן, שאף בעל חבית סייע בשבירתה
  2. ^ נואף ונואפת במשמע
  3. ^ דבעל קורה שעמד הוי משונה שאין דרך לפוש ברשות הרבים
  4. ^ דרבוצה במהלכת חייבת
  5. ^ מתניתין לריש לקיש, דאמר 'בעטה רובצת חייבת'
  6. ^ מהלכת ברבוצה פטורה
  7. ^ והכא קתני במתניתין
  8. ^ קורה
  9. ^ שהיו ראשיה לרוחב הדרך; הלכך אפילו ממילא חייב, שאין דרך לבעל החבית לנטות
  10. ^ הלכך טעמא דבעטה אבל ממילא פטור
  11. ^ דקא מסגי בעל הקורה כי אורחיה ואין כאן שינוי הלכך פטור
  12. ^ אבל
  13. ^ מהלכת שבעטה ברבוצה, שינתה את דרכה
  14. ^ ואימא לך דחייבת
  15. ^ כדמפרש בגמרא.
  16. ^ מפרש לקמן.
  17. ^ דרץ שינה ומהלך לא שינה
  18. ^ כאדם המקבל פני מלך
  19. ^ עצים
  20. ^ של אחרים
  21. ^ שלו
  22. ^ של אחרים
  23. ^ והוה ליה לעיוני
  24. ^ במקום הנזק
  25. ^ מגלות
  26. ^ אם לא מת אלא הוזק - נותן לו נזק, צער, ורפוי, ושבת, דהוה ליה פושע; אבל בושת – לא, דאינו חייב על הבושת עד שיתכוין; ורישא דשלא ברשות - פטור מארבעה דברים, דליכא פשיעה; אבל אנזק – חייב, כדקיימא לן 'פצע תחת פצע' (שמות כא כה) - לחייב על האונס כרצון
  27. ^ שלא נטל רשות מחבירו
  28. ^ דאיבעי ליה לעיוני
  29. ^ שליח בית דין
  30. ^ למי שחייב מלקות
  31. ^ יותר על מה שאמדוהו בית דין שיכול לקבל
  32. ^ לרב שימי
  33. ^ דרב שימי: הכהו על סנדלו. לישנא אחרינא: בעט בסנדלו לרב שימי
  34. ^ השליח
  35. ^ והפלא ה' את מכותך וגו' (דברים כח נט)
  36. ^ בני אדם נפנין בה לנקביהם
  37. ^ לדרבי יוסי בר חנינא
  38. ^ דהתם נמי פושע הוא: כיון דחזייה דעייל - איבעי ליה לעיוני
  39. ^ פטור מגלות, שאינו דומה ליער
  40. ^ תלמידו של אותו נפח
  41. ^ מפציר