ביאור:בבלי בבא קמא דף צד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דמאספורק ^[1]: בית שמאי אוסרין, ובית הלל מתירין.

מאי טעמיה דבית שמאי?

אמר קרא (דברים כג יט: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך) גם שניהם - לרבות שינוייהם;

ובית הלל?

אמר קרא: 'שניהם' - ולא שינוייהם.

ובית שמאי - הא כתיב 'הם'?

ההוא מיבעי ליה: 'הם' - ולא ולדותיהם;

ובית הלל?

תרתי שמעת מינה: 'הם' ולא שינוייהם, 'הם' ולא ולדותיהם.

ובית הלל - נמי הכתיב 'גם'?

'גם' לבית הלל קשיא.

רבי אליעזר בן יעקב - מאי היא?

דתניא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: הרי שגזל סאה של חטין, טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה - כיצד מברך? אין זה מברך, אלא מנאץ, ועל זה נאמר (תהלים י ג: כי הלל רשע על תאות נפשו ו)בוצע ברך נאץ ה' ^[2]'.

רבי שמעון בן אלעזר - מאי היא?

דתניא: כלל זה אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל שבח שהשביח גזלן - ידו על העליונה: רצה נוטל שבחו, רצה אומר לו "הרי שלך לפניך".

מאי קאמר ^[3]? אמר רב ששת: הכי קאמר: השביחָהּ - נוטל שבחו, כחש - אומר לו "הרי שלך לפניך", דשינוי במקומו עומד.

אי הכי אפילו השביח נמי?

אמרי: מפני תקנת השבים.

רבי ישמעאל - מאי היא?

דתניא: מצות פאה להפריש מן הקמה ^[4]; לא הפריש מן הקמה – מפריש מן העומרים; לא הפריש מן העומרים - מפריש מן הכרי, עד שלא מרחו; מרחו ^[5] - ^[6] מעשר ונותן לו ^[7] לקט שכחה ופאה שעשאן בגורן – הוקבעו'</ref>;

משום רבי ישמעאל אמרו: אף מפריש ^[8] מן העיסה ונותן לו ^[9]'.

אמר ליה רב פפא לאביי: איכפל כל הני תנאי ^[10] לאשמועינן כבית שמאי?

אמר ליה: הכי קאמרי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה.

אמר רבא: ממאי? דלמא עד כאן לא קאמר רבי שמעון בן יהודה התם אלא בצבע, הואיל ויכול להעבירו על ידי צפון;

ועד כאן לא קאמרי בית שמאי התם אלא לגבוה, משום דאימאיס;

ועד כאן לא קאמר רבי אליעזר בן יעקב התם אלא לענין ברכה, משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה;

ועד כאן לא קאמר רבי שמעון בן אלעזר התם אלא בהכחשה דהדר ^[11];

ועד כאן לא קאמר רבי ישמעאל התם אלא לענין פאה, משום דכתיב 'תעזוב' יתירא ^[12]; וכי תימא ליגמר מיניה - מתנות עניים שאני, כדבעי רבי יונתן, דבעי רבי יונתן: מאי טעמא דרבי ישמעאל? - משום דקסבר שינוי אינו קונה? או דלמא בעלמא קסבר שינוי קונה, והכא משום דכתיב 'תעזוב' יתירא?

ואם תמצי לומר טעמא דרבי ישמעאל משום דקסבר שינוי אינו קונה, 'תעזוב' יתירא דכתב רחמנא - למה לי ^[13]?

ותו: לרבנן – 'תעזוב' יתירא דכתב רחמנא למה לי?

מבעי ליה לכדתניא: 'המפקיר כרמו והשכים לבקר ^[14] ובצרו - חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה ^[15], ופטור מן המעשר ^[16].

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.

ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל 'אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין'? ^[17]

בשלמא לרבא ^[18], דאמר: כי קאמר רבי שמעון בן אלעזר התם בהכחשה דהדר - לא קשיא: כי קאמר 'הלכה כרבי שמעון בן אלעזר' דשינוי במקומו עומד – בהכחשה דהדר; וכי קאמר שמואל התם 'אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין' - בהכחשה דלא הדר ^[19];

אלא לאביי, דאמר: 'כי קאמר רבי שמעון בן אלעזר - בהכחשה דלא הדר קאמר' מאי איכא למימר?

אביי מתני הכי: אמר רב יהודה אמר שמואל:

עמוד ב

'אמרו הלכה כרבי שמעון בן אלעזר' ^[20] - וליה לא סבירא ליה.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דבר תורה גזילה הנשתנית ^[21] - חוזרת בעיניה ^[22], שנאמר (ויקרא ה כג: והיה כי יחטא ואשם) והשיב את הגזלה אשר גזל [או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא] - מכל מקום; ואם תאמר משנתנו ^[23] - משום תקנת השבים.

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן 'הלכה כסתם משנה', ותנן [בענין ראשית הגז: חולין פ"יא מ"ג, דף קלה,א]: 'לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו – פטור ^[24]' ^[25]!?

אמר להו ההוא מדרבנן, ורבי יעקב שמיה: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן: ^[26] כגון שגזל עצים משופין ועשאן כלים, דהוה ליה שינוי החוזר לברייתו ^[27].

תנו רבנן: 'הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו - אין מקבלין מהן, והמקבל מהן - אין רוח חכמים נוחה הימנו ^[28]'.

אמר רבי יוחנן: בימי רבי נשנית משנה זו, דתניא: מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה; אמר לו אשתו: "ריקה! אם אתה עושה תשובה - אפילו אבנט אינו שלך"; ונמנע ולא עשה תשובה; באותה שעה אמרו: הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו - אין מקבלין מהם, והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו.

מיתיבי: 'הניח להם אביהם מעות של רבית: אף על פי שהן יודעין שהן רבית - אין חייבין להחזיר ^[29]' - אינהו הוא דלא, הא אביהם חייב להחזיר!

בדין הוא דאביהם נמי אינו חייב להחזיר, והא דקתני בדידהו - משום דקא בעי למתני סיפא: הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר המסויים ^[30] - חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם - תנא רישא נמי בדידהו.

ומפני כבוד אביהם חייבין להחזיר? אקרי כאן (שמות כב כז: אלהים לא תקלל) ונשיא בעמך לא תאור - בעושה מעשה עמך ^[31]!?

כדאמר רב פנחס ^[32]: בשעשה תשובה - הכא נמי בשעשה תשובה.

אי עשה תשובה - מאי בעי גביה? איבעי ליה לאהדורי!?

שלא הספיק להחזיר עד שמת.

תא שמע: הגזלנים ומלוי ברבית - אף על פי שגבו – מחזירין. גזלנין - מאי שגבו איכא? אי גזול – גזול, ואי לא גזול - לא גזול ^[33]!? אלא אימא: 'הגזלנין' - ומאי ניהו? מלוי רביות – 'אף על פי שגבו – מחזירין ^[34]'.

אמרי: 'מחזירין' – 'ואין מקבלין מהם'; אלא למה מחזירין?

לצאת ידי שמים.

תא שמע: 'הרועים ^[35], והגבאין ^[36] והמוכסין - תשובתן קשה ^[37], ומחזירין למכירין ^[38]'.

אמרי: מחזירין – ואין מקבלין מהם? ואלא למה מחזירין?

לצאת ידי שמים.

אי הכי אמאי 'תשובתן קשה'? ועוד: אימא סיפא: ושאין מכירין - יעשה בהן צרכי ציבור, ואמר רב חסדא: בורות שיחין ומערות ^[39]!

אלא לא קשיא: כאן קודם תקנה ^[40], כאן לאחר תקנה;

והשתא דאמר רב נחמן 'בשאין גזילה קיימת' - אפילו תימא אידי ואידי לאחר תקנה, ולא קשיא:

הערות

^ שם מקום
^ גוזל ומברך; 'בוצע' - כמו 'כל בוצע בצע' (משלי א יט)
^ איירי בשבחה וקתני "הרי שלך לפניך" והאי לישנא לא שייך למימר אלא בדבר שכיחש מקדמותו, שאמר לו "טלנו כמות שהוא כחוש"
^ דכתיב 'לא תכלה פאת שדך לקצור' (ויקרא יט ט)
^ מחליק את הכרי ברחת ומירוח - הוי גמר מלאכה למעשר
^ הלכך
^ מעשר כל מעשרותיו תחלה, ואחר כך נותן לו פאה, כדי שלא יפסיד עני: שאילו היה נותנו קודם מירוח - אף על פי שעני מצרף לקט שכחה ופאה הרבה ועושה מהן כרי - פטור מן המעשר, שהרי הפקר הוא; אבל עכשיו שנתמרח ביד בעל הבית - נתחייב במעשר, דהכי אמרינן במסכת ברכות [דף מ,ב וסוטה דף מג,ב
^ פאה
^ אם לא נתנה כבר; ואילו לתנא קמא מן העיסה – לא, דקנייה בשינוי, והוי ממון שאין לו תובעים: דעד השתא דישה [אולי צ"ל 'עד שעת דישה’] לאו שינוי הוא, דאוכל הוא כמו שהיה
^ טרחו ועמלו ונתקבצו לכך
^ מפטמו, וחוזר לקדמותו
^ ב'קדושים תהיו' כתיב (ויקרא יט ט-י: ובקצרכם את קציר ארצכם) לא תכלה פאת שדך לקצור [ולקט קצירך לא תלקט (פסוק י:) וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלקיכם], וב'שור או כשב' כתיב (ויקרא כג כב: ובקצרכם את קציר ארצכם) לא תכלה פאת שדך בקוצרך [ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלקיכם] - תרי קראי 'תעזוב אותו' למה לי? שמע מינה לאתויי שינוי דלא קני הכא
^ הא בעלמא נמי לא קני שינוי
^ קודם שיבאו עניים לבצרה, שיזכו בהפקר אם היו קודמין
^ פרט בכרם ולקט בקמה
^ דאף על גב דהפקר פטור מכולם, דכתיב 'ארצך', 'שדך' ו'כרמך' - מהני 'תעזוב' יתירא למעוטי כי האי גוונא, דלא הוי הפקר לפטור, ואף על גב שפטור מן המעשר; ובכל הני כתיב 'תעזוב' יתירא: בקדושים כתיב 'וכרמך לא תעולל ופרט כו' (ויקרא יט כ) ובמשנה תורה (דברים כד כא) כתיב 'כי תבצור כרמך לא תעולל' וכן 'לא תפאר אחריך' (דברים כד כ) דהיינו פרט; 'תפאר' = אישקוביי"ר [לנקות מכל שארית]; ופאה - נמי מהכא משמע, דתנא דבי רבי ישמעאל (חולין דף קלא,א) שלא תטול תפארתו ממנו; שכחה - כתיב במשנה תורה (דברים כד יט) 'לא תשוב לקחתו וגו'; ובאילן כתיב 'לא תפאר אחריך' (דברים כד כ), ואמר מר בפרק י' דחולין (שם) 'אחריך' זו שכחה, ולא בעי למיהדר ומכתב באילן 'לגר ליתום' אלא 'לא תפאר אחריך' ואנא ידענא דלעניים הוא, כדאשכחן בעמרים; אבל במעשר לא כתיב 'תעזוב' יתירא
^ בפרק ראשון (דף יא,א) גבי בעלים מטפלין בנבילה אמר שמואל דלנזקין הוא דשמין את הנבילה לניזק, ומוסיף עליה מזיק עד שמשלים לו נזקו, אבל גנב וגזלן שנטלו בהמה ומתה או כחשה - אין שמין את הנבילה אלא שלהם תהא, והם ישלמו בהמה מעליא; אלמא שינוי קני!
^ פלוגתא דאביי ורבא לעיל בשמעתין
^ כגון מתה או נשברה רגלה
^ כלומר: הכי אמר שמואל: יש שאומר הלכה כרבי שמעון בן אלעזר
^ אף על פי שנשתנה
^ כמות שהיא עכשיו, ואפילו השביחה, דשינוי לא קני
^ דקתני דלא משלם כלים אלא דמי עצים, אלמא קני בשינוי
^ לגמרי
^ והכא תקנת השבים אינה, ואפילו הכי קני בשינוי
^ מתניתין מוקי לה רבי יוחנן
^ משום הכי קאמר רבי יוחנן דטעמא משום תקנת השבים הוא: דשינוי כי האי - לאו שינוי הוא
^ אין רוח חכמה וחסידות בקרבו
^ דכתיב 'והשיב את הגזלה אשר גזל' (ויקרא ה כג) - והני לא גזול מידי, דקנינהו בשינוי רשות; וקסבר רשות יורש - כרשות לוקח דמי
^ דבר הניכר לרבים 'זו היא שגזל פלוני והניחה ליורשיו'
^ וזה לא עשה מעשה עמו, ואינן חייבין בכבודו
^ ב'חומר בקודש' (חגיגה כו.)
^ ואמאי קרי להו 'גזלנין'
^ וכל שכן לא גבו, דמקרעינא שטרא
^ גזלנים הם: לרעות בהמות בשדות אחרים
^ של מלך, לגבות כסף גולגלתא וארנונא, ושקלי טפי
^ שגזלו הרבים, ואין יודעים למי להחזיר
^ למי שמכיר שלו, שגזלוהו
^ להכניס בהן מים לשתות, דהוי דבר הצריך לכל, ויהנו מהן הנגזלים; אלמא אהדורי בעי
^ שבימי רבי נשנית משנה זו, דמחייב למהדר

[1] שם מקום

[2] גוזל ומברך; 'בוצע' - כמו 'כל בוצע בצע' (משלי א יט)

[3] איירי בשבחה וקתני "הרי שלך לפניך" והאי לישנא לא שייך למימר אלא בדבר שכיחש מקדמותו, שאמר לו "טלנו כמות שהוא כחוש"

[4] דכתיב 'לא תכלה פאת שדך לקצור' (ויקרא יט ט)

[5] מחליק את הכרי ברחת ומירוח - הוי גמר מלאכה למעשר

[6] הלכך

[7] מעשר כל מעשרותיו תחלה, ואחר כך נותן לו פאה, כדי שלא יפסיד עני: שאילו היה נותנו קודם מירוח - אף על פי שעני מצרף לקט שכחה ופאה הרבה ועושה מהן כרי - פטור מן המעשר, שהרי הפקר הוא; אבל עכשיו שנתמרח ביד בעל הבית - נתחייב במעשר, דהכי אמרינן במסכת ברכות [דף מ,ב וסוטה דף מג,ב

[8] פאה

[9] אם לא נתנה כבר; ואילו לתנא קמא מן העיסה – לא, דקנייה בשינוי, והוי ממון שאין לו תובעים: דעד השתא דישה [אולי צ"ל 'עד שעת דישה’] לאו שינוי הוא, דאוכל הוא כמו שהיה

[10] טרחו ועמלו ונתקבצו לכך

[11] מפטמו, וחוזר לקדמותו

[12] ב'קדושים תהיו' כתיב (ויקרא יט ט-י: ובקצרכם את קציר ארצכם) לא תכלה פאת שדך לקצור [ולקט קצירך לא תלקט (פסוק י:) וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלקיכם], וב'שור או כשב' כתיב (ויקרא כג כב: ובקצרכם את קציר ארצכם) לא תכלה פאת שדך בקוצרך [ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלקיכם] - תרי קראי 'תעזוב אותו' למה לי? שמע מינה לאתויי שינוי דלא קני הכא

[13] הא בעלמא נמי לא קני שינוי

[14] קודם שיבאו עניים לבצרה, שיזכו בהפקר אם היו קודמין

[15] פרט בכרם ולקט בקמה

[16] דאף על גב דהפקר פטור מכולם, דכתיב 'ארצך', 'שדך' ו'כרמך' - מהני 'תעזוב' יתירא למעוטי כי האי גוונא, דלא הוי הפקר לפטור, ואף על גב שפטור מן המעשר; ובכל הני כתיב 'תעזוב' יתירא: בקדושים כתיב 'וכרמך לא תעולל ופרט כו' (ויקרא יט כ) ובמשנה תורה (דברים כד כא) כתיב 'כי תבצור כרמך לא תעולל' וכן 'לא תפאר אחריך' (דברים כד כ) דהיינו פרט; 'תפאר' = אישקוביי"ר [לנקות מכל שארית]; ופאה - נמי מהכא משמע, דתנא דבי רבי ישמעאל (חולין דף קלא,א) שלא תטול תפארתו ממנו; שכחה - כתיב במשנה תורה (דברים כד יט) 'לא תשוב לקחתו וגו'; ובאילן כתיב 'לא תפאר אחריך' (דברים כד כ), ואמר מר בפרק י' דחולין (שם) 'אחריך' זו שכחה, ולא בעי למיהדר ומכתב באילן 'לגר ליתום' אלא 'לא תפאר אחריך' ואנא ידענא דלעניים הוא, כדאשכחן בעמרים; אבל במעשר לא כתיב 'תעזוב' יתירא

[17] בפרק ראשון (דף יא,א) גבי בעלים מטפלין בנבילה אמר שמואל דלנזקין הוא דשמין את הנבילה לניזק, ומוסיף עליה מזיק עד שמשלים לו נזקו, אבל גנב וגזלן שנטלו בהמה ומתה או כחשה - אין שמין את הנבילה אלא שלהם תהא, והם ישלמו בהמה מעליא; אלמא שינוי קני!

[18] פלוגתא דאביי ורבא לעיל בשמעתין

[19] כגון מתה או נשברה רגלה

[20] כלומר: הכי אמר שמואל: יש שאומר הלכה כרבי שמעון בן אלעזר

[21] אף על פי שנשתנה

[22] כמות שהיא עכשיו, ואפילו השביחה, דשינוי לא קני

[23] דקתני דלא משלם כלים אלא דמי עצים, אלמא קני בשינוי

[24] לגמרי

[25] והכא תקנת השבים אינה, ואפילו הכי קני בשינוי

[26] מתניתין מוקי לה רבי יוחנן

[27] משום הכי קאמר רבי יוחנן דטעמא משום תקנת השבים הוא: דשינוי כי האי - לאו שינוי הוא

[28] אין רוח חכמה וחסידות בקרבו

[29] דכתיב 'והשיב את הגזלה אשר גזל' (ויקרא ה כג) - והני לא גזול מידי, דקנינהו בשינוי רשות; וקסבר רשות יורש - כרשות לוקח דמי

[30] דבר הניכר לרבים 'זו היא שגזל פלוני והניחה ליורשיו'

[31] וזה לא עשה מעשה עמו, ואינן חייבין בכבודו

[32] ב'חומר בקודש' (חגיגה כו.)

[33] ואמאי קרי להו 'גזלנין'

[34] וכל שכן לא גבו, דמקרעינא שטרא

[35] גזלנים הם: לרעות בהמות בשדות אחרים

[36] של מלך, לגבות כסף גולגלתא וארנונא, ושקלי טפי

[37] שגזלו הרבים, ואין יודעים למי להחזיר

[38] למי שמכיר שלו, שגזלוהו

[39] להכניס בהן מים לשתות, דהוי דבר הצריך לכל, ויהנו מהן הנגזלים; אלמא אהדורי בעי

[40] שבימי רבי נשנית משנה זו, דמחייב למהדר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]