פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


לא צריך לאהדורי עליה כולי האי [1] [עיין הגהות הגר"א].

ודלמא איצטריך ליה זוזי וזבין?

אמר רב אשי: הרי יצא לו שם גניבה בעיר.

איתמר: גנב ומכר ואחר כך הוכר הגנב: רב משמיה דרבי חייא אמר: הדין עם הראשון [2]; רבי יוחנן משמיה דרבי ינאי אמר: הדין עם השני [3].

אמר רב יוסף: לא פליגי: כאן [4] לפני יאוש - הדין עם השני; כאן לאחר יאוש - הדין עם הראשון, ותרוייהו אית להו דרב חסדא [5].

אמר ליה אביי: ולא פליגי? הא מתנות כהונה כלפני יאוש דמי [6], ופליגי [7], דתנן [חולין פ"י מ"יג קלא,א]: אמר לו: "מכור לי מעיה של פרה", והיו בהן מתנות [8] - [9] נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים [10]; לקח הימנו במשקל - נותנו לכהן ומנכה לו מן הדמים.; ואמר רב: לא שנו [11] אלא ששקל [12] לעצמו, אבל שקל לו הטבח - הדין עם הטבח [13].' [14]!

אימא 'אף דין עם הטבח': מהו דתימא 'אין מתנות כהונה נגזלות [15]' - קא משמע לן.

ולאביי, דאמר 'פליגי' - במאי פליגי? - [16] בדרב חסדא [17].

רב זביד אמר: [18] כגון שנתייאשו הבעלים ביד לוקח ולא נתייאשו ביד גנב, ובהא פליגי: מר סבר: יאוש ואחר כך שינוי רשות קני; שינוי רשות ואחר כך יאוש לא קני; ומר סבר: לא שנא [19].

רב פפא אמר: [20]בגלימא [21] - דכולי עלמא לא פליגי דהדר למריה [22], והכא בעשו בו תקנת השוק [23] קמיפלגי: רב משמיה דרבי חייא אמר: 'הדין עם הראשון': דינא דלוקח דלישקול זוזי מגנב, ולא עשו בו תקנת השוק; ורבי יוחנן משום דרבי ינאי אמר: 'הדין עם השני': דינא דלוקח דלישקול מבעל הבית, ועשו בו תקנת השוק. [24]

וסבר רב 'לא עשו בו תקנת השוק'? והא: רב הונא - תלמידיה דרב הוה, וחנן בישא גנב גלימא וזבנה; אתא לקמיה דרב הונא, אמר ליה לההוא גברא: "זיל שרי עביטך [25]"!?

שאני חנן בישא, כיון דליכא לאישתלומי מיניה - כלא הוכר דמי.

אמר רבא: אם גנב מפורסם הוא - לא עשו בו תקנת השוק.

והא חנן בישא, דמפורסם הוה, ועשו בו תקנת השוק!?

נהי דמפורסם לבישותא - לגניבותא לא מפורסם.

איתמר: גנב ופרע בחובו [26], גנב ופרע בהיקיפו [27] - לא עשו בו תקנת השוק, דאמרי [לבעל החוב או לחנוני]: לא אדעתא דהנהו [28] יהיבת ליה מידי [29];

משכנתא שוי מאתן במאה - עשו בו תקנת השוק.

[30] שוה בשוה: אמימר אמר: לא עשו בו תקנת השוק [31];

מר זוטרא אמר: עשו בו תקנת השוק.

[32]

זבינא שוה בשוה - עשו בו תקנת השוק; שוה מאה במאתן: רב ששת אמר: לא עשו בו תקנת השוק [33]; רבא אמר: עשו בו תקנת השוק [34].

והלכתא: בכולהו עשו בו תקנת השוק, לבר מגנב ופרע בחובו, גנב ופרע בהיקיפו [35].

אבימי בר נאזי, חמוה דרבינא, הוה מסיק בההוא גברא ארבעה זוזי; גנב גלימא, אתיא ניהליה, אוזפיה ארבעה זוזי אחריני [הילוה לו עוד ארבע זוז, ולא ברור אם גלימא הגנובה שימשה כמשכון על ההולאה הראשונה, השניה, או לשתי ההלאות, או כתשלום לראשון]; לסוף הוכר הגנב [שגנב את הגלימה שהביא הלוה]. אתא לקמיה דרבינא, אמר: קמאי 'גנב ופרע בחובו' [וחייב להחזיר את הגלימה] ולא בעי [הנגנב] למיתב ליה ולא מידי; הנך ארבעה זוזי אחריני - שקול זוזך והדר גלימי.

מתקיף לה רב כהן: ודלמא גלימא - בהני זוזי קמאי יהבה ניהליה: 'גנב ופרע בחובו, גנב ופרע בהיקיפו', וארבעה זוזי בתראי - הימוני הימניה כי היכי דהימניה מעיקרא!?

איגלגל מילתא, מטא לקמיה דרבי אבהו, אמר: הלכתא כרב כהן [36].

נרשאה גנב ספרא, זבניה לפפונאה בתמנן זוזי; אזל פפונאה זבניה לבר מחוזאה במאה ועשרין זוזי [37]; לסוף הוכר הגנב. אמר אביי: ליזיל מרי דספרא ויהב ליה לבר מחוזא תמנן זוזי ושקיל ספריה, ואזיל בר מחוזאה ושקיל ארבעין מפפונאה.

מתקיף לה רבא: השתא לוקח מגנב עשו בו תקנת השוק, לוקח מלוקח מיבעיא?

אלא אמר רבא: ליזיל מריה דספרא ויהיב ליה לבר מחוזאה מאה ועשרין זוזי ושקיל ספריה; וליזיל מרי דספרא ולישקול ארבעין מפפונאה ותמנן מנרשאה.

משנה:

זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש; נסדקה חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכו


עמוד ב

[המשך המשנה:]

אין לו אלא שכרו [38]; ואם אמר "אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי" - חייב ליתן לו.

שטף נחל חמורו וחמור חבירו: שלו יפה מנה ושל חבירו מאתים, והניח זה את שלו והציל את של חבירו - אין לו אלא שכרו; ואם אמר לו "אני אציל את שלך ואתה נותן לי את שלי" - חייב ליתן לו.

גמרא:

ואמאי? לימא ליה "מהפקירא קא זכינא [39]!" [40]? מי לא תניא 'הרי שהיה טעון כדי יין וכדי שמן וראה שהן משתברות [41] לא יאמר "הרי זה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי", ואם אמר - לא אמר כלום [42]?

כדאמר רבי ירמיה [43]: 'כשעקל בית הבד כרוך עליה [44]' - הכי נמי כשעקל בית הבד כרוך עליה.

'ואם אמר - לא אמר כלום'? והתניא [תוספתא מעשר שני [45] פרק א הלכה ז]: מי שבא בדרך, ומעות בידו, ואנס כנגדו, לא יאמר "הרי פירות [46] שיש לי בתוך ביתי מחוללים על מעות הללו" ואם אמר - דבריו קיימין.?!

הכא במאי עסקינן? - בשיכול להציל.

אי בשיכול להציל - לכתחלה אמאי לא יאמר?

בשיכול להציל על ידי הדחק.

וכל היכא דאיכא הפסידא [47] - לכתחלה לא יאמר [48]? והתניא [תוספתא דמאי [49] פרק ח הלכה יא]: הרי שהיו לו [50] עשר חביות של טבל [51] טמא [52], וראה אחת מהן שנשברה או שנתגלתה – אומר: הרי היא תרומת מעשר על תשע חברותיה; ובשמן לא יעשה כן מפני הפסד כהן [53]'; [ו]אמר רבי ירמיה: כשעקל בית הבד כרוך עליה [54] [אבל יכול לומר "הרי זה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי" לכתחילה בהפסד מועט או בהפסד הניתן להציל על ידי הדחק]! בשלמא שנשברה [וכרבי ירמיה, או שנשברה בחלק העליון של הכלי, ובחלק התחתון נשאר שמן טוב] – חזיא; אלא נתגלתה [היין] - למאי חזיא [55]! וכי תימא: חזיא לזילוף – והתניא [תוספתא תרומות [56] פרק ז הלכה יד]: מים שנתגלו הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים [57] ולא יגבל בהן את הטיט ולא ירבץ בהן את הבית ולא ישקה מהם את בהמתו ולא בהמת חבירו [58].'!?

דעבר לה במסננת [59], כרבי נחמיה, דתניא [תוספתא תרומות [60] פרק ז הלכה יג]: מסננת יש בה משום גילוי [61]; אמר רבי נחמיה: אימתי? בזמן שהתחתונה מגולה, אבל בזמן שהתחתונה מכוסה - אף על פי שהעליונה מגולה - אין בה משום גילוי, לפי שארס של נחש דומה לספוג וצף ועומד במקומו.

לאו איתמר עלה: אמר רבי סימון אמר רבי יהושע בן לוי: לא שנו אלא שלא טרקו [62], אבל טרקו - אסור [63]'.

התם נמי אפשר דמנח מידי [64] אפומא דחביתא [65], דשפי ליה [66].

[67] ורבי נחמיה <מטמא אטמא> מי תרמינן [68]? והתניא [דומה לתוספתא תרומות [69] פרק ג הלכה יט]: 'תורמין מן הטמא על הטמא ומן הטהור על הטהור ומן הטהור על הטמא, אבל לא מן הטמא על הטהור; רבי נחמיה אומר: אף מן הטמא על הטמא לא התירו לתרום אלא בשל דמאי [70].'!

הכא נמי [עשר חביות] בשל דמאי.

אמר מר: ובשמן לא יעשה כן מפני הפסד כהן; מאי שנא שמן, דראוי להדליק? יין נמי ראוי לזילוף!? וכי תימא 'זילוף לאו מילתא היא', - והאמר שמואל משום רבי חייא: 'שותין מלוג בסלע [71]; ומזלפין מלוג בשתים [72]'?

הכא במאי עסקינן – בחדש.

והא ראוי לישנו?

אתי ביה לידי תקלה [73].

שמן נמי אתי ביה לידי תקלה?

דמנח בכלי מאוס.

יין נמי מנח ליה בכלי מאוס!?

השתא: לזילוף קא בעי ליה, בכלי מאוס קא מנח ליה?

ותקלה עצמה - תנאי היא, דתניא: 'חבית של יין של תרומה שנטמאת: בית שמאי אומרים:


הערותעריכה

  1. ^ דנימא "ספר פלוני ופלוני"
  2. ^ דינו של בעל הבית ותביעתו - על הגנב היא, ואין הלוקח בעל דינו; ואם בא לגבותו הימנו - יתן דמים, ואף על גב שהוכר הגנב לא אמרינן 'יחזיר לוקח הכלים בחנם ויפרע מן הגנב'
  3. ^ דינו של בעל הבית - עם הלוקח הוא, ויוציא הימנו כליו בחנם
  4. ^ לקחו מן הגנב
  5. ^ גזל ולא נתייאשו הבעלים, ובא אחר ואכלו - רצה מזה גובה כו' בריש פירקין; והאי נמי: אף על גב דיהיב דמי לגנב - לגבי האי מיהא גזלן הוא; ומיהו היכא דלא הוכר הגנב עבוד ליה רבנן תקנת השוק ליטול מה שנתן, אבל היכא דהוכר הגנב - עליו להחזיר אחריו
  6. ^ דכהן לא מייאש מינייהו
  7. ^ כלומר: ואמר רב 'הדין עם הראשון'
  8. ^ קיבה
  9. ^ הלוקח
  10. ^ דמסתמא מתנות לא זבין ליה
  11. ^ 'לקח הימנו במשקל - נותנן לכהן' דמשמע דהלוקח על כרחו נותנן לכהן, והוא יתבע דמים מן המוכר
  12. ^ הוא
  13. ^ דינו של כהן וערעורו - על הטבח הוא
  14. ^ רב לטעמיה, דאמר 'הדין עם הראשון', דטבח כגנב ראשון, ולוקח הוי שני, וקאמר 'הדין עם הטבח' אלמא רב לית ליה דרב חסדא
  15. ^ דאלימא קנייה דידהו, דמכח גבוה קאתו ליה, וכל היכא דאיתנהו אימא 'דכהן נינהו', ואפילו שקל לו הטבח יגבה הכהן נמי מן הלוקח
  16. ^ בלפני יאוש
  17. ^ דרב לית ליה דרב חסדא
  18. ^ היכא דלא אייאוש בעלים, דכולי עלמא אית להו דרב חסדא, והדין עם השני; והכא -
  19. ^ דקני לגמרי, ואפילו בדמי לא מהדר לו
  20. ^ לעולם בדלפני יאוש פליגי, ותרוייהו אית להו דרב חסדא, ו
  21. ^ דגניבה
  22. ^ מיד, בחנם, ואין הלוקח יכול לעכבה על מעותיו, וכדרב חסדא; ו'הדין עם הראשון' דאמר רב, לא בדין הבעל הבית קאמר, אלא בדינו של לוקח קאמר
  23. ^ על שקנאו לוקח בשוק בפרהסיא ולא הבין בו שנגנב - עשו לו תקנה שישלם לו בעל הבית מעותיו
  24. ^ ונהי דאית לן דרב חסדא, ולא מצי לוקח למימר לבעל הבית 'לאו בעל דברים דידי את'; מיהו לאחר שישלם הגניבה - יתבע מעותיו מבעל הבית; ואי קשיא: מכל מקום דמי שקיל, מה לי משום תקנה מה לי משום טענת 'לאו בעל דברים דידי את'? - נפקא מינה היכא דגזל ובא אחר ואכל בלא דמים, דאמרינן כדרב חסדא, ואם השני נוח לו מן הראשון גובה הימנו.
  25. ^ התר משכונך, כלומר: פדה משכונך שבידו
  26. ^ מלוה
  27. ^ הקף לחנוני
  28. ^ דהאי גניבה
  29. ^ יהבתה ליה זוזי, דמקמי הכא אוזפת ליה
  30. ^ משכנתא
  31. ^ אין דרך לעשות כן: להלוות על המשכון כל שויו; הלכך לאו אדעתא דהאי משכנתא אוזפיה, אלא הימוני הימניה
  32. ^ והלכתא עשו בו תקנת השוק.
  33. ^ ואפילו ליטול מאה; דכי היכי דמאה יתירין מתנה היא - מאה דשויה נמי מתנה הוו
  34. ^ אפילו ליטול מאתים, דאורחיה למזבין בדמים יקרים
  35. ^ דלא יהיב זוזי אהאי חפץ
  36. ^ דכיון דהימניה מעיקרא השתא נמי הימניה
  37. ^ 'נרשאה' ו'פפונאה' ו'בני מחוזאה' - על שם מקומן נקראו
  38. ^ שכר כלי ושכר פעולה
  39. ^ דבש שלך היה הולך כולו לאיבוד והריני כמציל מן ההפקר
  40. ^ ואמאי 'אין לו אלא שכרו'? כוליה דבש לישקול! וגבי חמור ליכא למימר הכי, דיכול להצילה הוא
  41. ^ והכל נשפך ביחד
  42. ^ אלמא כיון דלאיבוד אזל - לית בהו זכייה והפקירא הוא
  43. ^ לקמן
  44. ^ בעקל דדובשא כרוך עליה: חבית של דבש קשורה בעקל, ולא ישפך הכל אלא מנטף מעט מעט וליכא הפקר
  45. ^ ליברמן
  46. ^ של מעשר שני
  47. ^ קצת הפסד, וליכא איבוד לגמרי, כי הכא דמוקמת לה בשיכול להציל על ידי הדחק, ושמא יציל
  48. ^ בתמיה
  49. ^ ליברמן
  50. ^ ללוי
  51. ^ הטבול לתרומת מעשר
  52. ^ דתרומת מעשר דידיה לא חזיא לכהן לשתיה אלא לזלף; ולקמיה מוקי לה ביין חדש, דלא חזי כולי האי לזלף, דלא אלים ריחא, ופסידא פורתא הוא דאיכא, כמו זה שיכול להציל על ידי הדחק
  53. ^ שמן דתרומה טמאה חזי להדליק, וכי מפסיד לה - לכהן איכא פסידא טובא
  54. ^ דלא חשיב פסידא כולי האי, כגון זה שאין יכול להציל אלא על ידי הדחק
  55. ^ ואפילו הכי קתני 'אומר הרי הוא תרומה', אלמא להפסד מועט לא חששו
  56. ^ ליברמן
  57. ^ שלא יעבור עליהם אדם יחף, ויכנס ארס של נחש ברגלו על ידי מכת צרור וימות
  58. ^ משום סכנת נפשות: שמא ישחטנה אחרי כן
  59. ^ כלי על גבי כלי, ונותנין השמרים בתוך העליון, והוא ככברה, והיין מסתנן מאליו
  60. ^ ליברמן
  61. ^ צריך לכסות העליון כדי שלא ישתה בו נחש; ואף על פי שהיין מסתנן והולך - חיישינן שמא יעבור הארס עם היין לתוך הכלי, וכל שכן כשהתחתון מגולה
  62. ^ בשלא עירבו אדם, וכגון הך מסננת, שאין איש נוגע בה
  63. ^ והכא בהך חבית כי מערה ושדי ליה מחבית למסננת - מטריק ומתבלבל הארס עם היין, ויוצא דרך המסננת לכלי
  64. ^ בגד או שולי כברה
  65. ^ על פי חבית
  66. ^ ומסננו בנחת; 'שפי' - לשון שופך, כמו 'השופה יין (לתמרי) [לחבירו]’ בבא מציעא (דף ס.ע"ש); רודיי"ר
  67. ^ ואי ההיא דעשר חביות רבי נחמיה היא -
  68. ^ מן הטמא על הטמא
  69. ^ ליברמן
  70. ^ הקילו, משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן, וכבר נתעשר
  71. ^ לשתיה אם ימצא יין בזול: לוג בסלע – יקח
  72. ^ אבל לזלף - יקח אפילו ביוקר: הלוג בשתים סלעים, דהנאה יתירא היא
  73. ^ לשתותן, והרי היא טמאה