ביאור:בבלי בבא קמא דף קטו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא צריך לאהדורי עליה כולי האי ^[1] [עיין הגהות הגר"א].

ודלמא איצטריך ליה זוזי וזבין?

אמר רב אשי: הרי יצא לו שם גניבה בעיר.

איתמר: גנב ומכר ואחר כך הוכר הגנב: רב משמיה דרבי חייא אמר: הדין עם הראשון ^[2]; רבי יוחנן משמיה דרבי ינאי אמר: הדין עם השני ^[3].

אמר רב יוסף: לא פליגי: כאן ^[4] לפני יאוש - הדין עם השני; כאן לאחר יאוש - הדין עם הראשון, ותרוייהו אית להו דרב חסדא ^[5].

אמר ליה אביי: ולא פליגי? הא מתנות כהונה כלפני יאוש דמי ^[6], ופליגי ^[7], דתנן [חולין פ"י מ"יג קלא,א]: אמר לו: "מכור לי מעיה של פרה", והיו בהן מתנות ^[8] - ^[9] נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים ^[10]; לקח הימנו במשקל - נותנו לכהן ומנכה לו מן הדמים.; ואמר רב: לא שנו ^[11] אלא ששקל ^[12] לעצמו, אבל שקל לו הטבח - הדין עם הטבח ^[13].' ^[14]!

אימא 'אף דין עם הטבח': מהו דתימא 'אין מתנות כהונה נגזלות ^[15]' - קא משמע לן.

ולאביי, דאמר 'פליגי' - במאי פליגי? - ^[16] בדרב חסדא ^[17].

רב זביד אמר: ^[18] כגון שנתייאשו הבעלים ביד לוקח ולא נתייאשו ביד גנב, ובהא פליגי: מר סבר: יאוש ואחר כך שינוי רשות קני; שינוי רשות ואחר כך יאוש לא קני; ומר סבר: לא שנא ^[19].

רב פפא אמר: ^[20]בגלימא ^[21] - דכולי עלמא לא פליגי דהדר למריה ^[22], והכא בעשו בו תקנת השוק ^[23] קמיפלגי: רב משמיה דרבי חייא אמר: 'הדין עם הראשון': דינא דלוקח דלישקול זוזי מגנב, ולא עשו בו תקנת השוק; ורבי יוחנן משום דרבי ינאי אמר: 'הדין עם השני': דינא דלוקח דלישקול מבעל הבית, ועשו בו תקנת השוק. ^[24]

וסבר רב 'לא עשו בו תקנת השוק'? והא: רב הונא - תלמידיה דרב הוה, וחנן בישא גנב גלימא וזבנה; אתא לקמיה דרב הונא, אמר ליה לההוא גברא: "זיל שרי עביטך ^[25]"!?

שאני חנן בישא, כיון דליכא לאישתלומי מיניה - כלא הוכר דמי.

אמר רבא: אם גנב מפורסם הוא - לא עשו בו תקנת השוק.

והא חנן בישא, דמפורסם הוה, ועשו בו תקנת השוק!?

נהי דמפורסם לבישותא - לגניבותא לא מפורסם.

איתמר: גנב ופרע בחובו ^[26], גנב ופרע בהיקיפו ^[27] - לא עשו בו תקנת השוק, דאמרי [לבעל החוב או לחנוני]: לא אדעתא דהנהו ^[28] יהיבת ליה מידי ^[29];

משכנתא שוי מאתן במאה - עשו בו תקנת השוק.

^[30] שוה בשוה: אמימר אמר: לא עשו בו תקנת השוק ^[31];

מר זוטרא אמר: עשו בו תקנת השוק.

^[32]

זבינא שוה בשוה - עשו בו תקנת השוק; שוה מאה במאתן: רב ששת אמר: לא עשו בו תקנת השוק ^[33]; רבא אמר: עשו בו תקנת השוק ^[34].

והלכתא: בכולהו עשו בו תקנת השוק, לבר מגנב ופרע בחובו, גנב ופרע בהיקיפו ^[35].

אבימי בר נאזי, חמוה דרבינא, הוה מסיק בההוא גברא ארבעה זוזי; גנב גלימא, אתיא ניהליה, אוזפיה ארבעה זוזי אחריני [הילוה לו עוד ארבע זוז, ולא ברור אם גלימא הגנובה שימשה כמשכון על ההולאה הראשונה, השניה, או לשתי ההלאות, או כתשלום לראשון]; לסוף הוכר הגנב [שגנב את הגלימה שהביא הלוה]. אתא לקמיה דרבינא, אמר: קמאי 'גנב ופרע בחובו' [וחייב להחזיר את הגלימה] ולא בעי [הנגנב] למיתב ליה ולא מידי; הנך ארבעה זוזי אחריני - שקול זוזך והדר גלימי.

מתקיף לה רב כהן: ודלמא גלימא - בהני זוזי קמאי יהבה ניהליה: 'גנב ופרע בחובו, גנב ופרע בהיקיפו', וארבעה זוזי בתראי - הימוני הימניה כי היכי דהימניה מעיקרא!?

איגלגל מילתא, מטא לקמיה דרבי אבהו, אמר: הלכתא כרב כהן ^[36].

נרשאה גנב ספרא, זבניה לפפונאה בתמנן זוזי; אזל פפונאה זבניה לבר מחוזאה במאה ועשרין זוזי ^[37]; לסוף הוכר הגנב. אמר אביי: ליזיל מרי דספרא ויהב ליה לבר מחוזא תמנן זוזי ושקיל ספריה, ואזיל בר מחוזאה ושקיל ארבעין מפפונאה.

מתקיף לה רבא: השתא לוקח מגנב עשו בו תקנת השוק, לוקח מלוקח מיבעיא?

אלא אמר רבא: ליזיל מריה דספרא ויהיב ליה לבר מחוזאה מאה ועשרין זוזי ושקיל ספריה; וליזיל מרי דספרא ולישקול ארבעין מפפונאה ותמנן מנרשאה.

משנה:

זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש; נסדקה חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכו

עמוד ב

[המשך המשנה:]

אין לו אלא שכרו ^[38]; ואם אמר "אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי" - חייב ליתן לו.

שטף נחל חמורו וחמור חבירו: שלו יפה מנה ושל חבירו מאתים, והניח זה את שלו והציל את של חבירו - אין לו אלא שכרו; ואם אמר לו "אני אציל את שלך ואתה נותן לי את שלי" - חייב ליתן לו.

גמרא:

ואמאי? לימא ליה "מהפקירא קא זכינא ^[39]!" ^[40]? מי לא תניא 'הרי שהיה טעון כדי יין וכדי שמן וראה שהן משתברות ^[41] לא יאמר "הרי זה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי", ואם אמר - לא אמר כלום ^[42]?

כדאמר רבי ירמיה ^[43]: 'כשעקל בית הבד כרוך עליה ^[44]' - הכי נמי כשעקל בית הבד כרוך עליה.

'ואם אמר - לא אמר כלום'? והתניא [תוספתא מעשר שני ^[45] פרק א הלכה ז]: מי שבא בדרך, ומעות בידו, ואנס כנגדו, לא יאמר "הרי פירות ^[46] שיש לי בתוך ביתי מחוללים על מעות הללו" ואם אמר - דבריו קיימין.?!

הכא במאי עסקינן? - בשיכול להציל.

אי בשיכול להציל - לכתחלה אמאי לא יאמר?

בשיכול להציל על ידי הדחק.

וכל היכא דאיכא הפסידא ^[47] - לכתחלה לא יאמר ^[48]? והתניא [תוספתא דמאי ^[49] פרק ח הלכה יא]: הרי שהיו לו ^[50] עשר חביות של טבל ^[51] טמא ^[52], וראה אחת מהן שנשברה או שנתגלתה – אומר: הרי היא תרומת מעשר על תשע חברותיה; ובשמן לא יעשה כן מפני הפסד כהן ^[53]'; [ו]אמר רבי ירמיה: כשעקל בית הבד כרוך עליה ^[54] [אבל יכול לומר "הרי זה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי" לכתחילה בהפסד מועט או בהפסד הניתן להציל על ידי הדחק]! בשלמא שנשברה [וכרבי ירמיה, או שנשברה בחלק העליון של הכלי, ובחלק התחתון נשאר שמן טוב] – חזיא; אלא נתגלתה [היין] - למאי חזיא ^[55]! וכי תימא: חזיא לזילוף – והתניא [תוספתא תרומות ^[56] פרק ז הלכה יד]: מים שנתגלו הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים ^[57] ולא יגבל בהן את הטיט ולא ירבץ בהן את הבית ולא ישקה מהם את בהמתו ולא בהמת חבירו ^[58].'!?

דעבר לה במסננת ^[59], כרבי נחמיה, דתניא [תוספתא תרומות ^[60] פרק ז הלכה יג]: מסננת יש בה משום גילוי ^[61]; אמר רבי נחמיה: אימתי? בזמן שהתחתונה מגולה, אבל בזמן שהתחתונה מכוסה - אף על פי שהעליונה מגולה - אין בה משום גילוי, לפי שארס של נחש דומה לספוג וצף ועומד במקומו.

לאו איתמר עלה: אמר רבי סימון אמר רבי יהושע בן לוי: לא שנו אלא שלא טרקו ^[62], אבל טרקו - אסור ^[63]'.

התם נמי אפשר דמנח מידי ^[64] אפומא דחביתא ^[65], דשפי ליה ^[66].

^[67] ורבי נחמיה ~~<מטמא אטמא>~~ מי תרמינן ^[68]? והתניא [דומה לתוספתא תרומות ^[69] פרק ג הלכה יט]: 'תורמין מן הטמא על הטמא ומן הטהור על הטהור ומן הטהור על הטמא, אבל לא מן הטמא על הטהור; רבי נחמיה אומר: אף מן הטמא על הטמא לא התירו לתרום אלא בשל דמאי ^[70].'!

הכא נמי [עשר חביות] בשל דמאי.

אמר מר: ובשמן לא יעשה כן מפני הפסד כהן; מאי שנא שמן, דראוי להדליק? יין נמי ראוי לזילוף!? וכי תימא 'זילוף לאו מילתא היא', - והאמר שמואל משום רבי חייא: 'שותין מלוג בסלע ^[71]; ומזלפין מלוג בשתים ^[72]'?

הכא במאי עסקינן – בחדש.

והא ראוי לישנו?

אתי ביה לידי תקלה ^[73].

שמן נמי אתי ביה לידי תקלה?

דמנח בכלי מאוס.

יין נמי מנח ליה בכלי מאוס!?

השתא: לזילוף קא בעי ליה, בכלי מאוס קא מנח ליה?

ותקלה עצמה - תנאי היא, דתניא: 'חבית של יין של תרומה שנטמאת: בית שמאי אומרים:

הערות עריכה

^ דנימא "ספר פלוני ופלוני"
^ דינו של בעל הבית ותביעתו - על הגנב היא, ואין הלוקח בעל דינו; ואם בא לגבותו הימנו - יתן דמים, ואף על גב שהוכר הגנב לא אמרינן 'יחזיר לוקח הכלים בחנם ויפרע מן הגנב'
^ דינו של בעל הבית - עם הלוקח הוא, ויוציא הימנו כליו בחנם
^ לקחו מן הגנב
^ גזל ולא נתייאשו הבעלים, ובא אחר ואכלו - רצה מזה גובה כו' בריש פירקין; והאי נמי: אף על גב דיהיב דמי לגנב - לגבי האי מיהא גזלן הוא; ומיהו היכא דלא הוכר הגנב עבוד ליה רבנן תקנת השוק ליטול מה שנתן, אבל היכא דהוכר הגנב - עליו להחזיר אחריו
^ דכהן לא מייאש מינייהו
^ כלומר: ואמר רב 'הדין עם הראשון'
^ קיבה
^ הלוקח
^ דמסתמא מתנות לא זבין ליה
^ 'לקח הימנו במשקל - נותנן לכהן' דמשמע דהלוקח על כרחו נותנן לכהן, והוא יתבע דמים מן המוכר
^ הוא
^ דינו של כהן וערעורו - על הטבח הוא
^ רב לטעמיה, דאמר 'הדין עם הראשון', דטבח כגנב ראשון, ולוקח הוי שני, וקאמר 'הדין עם הטבח' אלמא רב לית ליה דרב חסדא
^ דאלימא קנייה דידהו, דמכח גבוה קאתו ליה, וכל היכא דאיתנהו אימא 'דכהן נינהו', ואפילו שקל לו הטבח יגבה הכהן נמי מן הלוקח
^ בלפני יאוש
^ דרב לית ליה דרב חסדא
^ היכא דלא אייאוש בעלים, דכולי עלמא אית להו דרב חסדא, והדין עם השני; והכא -
^ דקני לגמרי, ואפילו בדמי לא מהדר לו
^ לעולם בדלפני יאוש פליגי, ותרוייהו אית להו דרב חסדא, ו
^ דגניבה
^ מיד, בחנם, ואין הלוקח יכול לעכבה על מעותיו, וכדרב חסדא; ו'הדין עם הראשון' דאמר רב, לא בדין הבעל הבית קאמר, אלא בדינו של לוקח קאמר
^ על שקנאו לוקח בשוק בפרהסיא ולא הבין בו שנגנב - עשו לו תקנה שישלם לו בעל הבית מעותיו
^ ונהי דאית לן דרב חסדא, ולא מצי לוקח למימר לבעל הבית 'לאו בעל דברים דידי את'; מיהו לאחר שישלם הגניבה - יתבע מעותיו מבעל הבית; ואי קשיא: מכל מקום דמי שקיל, מה לי משום תקנה מה לי משום טענת 'לאו בעל דברים דידי את'? - נפקא מינה היכא דגזל ובא אחר ואכל בלא דמים, דאמרינן כדרב חסדא, ואם השני נוח לו מן הראשון גובה הימנו.
^ התר משכונך, כלומר: פדה משכונך שבידו
^ מלוה
^ הקף לחנוני
^ דהאי גניבה
^ יהבתה ליה זוזי, דמקמי הכא אוזפת ליה
^ משכנתא
^ אין דרך לעשות כן: להלוות על המשכון כל שויו; הלכך לאו אדעתא דהאי משכנתא אוזפיה, אלא הימוני הימניה
^ והלכתא עשו בו תקנת השוק.
^ ואפילו ליטול מאה; דכי היכי דמאה יתירין מתנה היא - מאה דשויה נמי מתנה הוו
^ אפילו ליטול מאתים, דאורחיה למזבין בדמים יקרים
^ דלא יהיב זוזי אהאי חפץ
^ דכיון דהימניה מעיקרא השתא נמי הימניה
^ 'נרשאה' ו'פפונאה' ו'בני מחוזאה' - על שם מקומן נקראו
^ שכר כלי ושכר פעולה
^ דבש שלך היה הולך כולו לאיבוד והריני כמציל מן ההפקר
^ ואמאי 'אין לו אלא שכרו'? כוליה דבש לישקול! וגבי חמור ליכא למימר הכי, דיכול להצילה הוא
^ והכל נשפך ביחד
^ אלמא כיון דלאיבוד אזל - לית בהו זכייה והפקירא הוא
^ לקמן
^ בעקל דדובשא כרוך עליה: חבית של דבש קשורה בעקל, ולא ישפך הכל אלא מנטף מעט מעט וליכא הפקר
^ ליברמן
^ של מעשר שני
^ קצת הפסד, וליכא איבוד לגמרי, כי הכא דמוקמת לה בשיכול להציל על ידי הדחק, ושמא יציל
^ בתמיה
^ ליברמן
^ ללוי
^ הטבול לתרומת מעשר
^ דתרומת מעשר דידיה לא חזיא לכהן לשתיה אלא לזלף; ולקמיה מוקי לה ביין חדש, דלא חזי כולי האי לזלף, דלא אלים ריחא, ופסידא פורתא הוא דאיכא, כמו זה שיכול להציל על ידי הדחק
^ שמן דתרומה טמאה חזי להדליק, וכי מפסיד לה - לכהן איכא פסידא טובא
^ דלא חשיב פסידא כולי האי, כגון זה שאין יכול להציל אלא על ידי הדחק
^ ואפילו הכי קתני 'אומר הרי הוא תרומה', אלמא להפסד מועט לא חששו
^ ליברמן
^ שלא יעבור עליהם אדם יחף, ויכנס ארס של נחש ברגלו על ידי מכת צרור וימות
^ משום סכנת נפשות: שמא ישחטנה אחרי כן
^ כלי על גבי כלי, ונותנין השמרים בתוך העליון, והוא ככברה, והיין מסתנן מאליו
^ ליברמן
^ צריך לכסות העליון כדי שלא ישתה בו נחש; ואף על פי שהיין מסתנן והולך - חיישינן שמא יעבור הארס עם היין לתוך הכלי, וכל שכן כשהתחתון מגולה
^ בשלא עירבו אדם, וכגון הך מסננת, שאין איש נוגע בה
^ והכא בהך חבית כי מערה ושדי ליה מחבית למסננת - מטריק ומתבלבל הארס עם היין, ויוצא דרך המסננת לכלי
^ בגד או שולי כברה
^ על פי חבית
^ ומסננו בנחת; 'שפי' - לשון שופך, כמו 'השופה יין (לתמרי) [לחבירו]’ בבא מציעא (דף ס.ע"ש); רודיי"ר
^ ואי ההיא דעשר חביות רבי נחמיה היא -
^ מן הטמא על הטמא
^ ליברמן
^ הקילו, משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן, וכבר נתעשר
^ לשתיה אם ימצא יין בזול: לוג בסלע – יקח
^ אבל לזלף - יקח אפילו ביוקר: הלוג בשתים סלעים, דהנאה יתירא היא
^ לשתותן, והרי היא טמאה

[1] דנימא "ספר פלוני ופלוני"

[2] דינו של בעל הבית ותביעתו - על הגנב היא, ואין הלוקח בעל דינו; ואם בא לגבותו הימנו - יתן דמים, ואף על גב שהוכר הגנב לא אמרינן 'יחזיר לוקח הכלים בחנם ויפרע מן הגנב'

[3] דינו של בעל הבית - עם הלוקח הוא, ויוציא הימנו כליו בחנם

[4] לקחו מן הגנב

[5] גזל ולא נתייאשו הבעלים, ובא אחר ואכלו - רצה מזה גובה כו' בריש פירקין; והאי נמי: אף על גב דיהיב דמי לגנב - לגבי האי מיהא גזלן הוא; ומיהו היכא דלא הוכר הגנב עבוד ליה רבנן תקנת השוק ליטול מה שנתן, אבל היכא דהוכר הגנב - עליו להחזיר אחריו

[6] דכהן לא מייאש מינייהו

[7] כלומר: ואמר רב 'הדין עם הראשון'

[8] קיבה

[9] הלוקח

[10] דמסתמא מתנות לא זבין ליה

[11] 'לקח הימנו במשקל - נותנן לכהן' דמשמע דהלוקח על כרחו נותנן לכהן, והוא יתבע דמים מן המוכר

[12] הוא

[13] דינו של כהן וערעורו - על הטבח הוא

[14] רב לטעמיה, דאמר 'הדין עם הראשון', דטבח כגנב ראשון, ולוקח הוי שני, וקאמר 'הדין עם הטבח' אלמא רב לית ליה דרב חסדא

[15] דאלימא קנייה דידהו, דמכח גבוה קאתו ליה, וכל היכא דאיתנהו אימא 'דכהן נינהו', ואפילו שקל לו הטבח יגבה הכהן נמי מן הלוקח

[16] בלפני יאוש

[17] דרב לית ליה דרב חסדא

[18] היכא דלא אייאוש בעלים, דכולי עלמא אית להו דרב חסדא, והדין עם השני; והכא -

[19] דקני לגמרי, ואפילו בדמי לא מהדר לו

[20] לעולם בדלפני יאוש פליגי, ותרוייהו אית להו דרב חסדא, ו

[21] דגניבה

[22] מיד, בחנם, ואין הלוקח יכול לעכבה על מעותיו, וכדרב חסדא; ו'הדין עם הראשון' דאמר רב, לא בדין הבעל הבית קאמר, אלא בדינו של לוקח קאמר

[23] על שקנאו לוקח בשוק בפרהסיא ולא הבין בו שנגנב - עשו לו תקנה שישלם לו בעל הבית מעותיו

[24] ונהי דאית לן דרב חסדא, ולא מצי לוקח למימר לבעל הבית 'לאו בעל דברים דידי את'; מיהו לאחר שישלם הגניבה - יתבע מעותיו מבעל הבית; ואי קשיא: מכל מקום דמי שקיל, מה לי משום תקנה מה לי משום טענת 'לאו בעל דברים דידי את'? - נפקא מינה היכא דגזל ובא אחר ואכל בלא דמים, דאמרינן כדרב חסדא, ואם השני נוח לו מן הראשון גובה הימנו.

[25] התר משכונך, כלומר: פדה משכונך שבידו

[26] מלוה

[27] הקף לחנוני

[28] דהאי גניבה

[29] יהבתה ליה זוזי, דמקמי הכא אוזפת ליה

[30] משכנתא

[31] אין דרך לעשות כן: להלוות על המשכון כל שויו; הלכך לאו אדעתא דהאי משכנתא אוזפיה, אלא הימוני הימניה

[32] והלכתא עשו בו תקנת השוק.

[33] ואפילו ליטול מאה; דכי היכי דמאה יתירין מתנה היא - מאה דשויה נמי מתנה הוו

[34] אפילו ליטול מאתים, דאורחיה למזבין בדמים יקרים

[35] דלא יהיב זוזי אהאי חפץ

[36] דכיון דהימניה מעיקרא השתא נמי הימניה

[37] 'נרשאה' ו'פפונאה' ו'בני מחוזאה' - על שם מקומן נקראו

[38] שכר כלי ושכר פעולה

[39] דבש שלך היה הולך כולו לאיבוד והריני כמציל מן ההפקר

[40] ואמאי 'אין לו אלא שכרו'? כוליה דבש לישקול! וגבי חמור ליכא למימר הכי, דיכול להצילה הוא

[41] והכל נשפך ביחד

[42] אלמא כיון דלאיבוד אזל - לית בהו זכייה והפקירא הוא

[43] לקמן

[44] בעקל דדובשא כרוך עליה: חבית של דבש קשורה בעקל, ולא ישפך הכל אלא מנטף מעט מעט וליכא הפקר

[45] ליברמן

[46] של מעשר שני

[47] קצת הפסד, וליכא איבוד לגמרי, כי הכא דמוקמת לה בשיכול להציל על ידי הדחק, ושמא יציל

[48] בתמיה

[49] ליברמן

[50] ללוי

[51] הטבול לתרומת מעשר

[52] דתרומת מעשר דידיה לא חזיא לכהן לשתיה אלא לזלף; ולקמיה מוקי לה ביין חדש, דלא חזי כולי האי לזלף, דלא אלים ריחא, ופסידא פורתא הוא דאיכא, כמו זה שיכול להציל על ידי הדחק

[53] שמן דתרומה טמאה חזי להדליק, וכי מפסיד לה - לכהן איכא פסידא טובא

[54] דלא חשיב פסידא כולי האי, כגון זה שאין יכול להציל אלא על ידי הדחק

[55] ואפילו הכי קתני 'אומר הרי הוא תרומה', אלמא להפסד מועט לא חששו

[56] ליברמן

[57] שלא יעבור עליהם אדם יחף, ויכנס ארס של נחש ברגלו על ידי מכת צרור וימות

[58] משום סכנת נפשות: שמא ישחטנה אחרי כן

[59] כלי על גבי כלי, ונותנין השמרים בתוך העליון, והוא ככברה, והיין מסתנן מאליו

[60] ליברמן

[61] צריך לכסות העליון כדי שלא ישתה בו נחש; ואף על פי שהיין מסתנן והולך - חיישינן שמא יעבור הארס עם היין לתוך הכלי, וכל שכן כשהתחתון מגולה

[62] בשלא עירבו אדם, וכגון הך מסננת, שאין איש נוגע בה

[63] והכא בהך חבית כי מערה ושדי ליה מחבית למסננת - מטריק ומתבלבל הארס עם היין, ויוצא דרך המסננת לכלי

[64] בגד או שולי כברה

[65] על פי חבית

[66] ומסננו בנחת; 'שפי' - לשון שופך, כמו 'השופה יין (לתמרי) [לחבירו]’ בבא מציעא (דף ס.ע"ש); רודיי"ר

[67] ואי ההיא דעשר חביות רבי נחמיה היא -

[68] מן הטמא על הטמא

[69] ליברמן

[70] הקילו, משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן, וכבר נתעשר

[71] לשתיה אם ימצא יין בזול: לוג בסלע – יקח

[72] אבל לזלף - יקח אפילו ביוקר: הלוג בשתים סלעים, דהנאה יתירא היא

[73] לשתותן, והרי היא טמאה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]